חפש:
עיתון אתרים

עיתון "אתרים", גיליון 56, אפריל 2016

להורדת קובץ PDF לחץ כאן 

מאבקים ציבוריים: תמ"א 38 והשפעותיה על הרקמה העירונית – מה קורה בחיפה?

חינוך והדרכה: אתרי ביקור – נחשפים לעולם המוגבלות השכלית

שימור הלכה למעשה: שימור כנסיית המולד בבית לחם

מבט בינלאומי: פרויקט שיקום בית העלמין היהודי העתיק בביטולה שבמקדוניה

 

הוועד המנהל:

שלמה הלל – נשיא מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

פרופ'׳ סעדיה מנדל, אדריכל – יו״ר הוועד המנהל

גרשון אבני, אלוף במיל אורי אור, ישראל ארקין, שמואל בן טובים,

משה גור, מחמוד יונס, יוסף מורנו, זאב מחנאי, משה (קושה) פקמן,

יצחק רוגוב, רפי רמון, עו״ד אילן שלגי, דניאלה שמיר

 

מערכת:

עמרי שלמון, שלמה קופל, חומי נובנשטרן

  • עורכת: עידית מי-דן
  • ס׳ עורכת: עירד צפריר
  • הגהות: יובל הלפרין
  • עיצוב גרפי: סטודיו ליידי מק
  • דפוס: כריכית מאירי בע״מ

 

הכן ביתך לחורף

פרופ' סעדיה מנדל – אדריכל – יו"ר הוועד המנהל, מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

האדריכל שאצלו עבדתי בפריז, לפני למעלה מחמישים שנה, מלבד היותו אדריכל בונה, היה אחראי, כמו רבים מן הקולגות שלו, לתחזוקתם של כמה בניינים בעיר. לשם כך היה במשרד מדף ועליו שורה של קלסרים ועל כל אחד מהם היה רשום שם הרחוב ומספר הבית. בהפרשי זמן קצובים, לקראת החורף, היה עליו להגיע אל כל בניין, בלוויית בעל הבית או ה- concierge, כדי לבדוק את תקינותו של הבניין. מדובר בתקינות הגג וניקיונו, המזחלות, המרזבים, אבנים שהתרופפו וכיו"ב.

סביר להניח שמאחורי הליך זה עומדת תחיקה המחייבת את בעלי הבתים לדאוג לתקינותם ומראם של הבתים אשר בבעלותם. מדובר בתחיקה פשוטה ביותר שההתנגדות לה עשויה להיות מינימלית. כאשר מדובר במעליות ומכוניות לכולם ברור שאלה חייבים לעבור בדיקה ואישור תקינות בפרקי זמן קבועים, אז מדוע לא הבניינים?! על אחת כמה וכמה בניינים לשימור, אם נאמץ את העיקרון ש"על פי שני עדים יקום דבר".

דוגמה נוספת, מאנגליה, אמנם שונה אך שואפת לאותה מטרה: רוב הבניינים הגיאורגיאניים שייכים לכנסייה האנגליקנית. בחוזה שבין הכנסייה לבין החוכרים מופיע סעיף המחייב את החוכרים לרחוץ את חזית הבניין בכל שנה. אם הלבנים צבועות יש לצבוע את החזית כל שלוש שנים.

זוהי הכפפה. רק צריך להרים אותה.

 

דבר המנכ"ל

קוראים וקוראות יקרים,

גיליון אתרים מס' 56 "פורץ" לנגד עינינו בימי האביב של שנת תשע"ו, בקווים המשיקים להתחדשות, חירות ותקווה מחודשת ומחוזקת, לקראת הצפוי לנו ולפעילות שלנו בחודשים הקרובים. בפתח תקופה זו עומד, כבכל שנה, "שבוע שימור אתרים" המציין את חיזוק הפעילות בדגש על הגברת המודעות באמצעות סיורי שימור, ימי עיון ואירועים.

גיליון זה של אתרים ממשיך ומקיים את השיח המזין הגברת מודעות זו. זהו שיח הנודע במגוון עצום של נושאים ש"טעימות" מהם אנו מציגים כאן. אחת התופעות המעניינות בעולם השימור היא אמנות הקיר. השנה, בשיתוף עם ציוני דרך – אגף מורשת, משרד ירושלים ומורשת, ויד יצחק בן-צבי, טיפלנו בציורי קיר בארבעה מוקדים – בירושלים, בכפר אוריה, במעלה החמישה ובאפיקים. ציורי הקיר הם חלק אינטגרלי מהשימור ומשימור המורשת ומהווים השלמה משמעותית המעשירה את המושג שימור כמייצג תרבות.

בגיליון זה תמצאו גם ריאיון מקיף עם אהרון ידלין, איש חצרים, במלאות לו 90 אביבים. ידלין, בתפקידיו הממלכתיים המגוונים, לאורך שנות פעילות רבות, ידע ויודע לשלב בעשייתו ובדרכים שעיצב את מקומה ההכרחי של המורשת בתוך פעילות המועצה לשימור אתרים ובמערכת מקבלי ההחלטות ומעצבי המדיניות החינוכית והערכית, ועל כך אנו מודים לו.

מעיון במידע המופיע ב"אתרים" זה אי אפשר שלא לחוש ברגעי סיפוק ושמחה. הפעילות רבת עשייה ותנופה ולמעשה אין כמעט תחום שהשימור היום אינו נוגע בו, שהרי השימור הוא הסביבה, השימור הוא הבית של כל אחד מאיתנו, השימור בהיותו חלק מהנחלת המורשת בתוך תמורות שבהן אנו חיים. לפיכך שומה עלינו לוודא תמיד שבתוך מרקם החיים המתפתח לנגד עינינו לא נשכח את העבר כי עבר בונה הווה, בונה עתיד.

צרור תודות לעובדי המועצה, לפעילים, למתנדבים, לחוקרים ולכותבים, לחברי העמותה, חברי מועצת העמותה והוועד המנהל, שלכל אחד מהם ולכולם יחד חלק בתנועתה של העגלה העמוסה המנתבת דרכה, גם אם לעתים בדרך לא סלולה.                שלכם,

עמרי שלמון

מנכ"ל מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

אהרון ידלין – 90 שנות פעילות ציבורית

בשנת ה- 70 לעליית 11 הנקודות לנגב, ובמלאות 90 שנה לחתן פרס ישראל אהרון ידלין נפגשנו עמו בקיבוץ חצרים. ידלין, מחלוצי 11 הנקודות, חבר קיבוץ, איש חינוך ופעיל ציבור, שימש בעבר כח״כ ושר בממשלות ישראל. בשנת 2010 זכה בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה ועד היום הוא ממשיך בפעילותו הציבורית. במפגש עמנו הוא הביא בפנינו בקצרה את מסכת חייו והוסיף מעט ממשנתו החינוכית ויחסו לנושא שימור המורשת.

 

ילדות ונעורים

נולדתי ב- ג׳ באייר תרפ״ו, 17 באפריל 1926, בעת שהורי׳ התגוררו במושב בן שמן. אבי עלה ארצה בעלייה השלישית, בראשית שנות ה- 20 ולמד בסמינר למורים בירושלים. כשסיים את לימודיו כבר הייתה בארץ מערכת חינוך מאורגנת ואבי נשלח ללמד בבית הספר היסודי במושב בן שמן שכלל 15 תלמידים בלבד, בכיתות ג׳-ה׳. בארכיון הציוני נמצאו מכתבים של אבי למפקח הארצי שבהם הוא מתאר את הקושי בחינוך ובהתאמת ההוראה למספר תלמידים מצומצם במגוון גילים. כשהוקם בסמוך כפר הנוער בן שמן, הציע אבי לצרף אליו את תלמידי המושב וכך היה. בשנת 1929 עברנו להתגורר ברחובות. אבי לימד בבית הספר סמילנסקי ואני למדתי בו. בשנת 1939 נשלח אבי ללמד בחיפה ואני למדתי בבית הספר היסודי גאולה ובבית הספר הריאלי.

בבית הספר גאולה התחלתי את דרכי בתנועת הצופים שבה הייתי פעיל שנים רבות. היינו השכבה הבוגרת של השבט והדרכנו את הצעירים ("העופרים"). שבט ה״קלאסי" בחיפה היה שבט "משוטטי הכרמל" שהתבסס על תלמידים מבית הספר הריאלי. כשעברתי ללמוד בריאלי, הצטרפתי אליהם, אם כי המשכתי להדריך בבית הספר גאולה. הנהלת בית הספר בראשות ד״ר ארתור בירם תמכה בתנועת הצופים ואסרה על תלמידיה להצטרף לכל תנועת נוער אחרת. תנועת הצופים לא הייתה תנועה מפלגתית. היא קיבלה חסות מהוועד הלאומי ואנשיו הקימו שבטים בבתי ספר ברחבי הארץ.

בשנות ה- 40 התחיל בצופים מעבר מחינוך גרידא לחינוך חלוצי מתוך תפיסה (שהתבררה כנכונה) שלהתיישבות תפקיד חשוב בקביעת הגבולות של המדינה היהודית שבדרך. התנועה הציעה לחניכיה אפשרויות שונות להגשמה. אחת מהן הייתה שנת עבודה בסוף כיתה י׳ שלאחריה חזרו החניכים להשלמת הלימודים בתיכון. אני התלהבתי מאפשרות זאת ויצאתי לשנת הכשרה בקיבוץ גניגר. בקיבוץ חיינו באוהלים, עבדנו בחקלאות ושמענו הרצאות עיוניות. שם גמלה בי ההחלטה להצטרף לגרעין התיישבותי.

 

חלוציות והתיישבות

אחרי הלימודים הקימו חבר" פלוגת עבודה בבנימינה ואני הצטרפתי אליהם שנה מאוחר יותר, בתום לימוד". אנו שייכנו עצמנו לקיבוץ המאוחד וקיבלנו הנחיה להתאחד עם קבוצת בארות של הנוער העובד שישבה בגדרה. ב-1946 הייתי המזכיר של הצופים ב׳-בארות ואלינו הצטרפה קבוצה של תנועת החלוץ מעיראק.

 

בערב יום הכיפורים תש״ז, אוקטובר 1946, הגיעו אלינו אנשי המרכז החקלאי והורו לנו לארגן 25 בחורים ו- 5 בחורות שיצאו במוצאי יום הכיפורים להתיישבות בנגב. דוד בן-גוריון הגה את הרעיון בשל מדיניות הספר הלבן. הוא שאף להקים 22 "שובים אך מנהל מחלקת הכספים של ההנהלה הציונית אליעזר קפלן טען שאין את התקציב הדרוש ולכן הוחלט שיעלו להתיישבות 11 נקודות בלבד. היה זה מבצע של ה״הגנה" שארגנה מאות חברים מיישובים ותיקים לסייע בהקמת הנקודות. מי שהבינו היטב את משמעות המבצע היו אנשי עיתון אלאהראם המצרי שבו הופיעה למחרת כותרת: "היהודים כבשו את הנגב". אנו עלינו לנחאביר (בארי) שם עסקנו בייעור ובהתקנת קו צינור המים לנגב. כשהגיעו אנשי ועדת אונסקו״פ, שבראשה עמד הנציג השוודי אמיל סנסטרום, הם התרשמו מאוד מהעברת קו צינור המים וסנסטרום אף אמר: "צינור המים הזה "תן את הנגב ליהודים". ואכן, בתכנית החלוקה נכלל הנגב בשטח המדינה היהודית.

בהמשך גייסו אותי להכשיר את גרעיני הצופים להתגייס לפלמ״ח, שנחשב לחיל הכי מתקדם של ה"הגנה". המטרה הייתה שאנשיו יעברו הכשרות בקיבוצים ובתום השירות יעלו להתיישבות. בד בבד הייתי פעיל בהנהגת הצופים ונשלחתי להדריך ולארגן גרעיני התיישבות. כך, בשנת 1945 פגשתי לראשונה את רעייתי עדה הכהן, חברת שבט הכרמל בצופים. בתום לימודיה הצטרפה אל" עדה לקיבוץ חצרים. כאשר חל המשבר המפלגתי שהביא את הפילוג, החלה "תנועת נדידה" בין הקיבוצים. המפא"יניקים של קיבוץ בארי ואני ביניהם, עזבו עוד לפני הפילוג הסופי. לאחר דיונים רבים באשר ליעד הרצוי, הצטרפנו בשנת 1950 לקיבוץ חצרים שאף הוא נמנה עם 11 הנקודות שאנשיהן עלו להתיישבות במוצאי יום הכיפורים תש״ז. בקיבוץ עבדתי בחקלאות וכיהנתי כמזכיר הקיבוץ.

ב- 1952 יצאתי ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים וסיימתי תואר ראשון בהיסטוריה כללית ובכלכלה. הקיבוץ התנה את יציאתי ללימודים במגורים בקיבוץ רמת רחל ובהדרכת שכבה בוגרת של צופי ירושלים, וכך היה.

כשחזרתי לקיבוץ הייתי שוב למזכיר, תפקיד שבו שימשתי לסירוגין במהלך תקופות שונות. אחת הבעיות שעמן היה על" להתמודד הייתה מליחות הקרקע שפגמה בגידולים החקלאיים. בחצרים מאז ומתמיד הייתה נהוגה גישה כלכלית מעשית, וכשהתעוררה בעיית המליחות, עלה הרעיון לעבור לנקודה אחרת. אני הבנתי שהדרך היחידה למצוא פתרון לבעיה, היא להופכה לבעיה לאומית והזמנתי את רענן ויץ מהמחלקה להתיישבות בסוכנות ואת ראש הממשלה דוד בן-גוריון לבחון את הדברים. בן-גוריון התרשם מאוד מחברי הקיבוץ, במיוחד לאחר שבאחד מביקוריו היה עד למלחמתם העיקשת במגפת הארבה. הוא הגיע למסקנה שזוהי בעיה שאינה מאפיינת את אדמות חצרים בלבד ופנה אל אנשי תחנת הניסיונות. אלו הציעו שטיפת קרקע ובסופו של דבר ראינו שקיים פתרון והחלטנו להישאר באותה נקודה. עם זאת, החשיבה הכלכלית נשמרה לאורך כל הדרך וענף שלא היה רווחי חוסל. כך נשארנו עם ענף חקלאי אחד מצליח מאוד – גידול החוחובה, שמזרעיו מייצרים שמן לתעשיית הקוסמטיקה.

בד בבד הבנו שמחקלאות בלבד קשה יהיה להתפרנס ובשנת 1965 קיבלנו את הצעתו של המהנדס שמחה בלס להתחיל ליצר טפטפות שהוא פיתח. הקמנו את חברת "נטפים" שהייתה לחלוצת טכנולוגיית ההשקיה בטפטוף ותוצריה נמכרים ברחבי העולם.

 

פעילות ציבורית

ב- 1956 נקראתי ללמד בבית ברל. באותה עת היה זה סמינר מרכזי של מפא׳׳י שכלל מכון להשכלה ומחקר, שם עסקתי בהכשרת מנהיגות מהעלייה החדשה. ח״כ חיים בן אשר היה המנהל הרעיוני וכאשר הוא החליט לעזוב מוניתי למנהל החינוכי של בית ברל. כעבור שנתיים חזרתי לקיבוץ, אך בד בבד המשכתי לעסוק בפעילות ציבורית. ב- 1959, לקראת הבחירות לכנסת הרביעית, פנו אל" אנשי מחנה הקיבוצים של מפא׳׳י בבקשה שאציג את מועמדותי לכנסת. נבחרתי במקום ריאלי, אך נתבקשתי לוותר על מקומי בשל שיקולי התנועה. כעבור כמה חודשים ויתר ח״כ אהרון בקר על כיסאו ומוניתי לחבר כנסת במקומו, אך הכנסת הרביעית לא שרדה בגלל "פרשת לבון". בשנת 1964 שוב הייתי לחבר כנסת ולוי אשכול פנה אל" בבקשה לשמש כסגן שר לזלמן ארן שכיהן כשר החינוך והתרבות. המשכתי לכהן בתפקיד זה גם לצדו של יגאל אלון, בסך הכול כשבע שנים. במסגרת זו דרשתי שהנח״ל יחליף את הפלמ״ח כחיל התיישבותי, טיפלתי בתנועות הנוער ונתתי דגש מיוחד לעניין תכניות הלמודים. הבנתי שאת ספרי הלימוד צריכים לכתוב טובי המדענים ולכן הקמתי באוניברסיטאות מחלקות להוראת המדעים ובמשרד החינוך הקמתי את האגף לתכניות לימודים. בתום תפקידי כסגן שר הייתי למזכיר מפלגת העבודה. ב- 1974 מוניתי לשר החינוך והתרבות ואחת היוזמות שלי הייתה תכנית יום לימודים ארוך כולל מפעל הזנה. אחר" כיהן בתפקיד זבולון המר וכיו״ר ועדת החינוך של הכנסת, סייעתי לו לקדם את חוק חינוך חובה חינם. כמו כן הייתי פעיל מאוד במישור הצבאי והמדיני ושימשתי כחבר בוועדת חוץ וביטחון. בשנת 1979 פרשתי מהכנסת, אך המשכתי בפעילות ציבורית. בין היתר שימשתי כמזכיר התק״ם וכיו״ר תנועת העבודה הציונית. כמו כן שימשתי ואני משמש עד היום כיו״ר מפעלים שונים בהם יו״ר ועד הנאמנים של קרן פרס ראש הממשלה ליוצרים ע״ש לוי אשכול, יו"ר מוסד ביאליק, יו״ר יד טבנקין ויו״ר בית יציב.

 

על חינוך ושימור

לפני סיום אתייחס לפעילות המועצה לשימור אתרים והשלכותיה. שימור המורשת הוא עוגן במערך החינוכי בארץ ולמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל תפקיד חשוב בהיותה אמונה על שימור המורשת הבנויה ועל החינוך לשימור. הטמעת ערכי המורשת בקרב ילדים ובני נוער היא הבסיס לחינוכם לעתיד כאזרחים מעורבים ופעילים. אני חבר בעמותה ומשתדל לסייע במסגרת פעילותי הציבורית. לא פעם פנו אל" מהמועצה בבקשה שאשמיע את קולי בנושאים שונים ואני מקווה שדבר" סייעו למניעת הרס ולקידום תכניות השימור. כשכיהנתי כשר החינוך והתרבות הוספתי לבחינות הבגרות בהיסטוריה את תולדות ישראל בדורות האחרונים ומכאן אני רואה חיבור לנושא השימור. אני מודע לפעילות החינוכית של המועצה בבתי הספר כולל תכניות "אמץ אתר" ופעילויות בתוך בתי הספר, אך יש להרחיב את היריעה. על מערכת החינוך להגביר את המודעות בקרב התלמידים והמורים, באמצעות שילובם של האתרים במסגרת הקבועה של הטיולים השנתיים ועל ידי הכשרות ייעודיות למורים. אתרי המורשת הם כלי חינוכי חיוני ומקור השראה לדור הצעיר הגדל בארץ ומן הראוי לשלבם כאחת מאפשרויות הבחירה במסגרת המחויבות האישית של תלמידי כיתה י'.

כפעיל ותיק במועצה וכחבר קיבוץ אני ער לבעיית האינטרסים הנדל"ניים אשר גורמים להרס רב של מורשת הבנייה בארץ. בקיבוצים מתקיימים תהליכי הפרטה ובינוי ואלה עלולים לפגוע במרקם הלב ההיסטורי של הקיבוץ. לאור זאת בכל קיבוץ יש להגדיר מראש בתב״ע את האתרים והמתחמים הראויים לשימור הן בשל איכויותיהם האדריכליות, הן בשל הסיפור שהם מספרים והן כדי לשמר את רוח השיתוף והיחד הקיבוצית. אם נשכיל לשמר את המורשת הבנויה ולהטמיע את ערכיה בקרב הדור הצעיר יהיה זה מפתח לקידומה של חברה ישראלית שורשית ובעלת כלים לבניית העתיד.

 

שיקום שכונות, התחדשות עירונית ושימור מורשת תרבותית בנויה, הילכו השלושה יחדיו?

פרופ' עירית עמית-כהן – יו"ר איקומוס ישראל, ראש תכנית תכנון שימור ופיתוח נוף ונכסי תרבות, המחלקה לגאוגרפיה וסביבה, אוניברסיטת בר-אילן

לפעולת השימור של המורשת התרבותית הבנויה שתי משמעויות: שימור הנכס במצבו העכשווי (preservation) והגנה על הנכס המוכרז כדי לשמר את ערכיו ואיכויותיו, בעת התאמתו לצורכי ההווה (conservation(. הייעוד של שתי המשמעויות הוא הבטחת המשך הקיום התקין והשלם מבחינת החומר והצורה של מבנים ואתרים שיש בהם מערכים חומריים דוממים או צמחיים, שלמים או חלקיים, שנוצרו בידי אדם או היוו רקע לפעילות אנושית והוכרו כבעלי ערך תרבותי. ערכיות זו היא שמקנה לנכסים ולאתרים את הזכות לשרוד גם עבור הדורות הבאים, והיא גם שמכתיבה את האחריות של דור ההווה לדאוג להישרדות זו.

 

שיקום נכס בנוי, פריט בודד, מכלול או שכונה מתאר תהליך שחלקו ספונטני וחלקו יזום והוא נועד למלא מספר מטרות :

  • לשנות את המצב הירוד של המרקם הפיזי והמבנה החברתי – במיוחד באזורי מגורים.
  • לשדרג את מערכות השירותים המסופקים לתושבים ואת התשתיות.
  • לשפר את איכות חיי התושבים.
  • לתרום לשינוי מעמדם החברתי והכלכלי.

בקווים כלליים ממיינים את התכניות לשיקום מרקמים בנויים לשני סוגים: 1. תכנית שיקום המתבססת בעיקר על התערבות המגזר הציבורי; 2. תכנית שיקום המבוססת על תהליכי שוק חופשי, עם תמריץ של הסקטור הציבורי. שתי תכניות השיקום נבדלות זו מזו בגישה הכלכלית, בתפיסה הארגונית, במרכיב פינוי האוכלוסייה, בתהליך הג'נטרפיקציה (התברגנות) וביחס הרשויות לשיקום החברתי המתרחש בשכונה המשוקמת.

 

התחדשות מרקם בנוי (עירוני או כפרי) דומה במהותה לתכנית ולפעולת השיקום, אך היא מתייחדת בדחיקת הנושא החברתי ובהדגשת הפוטנציאל הקרקעי והכלכלי באזורי העיר השונים. במקרים אחדים מלווה ההתחדשות בהרס ובנייה מחדש, בנייה שהיא צפופה מקודמתה. במקרים אחרים ההרס חלקי, והמרקם הישן מתאפיין במילוי, בתוספות ובהתאמה להתפתחויות ולצרכים חדשים.

המפגש בין השימור לבין השיקום וההתחדשות מתקיים ברבים מהמקרים במרכזים עירוניים היסטוריים. מרכזים אלה מתייחדים בתשתיות מיושנות אך גם בשכיות חמדה היסטוריות בעלות ערכיות גבוהה המוכרזות לשימור. במרכזים אלה מתגוררות אוכלוסיות חלשות לצד אוכלוסיות חזקות המגלות מחדש את יתרונות המגורים במרכז העירוני הישן. הביקוש למגורים מצד "החדשים" מקדם תחלופה של אוכלוסייה, המתפרשת לא פעם כדחיקה, גורר עלייה במחירי הקרקע והבתים, מקדם שימור ומעורבות של הרשות בשיפור התשתיות ומלווה בתכניות לציפוף ולהתחדשות. תהליכים אלה מטשטשים את ההבחנות בין שלוש ההגדרות – השימור, השיקום וההתחדשות. טשטוש זה יכול להיות שלילי, זאת כאשר השימור נתפס ככלי לקידום השיקום הפיזי וביטול השיקום החברתי. ההתחדשות משתלבת בתהליך זה גם כן. את הציפוף היא מצדיקה לכיסוי עלויות השימור הגבוהות. אך הטשטוש יכול להיות גם חיובי, אם יודגשו היתרונות של כל גורם ויקודמו תכניות מתאר שכונתיות בהן ההתחדשות לא מבטלת את השימור, והשימור מקדם לא רק את השיקום הפיזי אלא גם את החברתי. בשילוב שכזה נשמר הגיוון החברתי, החיוניות העירונית לא מתבטלת ורוח המקום נשמרת.

 

ימין משה: שיקום, שימור והתחדשות – הצלחה או כישלון

שכונת ימין משה בירושלים הוקמה מחוץ לעיר העתיקה בשנת 1892. דגם השכונה התאפיין ברשת שתי וערב של רחובות צרים, ובשלהי תקופת המנדט הבריטי התגוררו בה בעיקר תושבים יהודים משכבות חברתיות כלכליות נמוכות (בן־אריה, 1979: 246-240). בשל מיקומה, סבלו תושביה במהלך מלחמת העצמאות ונטשוה. עם תום המלחמה הפכה ימין משה לשכונת ספר, ובשנות העלייה ההמונית שוכנו בה עולים חדשים, רובם מטורקיה ועירק. ערב מלחמת ששת הימים גרו בה כאלפיים משפחות בתנאים של מצוקה פיזית, צפיפות מגורים והיעדר תנאים סניטריים נאותים. המצב הפיזי של המבנים הידרדר ובשנת 1966 החליטה העירייה לגשת לשיקום השכונה על ידי החלפת האוכלוסייה ומשיכת אמנים למקום, כדי להופכו לקריית אמנים. הפינוי החל בשנת 1968, ובהיעדר חוק הולם, הוא התקיים על פי סעיף בחוק המתייחס להפקעת הקרקע לצורכי ציבור. מספר יחידות הדיור שנקבע לשכונה היה נמוך ממספרן בטרם השיקום, זאת כדי לשמור על החזות הייחודית של השכונה ההיסטורית (הלוי, 2:1971). בעקבות מלחמת ששת הימים השתנה מיקומה של השכונה, תכנית פיתוח חדשה לעיר קבעה שהשכונה תהיה מוקפת בפארק לאומי, כוח המשיכה של השכונה עלה וכך גם מחירי הבתים בה. המפונים זכו לדיור חלופי או לפיצויים, אולם תחושת התסכול לא הרפתה מהם. כדי להחליט אם ימין משה הייתה הצלחה או כישלון, יש לבחון את התהליך בארבע רמות: אורבנית, שימורית, כלכלית וחברתית. מבחינה אורבנית, התכנית הוכתרה בהצלחה, האזור זכה לביקוש מצד אוכלוסייה מהמעמד הבינוני ומעלה; המקום טופח, בשכונה שולבו מתקנים יוקרתיים ומרכז הארחה וכנסים. מבחינה שימורית – מתאר השכונה ההיסטורי שומר ועמו גם שומר הסיפור ההיסטורי. מנקודת מבט כלכלית, ההוצאות הגבוהות על הפינוי הקשו על החברה ששיקמה את השכונה, ההחלטה לא לצופף (לא לקדם התחדשות) פגעה באפשרות לנצל את מלוא הפוטנציאל של הקרקע, אך לימים יוקרתה חיזקה את ערכי הנדל"ן, הקרקע והנכסים. מבחינה חברתית – היה זה כישלון. ימין משה איבדה מחיוניותה החברתית, והאוכלוסייה שפונתה ממנה איבדה את זהותה. התהליך שהתקיים בימין משה, התקיים גם בצפת וביפו בשנות ה- 60 בהקמתן של קריות אמנים. גם שם ההחלטה לשמר את הצביון הפיזי הייחודי ולשקם את המבנים והתשתיות לא קידמה התחדשות, אך בעיקר גרמה למתחמים ההיסטוריים לאבד את ייחודם החברתי (כרמון, 1989).

 

שיקום שימור והתחדשות – אמצעי ליצירת חוסן חברתי ואקלים כלכלי

תכניות להתחדשות מרקמים עירוניים היסטוריים הנמצאים בנסיגה פיזית יכולות להישען על נכסי מורשת תרבות. ערכיותם של אלה יכולה לשמש מנוף לשיקום חברתי, וככזה גם מנוף לפיתוח כלכלי. נכסי מורשת תרבות תורמים לעיצוב חזות ייחודית, לחיזוק זהות ושייכות מקומית. הם מעודדים ניעות חברתית וכלכלית ויוצרים תחושת מקום. הם תורמים לחוסן חברתי, לגאווה מקומית ולמעורבות אוכלוסייה בשיקום סביבתה ותדמיתה. התערבות הרשות בתהליך מעודדת את היווצרותו של אקלים כלכלי שאינו מבטל את השיקום החברתי ונהנה מהשיקום הפיזי ומההתחדשות.

 

התחדשות עירונית ושימור

אדר' ד"ר קרן מטרני – חברת איקומוס ישראל, יועצת שימור ללשכת התכנון מחוז מרכז

בעשור האחרון עוסקות מערכות התכנון, לעתים תכופות יותר מאשר בעבר, בהתחדשותם של מרכזים בנויים ומאוכלסים. ועדות מקומיות רבות מכינות תכניות כוללניות העוסקות, בין היתר, באיתור האזורים הוותיקים של מרכזי היישובים המתאימים להתחדשות ולהגדרת האמצעים והשלבים לקידומה. תכניות אלו נותנות מענה למטרות תמ"א 35 ולתהליך הסמכתן של הוועדות כחלק מהרפורמה בחוק התכנון והבנייה (צמצום וקיצור ההליך הביורוקרטי בהגשת תכניות לאישור – ידועה גם כרפורמת המרפסות או הפרגולות), והן נערכות על בסיס מתווה אחיד שפרסם מינהל התכנון בשנת 2013. תכנית כוללנית קובעת תנאים תכנוניים מיטביים לפיתוח היישוב ולרווחת התושבים על בסיס תפיסה חזותית כוללת ביחס ליחידות נוף, צירי נוף, מוקדים מרכזיים, נקודות תצפית וקווי מבט, אתרים ומרקמים לשימור, שטחים פתוחים וכד'. התכנית מגדירה ייעודי קרקע ושימושים, זכויות בנייה ויעדים ציבוריים, צפיפות, תמהיל יח"ד ותנאים להכנת תכניות מפורטות, תוך הותרת מרחב גמישות ושיקול דעת לוועדה המקומית.

ביולי 2015 פרסם האגף לתכנון מקומי של מינהל התכנון הנחיה מפורטת לשילוב נושא השימור בתכנית כוללנית. ההנחיה מסווגת את היישובים לפי היקף אתרי המורשת הבנויה בתחומם, וקובעת שלצוות התכנון של יישוב הכולל בתחומו מגוון של אתרים ומרקמים הראויים לשימור יצורף יועץ שימור. בשלב הראשון, במסגרת ניתוח המצב הקיים, עורך יועץ השימור מחקר מרחבי המתייחס לנושאים היסטוריים, גאוגרפיים ואדריכליים, לנרטיבים, למתחמים ולאתרים הראויים לשימור.

המחקר מציף תובנות משמעותיות ביחס לעקרונות העיצוב והבינוי של האזורים הוותיקים המקנים להם אופי ורוח מקום ייחודית. בשלב השני נבחנות חלופות התכנון, בין היתר ביחס למאפייני ההתחדשות של האזורים הוותיקים הנמצאים לרוב בתת פיתוח מתמשך וסובלים מהזנחה רבת שנים. בשלב זה מתגלה קונפליקט בין מאפייני ההתחדשות המוצעים לאזורים הוותיקים – בנייה לגובה, פינוי בינוי ועיבוי משמעותי – לבין האופי והעירוניות הייחודית של מרקמים אלו בהיבטים הפיזי, הנופי והקהילתי. לנוכח סוגיה זו מתחדדת ההרחבה המשמעותית בתפקידו של יועץ השימור בצוות התכנון הן ביצירת מודעות לערכים אלו הן באיתור כלים לשמירה על המאפיינים התכנוניים והעיצוביים של המרקמים הוותיקים הצפויים להתחדשות עירונית.

 

פירמידה בירושלים

איציק שוויקי – מנהל מחוז ירושלים

מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, עמותת האדריכלים, מינהלת השכונה וגורמים נוספים הגישו התנגדות לתכנית שהכין אדר' דניאל ליבסקינד להקמת מגדל פירמידה בגובה של 165 מ', גובה שווה ערך ל-47 קומות, במתחם קולנוע עדן הסמוך לשכונות אבן ישראל ומזכרת משה.

צמוד למתחם קיימות שכונות היסטוריות הנמצאות בלב העיר ההיסטורית, שנבנו בין הרבע האחרון של המאה ה- 19 לאמצע המאה ה- 20. רוב השכונות מרוכזות בין הרחובות אגריפס, בצלאל ויפו, רובן בנויות במתכונת שכונות חצר האופייניות לבנייה היהודית הקהילתית של אותה תקופה. השכונות הראשונות נבנו בסוף המאה ה- 19 ובראשית המאה ה- 20 על ידי יהודים יוצאי העיר העתיקה, כחלק מתהליך של התחדשות העיר ירושלים.

השכונות אבן ישראל ומזכרת משה נמצאות בצדי פרויקט מגדל הפירמידה הפוגע ברוח המקום. הגובה המתוכנן של המבנה המוצע על פי מסמכי התכנית הוא 165 מ'. בגובה המבנה המוצע קיימת חריגה של קומות מעבר להוראות תכנית המתאר. אחד הכללים הנהוגים בבנייה לגובה הוא הקטנת התכסית ככל שהבניין גבוה יותר ויגיע לערך של כ- 47 קומות. תכסית הבניין הייתה אמורה לעמוד על טווח שבין 25% ל-30%, אולם מסתבר שקיימת בבניין חריגה והתכסית עומדת על כמעט 60% (57.9(. מדובר בחריגה דרמטית מכללי הבינוי בבנייה לגובה. לפני כמה חודשים התקיים כנס ציבורי לקראת אישור התכנית בהשתתפות תמיר ניר, סגן ראש עיריית ירושלים, שירה תלמי, מתכננת מחוז ירושלים במשרד האוצר, פרופ' סעדיה מנדל, יו"ר הוועד המנהל של מועצה לשימור אתרי מורשת

חוות ליפמן הטמפלרית – מתחם אולפני בישראל, פרופ' אלי פירסט, יו"ר עמותת האדריכלים, פרופ' יהושע בן-אריה, האוניברסיטה העברית, ישראל קמחי, יו"ר ועדת שימור ירושלים וחוקר במכון ירושלים, ואדריכלי התכנית דניאל ליבסקינד ויגאל לוי, ובו נשמעה ביקורת נוקבת כנגד מתכנן המגדל במקום. לאחר הכנס התקיים דיון בנושא והוועדה המקומית קיבלה את ההתנגדות לגובה המבנה. בימים אלה מכינים למתחם תכנית חלופית שעדיין לא הוצגה בפני הוועדה המקומית.

 

 

חווה ליפמן הטמפלרית – מתחם אולפני הרדיו של רשות השידור בשרונה, תל אביב

תמר טוכלר – מנהלת מחוז תל אביב

בחלקה הדרום מערבי של המושבה הטמפלרית שרונה, מצוי מתחם רשות השידור ובו אולפני הרדיו המיתולוגיים הפועלים במתחם מקום המדינה ועד ימינו. האולפנים פועלים בתוך מתחם חוות ליפמן הטמפלרית שהוקמה ככל הידוע במחצית השנייה של המאה ה- 19 וקדמה במקצת למושבה שרונה. המתחם הוקף בחומה וכלל את בית המגורים של משפחת ליפמן ומבני משק, בהם בית הבאר ובריכת האגירה וכן אורווה. מרבית המבנים קיימים עד היום ובהם פועלת רשות השידור ששמרה עליהם במהלך כל שנות פעילותה. לדאבוננו לא עוגנו מבנים אלה במסגרת התב"ע שהוכנה למתחם שרונה וכיום, עם המהלך המקודם לפירוק רשות השידור, קיים חשש אמיתי לעתידם ולמורשת המקום.

אנו רואים חשיבות עצומה בשימור שרידי המבנים במתחם, במיוחד שרידי בית הבאר והמשאבה שבתוכו, בריכת ההשקיה, האורווה ובית המגורים. בית משפחת ליפמן שהיה ככל הנראה המבנה הראשון בשרונה(!), הוא מבנה מרשים ורחב ממדים ובו שוכנים כיום התקליטייה וארכיון השידורים לצד האולפנים המיתולוגים המציגים את סיפורה של רשות השידור, "פס הקול של מדינת ישראל". עבור שימור אלה פעלנו כבר במסגרת המאבק להצלת שרונה, אך אף שרשויות התכנון הכירו בצורך בשימור הבאר והמשאבה, לא הובטח הדבר במסגרת סטטוטורית. בימים אלה אנו פועלים בשני מישורים, האחד בשיתוף מחלקת השימור של עיריית תל אביב, למען קידום תיעוד המתחם ובחינת דרכים להבטחת שימור המבנים. בד בבד אנו פועלים למען העלאת המודעות הציבורית לערך האתר והפוטנציאל שלו, וכן התחלנו בעבודות שימור פיזי והפעלה של מתקן השאיבה הממוכן בבית הבאר, שאותו התקין ליפמן בשנת 1897 לערך. מתקן זה נחשב לראשון מסוגו בתל אביב ואולי אף בארץ כולה. יש לציין כי בהמשך הועתק מודל זה לשרון ולשפלה והיווה מנוף להתפתחות ענף הפרדסנות והחקלאות בארץ.

חשוב להדגיש כי המבנים של מתחם רשות השידור (הרדיו) נמצאים במתחם המיועד למבני ציבור, ולכן אנו בטוחים כי ניתן יהיה למצוא פתרון תכנוני שיאפשר את שימור המבנים והשמשתם תוך שילובם בתכנון המחודש למתחם.

 

תמ"א 38 והשפעותיה על הרקמה העירונית – מה קורה בחיפה?

אדרי נעמה נאמן מזרחי – מנהלת מחוז חיפה וגליל מערבי

תמ"א 38, תכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה, אושרה על ידי ממשלת ישראל באפריל 2005. באתר מינהל התכנון נכתב כי "חיזוק המבנה לפי התמ"א הוא הזדמנות לשדרוג המבנה כולו… תמ"א 38 היא מכשיר יעיל להתנעת תהליך של התחדשות עירונית במרקמים בנויים שהתיישנו, בדרך של הגדלת הדירות הקיימות, הוספת יחידות דיור חדשות, שדרוג עיצוב המבנים וכד'. בכך, חורגת תרומתה של התמ"א מעבר למטרת חיזוק המבנים מפני רעידות אדמה". תמ"א 38 בהגדרתה אינה תכנית תכנונית. היא מטפלת בכל מבנה לגופו ואינה מתייחסת לסביבתו המידית והרחוקה. אין בתמ"א כלים להערכת ההשפעה של הגדלת המבנה הבודד על המגרש, הרחוב והשכונה שבו הוא נתון. התוצאות המידיות של הגידול בנפח הבניין הן העמסת השטחים הבנויים, צמצום השטחים הפתוחים ופגיעה בצמחייה הבוגרת, במבנים רגישים מבחינה היסטורית ואדריכלית ובמרקמים ייחודיים, והעמסה על מערכות דרכים, חניה ותשתיות. במעגל השני, אין לתכנית מענה לשימושים ולשטחים ציבוריים שלהם תזדקק האוכלוסייה החדשה כגון בתי ספר וגני ילדים.

על אף הסיכון הממשי של רעידות אדמה באזורים רבים בארץ, לא מיהרו תושבים ויזמים לנצל את התכנית לחיזוק בתיהם. הסיבה? בשלב הראשון אפשרה התמ"א תוספת קומה אחת בלבד.

בשנת 2012 נכנס לתוקף תיקון 3 לתמ"א שהוסיף זכויות משמעותיות: 2.5 קומות מעל הקיים, כפל זכויות מתב"ע ומתמ"א, ומתן עדיפות להריסת מבנה ישן על פני התמודדות עם תוספות עליו.

כאן השתנתה התמונה כולה ובאופן לא מפתיע, לא היה לגידול במספר הבקשות קשר לאזורים בסיכון גבוה, אלא באופן מובהק לאזורים מבוקשים נדל"נית, בעיקר במרכז הארץ, מה גם שזכויות התמ"א ניתנות ללא התוספת של היטל השבחה, מס שבח ומס רכישה על תוספת הזכויות. לראיה, בחיפה, בשנת 2006, יצאה קריאה לחיזוק מבנים בפני רעידות אדמה ותוספת ממ"דים בעקבות מלחמת לבנון השנייה. התוצאה: מאות תוספות ממ"דים אך מיעוט תוספות תמ"א 38. עם זאת, בשנת 2012, בעקבות תמ"א 38/3 עתירת ההטבות, חל גידול משמעותי בפניות לתוספות תמ"א באזורים מבוקשים נדל"נית: המושבה הגרמנית, בת גלים, הכרמל הוותיק ועוד.

כדי לענות על הפרת האיזון בתכנון העירוני שתמ"א 38 יוצרת, ראו מכיניה לנכון להגן על המבנים בעלי ערכים מוכחים היסטורית ואדריכלית בסעיף 19 בתמ"א הקובע כי ניתן בשיקול דעת הרשות לצמצם ואף לשלול לחלוטין זכויות תמ"א 38 במבנים כאלו.

כדי להגן על מרקמים מיוחדים קבעה התמ"א בסעיף 23 כי בסמכות רשות מקומית "להכין תכנית אשר בה ניתן לקבוע כי יחולו בתחומה רק חלק מהוראות התמ"א או לקבוע הוראות שונות מהקבוע בתכנית זו בעניינים המפורטים להלן: שטחי בנייה, יחידות דיור, גובה בנייה, קווי בניין, עיצוב אדריכלי ותקני חניה".

בערים שונות ברחבי הארץ כבר הבינו את המלכוד התכנוני שתמ"א 38 יוצרת ובנו מערכת הגנה כפולה למבנים לשימור ולמרקמים היסטוריים. השכבה הראשונה היא תכנית תגובה לתמ"א 38 דרך סעיף 23 המגבילה את הזכויות באזור שנקבע בקו כחול – דוגמת תכנית 10038 בירושלים. בשכבה השנייה – תכניות שכונה מבוססות סקרים המזהות את אופיים הייחודי של אותם מרקמים ונותנות הוראות בינוי, שימור ופיתוח. כך למשל בתכניות לשכונות בקו הכחול של העיר ההיסטורית בירושלים ובתכנית הרובעים בתל אביב.

חיפה, יפהפייה נרדמת ובה שכונות ותיקות רבות ופוטנציאל של אלפי מבנים ומתחמים לשימור שלא נסקר במלואו, מבינה עכשיו את ההשלכות ההרסניות הצפויות למרקמים ההיסטוריים המגוונים שלה מבנייה לא מבוקרת ולא תכנונית. לפיכך בכוונת העירייה להכין תכנית לפי סעיף 23 שתגביל את זכויות התמ"א באזורים המזוהים כרגישים נופית והיסטורית, אבל הדרך להגנה על מתחמיה הרגישים של חיפה תוך הבטחה לפיתוח והתחדשות אמיתיים (וכן, גם כלכליים) עוד ארוכה.

בוועדת השימור בחיפה, בעקבות פגיעה במבנים בעלי ערכים שעדיין אינם ברשימת השימור, הוכרז בשלב הביניים שכל מבנה המוגש דרך תמ"א 38 יעבור דרך יחידת השימור לבדיקת ערכיו. מבנה בעל ערכים יגיע לוועדת השימור.

במסמך המדיניות המקדים לתכנית התגובה לתמ"א שהוציאה עיריית חיפה מסומנים מתחמים ספורים שבהם יחולו הגבלות על מימוש זכויות התמ"א, בהם המושבה הגרמנית, אזור מוגבל מהכרמל הוותיק והגגות האדומים בנווה שאנן.

במסגרת נספח השימור של תכנית המתאר לחיפה (חפ-2000) זוהה בקו כחול תחום "העיר ההיסטורית" שכולל בתוכו 40 מתחמי חיפוש שחלק הארי שלהם עדיין לא נסקר. מרבית המתחמים עדיין לא מוזכרים במסמך המדיניות. הדוגמה הבולטת לכך היא שכונת הדר שבה ריכוז משמעותי של מבנים בסגנון הבינלאומי משנות ה- 30 וה- 40 המופיע במסמך המדיניות כמעט ללא הגבלות. על חיפה המתעתדת להצטרף להכרזת "העיר הלבנה" של תל אביב (בהדר ומאוחר יותר בכרמל) להגן על שכונה זו ואחרות, ראשית דרך התכנית המגיבה לתמ"א ושנית על ידי תכניות התפורות למידותיה וצרכיה של הדר ושל כל השכונות האחרות בקו הכחול (שבמסגרתן אף יתבצע סקר שימור).

ללא שני צעדים אלה תמצא את עצמה חיפה במהרה מתפרקת מנכסיה הנופיים והבנויים באופן בלתי הפיך.

 

מחוז ירושלים

איציק שוויקי – מנהל מחוז ירושלים

ירושלים: בית שוקן, ביתו של שלמה זלמן שוקן (רחוב סמולנסקין 7(, נבנה בשנים 1936-1934 בתכנונו של האדריכל אריך מנדלסון. בשנת 2002 אישרו הוועדה לשימור בעיריית ירושלים ומועצת העיר את הריסת הבית. לאחר מאבק ממושך בן עשר שנים ניצל המבנה מהריסה. הוא אמור להיות משוקם בהתאם לתכנון המקורי ויועבר לבעלות הציבורית. המועצה לשימור אתרים דורשת שהמבנה ישמש כמרכז לתולדות הבנייה בירושלים למען הדורות הבאים. הפרויקט עדיין ממתין לאישורים והעבודות טרם החלו.

 

רחוב הנביאים: המאבק ברחוב הנביאים נמשך זה כעשרים שנה. הרחוב עתיד להיפגע קשות, בשל התכנית להופכו לציר תנועה עירוני ראשי עם הפעלת הרכבת הקלה. יש חשיבות בשימור המבנים לאורכו כמו מתחם מע"צ, בית הבישוף, בית ויליאם האנט, מתחם בניין (מלון קמיניץ, בית נבון ובית הפחה). המועצה לשימור אתרים הגישה בין השאר התנגדות לתכנית וביקשה להפקיע את בניין בית החולים לילדים מריאנשטיפט (1872( לטובת הציבור ולהקים בו מרכז מבקרים/מוזיאון לתולדות הרפואה שינוהל על ידי גוף ציבורי. הוועדה המחוזית החליטה לאשר רק 45 מ"ר לטובת תצוגה על תולדות בית החולים לילדים.

 

החמאם הטורקי בשכונת הבוכרים: מבנה חשוב בהיסטוריה של ירושלים שבשנים האחרונות לא תוחזק ונפגע קשות כתוצאה מבנייה מסביב ומנזקי מזג האוויר. בהתאם לדרישת מועצה לשימור אתרים הופעלו (תקדים!) סעיפים 14 ו-15 לחוק התכנון והבנייה 1991 להכנת תיק תיעוד וחיוב בעלי הנכס לשקמו.

 

בית פרומין: בניין זה, השוכן ברחוב המלך ג'ורג' 24, היה משכן הכנסת במשך 16 שנה (1966-1950). הבניין נמכר לפני כמה שנים ליזם פרטי אשר הגיש תכנית להרסו. התכנית נעצרה, חוקק חוק לשימור המבנה ולהקמת "מוזיאון הכנסת" בתוכו. המועצה לשימור אתרים, החברה בוועדת ההקמה, החלה בעבודות.

 

תכנית מתאר דרום נחלאות: המועצה לשימור אתרים מברכת על תכנית שימור דרום נחלאות, אך מתנגדת לתוספות ולשינויים שהוכנסו בתכנית לאחר מכן כמו הכנסת אזורים מסחריים לשכונה ההיסטורית והקמת גשר מגן סאקר לשכונה.

 

מחוז דרום

עפר יוגב – מנהל מחוז דרום

חוות אבן-ארי: פרופ' מיכאל אבן-ארי (1989-1904), מדען ואיש ציבור, מומחה לצמחיית מדבר, היה מראשוני החוג לבוטניקה של האוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1959 הקים פרופ' אבן-ארי, שעמד בראש צוות מחקר של האוניברסיטה העברית, מרכז ניסויים לחקלאות מדברית ברמת נגב, בשטח העיר העתיקה עבדת. במקום שוחזרו מפעלים חקלאיים בשיטות עתיקות ונבדקה מידת הצלחתן בגידול צמחים. מחקרים אלה קובצו בספרם של מיכאל אבן-ארי, לסלי שנן ונפתלי תדמור "הנגב – מלחמת קיום במדבר" (מוסד ביאליק, 1980). אחת מתרומות החווה לחקר החקלאות המדברית, היא הטיית מי השיטפונות וניצולם להשקיה. לאחר פטירתו של פרופ' אבן-ארי נקראה החווה על שמו וכיום היא משמשת חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון ומאוניברסיטת תל אביב למחקרים בנושא שיקום מערכות אקולוגיות מדורדרות בשטחים פתוחים ברחבי הנגב. למקום חשיבות רבה בתולדות חקר החקלאות בישראל, אך מבני החווה זקוקים לשימור וכן משטחי ניקוז המים. המועצה לשימור אתרים החלה לפעול לקידום הנושא ואנו מקווים שנזכה לשיתוף פעולה מצד הנוגעים בדבר.

 

מחנה מחפשי הנפט של חברת הנפט העיראקית בהר אבנון:

ב-1941 קיבלה חברת הנפט העיראקית זיכיון משלטונות המנדט לערוך סקר לגילוי נפט במכתש הגדול (מכתש חתירה). בדיקות גאולוגיות הראו כי ברכס חתירה יש סיכוי להימצאות נפט והסברה הייתה כי במכתש קרובים מרבצי הנפט אל פני השטח. בשנת 1941 נסלל "כביש הנפט" (דרך סולינג), מצומת הנגב אל נחל חתירה ונבנה מחנה העובדים על הר אבנון. נפט לא נמצא ובסוף שנות ה- 40 ניטש המחנה. בשנות ה- 50 הרס צה"ל את המחנה מחשש שיהווה מסתור למסתנני הפדאיון. מועצה מקומית ירוחם פיתחה פרוגרמה רעיונית לשימור ופיתוח הר אבנון והמועצה לשימור אתרים תרמה את חלקה בהכנת תיק תיעוד.

 

מחנה חברת הנפט לפידות בחלץ: בשנת 1955 החלה חברת לפידות בקידוחי נפט בשדות חוליקאת (חלץ). בשנת 1959 הוקם מחנה חברת לפידות, כשלושה ק"מ מזרחית לקיבוץ גברעם. כיום מופקות במקום כ-120 חביות נפט ביום במספר מועט של חרגולי שאיבה. בשדות חלץ פזורים חרגולי שאיבה ומכלי קיבול לנפט שאינם פעילים וזקוקים לשימור. במחנה עצמו נותרו כלי עבודה וכלי קידוח היסטוריים.

מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל פועלת לקידום נושא שימור מורשת מחפשי הנפט וכבר פנתה אל גורמים ציבוריים ופרטיים במטרה לבנות שיתוף פעולה שיביא להכנת תכנית רעיונית שתאפשר טיפול בנושא.

 

מחוז מרכז

טל בן נון גלז – מנהלת מחוז מרכז

תכנית השימור של תל מונד: תל מונד, יישוב אשר נוסד ב- 1929 ביוזמה של סר אלפרד מונד – הלורד ממלצ'ט והלורד והליידי זיו, בהסתמך על מודל כלכלי של יוזמה פרטית, מקדם בשיתוף פעולה הדוק עם מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל והוועדה המקומית שרונים, תכנית שימור שהגיעה לשלב הסופי שלה, שלב ההפקדה בוועדה המחוזית. התכנית, שהוכנה על ידי אדר' אורי פדן, זכתה לתמיכה גורפת של ועדת השימור ואנשי תל מונד. הדיון שנערך בוועדה המחוזית היה ענייני ומקצועי והוועדה החליטה להפקיד את התכנית תוך דרישת כמה תיקונים.

 

מוזיאון רמלה: רמלה היא עיר היסטורית מדהימה ובשנים האחרונות החלה להוות גורם משיכה לתיירות בהובלתו של רון פלד, מנהל התיירות בעיריית רמלה ומנהל מוזיאון העיר. מוזיאון רמלה שוכן במבנה היסטורי שמשנת 1922 שימש כבית העירייה המנדטורי של העיר. לאחר קום המדינה שימש את מס הכנסה ופקיד השומה עד ראשית שנות ה- 70 ואז ננטש. המוזיאון נחנך בשנת 2001 ומכיל בתוכו גם את בית יד לבנים של רמלה. התצוגה מכילה פריטים מדהימים כמו אוצר מטבעות זהב, אך היא מיושנת למדי, והמקום זקוק לשדרוג. ציוני דרך – אגף מורשת, משרד ירושלים ומורשת נרתם למשימה, המועצה לשימור אתרים הכינה עבור המוזיאון תיק תיעוד וכעת מכינים תכניות לשינויים במוזיאון במטרה להפוך אותו למוקד תיירותי ולנקודת מוצא לסיורים בעיר.

 

בית הקברות של רחובות ויוזמת עמותת ש.מ.ר: בית הקברות של רחובות, מושבה שהוקמה בימי העלייה הראשונה (1890), הוא אחד מבתי הקברות ההיסטוריים המקפלים בחובם את תולדותיה. השמות על גבי הקברים הם גם שמות הרחובות בעיר והקברים עצמם מהווים אוצר של "סגנונות בנייה" המעידים על צוק העתים, ועל שינויים בחומרי הבנייה, ומספרים סיפור שעדיין לא נחשף כראוי. עמותת ש.מ.ר. הרחובותית, ששמה לה למטרה לעזור בשימור המושבה, וחברים בה צאצאי המייסדים יחד עם אנשים נוספים, מנסה ליזום בימים אלו מהלך לתיעוד ושימור בית הקברות שהקברים בו, בני למעלה ממאה שנה, הולכים ומתפוררים.

 

מחוז תל אביב

תמר טוכלר – מנהלת מחוז תל אביב

בית הבאר בשכונת מונטיפיורי: בימים אלה הושלם פרויקט תיעוד מקיף למתחם בית הבאר בשכונת מונטיפיורי שאותו הובילה אדר' ענת ארז ברלוביץ' עבור מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

לאתר, הנחשב לבאר העברית הראשונה, סיפור חשוב במורשת הארץ ובימים אלה אנו פועלים להבטיח את הצלתו ואת שיקומו. בשנת 1841 רכש ר' יהודה הלוי מרגוזה, רבה של קהילת יפו, חלקה שהכילה באר ופרדס קטן, לאורך הדרך ההיסטורית מיפו לשכם ודמשק, במטרה לתמוך בקהילה היהודית הקטנה של יפו. סביב מתחם הבאר התפתחה התיישבות יהודית שנחשבה להתיישבות הראשונה מחוץ לחומותיה של יפו והייתה כרוכה בסיכון רב. התיישבות זו השפיעה על המרחב העירוני, כאשר בקרבת הפרדס קמה ההתיישבות בהר תקוה ומאוחר יותר המושבה שרונה. כך התרחבה ההתיישבות עד להתפתחותה של שכונת מונטיפיורי.

 

בשנות ה- 80 החלו עובדי עיריית תל אביב להרוס את האתר מבלי שהיו מודעים לחשיבותו ברמה הלאומית. המועצה לשימור אתרים, שהייתה זו אחת מפעולותיה הראשונות, הצליחה בעזרת פעיליה למנוע את המשך ההרס ולהביא לשימורו של מגדל המים הייחודי שלו בסיס בצורת מגן דוד. כמו כן יזמה המועצה את העברתו של עץ ההדר שנחשב השריד האחרון שנותר מהפרדס, למתחם הגן הבוטני בפארק הירקון.

בית הבאר, מגדל המים, המבנה ההיסטורי של ויצ"ו ובית הכנסת יוצרים ציר עירוני שנמצא בדיוק בנקודה שמולה אמור להיבנות מגדל גבוה ובתוכו אחת התחנות של הרכבת הקלה. בתיאומים ראשונים עם עיריית תל אביב ניכרים רצון ונכונות לשמר אתרים אלה כחלק מהמכלול ומפיתוח השטח באתר זה. עם השלמת התיעוד אנו מנסים לקדם את שימורו של בית הבאר ולהבטיח את חיזוקו ואת חיזוק המבנים ההיסטוריים הסמוכים לו על מנת שלא ייפגעו במהלך העבודות.

 

מחוז חיפה וגליל מערבי

אדרי נעמה נאמן מזרחי – מנהלת מחוז חיפה וגליל מערבי

שיתופי פעולה: עבודה משותפת עם מרכז תרבות איטליה, מכללת גליל מערבי ומרכז השימור ע"ש רומא של רשות העתיקות, הניבה סדרת הרצאות וסיורים לתגליות החדשות בעכו. עד כה קיימנו פעילות בנושאים: הרובע הגנואזי וחפירות חדשות בתחומו – עם הארכיאולוג אליעזר שטרן והרובע הוונציאני ושווקיו – עם האדריכל ערן מורדכוביץ.

 

חיפה: בצריף הירוק המשמש כמרכז המבקרים של בית הספר הריאלי, בקמפוס בית בירם, מטפלת מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל בשיקום ובניית ריהוט משלים.

 

רחוב עובדיה 35, כרמל צרפתי: בכתובת זו, על גדות ואדי מרשים, עם סיפור היסטורי מרשים לא פחות, שוכן בית בסגנון הבינלאומי, בתכנונו של האדריכל הידוע משה גרשטל. הבית "מככב" בסקר השימור של הכרמל הצרפתי שיזמה המועצה לשימור אתרים והתקבל לרשימת השימור העירונית ב-2012. בית זה מועמד להריסה והתכנית היא להקים תחתיו שני מבנים במסגרת תמ"א 38. הגשנו התנגדות וביקשנו עצירת הליכים לאלתר עד שהמבנה יגיע לוועדת השימור העירונית. ההפקדה נעצרה ועל היזם הוטל להכין תיק תיעוד.

 

שילוט: בעיר התחתית ובהדר הוצבו שישה שלטים כחולים חדשים, בבית יורדי הים, במנזר הלב הקדוש, בבית שומאכר שבמושבה הגרמנית, במרכזיית בזק ההיסטורית, בישיבת תפארת ישראל ובבית מגן דוד אדום.

 

מעגן מיכאל: המועצה לשימור אתרים מלווה את שיקום צריף איילה, במקור צריף בית ילדים במרכז הקיבוץ. הצריף מיועד לשמש כ"טיפת חלב" מורחבת ובה פעילות משותפת לאמהות ולתינוקות.

 

זכרון יעקב: צריף תרע"ב הוא צריף מייסדים מקורי המתוארך לשנות ה-80 של המאה ה-19 אשר הועבר לשכונת התימנים ב-1912. הצריף עומד בפני העתקה לחצר מוזיאון העלייה הראשונה, לקראת עבודות שיקום והשמשה לצורכי המוזיאון והארכיון.

 

שלומי: ביישוב מקדמים תב"ע, ותכנון ופיתוח של מתחם "אל באסה". המתחם כולל מבני מגורים, שתי כנסיות וקבר שייח'. כמו כן מוקמת במקום ועדת שימור.

 

חדרה: סקר שימור חדרה ורשימת השימור נמצאים בתהליך הרחבה, לפי הנחיות מינהל התכנון הארצי. בעיר אף מקודמת תב"ע הכוללת נספח שימור והנחיות מוטות שימור ללב חדרה.

 

המאבקים של מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל בנושא שימור אתרי חיפה מופיעים בפורמט מקורי ומעניין בדף הפייסבוק שלנו. לב הכרמל ובוסתן כיאט הם הסנוניות הראשונות.

 

מחוז צפון והעמקים

אורי בן ציוני – מנהל מחוז צפון והעמקים

בית המורים ביבנאל: במטרה להחיות מבנה היסטורי מרכזי זה ביבנאל, הורתה המועצה לשימור אתרים על הכנת תיק תיעוד כבסיס לתכנון. המועצה המקומית יבנאל עתידה לפתח את המקום כמקום הסעדה תיירותי. אדר' בצלאל רינות וד"ר אסתי ינקלביץ עובדים כיום על תיק התיעוד. בית המורים הוקם על ידי יק"א בראשית המאה ה-20 כמבנה חינוך ראשון ביבנאל שכלל שלוש כיתות ושלושה חדרי מורים. ב-1919 היה המקום למשכן הראשון של "החקלאית" – חברה לביטוח בעלי חיים ולעזרה וטרינרית, אחת האגודות השיתופיות הראשונות בארץ ישראל.

לפני כעשור ערכה המועצה לשימור אתרים עבודות שימור נרחבות למבנה, אך למרבה הצער מאז הוא נותר עזוב ומוזנח. אנו תקווה כי הפעם יזכה המבנה לחיים ויהווה עוגן תיירותי.

 

חדר האוכל בקיבוץ גניגר: מבנה זה הוא בעל ערכים היסטוריים- תרבותיים משמעותיים, בין היתר מעצם היותו המבנה הראשון שנבנה כחדר אוכל בתנועה הקיבוצית. תכנון חדר האוכל נעשה על ידי אדר' ריכרד קאופמן.

אף שחלקו הגדול של המבנה משמש כספריית הקיבוץ, מצבו הפיזי הידרדר מאוד. לאחרונה בוצעו במקום עבודות הצלה במסגרת תקציב הצלה מציוני דרך – אגף מורשת, משרד ירושלים ומורשת ובביצוע המועצה לשימור אתרים, באמצעות הקבלן דודי כץ. תיק התיעוד בוצע על ידי אדר' אהרון בן אפרים מקיבוץ גניגר, התכנון נעשה על ידי משרד המהנדסים שפר-רונן.

 

בית המסילאים באתר חמת גדר: בבית המסילאים של תחנת הרכבת ההיסטורית של אל חמה מבוצעות בימים אלה עבודות שימור על ידי המועצה לשימור אתרים, באמצעות חברת "ארכו", בניהולו של מנהל תחום שימור פיזי ארצי ארנון חפץ, בתכנונו של אינג' יעקב שפר ובמימון רשות הטבע והגנים. המועצה לשימור אתרים מימנה וביצעה את תיק התיעוד למבנה על ידי אדר' רותי ליברטי-שלו ואינג' יעקב שפר.

במבנה הנטוש השתכנו ברבות השנים אוכלוסיות עטלפים שונות. רשות הטבע והגנים הצביעה על נדירות האוכלוסיות הללו ולכן פעולות השימור עתידיות להיות להצלה בלבד. המבנה עצמו לא יהיה פתוח לציבור מבקרים אלא אתר טבע מרושת במצלמות לתצפית על העטלפים מחוץ למבנה.

 

מחוז מיעוטים

אמיר מזאריב – מנהל מחוז מיעוטים

בית ספר אל אמירייה בכפר טורעאן: הכפר ההיסטורי שוכן בגליל התחתון, ממערב לצומת גולני. האוכלוסייה מונה כיום כ- 13,000 נפש, רובם מוסלמים. ראש המועצה עימאד דחלה פנה למועצה לשימור אתרים בבקשה לסייע בשימור בית הספר אל אמירייה. שמו של המוסד "אל אמירייה" שמשמעו "הנסיכים" הביא לידי ביטוי את חשיבות החינוך וההשכלה, שמי שזכה לה בתקופה זו, היה בעל מעמד. גם המורים זכו למעמד רם. היה זה בית הספר הראשון בכפר, הוא הוקם בשנות ה-40, ותלמידיו הגיעו מהיישובים באזור. כיום משמש המקום כספרייה, מרכז חוגים וחדר מורים לבית הספר התיכון הסמוך. מדובר במבנה ארכיטקטוני מיוחד ותושבי הכפר הקפידו לשמרו בצורתו המקורית, מורשת לדורות הבאים. המועצה לשימור אתרים נענתה לפניית ראש המועצה ופועלת לקידום תיעוד ופרוגרמה שבעקבותיהם יוחלט כיצד לטפל בשימור המבנה. כמו כן ייבחנו ייעודים אפשריים נוספים.

 

שימור טכנולוגיות היסטוריות

רן חדוותי – רכז שימור טכנולוגיות היסטוריות

על גדות הירקון: בית הבטון הוא מבנה שאיבה השוכן על גדתו הדרומית של הירקון, סמוך למקורותיו. הוא הוקם בתקופה העות'מאנית )1910(, אך בניגוד לבנייה הטורקית האופיינית מאבן, זהו המבנה הראשון בארץ ישראל שנבנה מבטון עם שלד ברזל. את המים שאבו באמצעות מנוע, בהתחלה באמצעות מנוע קיטור ובהמשך באמצעות מנוע דיזל דויטש, מהגדולים שהיו בארץ. מבנה המשאבות הופעל על ידי אנשי פתח תקוה וסיפק מים לפרדסים ולגידולי השדה באזור. בקרוב נתחיל בעבודת השימור של המשאבות: בקומה הראשונה ישוחזרו המנועים והמשאבות ותהיה פינת קפה למבקרים. הקומה השנייה תשמש כחדר עיון ולימוד עבור רשות הטבע והגנים. בית הבטון שייך לחברת מקורות והשותפים לשימורו והשמשתו הם מקורות, רשות הטבע והגנים, רשות נחל ירקון, עיריית פתח תקוה והמועצה לשימור אתרים.

 

בית המושל בתרשיחא: בבית המושל הסתיים השלב הראשון בשימור וחיזוק המבנה. הוכנה פרוגרמה על ידי אילן בן יוסף ועתה אנו נערכים לשלב השני – המשך עבודות השימור בחלקים של המבנה שעדיין לא טופלו. אנו פועלים בשיתוף עם ראש העיר מעלות תרשיחא שלמה בוחבוט וסגנו איימן שינאתי, תושב הכפר תרשיחא, במטרה לבחון אפשרויות ודרכי מימון להמשך הפרויקט.

 

באר האנטיליה בכאבול: בשנה שעברה ערכנו יום עיון מקיף ומוצלח בכפר כאבול בנושא בארות האנטיליה בארץ ישראל על רקע הבאר השוכנת ביישוב. בימים אלה סיימנו שלב מהותי בשיקומה של באר האנטיליה. במסגרת זו חיזקנו את הבאר ושחזרנו חלקים ממנה, כולל טיפול בחלקה הפנימי ועבודות ניקיון. בשלב הבא נשחזר את גלגל האנטיליה במטרה להחזירה לפעילות כמיזם חינוכי ותיירותי. זוהי הבאר היחידה במגזר המיעוטים שזכתה עד כה לפרויקט שימור. לפרויקט שותפה קרן קימת לישראל שהקצתה קרקע ותכשיר את האזור שסביב הבאר לטובת קליטת מבקרים.

 

ח"כ זוהיר בהלול מאמץ אתר: בחודש מרס נערך ביקור בכנסת בשיתוף מנכ"ל המועצה עמרי שלמון והסמנכ"לית חומי נובנשטרן. במהלך הביקור קיימנו מפגש עם ח"כ זוהיר בהלול שבו נדונו הדרכים לקידום השימור במגזר המיעוטים, כולל פרויקט "חבר כנסת מאמץ אתר". ח"כ בהלול לקח על עצמו את אימוץ באר האנטיליה בכאבול.

 

טחנת הקמח אבו רבאח: הטחנה שוכנת מצפון לכביש 5, במשבצת הקרקע של מושב עדנים. היא הוקמה ונוהלה על ידי אבו רבאח בראשית המאה ה- 20, ופעלה בכוח מי הירקון. המועצה לשימור אתרים מקדמת את תהליך השימור של אתר חשוב זה. בימים אלה שוקדת מנהלת מחוז מרכז טל בן נון גלז על טיפול בהכנת תיק תיעוד, תכניות הנדסיות להפעלת מכונות הטחינה וגיוס משאבים לביצוע.

 

מוזיאון הטרקטורים והמכונות בגבעת ברנר: בגבעת ברנר הוקם מבנה עבור אוסף הטרקטורים והמיכון החקלאי ההיסטורי. במוזיאון יובאו סיפורם של הכלים ושימושם בעבודה החקלאית מראשית ההתיישבות ועד היום. ברכות לעושים במלאכה, חברי מועדון השרשרת, קיבוץ גבעת ברנר, המועצה האזורית ברנר, משרד החקלאות ופיתוח הכפר, מנהלת מחוז מרכז טל בן נון גלז וכל מי שסייע להביא את הפרויקט לידי סיום.

 

אתרי המורשת ומערכת החינוך

אלעד בצלאלי, דקלה ליאני, נחמה אייגנר, קרן רייש – תחום חינוך ואתרי מורשת

כנס מנהלי אתרי המורשת השישי

כנס מנהלי אתרי המורשת השנתי התקיים במעלה החמישה בחודש ינואר 2016. הכנס מתקיים אחת לשנה ביומיים של שיח מקצועי ומפגש עמיתים והוא כלל השנה מעל ל-150 נציגים מכלל אתרי המורשת.

את משתתפי הכנס כיבדו ובאו לברך ח"כ יעקב מרגי, יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, יוסי שרעבי, מנכ"ל משרד התרבות והספורט, ד"ר הילה דוד, יו"ר מדור מחקר ומורשת במועצה הישראלית לתרבות ואמנות ואורחים רבים נוספים. מנכ"ל המועצה לשימור אתרים עמרי שלמון, יו"ר ועדת החינוך של המועצה ד"ר דודיק טוקר ומנהל תחום חינוך ואתרי מורשת אלעד בצלאלי הציגו את פריסת הפעילות בשנת 2015, את התכניות לשנת 2016 ואת חזון הפעילות ויעדיה.

הנושא המרכזי היה תהליך האוצרות ככלי בידי מנהלי האתרים ואנשי המקצוע. הנושא הועבר במגוון הרצאות, סדנאות וסיורים.

ביום השני של הכנס יצאנו לסייר באתרים הנמצאים בתהליך מרתק של התחדשות התצוגה: בית ילין במוצא, הגן הלאומי קסטל ונווה אילן ההיסטורית.

מסורת חשובה ומוצלחת נוספת המתקיימת בכנס היא הבמה הפתוחה למנהלי אתרי המורשת, שאליה הוזמנו מנהלים להציג ולשתף בפרויקטים מתחום החינוך, או התצוגה המתקיימים באתרים.

ערב הכנס הוקדש להכרזת קריאת מפעל המתנדבים למורשת ע"ש ח"כ אורי אורבך. ראובן פינסקי, ראש אגף בכיר מורשת, משרד ירושלים ומורשת ומיכל אורבך, אלמנתו של ח"כ אורי אורבך נשאו דברים וסיפרו על הקשר של ח"כ אורבך לתכנית ועל יחסו להתנדבות בכלל ולאזרחים ותיקים בפרט. צפינו בסרטון שהופק על הפרויקט ובו מככבים המתנדבים היקרים מהאתרים, שחלקם אף הגיע לערב זה. לקינוח שמענו את ג'קי לוי במופע המשובח "צחוק עשה לי".

הסופר מאיר שלו שבכתיבתו שזורים כל כך הרבה יסודות המלווים את עבודתם של אתרי המורשת סיפר לנו על התהליך שבו העבר הופך לסיפור. וברגע האחרון, ממש לפני שהמשתתפים מתפזרים, זכינו לקבל את המהדורה החדשה של "מדריך אתרי המורשת" שאך זה יצא לאור. את הכנס ארגנה מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, באמצעות מחלקת החינוך, הנמצאת בקשר רציף עם כלל אתרי המורשת בארץ בפורומים האזוריים למנהלים, בהשתלמויות, במרכזי ההדרכה ובפרויקטים רבים. אנו פועלים למען האתרים במהלך כל השנה, ושמחנו לראות את הנוכחות היפה של המנהלים בכנס ולשמוע את התגובות הטובות עם סיומו. אנו מודים לכל מי שלקח חלק בהצלחת הכנס וכן בפעילות השוטפת של המועצה לשימור אתרים לחיזוק פעילותם של אתרי המורשת בישראל.

 לפרטים נוספים על הכנס ולצפייה במצגות המקצועיות ובתמונות, היכנסו לאתר המועצה לשימור אתרים תחת הלשונית "חינוך".

 

אמץ אתר

במסגרת תכנית אמץ אתר, המחזקת את הקשר בין תלמידי בתי הספר למורשת הבנויה בסביבתם הקרובה ולאתרי המורשת בכלל, מועברות סדנאות פעילות שמטרתן לעודד את ההיכרות עם תחומי השימור והמורשת. בשלוש השנים האחרונות מועברות סדנאות בהצלחה רבה בעשרות בתי ספר ובמאות כיתות מכפר גלעדי בצפון ועד שדה בוקר בדרום. במהלכן מועברת פעילות חווייתית המשלבת חשיבה וקבלת החלטות עם התנסות מעשית ופעילות אינטראקטיבית. הסדנאות מועברות על ידי מדריכי המועצה לשימור אתרים, בעיקר מבני ובנות השירות הלאומי אשר רואים בעשייה זו שליחות ותרומה רבה.

בשנה האחרונה נוספה סדנת "היישוב בראשיתו" שבה עוסקים המשתתפים בבניית דגמים של בתים וצריפי מגורים ליישוב, אליהם אנו מוסיפים מבני ציבור כגון בית כנסת, מגדל מים וכמבנה חינוך מוצגת הגימנסיה הרצליה. על המשתתפים להחליט מהם אופי ומבנה היישוב, ובמהלך הבנייה הם לומדים מושגים מעולמות התכנון, השימור, וההיסטוריה ההתיישבותית בארץ. כמו כן עולים בסדנאות נושאים מתחום השימור הקשורים לבית הספר ולסביבה הקרובה.

לאור הצורך בתכניות אמץ אתר למגזר הערבי, תורגמו כמה סדנאות ומערכי שיעור לערבית ועברו התאמות תוכניות לנושאי הלימוד הרלוונטיים. הסדנאות מועברות בהצלחה רבה על ידי עומאר וסוהאד, בני השירות הלאומי במרכז הדרכה כנרת.

 

מורים מדריכים, פעילים חברתיים ונאמני שימור המעוניינים ליזום פעילות אימוץ אתר בסביבתם, מוזמנים לפנות אל תחום החינוך של המועצה לשימור אתרים.

 

אתרי ביקור – נחשפים לעולם המוגבלות השכלית

זהבית רוטנברג – מנהלת מחנה המעפילים עתלית

נגישות היא מילת המפתח להשתלבות בחברה.

בשנים האחרונות הונגשו מוזיאונים ואתרי פנאי לאנשים עם צרכים מיוחדים – בעלי מוגבלות פיזית ובעלי לקויות ראייה ושמיעה. אולם אנשים עם לקויות קוגנטיביות, המתקשים בהבנה, לא קיבלו מענה

לצורכיהם המיוחדים.

משרד הרווחה, הקרן לפיתוח שירותים לנכים במוסד לביטוח לאומי, קרן שלם, אקים ונציגות האקדמיה, הכינו תכנית הנגשה קוגנטיבית להכשרת המנהלים ורכזי ההדרכה של האתרים והמוזיאונים. תכנית ייחודית זו היא חלק מתהליך בו יונגשו אתרי הפנאי, כשבסופו של התהליך יהוו אתרים אלה מודל לחיקוי.

בקורס המרתק, שהתקיים במחצית השנייה של 2014, לקחו חלק המנהלים ואנשי החינוך של מוזיאון ישראל, עיר דוד, אתר חירייה, הטכנודע בגבעת אולגה ומחנה המעפילים עתלית. תוכני הקורס היו עשירים ומקצועיים והכניסו אותנו מעט לעולם המוגבלות השכלית, אך האתגר האמיתי עוד ניצב בפנינו. במהלך הקורס נוכחנו לדעת, עד כמה אסוציאטיבית החשיבה שלנו ועד כמה אנו מתבססים בהדרכות על ידע והקשרים קודמים. הדרכה זו שבה אנו מורגלים, אינה רלוונטית לקהלים מיוחדים אלו. הדרכה מונגשת קוגנטיבית, למתקשים בהבנה, אינה הדרכה בשפה מתיילדת, אלא הדרכה מדייקת, המורכבת ממשפטים קצרים, פשוטים וממוקדים. ציון נקודות במרחבי זמן ומקום להם אנו רגילים, פעמים רבות חסרי משמעות, והרצון שלנו לא לוותר על שום פרט בידע היסטורי, המלווה בדבקות ביעדים החינוכיים שהצבנו לעצמנו, הוא מכשול.

מעצם שותפותנו בפרויקט ההנגשה, בזכותו של אהרון לויתן, מהנדס המועצה לשימור אתרים, זכינו להיות מחויבים בחשיבה חדשה, זכינו לבחון את הסיפור שאותו אנו מורגלים לספר מזווית שונה, מזווית שבה החוויה אותה אנו מבקשים להעביר גוברת על הידע. זכינו להיות חלק מפרויקט חשוב ומכבד זה, אך ההתנסות אינה פשוטה, שכן עולם המוגבלות הקוגנטיבית אינו הומוגני ולנו קשה לעתים לשנות חשיבה. בימים אלו אושרה לנו התכנית שהגשנו לוועדה המקצועית שהוקמה ובקרוב נתחיל בתהליך הביצוע. עקרונות התכנית שהגשנו:

  • מיצג מונגש אשר יהיה חלק אינטגרלי ממיצגי האתר (ולא תכנית נפרדת) ומדריכי האתר יוכלו להנגישו ברמות שונות, באמצעות השיח הנלווה.
  • המיצג המונגש יגביר את חוויית הביקור לכלל המבקרים באתר, בעיקר לילדים ולעולים חדשים.
  • הסיור במחנה יהיה קצר מהרגיל וישמור על רצף סיפורי פשוט וברור.
  • הפרויקט חייב להיות משולב בפישוט לשוני של הטקסטים הכתובים והמדוברים.
  • הצלחת הפרויקט תלויה בהכשרת המדריכים וצוות האתר.

"… יש לאפשר לכל אדם עם מוגבלות קוגנטיבית, חיים עם משמעות. לפעול לשיפור מתמיד של איכות חייו, רווחתו וקידומו, בהתאם לצרכיו, יכולותיו ורצונותיו ובשיתוף בני המשפחה והקהילה…" (מתוך חזון האגף לטיפול באדם עם מוגבלות שכלית התפתחותית במשרד הרווחה).

לוועדה הגשנו מהלך סיור מפורט הכולל את תפיסתנו החינוכית בנושא. באופן כללי, בסיור שאותו אנו מציעים, חמש תחנות שבכל אחת מהן ייעשה חיבור לחיי היום יום של המודרכים. הסיור ילווה בתרמיל מעפיל וביומן של סבא שמוליק (שמוליק שילה) שאותו יפגשו בתום הסיור במיצג האונייה. ביומן יהיו טקסטים בפישוט לשוני שיובילו לתחנה הבאה בסיור, במטרה ליצור רצף סיפורי מובן.

צריף המגורים וצריף החיטוי ישודרגו ברמת החוויה, באמצעים מגוונים שהצענו וברמת השיח.

            במרבית הקבוצות המיוחדות האלה הנושא לא יהיה העפלה ומעפילים, אלא נקודת מפגש בין סיפור של מעפיל ובין הסיפור שלהם. התרמיל יאפשר את השאלה וההשוואה, מה אתם חברי הקבוצה לוקחים לטיול, לנסיעה, לעומת מה שנשא עמו סבא שמוליק?

במבנה החיטוי נדמה את בעירת התנור, את קול זרימת המים, ובאמצעות איורים שנעשו באותה התקופה, יומחש תהליך החיטוי ותיערך השוואה בין המקלחת שסבא שמוליק זוכר שעשה במחנה, לבין תהליך המקלחת הידוע להם.

 

בתצוגה החדשה שתהיה בצריף המגורים, לצד מיטתו של שמוליק ותיאור חוויות היום יום במחנה שיתבצע באמצעים ויזואלים שונים, תתפתח שיחה על החדר שלהם בהשוואה לצריף (סוג מבנה, צפיפות, סוגי המיטה והמזרן ועוד) וכן תתאפשר שיחה על חיי היום יום שלהם.

המיצג באונייה המוצבת במחנה, אינו מיצג מונגש. ריבוי הגירויים, החללים והסיפור המורכב, אינם מקלים, יחד עם זאת החלטנו לכלול את האונייה בסיור בשל החוויה – חוויית הכניסה והשהות באונייה. הדרך עוד ארוכה, אך תקוותי היא שנצליח ליצור סיור שבו הקבוצה הייחודית לא תרגיש אי נוחות בשל קושי בהבנת הנושא, אלא תיהנה בשל החוויה והרגשת השותפות. וגם אם בתום הסיור לא ידעו מהי ההעפלה ומיהו מעפיל אך ירגישו שכיבדנו אותם, דיינו.

 

ראשון לציון – ממושבה לעיר שהפקידה תכנית שימור

ורד סולומון ממן – אדריכלית ומתכננת ערים. אדריכלית העיר ראשון לציון ומנהלת האגף לתכנון עיר שבמינהל ההנדסה*, ראשון לציון

לפני כעשור שנים, בשנת 2005, התפרסמה עבודת המחקר שביצעתי במסגרת לימודיי לתואר שני בתכנון ערים בטכניון, בהנחייתה של פרופ' רחל אלתרמן. עבודת המחקר בדקה את יישום התוספת הרביעית לחוק התכנון והבנייה, העוסקת בשימור אתרים היסטוריים, כפי שבאה לידי ביטוי בעבודת הרשויות המקומיות בארץ. במסגרת זו סקרנו, בדקנו, השווינו וראיינו במשך שנתיים 30 בעלי תפקידים בכירים בעיריות ובמועצות מקומיות שבחרנו לצורך המחקר – עיריות ומועצות "בחזקת משמרות", שנשתמרו בהן מקבצי נכסים בעלי ערך היסטורי משמעותי מתקופות שונות של ההתיישבות בארץ ישראל, בהן גם העיר ראשון לציון. אני מרגישה כי נפל בחלקי כבוד גדול לכתוב דברים אלו היום, כאדריכלית העיר ראשון לציון, כאשר עשר שנים לאחר פרסום המחקר, נבחרתי להוביל את תכנית השימור של העיר לשלב ההפקדה ואני משמשת בתפקיד בכיר בעירייה, כמובילת מדיניות התכנון של העיר.

 

נתונים לשימור

אם נחזור לרגע בזמן לשנת 2003, זכור לי היטב אותו יום סגרירי שבו הגעתי אל מסדרונות עיריית ראשון לציון כסטודנטית מן המניין לראיין את אדריכל העיר דאז, ישראל בן ישראל. אדריכל העיר נענה בחיוב רב לבקשתי לענות על שאלון המחקר ולהזין אותי ברשימת השימור של העיר ובתיאור פעולותיה המעשיות של העירייה כגוף המקדם שימור לצד פיתוח. חשוב לזכור כי באותה עת הייתה ראשון לציון בעיצומו של פיתוח רב היקף בצדה המערבי של העיר. על רקע הפיתוח המואץ במערב, ציין אז באוזני בן ישראל, כי מקבלי ההחלטות בעירייה החלו לעסוק יותר ויותר בשאלת חידוש מרכזה של העיר הוותיקה, שמצבה הפיזי החל להידרדר. אך בניגוד לערים השכנות לראשון לציון, מושבות שהפכו לערים בעצמן כמו פתח תקוה, רחובות ונס ציונה, בלטה ראשון לציון במספר נתונים שלא נמצאו בערים האחרות.

הנתון הראשון היה הימצאותו של מקבץ נכסים גדול יחסית שהצליח להשתמר ברבות השנים. הכמות הרבה של הנכסים וריכוזם בלב העיר, במרחק הליכה זה מזה, תאם את הגבולות ההיסטוריים של המושבה המקורית והיווה בסיס לתחילתה של עבודת סיקור רחבה ולהכנת תיקי תיעוד ראשונים. היו אלה יועצי השימור אדר' גבריאל קרטס ואדר' אמיר שוהם שזיהו את הפוטנציאל המתחמי של השימור בראשון לציון. תפיסת שימור זו, של הפניית תשומת הלב לשימור המרחב ולא רק לשימור המבנה או המונומנט הבודד, נחשבה לחדשנית באותה תקופה.

נתון נוסף שייחד את ראשון לציון משאר הערים היה יכולותיה הכלכליות והצהרתה כי בכוונתה לרכוש בכסף ציבורי נכסים היסטוריים מבעלים פרטיים. בעת כתיבת המחקר לא נרשמה פעולה כזאת באף עיר אחרת בארץ! ולכן בלטה ראשון לציון במיוחד על רקע הסקירה שביצענו ב-30  רשויות מקומיות אחרות. כאן המקום לציין כי במסגרת אותה עבודת מחקר בטכניון, ביצעתי סקירת ספרות בינלאומית רחבה שבדקה את חוקי השימור במדינות שונות בעולם. סקירה זו העלתה שורה ארוכה של כלים כלכליים ומשפטיים שעוגנו בחקיקה, חלקם תמריצים ותמיכות לבעלי נכסים היסטוריים לשימור. רכישת מבנים על ידי רשויות ציבוריות מבעלי נכסים פרטיים נחשבה לאחד הכלים הכלכליים החשובים שהופיעו בכמה מדינות. מאחר שהחוק בארץ אינו מעודד ביצוע פעולה זו וודאי שאינו מחייב, הופתענו למצוא את ראשון לציון כעיר היחידה המיישמת כלי זה בארץ הלכה למעשה.

 

שימור העיר ההיסטורית

חשוב לציין שמלבד רכישת הנכסים מידיים פרטיות, דאגה עיריית ראשון לציון גם לשריין תקציבים עירוניים לטובת ביצוע בפועל של שימור במבנים שבבעלותה ובכך מהווה דוגמה אישית לבעלי הנכסים הפרטיים. גם כיום ממשיכה העירייה לפעול לרכישתם של נכסים היסטוריים מבעלים פרטיים ומבצעת פעולות הצלה וחיזוק לקראת שימורם בפועל. כזהו למשל הבית ברחוב הכרמל 5 שנקנה על ידי העירייה וכבר החל בו תהליך שימור, באמצעות החברה הכלכלית לפיתוח ראשון לציון. את התהליך מלווים משרד אדריכלים בראשותו של אדר' שמואל גרואג שהכין את תיק התיעוד ואת התכנון לשימור המבנה.

בתפקידי כאדריכלית העיר אני אמונה על יחידת השימור שבאגף תכנון עיר, שבה פועלים המתכננת העירונית נועה פלג, ממלא מקומה האדריכל צביקה קמיל והאדריכל חיים לשם. יחידה זו מלווה את כל תהליכי השימור של נכסים ציבוריים, כמו גם נכסים פרטיים. הם אמונים על הכנתו של סדר היום של ועדת השימור המתפקדת על בסיס קבוע, ונוסף אליהם נשכרים יועצי שימור ואדריכלים בעלי מיומנויות בתחום השימור כדי ללוות פרויקטים אד הוק. כפי שצוין לעיל, החברה הכלכלית היא הזרוע הביצועית שנבחרה על ידי העירייה לבצע בפועל את שימור המבנים הנמצאים בבעלות העירייה. ברשימת הפרויקטים שלה כבר נמצאים שימור בית הכנסת המרכזי, שימור מלון לונדון, מבנה מרשים מאוד עם ציורי קיר מדהימים, ושימור בתי הקליניקה והפוסטה המהווים חלק ממתחם מוזיאון העיר ההיסטורית. בקרוב יצטרפו לרשימה גם בית מאירוביץ ובית קנר. כולם נמצאים בתכנית רב שנתית המתוקצבת על ידי העירייה, בליווי יחידת השימור העירונית. עוד נציין כי רק לאחרונה, לאחר מאמץ ניכר של יחידת השימור, בהובלתו של מנכ"ל העירייה מר פרנקו גונן וצוות הלשכה המשפטית של העירייה, שופצה ושומרה קבוצה מכובדת של מבנים בבעלות פרטית)!( וביוזמה פרטית לאורך רחוב רוטשילד – מעשה שסיפק מתיחת פנים מרשימה למתחם כולו.

 

תכנית השימור

לצד פעולות השימור שמבצעת העירייה בפועל, אין עוררין שגולת הכותרת היא הפקדתה של תכנית השימור של העיר – רצ/2/84/1, תכנית שעליה עמלה העירייה במשך שנים לא מעטות. התכנית שהופקדה בחודש אוקטובר 2015 סיימה הפקדתה והליך שמיעת ההתנגדויות שהוגשו לה (19 התנגדויות) והיא מעגנת בתוכה את כל ההנחיות לשימור, קובעת את גבולות המתחמים החשובים לשימור ומעניקה את התמריצים וזכויות הבנייה שניתנים לבעלים הפרטיים שבאחריותם המבנים המיועדים לשימור. עם פרסומה של התכנית נרשמה התעניינות רבה מצד בעלי הנכסים הפרטיים, וכאן המקום לספר כי בין המתנגדים היו גורמים פרטיים שביקשו לכלול בתכנית את המבנים שברשותם כמבנים לשימור (אף שלא אותרו כמבנים לשימור), ואנו תקווה שהיא תהווה מכשיר שיעודד את השימור בעיר. ראוי לציין שגם תכנית המתאר החדשה של העיר תואמת את קווי המדיניות השימורית במרחב של לב העיר ההיסטורי, וכוללת הגבלות על בנייה לגובה ואיתור מקומות שבהם ניתן יהיה להגביה רום ולהעניק זכויות בנייה ושימושים מעורבים לטובת החייאת העיר הוותיקה.

 

ומילה על היקב…

על אף רצונה העז של העירייה לרכוש את האוצר החשוב ביותר של העיר – היקב – לאחר משא ומתן ארוך ומתיש שנמשך כמה שנים, בחרה אגודת הכורמים למכור את הנכס לידיים פרטיות. אף שהיקב "נפל" לידיים פרטיות, הצהירו היזמים בפגישה עם ראש העיר על נכונותם להכיר בחשיבות היקב כאתר היסטורי לאומי, ובהתאם לזאת, שכרו משרד אדריכלים בינלאומי בעל שם, שיתכנן עבורם את האתר וכן שכרו את משרד מנדל אדריכלים לליווי השימור של המתחם. התכנון הראשוני הוצג לעירייה אך טרם אושר, והיזמים התחייבו להשלים את תיקי התיעוד כנדרש על פי חוק ולנהוג באתר בזהירות המרבית הנדרשת. מאחר שהתכנית אמורה לעבור לדיון גם במחוז, העדיפה העירייה לפרסם סעיפים 78-77 על מנת להדגיש את חשיבות האתר.

* אדר' ורד סולומון ממן שימשה בעבר כמנהלת מחוז חיפה במועצה לשימור אתרים.

 

שימור כנסיית המולד בבית לחם

ג'אמרקו פיאצ'נטי (Giammarco Piacenti)

תרגום ועריכה: אדרי אבנר אמירי – אדריכל המועצה

כנסיית המולד שבבית לחם נוסדה במאה הרביעית לספירה כחלק ממהלך זיהוי מקומות קדושים לנצרות בארץ הקודש. בתחילת המאה השישית נשרף מבנה הכנסייה ובשנת 565 ייסד הקיסר יוסטיניאנוס כנסייה חדשה ששרדה ברובה עד ימינו. בימי שלטון הצלבנים בארץ הפכה כנסיית המולד לכנסייה שבה הוכתרו מלכי הממלכה הצלבנית. בתקופה זאת הורחב המתחם, הוחלף גג הכנסייה והושלם מערך עיטורים חדש כולל פסיפסי קיר מרהיבים ששרדו בחלקם עד ימינו. עבודות התחזוקה המשמעותיות האחרונות בוצעו במתחם באמצע המאה ה- 15, ומאז עוברים הכנסייה ומערך העיטורים שבה תהליכי בליה ונזקים מכוונים.

בימים אלה מבצעת חברת פיאצ'נטי* (Piacenti SLR) תהליך שימור מקיף בכנסייה במימון מדינות שונות (הוותיקן, רוסיה, יוון, צרפת, איטליה, גרמניה, ספרד, פולין ומרוקו) וכמה גורמים פרטיים (בנק פלסטיני, תורמים פרטיים והפטריארכיה הארמנית האורתודוכסית). השלב הראשון של העבודות ארך כשנה וחצי והסתיים בתחילת שנת 2015. בשלב זה חוזקה קונסטרוקציית המבנה, בדגש על טיפול יסודי בגג ושימור חלק ממערכות העיטורים הפנימיים שבו (פסיפסים ופרסקאות). כיום מתבצע השלב השני הכולל שימור חזיתות אבן, טייחים, עמודים, רצפות ופסיפסי רצפה.

גג הכנסייה נבנה מחדש במאה ה- 15 על ידי בעלי מקצוע ונציאנים שהשתמשו בעץ שהובא מהאלפים האיטלקיים. מצב ההשתמרות של הגג היה רע מאוד, חיפוי העופרת החיצוני ניזוק, בנקודות רבות התגלו נזילות וקורות העץ העתיקות נחלשו עד כדי התערערות מבנית של כל מערך האגדים. לכן השלב הראשון של הפרויקט עסק בשיקום או החלפה של כל חלקי הגג הפגועים, וכן הוחלט להוסיף לגג שכבת אוורור שתשפר את עמידותו ותמנע הצטברות לחות בתוכו. קורות הגג ולוחות העץ המקוריים נוקו ועברו בדיקות מעבדה שבסופם הוכנה תכנית מדויקת, המפרטת את כל חלקי העץ השונים שמרכיבים את קונסטרוקציית הגג ואת מצב הבליה שלהם. על בסיס מחקר זה הוחלט אילו חלקי עץ יעברו תהליך שימור ואילו חלקים יוחלפו בעץ בן אותו הגיל, בעל אותם מאפיינים ובאותם הממדים. בהתבסס על הבדיקות שבוצעו, נקבע אופי הטיפולים שלהם זקוק העץ ההיסטורי: ניקוי מכני או כימי, ייצוב על ידי חומרים מתאימים, צביעה והגנה, בהתחשב במיקום העץ, חוץ או פנים המבנה. במקרה של עץ רטוב נקבע שייערכו בדיקות שנתיות למעקב אחר עמידות הטיפול. תהליך החלפת חלקי העץ הפגועים נעשה בהתאם לתכנון מדויק. בשלב ראשון חותכים ומסירים את החלק הפגוע ומתאימים במקומו פרוטזה מעץ בריא. הפרוטזה החדשה מותאמת ומעוגנת לחלקים המקוריים בעזרת מוטות מתכת ודבקים מותאמים. כל החומרים (דבק, עץ, מתכת) והתוצאה הסופית נבחנים על ידי מהנדסים כדי להבטיח התאמה ועמידות, ועוברים טיפול אסתטי המסתיר את ההתערבות מעיני המבקר. עם סיום תהליך ייצוב שלד הגג הוחלפו כל לוחות העופרת החיצוניים (שטח הגגות הכולל הוא 2.8 קמ"ר) בלוחות חדשים התואמים את המקור בצורתם ובגודלם.

העיקרון המנחה של עבודות השימור בכנסייה היה לכבד ולשמר ככל האפשר את החומר ואת המבנה המקורי. אתגר הנדסי נוסף היה בייצוב אכסדרת הכניסה של הכנסייה שקמרונות האבן שלה היו בסכנת קריסה, העבודה נעשתה בחומרים ובטכנולוגיות זהים לעבודת המקור. בהמשך הפרויקט נוקו ויוצבו נדבכי האבן של הקירות החיצוניים והטייחים ההיסטוריים שבפנים הכנסייה. משטחים אלה טופלו בתשומת לב מרבית והוחזרו לצורתם המקורית, באזורים שבהם היה צורך להחליף או להשלים חלקים נעשה שימוש בטייחים על בסיס סיד ובפיגמנטים טבעיים בלבד.

מערכת הפסיפסים יוצאת הדופן שעל קירות הכנסייה עברה גם היא תהליך שימור מסודר לראשונה מאז הורכבה במאה ה- 12. תחילה יוצבו האזורים הפגועים של הקיר והטייח שמאחורי הפסיפסים. זהו תהליך עדין הכולל ניתוק חלקי של אזורי פסיפס מהקירות וטיפול נקודתי לפי הצורך. עם השלמת תהליך ייצוב הקיר והסרת שכבות לכלוך בנות מאות שנים, החלה העבודה על אבני הפסיפס. כל אבן בודדת נבדקה ואם נמצא שאינה יציבה, היא הוסרה וחוברה מחדש בדיוק באותו המיקום ובאותה הזווית. חלק מייחודיות הפסיפס המקורי היא בהעמדת האבנים הבודדות בזוויות שונות כך שהאור ישתקף עליהן באופן שונה. בתהליך השיקום הקפידו במיוחד לשמור על העמדה ייחודית זאת.

לאורך השנים סבלו הפסיפסים מוונדליזם שהותיר בהם חורים משמעותיים ומניסיונות לא מוצלחים של הנזירים המקומיים להשלימם בעזרת טייח וציורים. תוספות אלה הוסרו, האזור נוקה ועל גבי טייחים חדשים הושלמו, בטכניקת פרסקו, חלקי פסיפס המשמעותיים המאפשרים לצופה התרשמות נכונה מכלל היצירה.

דלתות העץ של הכנסייה הן פרי עבודה של זוג אמנים ארמניים משנת 1227. אף הן לא זכו לתהליך שימור מאז הותקנו ומצבן היה רעוע במיוחד.

גם במקרה זה, לפני תחילת השימור, בוצע מחקר מקיף לזיהוי סוג העץ ומידת השתמרות החלקים השונים. הליך השימור כלל ריפוי מקסימלי של חלקי עץ מקוריים והחלפת פרטים פגועים בעץ בעל מאפיינים וגיל זהים. כל העבודה נעשתה בעזרת כלים ידניים, באתר עצמו, על מנת להשיג תוצאה מדויקת ואותנטית ככל האפשר.

 

  • חברת פיאצ'נטי התחילה את דרכה כבית מלאכה למלאכות יד מסורתיות שנוסד על ידי המשפחה בשנת 1875. עם השנים התפתחה פעילות החברה וכיום היא משלבת בין הידע הרב שנצבר במלאכות יד וטכנולוגיות בנייה היסטוריות לבין יכולות מחקר מדעי עדכני. כל הפרויקטים שבהם מעורבת החברה כפופים לעקרונות המנחים הרווחים בעולם השימור כיום, תוך הקפדה על איכות ובטיחות.

לחברה פרויקטים ציבוריים ופרטיים ברחבי העולם שבהם היא מבצעת את כל שלבי השימור, מתכנון אתרים גדולים ומורכבים ועד שימור פריטים קטנים. בעת הצורך מקפידה החברה ליצור שיתופי פעולה עם מומחים חיצוניים או מכוני מחקר מתקדמים להשגת תוצאות מקסימליות. בין הפרויקטים של החברה:

  • שימור ושילוב מערכות מודרניות בחללים ההיסטוריים החדשים של מוזיאון האופיצ׳י (Musei Uffizi) שבפירנצה. הפרויקט עתיד להכפיל את חללי התצוגה של אחד המוזיאונים החשובים בעולם.
  • שימור החזית ומערכת העיטורים הפנימית של מוזיאון המאה ה -19 שבמילאנו.
  • חשיפה ושימור של שרידי מבנה עץ מהתקופה הרומית (מאה חמישית לספירה( שבאזור העיר לוקה (Lucca).
  • פרויקט וילה ברג (Berg), השגרירות האיטלקית, מוסקבה, רוסיה: עבודות השימור הסתיימו בשנת 2008 וכללו שימור כל משטחי הטייח ההיסטוריים, ניקוי ושחזור עיטורי סטוקו, טיפול במשטחי שיש, ייצוב ושימור ציורי קיר.
  • פרויקט Asia Urbs פגודת וונדזו, סין: תכנון וייעוץ לשימור המונומנט, קורסים להכשרת פועלים מקומיים וייעוץ בשטח לקביעת מתודולוגיית שימור.

 

פרויקט שיקום בית העלמין היהודי העתיק בביטולה שבמקדוניה

תמר טוכלר – מנהלת המחלקה ליחסים בינלאומיים

בימים אלה מקודם פרויקט לתיעוד ושימור בית הקברות היהודי בביטולה, הנחשב לעתיק מבין בתי הקברות היהודיים בבלקן, ובו שרידי מצבות מהמאה ה- 15 ואילך.

פרויקט זה הוא פרי יוזמה משותפת של משרד החוץ הישראלי, המחלקה ליחסים בינלאומיים מטעם מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, איקומוס ישראל, אוניברסיטת בר-אילן, צאצאי הקהילה המקדונית החיים בישראל, קרן השואה וגורמים ממסדיים וציבוריים נוספים במקדוניה. הפרויקט יתמקד בחקר ובחשיפה של שרידי מורשת הקהילה היהודית במקדוניה בדגש על בית הקברות בעיר ביטולה.

הקהילה היהודית הושמדה כמעט כליל בתקופת מלחמת העולם השנייה ואנשיה נאסרו ונרצחו בטרבלינקה. עיריית ביטולה המכירה בערך אתרי המורשת היהודיים ובמרכזם אתר זה, פועלת להפוך את בית הקברות לפארק זיכרון עירוני .

ד"ר רחל-שלי לוי-דרומר מאוניברסיטת בר-אילן, ילידת מקדוניה (צאצאית יחידה לבית אברבנאל-לוי מביטולה, שהייתה המשפחה היהודית האחרונה בעיר)  ועו"ד מימה (מרג'יה גראס) דוצ'בסקה מארגון ARHAM ביטולה העלו לראשונה את הצורך בשיקום בית הקברות והן שקשרו בין הגורמים השונים.

בראשית חודש נובמבר 2015 יצאה משלחת הכנה לבחינת מצבו של בית הקברות בראשותו של שגריר ישראל במקדוניה דן אוריין, בליווי תמר טוכלר מנהלת המחלקה ליחסים בינלאומיים ואדר' רם שואף מטעם איקומוס ישראל ואוניברסיטת חיפה בתיאום ובשיתוף עם פרופ' עירית עמית-כהן, ראש המחלקה לגאוגרפיה וסביבה באוניברסיטת בר-אילן ויו"ר איקומוס ישראל שהתגייסה להוביל את הפרויקט מבחינה אקדמית. מטרת צוות זה הייתה להכין מתווה לתכנית השימור של האתר על היבטיה השונים בהתבסס על ניסיונם העשיר של חבריו בפיתוח ובניהול פרויקטים של תיעוד ושימור מורשת בחו"ל. במהלך הביקור התקיימו פגישות בדרג פוליטי ברמה הארצית והמקומית עם שרי ממשלה, נציגי רשויות מקומיות וארגוני שימור, נציגי הקהילה היהודית, קרן השואה וגורמים נוספים. ביקור המשלחת זכה להדים רבים ולחשיפה תקשורתית עצומה, כולל מסיבת עיתונאים שהתקיימה בבית הקברות במטרה לגייס גורמים נוספים במהירות האפשרית וכן לחשוף מידע שעשוי לסייע בחקר בית הקברות.

אחרי כשלושה שבועות כבר פעל צוות של צעירים מקומיים בראשותן של הארכיאולוגיות חן בן-ארי ואורית בורטניק שנשלחו מטעמנו לביצוע עבודות חשיפה וחקר. במהלך השבוע נחשפו למעלה מ-150 מצבות עם כיתובים מרתקים והוכנו מודל והנחיות לפעולות החשיפה.

שבועיים לאחר מכן נערך כנס באוניברסיטת בר-אילן שבו הוצג הפרויקט במעמד השגרירים, אנשי משרד החוץ, חוקרים ויוצאי קהילת מקדוניה.

במהלך השנה עתידות לצאת משלחות נוספות לקידום הפרויקט ובד בבד נערכות פעולות לגיוס גורמים ומשאבים בהובלתו של השגריר דן אוריין ועו"ד מימה דוצ'בסקה.

מי שבידיו מידע כלשהו, תמונות ומסמכים היכולים לסייע בחקר בית הקברות ושרידי הקהילה בביטולה, מוזמן להעבירם לידינו לכתובת : tuchler@shimur.org.il

 

המועצה הישראלית לתרבות ואמנות – מודים ומסיירים

עמרי שלמון – מנכ"ל מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל תודות לד"ר חיים פרלוק

ביום ראשון, 27 בדצמבר 2015, במסגרת ישיבת הוועד המנהל שהתקיימה במקוה ישראל, נפרדנו בהוקרה ובתודה מד"ר חיים פרלוק, היו"ר היוצא של המועצה הישראלית לתרבות ואמנות במשרד התרבות. באירוע השתתפה גם ד"ר הילה דוד, יו"ר מדור מחקר ומורשת במועצה לתרבות ואמנות.

ד"ר פרלוק עמד תמיד לשירותנו וסייע רבות בעתות מצוקה ובעתות עשייה וקידום פרויקטים, ואנו הודינו לו על פועלו התומך והמקדם את המועצה לשימור אתרים. נשיא המועצה שלמה הלל ביטא בדברי התודה את הערכת הוועד המנהל לד"ר פרלוק ולמקבלי החלטות העומדים לרשותנו בפעילות המורשת והשימור.

 

סיור במרחבי השימור

ביום חמישי, 28 בינואר 2016, ערכנו סיור למועצה הישראלית לתרבות ואמנות החדשה במשרד התרבות והספורט. יגאל עמדי, היו"ר הנכנס, איש ירושלים, יחד עם ד"ר הילה דוד, יו"ר מדור מחקר ומורשת, אנשי ציבור וצוות המשרד, ביקרו עמנו באתר רכבת העמק כפר יהושע, בכנף 1 – הטייסת הבריטית, במשטרת נהלל ההיסטורית ובמחנה המעפילים עתלית.

היה זה מעט המורה על המרובה, אך חשיבותו של מפגש זה רבה. באמצעותו ניתנה לנו ההזדמנות להעמיק את המודעות ואת אהבת הדבר בדרך של מגע אישי עם ההתרחשות היום יומית בעולם השימור.

 

אמנות קיר בישראל

חומי נובנשטרן – סמנכ"לית המועצה

בדצמבר 2015 התקיים במכון איילון ברחובות, כנס "מי? מה? קיר" שהוקדש לנושא אמנות הקיר. בכנס, שעסק לראשונה באמנות הקיר בארץ ישראל, לקחו חלק עמרי שלמון, ד"ר נירית שלו כליפא, אדר' ליאורה בארי אלדן, ד"ר אליק מישורי, חן ברנט, מוקי צור, רון ברטוש, חומי נובנשטרן ויוצרי המיזם "עיר סיפור בירושלים". הדוברים בכנס הדגישו את מהות אמנות הקיר מראשיתה ועד היום. במהלך הכנס נחשף מאגר מידע פתוח האוצר מידע לגבי אמנות הקיר בישראל שכתובתו: www.wallart.org.il

מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, כגוף האמון על שימור המורשת הבנויה, רואה חובה לחשוף, לשקם ולשמר כל ביטוי אמנותי שהוא חלק מן המבנה. בשנים 2014-2013 נערך ביד יצחק בן-צבי ביוזמת ציוני דרך – אגף מורשת, משרד ירושלים ומורשת ובשיתוף מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, סקר של אמנות קיר. לאחרונה הגיע לסיומו "פיילוט" שנוהל על ידי מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, ושותפים לו ציוני דרך – אגף מורשת, משרד ירושלים ומורשת ויד יצחק בן-צבי. במסגרתו טופלו ארבע יצירות קיר על ידי בעלי מקצוע: כפר אוריה, בית העם – ציור קיר "מעגל החיים", אברהם אופק; מעלה החמישה, בית צילה – עבודתו של האמן שה שונברג; ירושלים, בי"ס תל"י – ציור קיר "ירושלים הרים סביב לה", אברהם אופק; אפיקים, בית איתמר – ציור קיר של האמן שה שונברג.

 

תערוכת וכנס השימור הבינלאומי, הבימה תל אביב

תמר טוכלר – מנהלת המחלקה ליחסים בינלאומיים

למעלה מ-1,500 איש השתתפו בתערוכת השימור הבינלאומית שהתקיימה ביום שני, 14 במרס 2016, בתיאטרון הבימה בתל אביב. במסגרת התערוכה התקיים כנס שימור בינלאומי אותו הקדשנו לנושא: "ניהול השימור ותחזוקתו". התערוכה והכנס נעשו בהשראת סלון השימור המתקיים בלובר בפריס.

את הכנס יזמה וארגנה המחלקה ליחסים בינלאומיים מטעם מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל בשיתוף מינהל השימור של רשות העתיקות, הוועד הישראלי לאונסקו, הוועדה למורשת עולמית ואיקומוס ישראל. תוכני הכנס נקבעו במסגרת ועדת היגוי מקצועית. את התערוכה ארגנה קבוצת התערוכה לשימור מבנים, בראשות עומר קאופמן וחברת Icon בניהולו של ינון הכהן והפקה של קרן וייס. בתערוכה הציגו מומחים וחברות מתחום השימור, טכנולוגיות שימור מתקדמות מהארץ ומחו"ל. גיא קב ונקי, יו"ר הוועדה למורשת עולמית הנחה את הכנס, ולצד הרצאות מומחים בתחום מהארץ ומרחבי העולם, נשאו דברים מנכ"ל משרד התרבות והספורט עו"ד יוסי שרעבי, יו"ר הוועד המנהל של המועצה לשימור אתרים פרופ' סעדיה מנדל – אדריכל, מנכ"ל המועצה לשימור אתרים עמרי שלמון, ראש מנהל שימור ברשות העתיקות רענן כסלו ויו"ר התערוכה לשימור מבנים עומר קאופמן.

את הכנס פתח סגן ראש עיריית אנטוורפן, בלגיה, פיליפ היילן, שהציג הליכי התחדשות עירונית מרשימים בעיר שתרמו לתיירות ולכלכלת העיר, תוך שימור והשמשת מאות מבנים היסטוריים לצורכי ציבור: מסחר, ספורט וחינוך. אדר' יוריס נאוולרץ מברוז', בלגיה, הציג כיצד מתנהל בפועל אתר מורשת עולמי, אדריכליות השימור קתרין מונס ואבי ואן דה וור הציגו מנגנון תחזוקה ייחודי למבני שימור מטעם ארגון Momument Wacht הבלגי, העוסק בשימור ובתחזוקת מבנים. מאוחר יותר הן הדגימו ביצוע סקר שימור למבנה באמצעות סנפלינג מקצועי מגג תיאטרון הבימה. מנהל מחוז צפון והעמקים אורי בן ציוני ואנוכי הצגנו את פועלה של המועצה לשימור אתרים בעבודה מול הציבור במסגרת קידום פרויקטים לשימור. את הכנס חתמה הרצאתו של פאולו לורנצ'ו מפורטוגל שהציג התמודדויות והיערכות לרעידות אדמה באתרים לשימור.

בתום הכנס ארגנו קבלת פנים חגיגית למרצים בבית הבד בשרונה, במעמד שגריר פורטוגל בישראל מיגל אלמיידה אה-סוסה ושגריר בלגיה בישראל ג'ון קורנט דלזויס וסמנכ"ל משרד החוץ רפאל גמזו. בערב זה נשא ברכות יו"ר הוועדה ליחסים בינלאומיים שמואל בן טובים.

ביום שאחרי הכנס יזמו הוועד הישראלי לאונסקו והמחלקה ליחסים בינלאומיים במועצה, בשיתוף צוות השימור של עיריית תל אביב, סדנת המשך של כנס השימור הבינלאומי במוזיאון הבאוהאוס תל אביב ומרכז שימור העיר הלבנה יחד עם המרצים הבינלאומיים.

הכנס היה בבחינת הגשמת חלום ישן; לפני עשור זכיתי להרצות בכנס השימור בלובר ומאז חלמתי להקים כנס ותערוכה שכאלה בישראל וזו ההזדמנות להודות לכל מי שהתגייס ותרם להצלחת האירוע. הכנס לא היה יוצא לפועל אלמלא חבורה מלאת מוטיבציה שרואה חשיבות רבה במעשיה. תודות למפיקי התערוכה והכנס ולחברי ועדת ההיגוי – שמואל בן טובים שעמד בראש הוועדה, תמר טוכלר, ארנון חפץ, רענן כסלו, מיכאל כהן, ז'ק נגר, ענת ארז ברלוביץ', כמיל סארי, יורם סעד, דלית אטרקצ'י ועוד רבים וטובים.

 

מידע מורחב על התערוכה והכנס – סדר היום, תמונות, כתבות ומאמרים תוכלו למצוא באתר האינטרנט של התערוכה: shimurmiv.co.il

יום עיון רכבת העמק בחצר כנרת

זהבה חכם גבאי – מנהלת חצר כנרת

לסיום שנת 2015 הוקדש יום העיון בחצר כנרת לרכבת העמק במלאות 105 שנים לפתיחת קו הרכבת מחיפה לצמח, ועם סיום פרויקט שימור תחנת הרכבת בצמח. אזור התחנה הפך לפקולטה ללימודי ארץ ישראל במכללה האקדמית כנרת, ושולב במתחם המעונות החדש של המכללה. את הרעיון לנושא יום העיון הביא פרופ' יוסי כץ, מהמחלקה לגאוגרפיה וראש הקתדרה לחקר קק"ל באוניברסיטת בר-אילן, שהיה יו"ר יום העיון, וכן המליץ בפנינו על הנושאים ועל הרכב המרצים. היום עסק בשלושה נושאים עיקריים. האחד, שורשיה של הרכבת בארץ ישראל, הרצאה מפי חן מלניג, מנהל מוזיאון הרכבת בחיפה; השני הועבר על ידי יובל מלחי שהביא את סיפורן המרתק של הרכבות במלחמת העולם הראשונה; החלק השלישי הועבר על ידי פרופ' ערן פייטלסון מהאוניברסיטה העברית, שהציג את נושא הצטמקות והתרחבות התשתית המסילתית בתקופת המנדט ולאחר קום המדינה. לסיום, יצאנו לסיור במתחם הרכבת המשוחזר בצמח. את הסיור הובילו ארנון חפץ, מנהל תחום שימור פיזי

ארצי במועצה לשימור אתרים וד"ר יקי אשכנזי, ראש החוג ללימודי ארץ ישראל במכללה האקדמית כנרת. יום העיון בחצר כנרת הופק על ידי אסף לונדנר, רכז ההדרכה של האתר.

 

בתי כנסת היסטוריים בארץ

אדר' אבנר אמירי – אדריכל המועצה

ברחבי הארץ קיימים עשרות רבות של בתי כנסת היסטוריים. רובם נבנו בתקופה שבין סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה- 20, אם כי ישנם בתי כנסת משנות ה- 70 של המאה ה- 20 הנכללים גם הם בקטגוריה זאת. אף שרבים מבתי הכנסת הללו עדיין פעילים, המצב הפיזי של חלקם הגדול אינו טוב. ישנם בתי כנסת שקרסו, חלקם ננטשו ועומדים מוזנחים ורוב בתי הכנסת הפעילים לא זכו לתהליך שימור מעולם.

בשנים האחרונות מעורבת המועצה לשימור אתרים בתכנון וביצוע שימור של כמה בתי כנסת היסטוריים, בהם בית הכנסת העתיק של פקיעין, בית הכנסת "סניור" שבחצר ניניו, בעיר העתיקה של טבריה, בית הכנסת של בת שלמה, בית הכנסת של נס-ציונה ובית הכנסת של רחובות.

בעקבות פרויקטים אלה הוחלט, בשיתוף פעולה עם ציוני דרך – אגף מורשת, משרד ירושלים ומורשת, להכין דוח על מצב בתי הכנסת ההיסטוריים בארץ. מבנים אלה מהווים מרקם היסטורי יוצא דופן בעל

מגוון ערכים תרבותיים, דתיים ואדריכליים. הדוח כולל רק חלק מבתי הכנסת ואנו מקווים להרחיבו בהמשך. מטרתו להתריע על המצב הרעוע של המבנים ולקדם תהליך תיעוד ושימור נרחב.

 

סיום קורס צילום באתר רכבת העמק כפר יהושע

שילוט בתאוצה חומי נובנשטרן – סמנכ"לית המועצה

בחודשים האחרונים נוספו שלטי מועצה רבים באתרים שונים ברחבי הארץ. השלטים הכחולים היו לסמל מוכר והם מביאים את סיפוריהם של מבנים, מתחמים ויישובים במקום התרחשותם. עד כה הציבה המועצה לשימור אתרים כ-2,000 שלטים החשופים למבטים ולעיונם של מבקרים ועוברי אורח. בראש מפעל חשוב זה עומדים סמנכ"לית המועצה חומי נובנשטרן בסיועו של המתנדב מיכאל גינזבורג, רכז שימור טכנולוגיות היסטוריות רן חדוותי, מנהל תחום שימור פיזי ארצי ארנון חפץ ומינהלן מחנה המעפילים עתלית אמנון הופמן.

במושב גן חיים הסמוך לכפר סבא הוצבו שני שלטי מורשת של המועצה לשימור אתרים, שלט הבאר הראשונה ושלט בית העם, שנחשפו באירוע שנערך בהשתתפות חברי המושב. השלטים הוצבו כחלק מפרויקט "שביל מורשת" שלאורכו הוצבו כלים חקלאיים היסטוריים עם שילוט והסברים. השביל מתחיל בבית העם, עובר ליד המרפאה וממשיך אל הבאר הראשונה.

ב- 27 באוקטובר 2015 נחנכו ברוב עם 11 שלטי מועצה כחולים במבני המורשת בחווה. המיזם הוא פרי יוזמתם של מנהלי החווה לשלט את אתרי המורשת במקום ובוצע על ידי המועצה, במימון החווה. "ברורים" היא חווה חקלאית לפיתוח זרעים לירקות, שנוסדה ב-1939 ובשנת 1955 התאגדה לחברת "הזרע".

ביוזמת מנכ"ל המועצה לשימור אתרים עמרי שלמון ובשיתוף עיריית ירושלים הותקנו בעיר עשרות שלטי מורשת, במטרה לשמר את מורשת העיר ירושלים ולהציגה באמצעות סיפורי הבתים.

 

מוזיאון הרעות מארח

קרן קהת – מנהלת מוזיאון הרעות מייסודו של יהודה דקל וחבריו

ביום חמישי, 25 בפברואר 2016, התארחו במוזיאון הרעות שתי קבוצות מכובדות ומעניינות.

בבוקר פגשה הח"מ בשביל הפלמ"ח את סגן הרמטכ"ל האלוף יאיר גולן ואת מקבילו האמריקני הגנרל וויל גארט. הטיפוס בשביל שעליו טיפסו גם לוחמי הגדוד השלישי באפריל 1948, המחיש לאורח המכובד את סיפור הקרב ואת הקשיים שעמדו בפני הלוחמים. את המשך הסיפור שמעו הגנרלים בתוך המוזיאון עצמו. בסוף הביקור כתב הגנרל האמריקני בספר המבקרים:

"One of the most inspiring places that I have ever visited"

בקבוצה השנייה שהגיעה באותו היום היו מפקדי חטיבת גולני שיצאו לסיור לזכרו של תא"ל ארז גרשטיין ז"ל, שנהרג בלבנון בשנת 1999. הקצינים, ובראשם מח"ט גולני אל"מ רסאן עליאן, בחרו להעניק למוזיאון תמונה לאות הערכה והוקרה על הנצחת ערך הרעות ועל הנצחת החטיבה, שלקחה חלק בקרב הראשון על נבי יושע, אחד הקרבות הראשונים שלה.

 

שובך היונים – אירוע לזכר חיים שפרלינג

טל בן נון גלז – מנהלת מחוז מרכז

בחודש נובמבר התכנסו ליד שובך יוני הדואר בגבעת ברנר בני משפחה וחברים של חיים שפרלינג ז"ל, אשר תרם את גרעין הרבייה של היונים שלו לשובך. כאשר שפרלינג החל להקים את השובך שלו הוא קיבל את גרעין הרבייה משמעון הנדלר, מפקד השובך, וכך נסגר מעגל מרגש. בטקס נאמרו דברים לזכרו וחברי אגודת יוני המירוץ, שבה היה שפרלינג חבר מרכזי, הפריחו יונים. ב-3 באפריל 2016 נחנך השובך בטקס רב משתתפים מרגש שבו נשאו ברכות השותפים לפרויקט ונציג היונאים שאף סיפר את סיפורם.

 

שימור בית בוסל בצפת

אורי בן ציוני – מנהל מחוז צפון והעמקים

השנה החל פרויקט השימור של מתחם בית בוסל – בית החולים המיסיונרי משלהי המאה ה- 19, שבמהלך שנות ה- 60 של המאה הקודמת נוספה לו שכבת בינוי הראויה לשימור – בית ההבראה בתכנונו של יעקב רכטר.

לאחר רכישת המתחם על ידי המכללה האקדמית של צפת, ולאחר שנים רבות של הזנחה והרס, התקיימה השנה תחרות אדריכלים להכנת תכנית אב למתחם ולשימור המבנים. הזוכה הוא משרד ציונוב-ויתקון.

תיק התיעוד המרתק בוצע על ידי אדר' גלי גלעדי ובימים אלה החל תהליך השימור של בית השער למתחם על ידי המועצה לשימור אתרים, בתכנונם של אדר' גלי גלעדי ומשרד שפר את רונן מהנדסים. את העבודות מבצעת חברת ארכו בניהולו של מנהל תחום שימור פיזי ארצי ארנון חפץ. מכללת צפת ממשיכה את מסורת השימוש במבנים היסטוריים בעיר ובכך מצילה אותם מהרס. תודתנו בעיקר למנכ"ל המכללה, שמואל הר נוי, שאף חקר לעומק את ההיסטוריה של המתחם. פרי מחקרו יצא

השנה לאור בספר בהוצאת ספריית יהודה דקל – מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

 

פרויקט הנגשת תיקי תיעוד

אדר' אבנר אמירי – אדריכל המועצה

ביוזמה משותפת של המועצה לשימור אתרים ושל ציוני דרך – אגף מורשת, משרד ירושלים ומורשת, החלה העבודה ליצירת מאגר אינטרנטי ארצי שיחשוף לציבור ולקהל אנשי המקצוע את המכלול המחקרי רחב הידיים של סקרי שימור ותיקי תיעוד. לשם כך נוצר קשר עם עמותה בשם "הסדנא לידע ציבורי" המתמחה בהנגשת ידע וחשיפתו לציבור.

סקרי שימור ותיקי תיעוד ייבדקו ויוזנו למאגר על ידי המועצה לשימור אתרים, והמידע יונגש לציבור באתר מותאם שיאפשר גם חיפוש ומיון "חכם" לפי מילות מפתח ונושאים עיקריים.

אנו מאמינים שמאגר זה יסייע למאמץ התיעוד הארצי, ימנע כפילויות ויאפשר שימוש בחומרים שכבר הושגו על מנת ליצור סקרים ותיעודים טובים ומדויקים יותר. בהמשך יכול מאגר זה להוות בבסיס לשכבת GIS כלל ארצית של אתרי מורשת.

 

כנס "אל תסתכל בקנקן?"

על הקשר שבין מבנה לתוכן באתרי מורשת

טל בן נון גלז – מנהלת מחוז מרכז

בחודש פברואר 2016 התקיים כנס שימור בשיתוף מוזיאון העיר נתניה בהנהלתה של חוה אפל, לציון 87 שנים לעיר ולרגל חנוכת תערוכת הקבע החדשה במוזיאון. הכנס דן במקרים שונים של קשרים בין המבנה לתצוגה באתרי מורשת למשל, תצוגה היסטורית במבנה חדש והתייחסות למבנים לשימור כחללי תצוגה.

 

משאבת הרוח במושב לכיש

עפר יוגב – מנהל מחוז דרום

בשנת 1966 הסתיים פרויקט משותף של ארגון המזון והחקלאות של האו"ם וממשלת ישראל, אשר נועד לבחון את אופי החקלאות שתתאים לאזור המזרחי של אגן נחל שקמה. המסקנה הייתה כי הענף החקלאי המתאים הוא גידול בקר לבשר. במקום נחפרה באר בעומק 250 מ' וידידי קק"ל מאוסטרליה תרמו משאבת רוח להעלאת המים מן הבאר אל השוקת להשקיית עדרי הבקר. כעבור שנים אחדות החליף צינור מים את פעילות המשאבה והיא נותרה עזובה בשטח, באזור בלתי נגיש.

חבר מושב לכיש אודי רוזנפלד יזם את העברתה למושב, שם היא שוקמה על ידי חברים שהתגייסו לעבודה בניצוחם של אודי ובורי )יצחק בורשטיין(. בהמשך התקבל סיוע מהמועצה לשימור אתרים באמצעות רכז שימור טכנולוגיות היסטוריות רן חדוותי. עתה היא ניצבת במרכז המושב ותהווה מרכזו של גן ציבורי רחב ידיים.

טקס חנוכת משאבת הרוח נערך בחנוכה תשע"ו בהשתתפות חברים מכל הארץ בהם ד"ר חיים צבן מי שהיה כלכלן צוות הבדיקה ומהנדס הצוות צבי שיין שאף נשא דברים. מנכ"ל המועצה עמרי שלמון פתח בדברי ברכה ואודי רוזנפלד ריגש את הבאים בסיפור הצלת המשאבה.

על סיפורה של המשאבה ו"הסיפור הבלשי" שמאחורי שיקומה תוכלו לקרוא בחוברת צנועה שהפיקה המועצה לקראת האירוע ומופיעה באתר האינטרנט של המועצה לשימור אתרים.

תיבת הדואר הטמפלרית חוזרת הביתה

סוניה צ'סנין – מנהלת מרכז מבקרים שרונה-הקריה

בחודש פברואר הגיעה למרכז מבקרים שרונה – הקריה בתל אביב חבילה גדולה מגרמניה שמשקלה כ- 80 ק"ג. בתוכה הסתתרה רפליקה (העתק) של תיבת דואר יפהפייה מהדגם שהיה בשימוש בשרונה בשלהי התקופה העות'מאנית.

היה זה לאחר תהליך ארוך לאיתור, חיפוש ומאמצי שכנוע. שי פרקש, מבעלי סטודיו "תכלת" לשימור, יצא למסע ארוך בעקבותיה ובעזרת טטיאנה רוגה הגיע למוזיאון התקשורת בברלין. במוזיאון זה קיים אוסף של תיבות דואר מכל העולם ובהן גם שתי תיבות מהסוג שבו אנו היינו מעוניינים. בתום התכתבות ארוכה הוחלט במוזיאון להעניק את רפליקה של תיבה זו כמתנה מיוחדת לתל אביב. התיבה הותקנה במקומה ההיסטורי, על קיר בית הקהילה ברחוב קפלן 34 בשרונה.

בראשית חודש אפריל הגיעו צאצאי הטמפלרים לביקור בשרונה והתרגשו מהסבריו של שי פרקש אודות גלגוליה של התיבה.

 

חיים חדשים לחוות הגדנ"ע באר אורה עפר יוגב – מנהל מחוז דרום

ב-5 בפברואר 2016 נערך טקס חנוכת המכינה הקדם צבאית בבאר אורה. את המכינה יזמה אדר' דניאלה עצמון מור, בשם "עמותה לשימור מורשת הגדנ"ע ובאר אורה ע"ש עקיבא עצמון". אל"מ עצמון היה מפקדו השני של פיקוד הגדנ"ע בשנים 1954-1950.

קצין חינוך ראשי תא"ל אבנר פז צוק ומפקד הגדנ"ע סא"ל האני חטיב בירכו את הבאים. חניכי המכינה קיבלו את סמלי הגדנ"ע, המשתתפים נטעו עצים והאזינו בהתרגשות רבה לסיפוריו של דן אלמגור על עברו של המקום.

כידוע, נהרסו מבני חוות הגדנ"ע על ידי רשות מקרקעי ישראל בשנת 2011, אך במקום נותרו כמה מונומנטים לשימור בהם מקלט, בריכת המים והבאר ההיסטורית, "באר הינדיס". מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל נערכת לקידום השימור במתחם בשיתוף העמותה לשימור מורשת באר אורה והמועצה האזורית חבל אילות.

 

תכנית הכשרה מעשית למשמרי המורשת הבנויה

מיכאל כהן* ושלי אן פלג* – מינהל שימור, רשות העתיקות

בניית כוח האדם המקצועי מהווה את הרציונל של תכנית ההכשרה המעשית למשמרי המורשת הבנויה והוא עתיד להשפיע על רמת השימור של נכסי המורשת התרבותית בישראל. הגופים האמונים על שימור המורשת הבנויה והשותפים לתכנית, בוגרי הקורס והמשמרים הוותיקים נושאים באחריות לפעול בגישה מקצועית למען שימור מקצועי של אתרי העתיקות ומבנים היסטוריים.

בינואר 2016 נפתח המחזור השלישי של קורס ההכשרה המעשית של המורשת הבנויה בנוכחות ראש אגף בכיר מורשת, משרד ירושלים ומורשת ראובן פינסקי, מנכ"ל מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל עמרי שלמון, מנכ"ל רשות הטבע והגנים שאול גולדשטיין וראש מינהל שימור ברשות העתיקות רענן כסלו.

תכנית ההכשרה המעשית למשמרי המורשת הבנויה היא מיזם משותף לציוני דרך – אגף מורשת, משרד ירושלים ומורשת, למינהל התכנון של משרד הפנים, לרשות העתיקות, למועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ולרשות הטבע והגנים, והיא מתקיימת בגיבוי מקצועי והכרה של איקרום ICCROM (המרכז הבינלאומי ללימודי שימור ושחזור של נכסי תרבות). שתי המטרות המרכזיות של הקורס הן קידום והעלאת הרמה המקצועית של משמרי המורשת הבנויה וההכרה במקצוע בישראל. במחזור ג' הנוכחי משתתפים 25 משמרים והוא כולל 192 שעות שמונחות על ידי מיטב המומחים והמשמרים מכל גופי השימור בישראל. הקורס מתקיים במרכז הבינלאומי לשימור ע"ש העיר רומא בעכו העתיקה והסדנאות המעשיות מתקיימות באתרים כגון הגנים הלאומיים יחיעם, בית שאן, קיסריה וממשית, ובאתר הפרדסנות ע"ש מינקוב ועוד.

 

רשימת משמרים מוכרים

הגופים השותפים לקחו על עצמם לקדם את ההכרה במקצוע משמר המורשת הבנויה בישראל ולמסד אותו, וזאת על ידי התחייבות להעסיק בפרויקטים של שימור רק משמרים הנושאים תעודת משמר מוכר שהתכנית יצרה.

בימים אלו עומד לעלות לאוויר אתר אינטרנט של משמרי המורשת הבנויה שירכז את המידע ואת הפרסומים של המשמרים ובמקביל נבנית מסגרת של תכנית השתלמויות והכשרות שנתיות למשמרים.

* מיכאל כהן – מנהל תכנית הכשרת המשמרים המעשית.

* שלי אן פלג – מנהלת המרכז הבינלאומי לשימור על שם העיר רומא והמנהלת הפדגוגית של הקורסים.

 

אדר' מנואל פאולו טישיירה – פיתוח תחבורה ומורשת תרבותית

תמר טוכלר – מנהלת המחלקה ליחסים בינלאומיים

מנואל פאולו טישיירה הוא אדריכל הנמנה עם מובילי מהפכת הניידות בפורטוגל. הוא עוסק בפיתוח מערכות תחבורה חדשניות בתוך מתחמים ואזורים היסטוריים. לטישיירה ידע וניסיון עצומים בדרכי התמודדות ומציאת פתרונות עיצוביים, תכנוניים, אדריכליים, תרבותיים, חברתיים והנדסיים בהליכי שילוב מערכות מודרניות במרחבים היסטוריים וארכיאולוגיים, אזורים מוחלשים ועוד.

טישיירה מילא תפקיד חשוב בניהול רב תחומי של פרויקט המטרו בעיר פורטו שבפורטוגל וזכה להכרה רבה על פועלו כאדריכל מעצב של כל מערך המטרו החדשה בעיר, בדגש על איכות

הסביבה ושמירה על ערכי הנוף, המורשת התרבותית וערכים וצרכים חברתיים. הוא משמש כיועץ בינלאומי הנקרא לחלוק את הידע שלו עם מדינות המתמודדות מול אתגרים חדשים בתחומי הניידות והתחבורה בדגש על הרכבת התחתית ומערכות הרכבת הקלה.

מסיבות אלה בחרנו להזמינו להרצות בכנס איגוד המתכננים שהתקיים בחודש מרס ולהנחות במהלך ביקורו אנשי מקצוע ומקבלי החלטות בערים תל אביב, רמת גן וירושלים, המתמודדות עם אתגרים דומים. בהרצאתו הציג מודלים מוצלחים של עיצוב המרחב הציבורי, הנגשה, שיתוף ציבור בהליכי התכנון, פתרונות לשמירה על ערכי סביבה ומורשת כפי שפיתח בעיר פורטו המוכרזת כאתר מורשת עולמית, בעיר ברגן נורווגיה ובערי מורשת נוספות ברחבי אירופה.

 

יום עיון דאהר אלעומר

אמיר מזאריב – מנהל מחוז מיעוטים

ב- 14 בינואר 2016 נערך במרכז מרים הבינלאומי בנצרת יום עיון בנושא דמותו של דאהר אל עומר, השליט הבדואי, מושל הגליל בשלהי המאה ה-18. דמותו המרתקת והייחודית ומפעלי הבנייה שהותיר אחריו נחשפו בהרצאות שניתנו מפי מיטב המרצים בתחום.

יום העיון היה מוצלח מאוד והשתתפו בו מעל 250 איש מכל רחבי הארץ, כולל ראשי ערים ונכבדים מהשורה הראשונה במגזר המיעוטים. הכנס זכה לחשיפה נרחבת בתקשורת הערבית וכפועל יוצא הביא להעלאת המודעות לפעילות המועצה לשימור אתרים במגזר המיעוטים ולחשיבות השימור בכלל.

 

כנס מלאכות היסטוריות באתר הפרדסנות טל

בן נון גלז – מנהלת מחוז מרכז

בחודש ינואר 2016 התקיים הכנס החמישי בנושא שימור מלאכות היסטוריות. את הכנס, שבאופן מסורתי נערך בשיתוף מוזיאון מזכרת בתיה, אירח השנה אתר הפרדסנות ע"ש מינקוב ברחובות. הכנס נותן במה לאומנים, חוקרים ואספנים המתמחים במלאכות היסטוריות. בין המרצים השנה היו אורי חופי, נפח שסיפר את סיפורם של מסמרים, תמר ואלדד פלני אשר אוספים כלי מלאכה היסטוריים של אומנים ומקווים להקים כפר פעיל, ז'יל פלורנט, אמן ויטראז' ועוד. לאחר ההרצאות התקיים סיור באתר בדגש על שימור טכנולוגיות בהדרכתו של רכז שימור טכנולוגיות היסטוריות במועצה רן חדוותי.

השקת קיר אמנותי היסטורי במוזיאון "החאן" חדרה

נינה רודין – אוצרת מוזיאון "החאן" חדרה

בנוכחות ראש העיר צביקה גנדלמן ואורחים רבים, הושק קיר אריחים מצוירים שמתאר פרקים מתולדות חדרה מראשיתה ועד היותה לעיר. הקיר משולב ברחבת הכניסה לאודיטוריום החדש של המוזיאון. הרחבה והקיר נתרמו למוזיאון על ידי מר אבשלום ליובין, להנצחת רעייתו האהובה יפה ז"ל. את הקיר יזמה ועיצבה בתם של בני הזוג ליובין, האמנית רות בלר ליובין, שהתבססה על חומרים היסטוריים מארכיון המוזיאון. קיר האריחים מחולק לשלושה מקטעים המתארים דמויות, אירועים ומבנים מעברה של חדרה משנותיה הראשונות ועד הכרזתה לעיר.

נינה רודין, המייסדת ומנהלת המוזיאון עד לאחרונה, סיפרה על השלבים שעבר הפרויקט, מהכוונה להציבו בחוצות העיר ועד לקביעתו במקום ההגיוני והנכון לו ביותר – במוזיאון לתולדות העיר.

 

מפה ירוקה לירושלים

איציק שוויקי – מנהל מחוז ירושלים

לאחרונה הושקה מפה ייחודית, "מפה ירוקה" של העיר ירושלים. זוהי מפה אינטרנטית אינטראקטיבית המתעדכנת באופן שוטף באתרי סביבה, אתרי מורשת ותרבות במרחבי ירושלים. בשלב זה מציגה המפה 158 אתרים בהם 48 אתרי מורשת. המפה הופקה על ידי החברה להגנת הטבע – סניף ירושלים בשיתוף עיריית ירושלים, המשרד להגנת הסביבה, המועצה לשימור אתרים וגופים נוספים.

 

כנס מ"אעלה בתמר" ועד "על כנפי נשרים"

טל בן נון גלז – מנהלת מחוז מרכז

בחודש מרס התקיים כנס השימור השנתי בראש העין, בשיתוף בית מורשת יהדות תימן והאגודה לטיפוח חברה ותרבות. הכנס עסק בשכונות ויישובים של יוצאי תימן לפני קום המדינה ואחריה. ד"ר אמנון מעבי העביר את הרצאת פתיחה על יהודי תימן ואחריו עלו חוקרים ומומחים בתחום וסיפרו על שכונות שונות של יהודי תימן בארץ.

 

מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל משתתפת בצערו של שינדוב יאשייב, צוות שימור פיזי על פטירתו של אחיו גריגורי יאשייב, יהי זכרו ברוך

 

יונים בחאקי

ד"ר מרדכי נאור

במלחמת העצמאות השתתפו תחילה אלפים בודדים של חיילים וחיילות ולקראת סופה כבר עלה המספר ל-100 אלף – כשישית או שביעית מכלל תושבי היישוב שהפך למדינה (שווה ערך ליותר ממיליון חיילים בתחילת המאה ה-21).

לצדם של בני האנוש השתתפו בלחימה או בסיוע לה גם בעלי חיים – יונים, כלבים, סוסים ופרדות. הפעם נעסוק ביונים.

ה"רומן" עם היונים הקרביות, אלה שנטלו חלק בלחימה או בסיוע לה, החל הרבה לפני מלחמת העצמאות. בניל"י, ארגון הריגול שהקימו בני המושבות הראשונות (בעיקר מזכרון יעקב) בעת מלחמת העולם הראשונה, היה שימוש ביוני דואר לשיגור "יונוגרמות", כפי שנקראו איגרות-אוויר זעירות שהוצמדו לרגליהן. היונים המאומנות הובאו ממצרים לזכרון יעקב, וכששוחררו, טסו היישר לשובך שלהן בקהיר, מרחק של מאות קילומטרים.

למרבה הצער, בספטמבר 1917 ירדה יונה "מגויסת" כזו לשתות מים דווקא בחצר המושל הטורקי של קיסריה. היא נתפסה, הפתק שעל רגלה נחשף, ואם כי הטורקים לא הצליחו לגלות מה נכתב בו בכתב סתרים, היה ברור להם שבארץ פועלת רשת ריגול. זה היה ראשית הסוף של רשת ניל"י.

יותר מעשרים שנה לאחר מכן, בשלהי שנות ה-30 של המאה ה-20 הוקם, לראשונה במסגרת ה"הגנה", "שובך ביטחוני". האיש שעמד מאחורי המיזם היה צעיר אדמוני בשם אברהם עץ-הדר. לאמיתו של דבר התקבלה יוזמתו תחילה בספקנות. עץ-הדר לא ויתר. הוא נטל שתי יונים משובך בירושלים. אחת הפריח מתל אביב ואת השנייה מסר לידידו ישראל גלילי מקיבוץ נען. לאחר שעה חזרו שתי היונים לשובכן הירושלמי והספקנים שוכנעו שלפניהם אמצעי קשר יעיל. כדי לקדם את הנושא הגיע עץ-הדר לדוד בן-גוריון, אז יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית ("הממשלה שבדרך"), ושכנע אותו שגם יונים יכולות לסייע במאמץ הביטחוני. בן-גוריון הקציב לעץ-הדר 75 לירות (סכום גבוה מאוד בימים ההם) והלה נסע לבלגיה ורכש 150 זוגות יונים מזנים משובחים.

בשובו לארץ הקים את מק"י – מחלקת קשר יונים ב"הגנה". היונים אומנו להעביר תשדורות ואת עלילותיהן לפני מלחמת העצמאות ובמהלכה ניתן לקרוא בספרו המרתק של מאיר שלו "יונה ונער". שני השובכים המרכזיים של עץ-הדר היו בירושלים: אחד בביתו בשכונת תל-ארזה והשני בחצר צריפם של יצחק בן-צבי ורחל ינאית בשכונת רחביה. שובכים "צבאיים" נוספים הוקמו בכמה יישובים חקלאיים ברחבי הארץ.

במלחמת העצמאות סייעו אברהם עץ-הדר והיונים שלו לא אחת ללוחמים. מלווי השיירות נהגו לקחת איתם יונים מאומנות, ובכל פעם שנזקקו לעזרה, שחררו יונה שטסה במהירות לשובך שלה – עם תשדורת מחוברת

FacebookTwitterGoogle+Share

נגישות

  • גודל פונטים

מקרא נגישות

לתאימות מלאה יש להשתמש בדפדפנים כרום ופיירפוקס
למעבר בין אלמנטים בדף לחץ על מקש ה - Tab, לחזרה אחורה לחץ על צרוף המקשים - Shift + Tab

בכלי נגישות זה ניתן לבצע מספר דברים

  • - להחליף צבעוניות של האתר במחלקת הצבעוניות
  • - להגדיל ולהקטין פונטים ללא שבירות עיצוביות
  • - להדגיש כותרות ולינקים בקו מתאר תחתון
  • - ניתן גם לעבוד מקלדת בלבד ולגלוש באתר
  • - ניתן להפעיל מסמך ללא עיצוב כלל
  • - ניתן לאפס הכול לברירת המחדל

ניתן להגיע למקומות עיקריים בקלות ע"י צירופי המקשים הנ"ל

  • ESC מאפס את האינדקס של המסמך ומציב אותו בתפריט ניווט מהיר
  • ALT + i – כיבוי והדלקת מידע זה
  • ALT + m – מעבר מהיר לתפריט הנגישות
  • ALT + s – מעבר לתפריט ניווט מהיר
  • ALT + 1 – חזרה לדף הבית
  • ALT + 2 – מעבר לתפריט הראשי
  • ALT + 3 – מעבר לתוכן המרכזי בעמוד
  • ALT + 4 – מעבר לחיפוש כללי
  • ALT + 5 – מעבר לדף יצירת קשר

במידה ועוברים בין דפים באתר המידע לגבי הבחירות שביצענו נשמר וממשיך עם הגולש אל הדף הבא