מגמות חדשות בתפיסת יחסי השימור התכנון והפיתוח

ההגדרה והתפקידים מעודדים גישה הקוראת ליצירת פלטפורמה חדשה בה מתקיים מפגש בין שימור, תכנון ופיתוח. פלטפורמה שכזו מעודדת יצירתו של תחום דעת מחקרי ומעשי בו מתקיים מפגש של מקצועות לימוד והתמחויות לא רק באדריכלות ובפרקטיקה של שימור חומרים אלא בתכנון, בחוק, בתהליך קבלת החלטות, בהקניית ערך רב לסקר הסביבתי ולתיעוד ההיסטורי, בכלכלת השימור, בהתייחסות הנכס הבנוי או המשאר הטבעי לנוף הפתוח ולרגישותו.

בכוחה של תופעת השימור לבטא הלכי רוח של חברה ואת זהותה ובפוליטיזציה של השימור משום תכונתו של נכס לבטא ערכים ולהעביר מסרים. לאפיון הפלטפורמה השימורית, להרחבתה ולקריאה לכלול בה נושאים מתחומים מגוונים ולארגנם במערך מובנה והגיוני, ביטוי בהגדרות חדשות, במונחים, בכנסים, במחקרים, בהקמתם של ארגונים, בייסודן של מחלקות באקדמיה וברשויות, ביצירתן של אמנות חדשות המייצגות הסכמה רחבה ובהשלכות על התפתחויות כלכליות וחברתיות.

כך קורה שהשימור זוכה להגדרה של דיסציפלינה: “התמחות, ידע ופעולות שנועדו להבטיח את המשך קיומם של נופי טבע ונכסי תרבות (גשמיים ורוחניים) הנושאים ערכים (היסטוריים, חברתיים, עיצוביים ואידיאולוגיים) בתוך קהילה עכשווית בעלת צרכים ורצונות ואת העברתם התקינה לדורות הבאים”. הדיסציפלינה נעזרת בביטויים חדשים: קיימות (Sustainability); צדק רב דורי, מכלול נופי, מרקם שמור משולב (תמ”א 35), סביבה היסטורית -Historic Environment, the English Heritage definition.

בעקבות זאת מתקיימים כנסים שמטרתם להפגיש את קהילות השימור וכותרותיהם כוללות מילות מפתח חדשות: “רוח המקום” (Spirit of Place: Between Tangible and Intangible Heritage, World Heritage Convention in Quebec 2008); “תחושת מקום” (Discovering a Sense of Place, Glasgow 2009). נפתחות מגמות לימוד באוניברסיטאות המתמקדות בשימור ובמגוון ההיבטים שהוצג לעיל כדוגמתSchool of Architecture, Art and Historic Preservation in Roger Williams University, Graduate School of Architecture, Planning and Preservation (GSAPP), ונלמדים בהן, לצד האדריכלות והתכנון, קורסים בשמאות, בכלכלה ובמשפט, בתפיסת המרחב ובקריאתו. ישראל משתלבת במגמות אלה ומרבה בכנסים ובתכניות לימוד החובקים את המפגש שימור, תכנון ופיתוח ומעודדים את יצירתה של הפלטפורמה השימורית. כך גם קורה שעסקות כלכליות בתחום הנדל”ן מנכסות את השימור כמו גם את הערך העיצובי, ההיסטורי, התרבותי והאידיאולוגי ומקנות לו ערך כלכלי.

למגמות שתוארו לעיל מצטרף הדיון הפוליטי והוא זוכה לספרים חדשים ולמהדורות חדשות של ישנים לכנסים ולהתמחויות.

מגמות אלה צריך לעודד. הן מבטאות שינוי בהכרה בחשיבות תופעת השימור, מצביעות על מודעות בהשלכותיה ובהיבטיה השונים, קוראות למעורבות של קהילות רחבות, של מומחים ומתמחים ומדגישות את היותה תופעה דינמית, מתפתחת המשתלבת במגמות עכשוויות.