חפש:
0
סל קניות

אין מוצרים בעגלת הקניות.

עיתון

עיתון אתרים, גיליון 57

עיתון אתרים, גיליון 57, אפריל 2017

להורדת קובץ PDF לחץ כאן

 

בעקבות מבצע מייקלברג

שלמה הלל עולה לבטן המטוס נשיא מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל שלמה הלל ובנו ארי על רקע המטוס

מימין : נשיא מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל שלמה הלל ובנו ארי על רקע המטוס. משמאל: שלמה הלל עולה לבטן המטוס. צילומים: מיכאל גינזבורג, חומי נובנשטרן

מבצע מייקלברג, או עליית כנף (ע.כ) כפי שכונה במוסד לעלייה ב' – היה מבצע להעלאת מעפילים מעיראק ומאיטליה בשנת 1947. את המבצע הוביל שלמה הלל (כיום נשיא מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל), בשליחות המוסד לעלייה ב'. מטוס קומנדו C-46 המריא פעמיים משדה התעופה של בגדאד ופעם אחת משדה תעופה נטוש ליד נאפולי שבאיטליה ונחת בהיחבא בבקעת יבניאל, ממש "מתחת לאפם" של הבריטים. בכל טיסה היו חמישים עולים, והם פוזרו מיד ביישובי הסביבה.

עתה, כשבעים שנה אחרי המבצע, הוחלט לאתר מטוס דומה ולהציג את הסיפור המרתק בפני הציבור. באלסקה נמצא דגם זהה למטוס שהביא את העולים מעיראק ומאיטליה. המטוס הובא ארצה דרך הים בפברואר 2017 והוצב במחנה המעפילים עתלית, שם ישמש כמיצג המספר את סיפור העלייה המופלא במבצע מייקלברג. הבאת המטוס ובניית המיצג מתאפשרת בזכות תרומתם הנדיבה של JNF ארצות ברית וג'ק גריינברג מדנבר דרך ה–JNF

על מבצע מייקלברג אפשר לקרוא בהרחבה בספרו של שלמה הלל "רוח קדים: בשליחות מחתרתית לארצות ערב", בהוצאת ספריית יהודה דקל, מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

אלוהים בתמונה הכללית

מאת: פרופ' סעדיה מנדל, אדריכל – יו"ר הוועד המנהל, מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

אסא בן שנתיים. הלכנו לגן החיות כדי להוריד קצת עומס ולהקל את הטיפול בתינוק יריב. הלכנו לראות את המרתקת שבחיות – הפיל.

"אסא תראה, פיל, פיל". אני מרותק לטקסטורה המחוספסת של עורו של הפיל, וכל מאמציי להסב את תשומת לבו של בני הקטן לנוכחותו של הפיל עולים בתוהו. כעשרה דרורים מפשפשים ומתענגים על צואתו של הפיל – חגיגה. את הפיל הוא לא הצליח לראות. זה לא קל לילד בן שנתיים, אבל גם למבוגרים לא קל לראות את התמונה הכוללת הגדולה על כל רכיביה. הרבה יותר קל להתרכז באחד מפרטי התמונה ולהתענג עליו.

זו תופעה טבעית. היא מופיעה בתחומים רבים, ובהם הפוליטיקה, ומעל לכל ספק – בתחומי התכנון השונים. אינני מחדש כאן דבר, אלא שעם הזמן הנושא נעשה חמור יותר, וזאת בשל המהפך בתקשורת.

"פעם" יכולנו לשבת בפינתנו הקטנה, minding our own business. כיום לא "נותנים" לנו. הכול קשור בהכול ומשפיע על הכול, ואנו נדחפים לראות את התמונה הכללית לפני שנוכל להתעמק בפרט אשר בגללו נקראנו לנושא.

אני חושב שצרפת הוא דוגמה טובה לחיקוי מבחינה זו. בתחום האורבני הצרפתים משתמשים הרבה במונחים כגון Arrondissment, Quartier, Faubaurg. מילים אלה מבטאות במידה רבה את ההתייחסות למרחב אורבני נרחב יותר מן הבלוק הבודד. כל שאני מנסה לומר בהקשר שלנו הוא שהגיע הזמן להשקיע מאמצים רבים יותר בתחום השימור האורבני – במקום להתמקד בפרטים הקטנים.

הפרטים. איור: סעדיה מנדל

הפרטים. איור: סעדיה מנדל

 

דבר המנכ"ל

קוראים יקרים,

עיתון "אתרים" מציף פעם אחר פעם חדשות ומידע לכל שוחרינו באשר הם. ואכן, מסתבר שמדובר במתעניינים ובנאמנים שפנים רבות להם, אך קו אחד מאחד אותם, מחבר קצוות ומעורר עניין: סיפורה של המורשת ה"נאפית" ונוצקת אל מול עינינו הסקרניות והצמאות למידע, למעורבות ולשייכות.

בגיליון זה תמצאו מאמרים על מגוון פעילויות שימור. מטוס c-46 שהובא בפעולה (סודית כמעט) מאלסקה למחנה המעפילים עתלית ויציג בפני המבקרים את מבצע מייקלברג – פרק מורשת חשוב בפיקודו יוצא הדופן של שלמה הלל, נשיא המועצה לשימור אתרים; דברים שכתב פרופ' סעדיה מנדל על אודות החשיבות שבראיית התמונה הכללית, המאקרו,  מחד גיסא, אך גם החשיבות שאנו מייחסים לפרטים הקטנים, המיקרו, מאידך גיסא. דוגמה לכך היא גרם המדרגות המיוחד בבית ההבראה בארזה, שאנו נאבקים על שימורו; מאמר של יו"ר איקומוס ישראל פרופ' עירית עמית-כהן על פיסול בנוף חקלאי כדרך לעידוד שימורם של נופי תרבות, ומאמר של האגרונומית עדה סגרה על גינת בית יצחק שדה ביפו; פרויקטים של שימור נידונים במאמרה של טל בן נון גלז על בתי כנסת של העלייה הראשונה, מאמרה של אדר' נילי בראון עוסק בשיקום צריף הרכבת בקריית מוצקין על ידי רכבת ישראל, ומאמרה של אדר' ליבנה שואף-רונן מתמקד בשימור בית כרמלה ואברהם שבת בכפר סבא; לצד כל אלו נחשפת הפעילות החינוכית הענפה של המועצה בעדכונים מתחום חינוך ואתרי מורשת ובמאמרם של ד"ר אבי ששון וגד סובול על מיזם באשקלון; ומהמחלקה ליחסים בינלאומיים נמסר מידע על אודות שיתופי הפעולה עם גורמים בארץ ובחו"ל ועל מחנות השימור, הזוכים להצלחה רבה.

במדורו הקבוע "ארץ אהבתי" חושף ד"ר מרדכי נאור פרשיות עלומות, והפעם על "הצהרת מאריי", שהקדימה את הצהרת בלפור.

במדור החדשות והאירועים תמצאו סקירה של חלק מהפעילות המגוונות שאנו מקיימים: כנסים ואירועים להנחלת השימור והמורשת, נושאי פיתוח ושימור פיזי כגון גמר שימור ופיתוח גבעת הקרב ביד מרדכי, שימור בית הבוץ (בית המנהלה) במחנה העובדים שבמפעל האשלג בסדום; שיקום מוצב "הפעמון" – התופס חלק חשוב במורשת הקרב של סיירת החטיבה הירושלמית במלחמת ששת הימים בפיקודו של המ"פ יוסי לנגוצקי; בית הכנסת בפקיעין ומרכז המבקרים בבית זינאתי, בשותפות עם ציוני דרך – אגף מורשת במשרד ירושלים ומורשת; עבודות הכנת תיק תיעוד בבית הכנסת הישן בכפר התימנים בסילוואן ירושלים ועוד.

כן נחשפים בגיליון זה מבחר ספרים חדשים שהשקנו במסגרת הספרייה שלנו ע"ש יהודה דקל, וכן גיליון מס' 6 של "אתרים – המגזין" בעריכתה של פרופ' עירית עמית-כהן.

תודה מיוחדת לעובדי המועצה לשימור אתרים ולמנהלים במחוזות, באתרים ובמטה, ולעידית מי-דן, עורכת העיתון.

אז בבחינת את פתח לו – "הפליגו" לכם להנאתכם ב"אתרים".

שלכם,
עמרי שלמון
מנכ"ל מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל 

 

אדריכל אנטולי ברגמן | תכנון למען השימור

אדריכל אנטולי ברגמן עבד במועצה לשימור אתרים במשך 25 שנה, ובימים אלו הוא פורש לגמלאות. בשנות עבודתו העמוסות היה מעורב בעשרות פרויקטים ותכנן רבים מהם. זה זמן רב אנו מבקשים ממנו להתראיין, אך תמיד דחה את האפשרות מקוצר זמן. עתה הצליח להקדיש לנו מעט מזמנו, ואנו מביאים בפניכם בקצרה את סיפורו ודוגמאות אחדות ממגוון העבודות שביצע בארץ ובחו"ל.

אנטולי בחדר עבודתו במועצה. צילום: מיכאל גינזבורג

שנים ראשונות
אנטולי ברגמן נולד בעיר קובישב (סמארה) שבברית המועצות לשעבר, למשפחת אדריכלים. אביו, אביל ברגמן, נולד בעיירה בבלרוס, ובשנת 1927 החל בלימודי אדריכלות במכון לאדריכלות בעיר מוסקבה. לאחר שסיים את לימודיו האקדמיים החל לעבוד כאדריכל בעיר מינסק (בירת בלרוס). בשנת 1941 גויס לצבא האדום ועבד בבניית מפעלים לייצור נשק לצבא.

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה בשנת 1945 חזר האב לעיר מינסק ועבד בשחזור בתוך מפעלים שנהרסו כמעט לחלוטין במהלך המלחמה. אחיו היה אחד מהאדריכלים שתכננו ובנו עשרות מבני ציבור ומבני תרבות בעיר ההרוסה. שנים רבות היה יו"ר אגודת האדריכלים של בלרוס. בנו אנטולי, בתו, בנו אנטולי ורעייתו הלכו בדרכו, למדו והיו לאדריכלים.

עבודה בברית המועצות
אנטולי למד וסיים לימודי אדריכלות בטכניון בעיר מינסק, ולאחר מכן עבד כאדריכל בתכנון מבני ציבור, תאטראות, בתי קולנוע, בתי מלון, וגם בתכנון מתחמים היסטוריים. הוא אף תכנן מרכז תרבות יהודי בבלרוס, את שימור ושיקום בית העלמין היהודי בעיר בולושין בבלרוס, ועוד פרויקטים רבים ומגוונים. בסוף שנת 1991 עלו אנטולי ומשפחתו ארצה.

במועצה לשימור אתרים
בשנת 1992 פגש אנטולי את יוסי פלדמן, לשעבר מנכ"ל המועצה לשימור אתרים. פלדמן הציע לו לעבוד במועצה לשימור אתרים. מאז עבד שנים רבות למען שימור, שיקום ושחזור אתרים ומבנים מתקופת ראשית הציונות ועד שנות החמישים והשישים של המאה הקודמת.

העבודה המשותפת עם בעלי מקצוע מתחום השימור העשירה את הידע של אנטולי בהיסטוריה של ארץ ישראל, בתרבותה ובמנטליות שלה, וחיזקה את אהבתו למדינה ולמקצוע. עבודה משותפת עם אנשי המועצה לשימור אתרים יוסי פלדמן, עמרי שלמון, לב מנדלבלט ז"ל, רן חדוותי, אהרון לויתן, רני אורן, זהבית רוטנברג, זהבה חכם גבאי, כרמית רפפורט ואחרים זימנה לאנטולי אפשרות לתכנן פרויקטים ייחודיים.

פרויקטים ראשוניים שתכנן אנטולי במועצה לשימור אתרים היו גשר הישנה – חדר האוכל, החאן ובית הילדים; בית ליברמן בנהריה; מחנה המעפילים עתלית; מכון איילון בגבעת הקיבוצים ברחובות; אתר הפרדסנות ע"ש מינקוב ברחובות; מבנים בתחנת הרכבת ההיסטורית בכפר יהושע; תחנת הרכבת ההיסטורית בצמח; שימור ושחזור מבנים היסטוריים בחצר כנרת; המפקדה הבריטית ברמת דוד; מבנים היסטוריים במחנה העובדים בסדום; צריפים ביישובים רבים; ועוד פרויקטים רבים ומגוונים ברחבי הארץ.

עוד פרויקט מיוחד שתכנן אנטולי הוא מוזיאון "הרעות" במצודת כ"ח. גולת הכותרת של עבודתו בפרויקט זה היא גיבוש התכנית לחלופה הסופית, שנעשה בשיתוף פעולה ובעבודה צמודה עם יהודה דקל ז"ל, לשעבר יו"ר הוועד המנהל של המועצה לשימור אתרים, עמרי שלמון, יואב בן צור מחברת "יואב גרפיקה ותערוכות" ויועצים מקצועיים נוספים בתחומים רבים.

בפרויקטים אחרים שיתף פעולה עם מעצבים מוזיאליים. עם סטודיו "טוקן" – אולם הקרנה ע"ש יוסף אבידר במכון איילון, האגף המשקי בחצר כנרת ומוזיאון המייסדים במעלות תרשיחא; עם סטודיו "גרופה" – בית הילדים בגשר הישנה וצריף ראשונים בחצרים.

עם תום עבודתו המקצועית והמסורה למען אתרי מורשת במדינת ישראל, הנהלת המועצה וחבריו העובדים מאחלים לאנטולי בריאות, אתגרים חדשים בדרכו החדשה, ואנו מקווים שימשיך לראות במועצה את משפחתו השנייה, כפי שהוא נוהג לקרוא לכולנו.

תודה לאנטולי ודרך צלחה.

האנייה במחנה המעפילים עתלית

האנייה במחנה המעפילים עתלית

בית הבאר באתר הפרדסנות ע"ש מינקוב ברחובות

בית הבאר באתר הפרדסנות ע"ש מינקוב ברחובות

מוזיאון הרעות במצודת כ"ח

מוזיאון הרעות במצודת כ"ח

מלון ומרכז תרבות וספורט בעיר אנפה, רוסיה

מלון ומרכז תרבות וספורט בעיר אנפה, רוסיה

השובך בחצר כנרת

השובך בחצר כנרת

מאבקים ציבוריים

המאבק על תכנית חדשה לעיר העתיקה באר שבע

מאת: עפר יוגב – מנהל מחוז דרום

תכניות רבות היו לה לעיר העתיקה באר שבע. לא מזמן הורדה מהפקדה תכנית של משרד השיכון והבינוי לחלק ממנה – הנחל והפיקוד. לאחרונה פנתה עיריית באר שבע לאדר' דני לזר להכנת תכנית חדשה לכל העיר העתיקה. למעשה מדובר בתכנית שימור, אך יש בה דגש על זכויות בנייה מוגדלות בכל העיר. זאת משום שעיריית באר שבע גורסת כי אחת מבעיות העיר העתיקה היא שיזמים נסוגו ממנה עקב מיעוט זכויות הבנייה וריכוז גדול של מבני מורשת לשימור.

על פי בקשתנו לקחת חלק בשלבי תכנון התכנית נפגשו אדר' דני לזר ויועץ השימור לתכנית אדר' אלרם שחר עם ועדת השימור הציבורית בבאר שבע ועם נציגי ועדת תכנון של המועצה לשימור אתרים. כן התקיים מפגש משותף עם מחלקת התכנון והשימור בעיריית באר שבע.

לצערנו הרב, תפיסת השימור של האדריכלים אינה מקובלת עלינו. בניגוד לתפיסת עיר היסטורית, אדריכלי התכנית קבעו באופן גורף כי על כל מבני העיר העתיקה תחול בנייה לגובה עד ארבע קומות. לטעמנו, אמירה גורפת זו לא תאפשר הגנה מרבית על ערכי המקום, על שימור המבנים ההיסטוריים ועל השימוש בהם לצד הפיתוח והשגשוג.

תכנית שימור של אזור כה נרחב חייבת לכלול מרכיב פיתוח מודרני. אין כוונה להפוך את הקיים למוזיאון, בעיקר לאור המצב הירוד של העיר ההיסטורית כיום. עם זאת, חשוב להגדיר מראש מהם גבולות הגזרה לפיתוח, ומהם האזורים שבהם לא ייעשה כל פיתוח מודרני.

לטעמנו, חסרים בתכנית קרן שימור עירונית אשר תפעיל כלים שיבטיחו שימור מרבי, כגון בדיקת האפשרות לניוד זכויות בנייה בתמורה לשימור, וכן שיתוף של תושבי העיר בתהליכי התכנון. אנו סבורים כי עיר בגודלה של באר שבע יכולה להרשות לעצמה תכנון מסוג אחר, כזה שייחד אותה, ואינו תואם את גישות הנדל"ן הרווחות כיום בשוק.

צילום אוויר של באר שבע, שנת 1949 לערך. ארכיון טוביהו, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

צילום אוויר של באר שבע, שנת 1949 לערך. ארכיון טוביהו, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

מאבק על שימור ציר הרחוב: סיפורם של שדרות הגיבורים ורחוב אלימלך ברמת גן

מאת: תמר טוכלר, מנהלת מחוז תל-אביב

במהלך שלוש השנים החולפות העיר רמת גן מקדמת תכנית שימור כוללת לעיר. כחלק מעקרונות תכנית השימור הוגדרו ברחבי העיר מתחמים לשימור, לצד האתרים לשימור. עם המתחמים לשימור נמנים מרכז העיר ההיסטורי, הר שאול והר אברהם ומורדותיהם, שכונת תל בנימין ועוד. ההכרה של הצוותים המקצועיים בצורך להגדיר מתחמים היסטוריים לשימור נבעה מזיהוי מאפיינים מתחמיים ייחודיים ברחובות העיר, המשפיעים לא פחות מהאתרים ההיסטוריים על גיבוש רוח הרחוב ואופיו. עם המאפיינים הבולטים נמנים מאפייני נוף כגון צמחייה ענפה הבונה את השלד הירוק של העיר, מהלכי מדרגות ונקודות מבט המדגישים את הטופוגרפיה של העיר בהתאמה לתכנית קאופמן ההיסטורית, וטרסות הבנויות מאבני לקט. כן ניתן לזהות במתחמים אלו אלמנטים אדריכליים, פרופורציות בנייה ושפת רחוב ייחודית.

לצד הצהרת כוונות זו ועבודה נמרצת לגיבוש המלצות לשימור מתחמים אלה על ידי הצוותים המקצועיים, קודמו לאחרונה יוזמות תכנוניות פרטיות המאיימות על השלמות המרקמית שלהם. דוגמה בולטת לכך היא מתחם הר אברהם: במהלך חודש נובמבר 2016 הגיע לפתחה של ועדת הערר המחוזית תל-אביב ערר כנגד היתר להריסה ולבנייה מחדש של מבנה בן תשע קומות בשדרות הגיבורים 1 ברמת גן מכוח תמ"א 38. המבנה הנדון ממוקם באחד הרחובות החשובים במתחם הר אברהם בפרט, ובעיר בכלל, שכן הוא מהווה חלק מציר המחבר בין מורדות הר אברהם וגן אברהם לבין גן דוד המלך, שדרות הילד ומשם לכיכר רמב"ם בלב העיר. לאור זאת, לרחוב רגישות נופית ומרקמית גבוהה, הן ביחס להר ולנקודת המבט שהוא מזמן הן כחלק ממרכז העיר.

כחלק מתפיסת מחוז תל-אביב במועצה לשימור אתרי מורשת בישראל באשר לחשיבות שבשימור רוח הרחוב ומאפייניו, הוגשה לוועדת הערר המחוזית תל-אביב חוות דעת בבקשה לבטל את היתר הבנייה הנדון. בין טענותינו המרכזיות הודגשו רגישות המתחם שבו שוכנים הרחוב והמבנה הנדון, והצורך בגיבוש תכנית כוללת שתכבד את המרקם ההיסטורי בהיבט של קנה המידה של הבנייה, חתכי הרחוב, המבטים ומאפייני הבינוי.  

נקודת המבט ההיסטורית מהר אברהם לכיוון מרכז העיר. הגנן העירוני משה כבשני בגן אברהם על רקע שדרת הגיבורים, 1965. ארכיון בית קריניצי, רמת גן

נקודת המבט ההיסטורית מהר אברהם לכיוון מרכז העיר. הגנן העירוני משה כבשני בגן אברהם על רקע שדרת הגיבורים, 1965. ארכיון בית קריניצי, רמת גן

 

 

בית ההבראה ארזה | שיקום המבנה המרכזי

מאת: איציק שוויקי, מנהל מחוז ירושלים

את המבנה הראשון, הראשי, של בית ההבראה, שקרוי גם "הבית הלבן", עיצב האדריכל יוסף ברלין בסגנון נאו-קלאסי. חזית המבנה נבנתה בסגנון שהיה מקובל בירושלים באותה תקופה, ועל הסגנון הנאו-קלאסי הוסיף ברלין מעטה מודרני. את הבניין מעטרים עמודים דוריים, ובכל אחת מן הקומות בולטת אכסדרת עמודים עגולה. אופיו הייחודי של הבניין הביא להכרזתו כמבנה לשימור, ובמסגרת תכניות הבנייה במקום ניתן המבנה למועצה האזורית מטה יהודה.

הבניין הוא בן שתי קומות: קומה תחתונה וקומה עליונה, עם כיפה מעל לכניסה הראשית. בקומה הראשונה שוכנים הכניסה הראשית וחדרים, ובקומה העליונה נמצאים חדרי האירוח. זהו בניין סימטרי המורכב מחלק מרכזי עגול, שממנו מסתעפים שלושה אגפים: שניים לצדדים ואחד לאחור. הכניסה למבנה המרכזי היא שילוב של אלמנטים נאו-קלאסיים: הבנייה המסיבית מאבני גזית ושתי קומות העמודים הדוריים יוצרות תחושה של מונומנטליות. פרטי הבניין הם קלאסיים מובהקים.

עם מכירת השטח לחברת אזורים העבירה המועצה האזורית מטה יהודה את המבנה לרשות היישוב מוצא עילית לשימוש ציבורי. אולם תכניות היישוב מבקשות להקים בקומה התחתונה אולם גדול שמכיל כ-250 מקומות, ולשם כך יש להרוס את החללים בקומה הראשונה ואת גרם המדרגות הנאו-קלאסי של המבנה. המועצה לשימור אתרים ואדריכל השימור גיורא סולר, המלווה את עבודות השיקום, מתנגדים להריסת גרם המדרגות ההיסטורי, ומציעים חלופה שלפיה יוקם אולם המכיל 150 מקומות בלבד.

המבנה המרכזי של בית ההבראה ארזה. צילום איציק שוויקי

המבנה המרכזי של בית ההבראה ארזה. צילום איציק שוויקי

גרם המדרגות ההיסטורי. צילום איציק שוויקי

גרם המדרגות ההיסטורי. צילום איציק שוויקי

בית הרב קוק | התנגדות לתוספות בנייה בחצר

מאת: איציק שוויקי, מנהל מחוז ירושלים

הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שהיה רבה הראשי של ארץ ישראל, קבע את משכנו בשכונת בית דוד בשנים 1935-1923. לצורך מגוריו הושלמה הקומה באגף המערבי של הבניין בשנת תרע"ט (1919), אז חזר לארץ ישראל בעקבות הזמנה לכהן כרבה הראשי של ירושלים. מיד לאחר בואו החל ליזום את הקמתה של הרבנות הראשית לישראל, כדי שתהיה המוסד הדתי העליון ליהודי הארץ והתפוצות. בשנת תרפ"א (1921) נוסדה הרבנות הראשית, והוא נבחר לרב הראשי האשכנזי הראשון (לצד הראשון לציון, הרב הספרדי הראשי, יעקב מאיר). על פי תפיסתו וביוזמתו הייתה הרבנות הראשית מעורה בכל תחומי החיים בארץ. הרב קוק נפטר בג' באלול תרצ"ה, 1 בספטמבר 1935.

בספטמבר 2014 ביקש ההקדש האשכנזי מעיריית ירושלים הקלה לתוספת שתי קומות לתכנית בניין עיר מס' 3623 משנת 1995. תכנית זו התירה להקים בחצר בניין חדש בן שלוש קומות, ואישרה תוספת קומה לשכונת בית דוד (בירושלים בשנת 1995 עדיין לא הייתה מודעות לשימור).

בית הרב קוק כלול בתכנית בניין עיר מונומנטים מס' 2079 סעיף 53, שבה נאמר במפורש שלא ניתן לשנות את מראהו של בניין המיועד לשימור, כולל שינוי בצורתו החיצונית. מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל מתנגדת למתן הקלות לתוספת שתי קומות, ומבקשת מממשלת ישראל לבצע חילופי שטחים עם ההקדש האשכנזי. בכך תישמר לדורות הבאים החצר ההיסטורית, שבה קיים הרב קוק אספות בהשתתפות קהל רב.

הכניסה לבית הרב קוק. צילום: איציק שוויקי

הכניסה לבית הרב קוק. צילום: איציק שוויקי

 

במחוזות השימור

מחוז ירושלים

מאת: איציק שוויקי, מנהל מחוז ירושלים

 סיורים במחוז

ב-20 בדצמבר 2016 ביקרו מנכ"ל המועצה לשימור אתרים עמרי שלמון וראש המועצה האזורית מגילות ים המלח בשני אתרים בתחום המועצה: בית המלון ההיסטורי בקליה ההיסטורי ושרידי קיבוץ בית הערבה.

מנכ"ל המועצה לשימור אתרים עמרי שלמון הוזמן על ידי אדריכל השימור אורי פדן לראות את עבודות השימור שנעשות במסגרת הקמת מלון פוטין בחצר סרגיי שבמתחם מגרש הרוסים בירושלים.

במסגרת הקמת מרכז מבקרים בבית הכנסת ההיסטורי של כפר התימנים, שנמצא בסילוואן, ביקר עמרי בשרידי היישוב ובבית הכנסת. מרכז המבקרים שיקום באתר יספר את סיפור עלייתם של התימנים לירושלים בסוף המאה ה-19.

 מוצב הפעמון

במסגרת אירועי חמישים שנה לאיחוד ירושלים המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, וציוני דרך – אגף מורשת, משרד ירושלים ומורשת משקמים את מוצב הפעמון – אתר הנצחה ללוחמי החטיבה הירושלמית שנלחמה במקום. האירוע לרגל חנוכת האתר יתקיים ב-25 מאי 2017 בהשתתפות נשיא המדינה ראובן ריבלין, חיילי החטיבה, ילדי קיבוץ רמת רחל ואורחים נוספים.

תיעוד

מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל סיימה להכין סקר ותיקי תיעוד במחוז:

א, סקר יישובי המועצה האזורית גוש עציון, על ידי אדר' משה שפירא.

ב. תיק תיעוד תחנת רכבת בר גיורא, על ידי אבנר ואורית אופק אדריכלים.

ג. תיק תיעוד כפר התימנים ובית הכנסת בסילוואן (כפר השילוח), על ידי אדר' משה שפירא.

עבודות שיקום במוצב הפעמון. צילום: איציק שוויקי

עבודות שיקום במוצב הפעמון. צילום: איציק שוויקי

חצר סרגיי בירושלים. צילום: איציק שוויקי

חצר סרגיי בירושלים. צילום: איציק שוויקי

 

מחוז דרום

מאת: עפר יוגב, מנהל מחוז דרום

בית הבוץ – מחנה חברת האשלג בסדום

במסגרת המשך עבודות השימור והשיקום של מחנה חברת האשלג בסדום מסתיימות בימים אלה עבודות ההצלה של מבנה בית המנהלה, הבנוי לבני בוץ מקומי (חוואר) ומטויח בטיח.

עבודות ההצלה כללו תיקונים של הקירות, תיקון טיח, שיקום והחלפה של אגדי הגג העשויים עץ, החלפת הגג לפח גלי מגולוון (בדומה לגג המקורי) ושיקום המרפסת. בקיר המזרחי הושאר חלון ללא טיח, כדי לאפשר צפייה בלבני הבוץ.

 מצפה גבולות

מצפה גבולות מייצג שלושה ערכים מרכזיים: הפרחת הנגב, חלוציות, קיימות. האתר שוקם ושומר ב-1996 כאתר לביקור ולפעילות חווייתית. כיום, לאחר עשרים שנות פעילות, הוחלט לשדרג את תכניו. למשימה חברו האוצר ערן ליטווין והמעצב משה אש.

המטרה בשלב הראשון היא יצירת ייחוד לאתר וחוויה עשירה למבקר: הולכתו בצורה הגיונית, בהירה ומושכלת, ובניית תכנים מותאמים לכל נקודה באתר.

הכניסה לאתר שונתה והפכה לאולם מבואה; בבית הקשתות (חדר שיכול להכיל כחמישים מבקרים) שודרגו התערוכות, הוחלפו מזגנים, ונבנה ארון אחסון שיאפשר לארח קבוצות לארוחות. חלונות החדר חופו נגד קרינה, והוחלפו התאורה ומערכת החשמל.

באתר עצמו שודרג המדאפה (חדר אירוח בדואי), הוחלפה השפה החזותית (שילוט), ופינת ההתנסות באדובה (בוץ) הועברה למקום שבו מתחזקות תחושות הבידוד והמרחב.

יתר רכיבי האתר – מאפייה, מפעל היהלומים, מורס וכו' – ימתינו לשלב השני.

יד מרדכי

אתר הקרב ביד מרדכי שוקם לאחרונה במימון ציוני דרך – אגף מורשת, משרד ירושלים ומורשת וקיבוץ יד מרדכי, ובשיתוף משרד התרבות והספורט והחברה הממשלתית לתיירות (חמ"ת), בניהול, פיקוח וביצוע של המועצה לשימור אתרים. התכנית הראשונית, שהגה אדר' אמנון בר אור, כללה טיפול בשחזור שדה הקרב (דמויות החיילים המצרים התוקפים את מגני יד מרדכי), שיקום תעלות הקשר והקמת מרכז מבקרים בן שתי קומות.

בסופו של התהליך הוחלט על שיקום תעלות הקשר, כולל חידוש השבילים, הצבת מערך שילוט חדש, חידוש הגינון וטיפול צבע בדמויות הקרב. הוחלט שלא לגעת במערך הקרב, היות שאזור דמויות הקרב כבר נטוע בזיכרון הלאומי הישראלי.

שחזור הקרב ביד מרדכי. צילום: עפר יוגב

שחזור הקרב ביד מרדכי. צילום: עפר יוגב

בית הבוץ בסדום. צילום: עפר יוגב

בית הבוץ בסדום. צילום: עפר יוגב

מחוז מרכז

מאת: טל בן נון גלז – מנהלת מחוז מרכז

גדרה

רחוב הביל"ויים בגדרה נכנס לשלב עבודות הפיתוח של המרחב הציבורי. ציוני דרך – אגף מורשת, משרד ירושלים ומורשת הכיר בחשיבותו ההיסטורית של הרחוב, ונרתם בעזרת תקציב נדיב לשדרוג המרחב הציבורי בדגש על הפיכתו ל"מוזיאון פתוח", המדגיש נקודות עניין לאורך הרחוב. החברה הממשלתית לתיירות לקחה על עצמה את ניהול הפרויקט, וגייסה צוות מוכשר של אדריכלים, אדריכלי נוף, אוצרים ומעצבים להגדרה, לתכנון ולמימוש הפרויקט. צוות היגוי שכלל נציגות מהמועצה המקומית, תושבים, אנשי מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל וצוות תכנון גיבש קונספט של שילוט נקודות עניין ובתים מיוחדים וכן הוחלט על טיפול נקודתי המדגיש את מיקום האתרים ההיסטוריים על ידי ריצוף של הרחוב. תקציב נוסף הוקדש לטיפול במבנה ההיסטורי שבו שוכן המוזיאון, ולתצוגה שבו. המועצה המקומית גייסה תקציב משלים וכעת רבים הסיכויים שהטיפול במדרכות, בכביש ובריהוט הרחוב יתרחב לחלק ניכר מהרחוב.

תל מונד

בתל מונד הופקדה תכנית השימור, ואף נשמעו ההתנגדויות לה. עיקר ההתנגדויות מכוונות כלפי הכללת וילה זיו וסביבותיה בתכנית השימור, וכן כלפי הכללת מגדל המים. אשר לסביבתה של הווילה, הגענו להסכמות עם המתנגדים שיאפשרו את הסרת ההתנגדות. הוועדה החליטה לתת ארכה של חודשיים לבדיקת ההיתכנות הכלכלית של התכנית לפני שתקבל החלטה בנדון.

מגדל המים בתל מונד. צילום: טל בן נון גלז

מגדל המים בתל מונד. צילום: טל בן נון גלז

סמטת בובל'ה (שחור) בגדרה. צילום: טל בן נון גלז

סמטת בובל'ה (שחור) בגדרה. צילום: טל בן נון גלז

 

מחוז תל אביב
מאת: תמר טוכלר, מנהלת מחוז תל-אביב

תכניות הרבעים של תל-אביב

תכניות הרבעים של תל אביב (רובע 3 ורובע 4) נמצאות בימים אלה בשלבי האישור הסופיים. ובינתיים, בהמשך למסמך ההסכמות של דיוני השולחן העגול שהתקיימו בהשתתפות הצוותים המקצועיים בעיריית תל-אביב-יפו, נציגי הוועד הישראלי לאונסק"ו ומועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, מסמך שמטרתו הייתה להגן על השלמות המרקמית של העיר הלבנה של תל-אביב ועל הכרזת אונסק"ו עליה כאתר מורשת עולם, גובש לאחרונה קובץ הנחיות לעיצוב מבנים באזור ההכרזה. קובץ ההנחיות קודם על ידי הצוותים המקצועיים של עיריית תל-אביב-יפו, ובהם מחלקת השימור וצוות מרכז, וגובש על ידי אדר' קרן מטרני. הקובץ, שאושר בוועדת השימור ובוועדה המקומית לתכנון ובנייה, מבטא את העבודה המאומצת שנעשתה במסגרת דיוני השולחן העגול, ומכיר בחשיבותם של מאפייני המרקם ההיסטורי של העיר הלבנה כאחד המאפיינים העיקריים שבזכותם ניתנה הכרזת אונסק"ו.

קידום מדיניות שימור ליפו

בעת האחרונה התרבו המקרים של הריסת אתרים היסטוריים חשובים ביפו (בנק אפק בשדרות ירושלים, השנאי מבית היוצר של קאופמן) או פגיעה בהם כתוצאה מפיתוח יתר (לדוגמה: הקישלה, בית החולים הצרפתי, הקואופרטיב בשדרות ירושלים והסכנה האורבת לטרמינל הנוסעים בנמל יפו). לאור עובדה זו, ובשל חשיבותה וייחודה של יפו, החלטנו להרחיב את פעילות המחוז שלנו בנדון. הוועדה הציבורית לשימור במחוז תל-אביב במועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, לצד פעיליה, נציגי תושבי יפו ואנשי אקדמיה נוספים, פועלת לניתוח המצב, לגיבוש מתודולוגיה ולחשיבה משותפת. מטרת המאמץ היא לגבש עקרונות והמלצות טנטטיביות שיבטיחו שימור ראוי של שרידי העיר יפו ומרקמה ההיסטורי, וכן לפעול מול הרשות המקומית ורשויות התכנון ולסייע במציאת תכניות המיטיבות ככל הניתן עם המרחב ההיסטורי, בלא לפגוע בצורכי הפיתוח העירוניים.

רחוב בוסטרוס ההיסטורי (כיום רחוב רזיאל). צילום: האחים אליהו, אוסף ד"ר דליה לוי אליהו

רחוב בוסטרוס ההיסטורי (כיום רחוב רזיאל). צילום: האחים אליהו, אוסף ד"ר דליה לוי אליהו

 

מחוז חיפה וגליל מערבי

מאת: אדר' נעמה נאמן מזרחי, מנהלת מחוז חיפה וגליל מערבי

פקיעין

העבודות בפרויקט השימור של בית הכנסת – פרויקט חשוב ומעניין שאנחנו חלק ממנו כבר שש שנים – עומדות לקראת סיום. הרצפה נחשפה והקירות טופלו, ובאביב תבוצע שכבה אחרונה של טיח וצבע. מרכז המבקרים בבית זינאתי ובבית בן צבי מוכן ופתוח למבקרים. עבודות השימור, השחזור והנגרות בוצעו על ידי צוותי השימור של המועצה לשימור אתרים בניהולו של עדי ליבנה. עיצוב ומיצגים: חברת קומפיוגרפיק. פרויקט בית הכנסת מבוצע במימון ציוני דרך – אגף מורשת, משרד ירושלים ומורשת, החברה הממשלתית לתיירות (חמ"ת) ובית זינאתי.

בית הספר החקלאי בפרדס חנה

לאחר מאבק ארוך גובשו התיקונים גם לתב"ע של מתחם בית הספר וגם לתכנית המתאר פרדס חנה-כרכור. זאת לאחר שהתקבלו כל טענותינו לוועדת המשנה לעררים בירושלים. נערכה רשימת שימור ונקבעו מתחמים לשימור והוראות מחייבות בתכנית – לפי הדוח שלנו.

חיפה

נמשך המאבק על רשימת השימור והסקרים בעיר. מאחר שחלקים ניכרים בעיר אינם מכוסים על ידי רשימת השימור, והסקרים מתעכבים על אף ההנחיות בנספח השימור של תכנית המתאר, אנו מוצאים את עצמנו מול יזמים זריזים שמבקשים להרוס מבנים בעלי ערך אדריכלי והיסטורי. כזה הוא המקרה של המבנה ברחוב מעברות 4 – בית מגורים משנות השלושים שתכנן האדריכל הידוע שמואל רוזוב. אנו נאבקים גם על מבנה אחר של רוזוב, ברחוב יצחק 5. לאור ריבוי המקרים התקיים בוועדת השימור דיון עקרוני בשאלת עתידם של מבנים מסוג זה. בעקבותיו הוקמה ועדת משנה (בה חברה הח"מ) שבוחנת את כל המבנים ההיסטוריים המובאים בפני הוועדה לתכנון ובנייה כדי להבטיח שכל המבנים הרלוונטיים יידונו בוועדת השימור.

עתלית

בקצה מתחם הרכס בעתלית איתרנו שלושה האנגרים בריטיים שצורפו לנספח השימור של תכנית המתאר. במסגרת תכנית שכונת הרכס נהרס ההאנגר הדרומי. מבין שני ההאנגרים ששרדו, שליש מההאנגר המערבי הגדול התמוטט בעקבות מזג האוויר ועבודות תשתית מאסיביות שבוצעו סביבו בראשית חודש ינואר. כעבור חודש התמוטטה שארית הגג. המועצה האזורית חוף כרמל גידרה את האתר, ובכוונתה להפקיע את השטח ולשקם ולשמר את המבנה למטרות ציבוריות עם מעט מסחר.

חלל התצוגה "תמונות גליליות" במרכז המבקרים בית זינאתי בפקיעין. צילום: ארנון חפץ

חלל התצוגה "תמונות גליליות" במרכז המבקרים בית זינאתי בפקיעין. צילום: ארנון חפץ

ההאנגר המערבי בעתלית לפני שנהרס. צילום: נעמה נאמן מזרחי

ההאנגר המערבי בעתלית לפני שנהרס. צילום: נעמה נאמן מזרחי

 

מחוז צפון והעמקים

מאת: אורי בן ציוני, מנהל מחוז צפון והעמקים

פארק קריית טבעון

בפאתיה המערביות של קריית טבעון, לאורך השכונות אלרואי וקריית חרושת, מגיע לסיומו בימים אלה ביצועו של פארק חדש  – להנאת המקומיים והמבקרים ביישוב.

הפארק הייחודי מתבסס על ציר מורשת אורכי – הלא הוא התוואי ההיסטורי של רכבת העמק בחלק המשתרע לאורכה של טבעון (3.5 ק"מ), ורוחבו מטרים ספורים בלבד. הפארק הוקם ביוזמת המועצה המקומית קריית טבעון (ניהול: מהנדס המועצה אדר' מריוס ראפ). המימון הגיע מרכבת ישראל ומנתיבי ישראל; מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ביצעה את שימור האלמנטים ההיסטוריים לאורך הקו בקטע זה (תחנת קריית חרושת וגשרונים למעבר מים), בניהולו של ארנון חפץ, מנהל תחום שימור פיזי במועצה ובאמצעות חברת אבנר גלעד; תכנון: משרד גרינשטיין-הר גיל.
עפולה | רכבת העמק: התחדשות מרכז העיר

במרכז העיר עפולה החלו עבודות עפר מאסיביות במתחם תחנת הרכבת ההיסטורי של העיר. מדובר ביוזמה של עיריית עפולה להחייאת המרכז המקורי של העיר, מתחם תחנת הרכבת, שהיה נקודת המוצא בתכנונה של עפולה ובהתפתחותה. ראש העיר יצחק מירון מבקש ליצור "כיכר עיר" – מרכז עיר איכותי ותוסס, תוך החייאה של אחד מהנכסים ההיסטוריים היפים והחשובים ביותר של עפולה, ששנים כה רבות היה חבוי ומוזנח. המתחם מיועד להפוך למתחם תרבות, בילוי ונופש עירוני ואזורי.

המועצה לשימור אתרים שותפה ואף אחראית לביצוע שימור מגדל המים, שמיועד לספר את  תולדות המתחם למבקרים. המועצה לשימור אתרים אף תסייע בעיצוב תוכני המורשת בחללים שיהיו מיועדים לכך במבנים ההיסטוריים ובפיתוח הנופי.

המיזם בתכנון אדר' אייל זיו ובניהול תומר חדד, מנהל החברה הכלכלית עירונית. בבסיס התכנון היה תיק התיעוד שביצע בעבר אדר' אמנון בר אור לתחנה, בעת תכנון ההתחדשות של קו רכבת העמק.

פארק קריית טבעון. צילום: אורי בן ציוני

פארק קריית טבעון. צילום: אורי בן ציוני

תחנת הרכבת בעפולה במהלך העבודות. צילום: אורי בן ציוני

תחנת הרכבת בעפולה במהלך העבודות. צילום: אורי בן ציוני

מחוז מיעוטים

מאת: אמיר מזאריב, מנהל מחוז מיעוטים

 בית אוליפנט בדלית אל כרמל

כשעלה ארצה חסיד אומות העולם סר לורנס אוליפנט הוא התגורר בדלית אל כרמל עם אשתו אליס ומזכירו, הוא המשורר נפתלי הרץ אימבר, אשר חיבר את ההמנון הלאומי "התקווה". אוליפנט התגורר ביישוב בשנים 1886-1882. בשנת 1884 נבנה הבית הידוע כיום כבית אוליפנט.

בספרו "חיפה" מרמז אוליפנט על תהליך התקרבות של הדרוזים אל הציונות, באומרו: "הדרוזים אט אט מהגרים להר הדרוזים, מקום שם כבר נמצאים שני שלישים של האומה שהגיעה לעצמאות למחצה. הדרוזים נטולים כל הגנה וסובלים עוולות רבות מהשלטון התורכי העושק". וברגע של התלהבות הוא כותב: "הדרוזים הם הציבור החביב ביותר שבכל תושבי ארץ ישראל".

בשנת 1982, ביוזמתו של הח"כ לשעבר מר אמל נסר אלדין אשר רתם לעניין את משרדי הממשלה, הפך בית זה לבית "יד לבנים" של העדה הדרוזית, להנצחת זכרם של החללים הדרוזים שנפלו במערכות ישראל. הבית מציג מורשת הקרב של העדה הדרוזית, ומבליט את ברית הדמים ואת שותפות הגורל שבין הדרוזים ליהודים בישראל. עוד יש בו אולם תרבות על שם מנחם בגין ז"ל, אמפיתאטרון על שם משה דיין ז"ל, אולם תרבות ע"ש יצחק רבין ז"ל, "קיר השלום" ומבני תרבות נוספים, המאפשרים את קיומה של פעילות תרבות ענפה.

המועצה לשימור אתרים, בשיתוף עם משרד הביטחון אגף משפחות שכולות, גייסה תקציב והחלה בעבודות השימור של המבנה. המבנה עתיד לשמש מרכז מבקרים של בני העדה הדרוזית ושל מבקרים מכל רחבי הארץ, ואף לספר את סיפורו ההיסטורי של הבית.

בית אוליפנט במהלך עבודות השימור. צילום: אמיר מזאריב

בית אוליפנט במהלך עבודות השימור. צילום: אמיר מזאריב

בית אוליפנט במהלך עבודות השימור. צילום: אמיר מזאריב

בית אוליפנט במהלך עבודות השימור. צילום: אמיר מזאריב

שימור טכנולוגיות היסטוריות

מאת: רן חדוותי – רכז שימור טכנולוגיות היסטוריות

בית הבטון שעל הירקון

בית הבטון הראשון בארץ, שנבנה על הירקון בשנת 1910, היה בית משאבות. המבנה נמצא בעיצומו של תהליך שימור ועבודות לבניית המיכון. העבודות מתבצעות במפעל המתכת של גדעון יניב בנצר סירני. עד כה יצרנו את משאבות המים, ובשלב זה עובדים על מנוע הקיטור שהפעיל אחת המשאבות על הירקון.

הטרקטור של מאפיית אנג'ל

הטרקטור ההיסטורי של מאפיית אנג'ל שימש לעבודת המאפייה מראשיתה ולחלוקת הלחם בירושלים. עדה אנג'ל תרמה אותו למוזיאון הטרקטורים שבחצר הישנה בעין שמר. כעת הוא נמצא בסדנת שועלי שבחצר הישנה, ולאחר השיפוץ יוצב במוזיאון.

הטרקטור ההיסטורי של מאפיית אנג'ל. צילום: רן חדוותי

הטרקטור ההיסטורי של מאפיית אנג'ל. צילום: רן חדוותי

 

חינוך והדרכה: כנסים והכשרות

אלעד בצלאלי, דקלה ליאני, רוני בר-נתן, נחמה אייגנר, תחום חינוך ואתרי מורשת

 

הכנס הארצי לאתרי המורשת

הכנס השנתי השביעי למנהלי אתרי המורשת התקיים השנה בסוף חודש ינואר במלון הולידיי אין באשקלון. בכנס השתתפו 170 מנהלים ונציגים מכלל אתרי המורשת בארץ, וכן נציגי משרדי הממשלה השונים שנתנו את ברכתם לאירוע: גלית והבה שאשא, ראשת מנהל התרבות, משרד התרבות והספורט; ראובן פינסקי, מנהל אגף בכיר מורשת, משרד ירושלים ומורשת; ושר-שלום ג'רבי, מנכ"ל רשות השירות הלאומי-אזרחי. המשתתפים נהנו מהרצאות מקצועיות שעסקו בסיפור. עם המרצים שלקחו חלק בכנס נמנו פרופ' מירון ח אייזיקסון, פרופ' ורד ויניצקי סרוסי והרב ד"ר בני לאו.

עוד התקיימו בכנס סדנאות פעילות בנושא הסיפור, בהשתתפות צוותי האתרים ושחקנים, וסיורים באתרי המורשת באזור: המוזיאון הפתוח בנגבה, יד לאישה הלוחמת בניצנים, אתרי המורשת ביד מרדכי ומוזיאון המים והביטחון בניר עם.

בערב צפו המשתתפים במופע "אין עלייך אחותי" בהשתתפות דורי בן זאב ורוביק רוזנטל. את הכנס חתמה חנה אזולאי הספרי, ששיתפה את הקהל בחוויותיה כיוצרת מזרחית. היה זה סיום מוצלח ומעורר השראה לכנס מקצועי ומהנה, ואנו כבר מצפים לכנס הבא.

קורס מנהלים, נובמבר-דצמבר 2016

כמדי שנה נערך בראשית השנה קורס מקצועי למנהלי אתרי המורשת. השנה לקחו חלק בקורס כ-18 מנהלי אתרים, ממגוון רחב של אתרי מורשת. את הקורס הנחתה והובילה איילת פרמן מחברת "מגוון", שחשפה בפני המשתתפים את עקרונות מודל ה"אניאגרם". עקרונות אלו מזהים תשעה טיפוסים עיקריים של אנשים, המתאפיינים בהתנהלות שלהם בחיי היום-יום, בקשרים שהם יוצרים, באופן העבודה שלהם ובדרך שבה הם מקבלים החלטות.

משתתפי הקורס הביעו שביעות רצון גדולה מאוד מהתכנים שנחשפו אליהם, מהמפגש עם מנהלים נוספים ומההיכרות עם אתרי המורשת שביקרנו בהם ועם מנהליהם שאירחו והדריכו אותנו.

מעגל הדרכה תשע"ז – נגיש לכל

מעגל ההדרכה של שנת תשע"ז בנושא הנגשה קוגניטיבית נפתח בחודש דצמבר 2016. את המעגל מנחה אביגיל הירש – אמנית, אוצרת ומנחה המתמחה בהנגשת תוכני תערוכות ומוזיאונים לאוכלוסיות עם מוגבלויות קוגניטיביות ו/או חושיות. המעגל כולל חמישה מפגשים לאורך השנה, ובכל אחד מהם יעסקו רכזי ההדרכה באתרים וצוותי אתרי המורשת בהיבט אחר של הנגשה. במפגש המבוא פגשו המשתתפים את מרגלית טובי, לקוית ראייה שהכניסה לחדר הרבה אור, ואת לימור אשכנזי, שמתניידת באמצעות כיסא גלגלים. כל אחד מהמפגשים הבאים יעסוק במוגבלות אחרת, ויסייע לרכזי ההדרכה בבניית מערכי הדרכה שיתאימו לכל האוכלוסיות ויאפשרו לכל מי שחפץ בכך ליהנות מהדרכה המותאמת לו.

התנסות בשימור: מגמה חדשה בתכנית הלימודים בתיכון בן-צבי בקריית אונו

אנו שמחים לבשר לכם על פתיחתה של מגמה חדשה לתלמידי תיכון, ובמסגרתה התלמידים לומדים את עקרונות השימור, מתנסים בשימור פיזי ובכל היסודות המרכיבים את עבודת השימור כדי שיוכלו בסופו של התהליך ליצור "תיק תיעוד" משלהם. כך, למשל, הם מתנסים ברישום, נפגשים על בסיס קבוע עם אדריכלי שימור, מסיירים עמם באתרים ולומדים על חשיבות השימור ועל אופן יישומו בשטח.

בשנת הלימודים תשע"ז פועלים במסגרת התכנית יותר מחמישים תלמידי כיתות י"א וי"ב מבית הספר בן צבי בקריית אונו, ומובילה אותם אירית קלנר, רכזת המגמה. אנו מצפים להתרחבותה הקרובה של התכנית לבתי ספר נוספים, כל זאת עם שותפינו לתכנית – משרד החינוך, המפקחת על מגמת אדריכלות ועמותת "תעשיידע".

גרעין אתרי מורשת

בשנת תשע"ז משרתים בגרעין אתרי המורשת שמפעילה מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל קרוב לשלושים בני ובנות שירות לאומי. השנה, יותר מאשר בשנים קודמות, בני ובנות השירות הנמצאים בשנת שירותם השנייה לקחו על עצמם פרויקטים מיוחדים המקדמים את האתר, והם משמשים בתפקידים בכירים יותר. כך למשל אלה וירדן, המשרתות במרכז הדרכה כינרת, לא רק מנחות מפגשי יהודים-ערבים באתר, אלא גם מרכזות אותם ונושאות במלוא האחריות להתנהלותם. עוד דוגמה לקידום אתר על ידי בנות השירות הלאומי נראה במרכז הדרכה עתלית, שם מדריכות בנות השירות בשלל שפות: עברית, אנגלית, צרפתית, רוסית, ואפילו נורווגית. המדריכים שזו שנתם הראשונה היטיבו אף הם להשתלב בהדרכה, ואנו מקווים לראות אותם אתנו גם בשנה הבאה לפחות.

הכשרה למתנדבים

במהלך חודש נובמבר התקיים קורס הכשרה למתנדבים הפועלים בארכיונים ועוסקים בתיעוד של אתרי מורשת. במהלך הקורס נחשפו המשתתפים לנושאים מקצועיים שונים מעולמו של הארכיונאי, ובהם חוק הארכיונים, רישום חומר ארכיוני, היבטים משפטיים בעבודת הארכיון, דיגיטציה של חומרי ארכיון והנגשה לציבור, תיעוד בעל פה ועוד. המפגשים בקורס התקיימו באתרי מורשת שונים וכללו הרצאות וסיורים. הקורס התקיים בשיתוף האיגוד הישראלי לארכיונאות ולמידע, במסגרת מערך "מתנדבים למורשת" ע"ש אורי אורבך שמפעילה המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

המומחים השונים שחלקו מידיעותיהם בקורס סיפרו, בין היתר, כי המילים ארכיון, ארכיב וגנזך הן מילים שונות לאותו הדבר, אלא שמקורן בשפות שונות (יוונית, לטינית ופרסית, בהתאמה). נקודה מעניינת נוספת – בעת הביקור בארכיון ראשון לציון קרה דבר מרגש: עמי שידלוביצקי, הנושא בתפקיד רכז המתנדבים של פורום מושבות יהודה, מצא בארכיון את כרטיסי הרישום של משפחתו במפקד ההיסטורי של העיר.

המעוניינים להצטרף למערך המתנדבים באתרי המורשת מוזמנים ליצור קשר עם תחום חינוך ואתרי מורשת, טל' 03-5086620

רב פקד שלומי שטרית, מפקד בית מורשת משטרת ישראל, מרצה בפני המשתתפים במהלך סיור במקום. צילום: צוות תחום חינוך ואתרי מורשת

רב פקד שלומי שטרית, מפקד בית מורשת משטרת ישראל, מרצה בפני המשתתפים במהלך סיור במקום. צילום: צוות תחום חינוך ואתרי מורשת

משתתפי הכנס בכניסה למוזיאון המים והביטחון בניר עם. צילום: צוות תחום חינוך ואתרי מורשת

משתתפי הכנס בכניסה למוזיאון המים והביטחון בניר עם. צילום: צוות תחום חינוך ואתרי מורשת

 

בית ספר מצייר

מאת: ד"ר אבי ששון – החוג ללימודי ארץ ישראל, המכללה האקדמית אשקלון

גד סובול – היסטוריון ונאמן שימור, אשקלון

אשקלון היא עיר בת יותר מ-4,000 שנים, עיר רבת נופים ואתרים מרצף התקופות ההיסטוריות, ומהווה "מעבדה גאוגרפית-היסטורית" ו"מוזיאון פתוח". אתרים ארכאולוגיים נסתרים שאנו יודעים עליהם מהספרות ממתינים לחשיפה, ואכן נחשפים אט-אט בחפירות הצלה שעורכת מדי פעם רשות העתיקות.

אשקלון נתייחדה גם במגוון הנופי שלה: חוף ים, מצוק כורכר, חוליות, צמחיית חולות ועצים היסטוריים רבים. כל אלה שלובים בנופיה, וחלקם אף מוזכרים בספרות הנוסעים מימי הביניים. לכל אלה הצטרפו סיפורי הראשונים, שבנו את העיר ופיתחו אותה עד להיותה עיר ואם בישראל. והסיפורים נותרו: סיפורי המעברות, סיפורי ראשית החינוך, התעשייה והמלאכה, הבריאות, המלונאות והתחבורה. אתם אנו מתמודדים בכל המסגרות.

את תפקיד השימור של מורשתה התרבותית וההיסטורית של העיר הפקדנו בשלב זה בידי בני הנוער. אשקלון הייתה מחלוצות שילוב בני נוער בשימור אתריה ההיסטוריים, שילוב שהתבטא בתכנית לימודים מובנית שנתית רב-שנתית, מלווה בחסות אקדמית של כותבי מאמר זה. המטרה הייתה שילוב של התלמידים בפעילויות שימור, בצד הקדשת שעות לימוד להכרת תולדותיה של העיר ומורשתה התרבותית. מלכתחילה הושם דגש על פעילויות המשולבות בעבודות חקר בכלים אקדמאיים. המיזם התרכז לא רק בשימור אתרים בנויים, אלא התפרס לכל רוחב היריעה של המורשת התרבותית לצד זו הבנויה.

בתשע"א נפתח בית הספר החדש מקיף ה' דרכא ובו שבע כיתות ז'. מנהלת בית הספר דליה רחמים החליטה למתג את בית הספר כמוסד המאמץ אתרים היסטוריים ופועל למעורבות קהילתית. המוטיב המרכזי הוא אימוץ אתר היסטורי, פעילות הכוללת למידה, פעילות והפצת הידע הנצבר. עם הזמן הצטרפו למיזם עוד שלושה בתי ספר, וכל אחד מהם עוסק בפן אחר של חקר ושימור מורשת העיר. מקיף ה' נותר החלוץ ורב המעש מכולם. עם מיזמיו נמנים טיפוח וחקר חלקה היסטורית בגן לאומי אשקלון ועיסוק בשימור אתרים. לכל אלה נוסף בשנת הלימודים תשע"ה מיזם חדש – ציור אתריה של אשקלון.

בהדרכת שלושת המורות לאמנות – ורד אלמוג, מלי ממן ואילה מצגר – נחשפו תלמידי המגמה לאמנות בבית הספר לאתריה ההיסטוריים הציוריים של שכונת מגדל. לאחר שלמדו את תולדות השכונה הם סיירו בליווי הכותבים בעיר, התרשמו מיופיים של הבתים והסמטאות, שכל אחד מהם בעל ייחוד ארכיטקטוני וציורי. הם רשמו את מה שראו עיניהם, ובכיתות העלו זאת גם על המחשב. תלמידים אחרים במגמה ציירו ועיצבו מיצגים בנושא האדם ועולמו.

בשנת הלימודים תשע"ו התרכזו התלמידים בציור פרטים אדריכליים: ידית של תריס, סורג של בית, טיח שהתקלף וחשף את לבני הכורכר ומוטיבים דומים. בשנת הלימודים הנוכחית הודפסו כמה מן הציורים על גבי אריחי קרמיקה ויותקנו בשכונת מגדל, כל ציור על האתר המתואר בו. קבוצה אחרת תלקט מסיפורי השכונות ותעצב גלויות דואר צבעוניות המאפיינות אותן.

התלמידים נחשפים לעברה המפואר של העיר בדרכים שונות – באמצעות פעילות שימור, בהאזנה לסיפוריהם של האישים שעיצבו את העיר ותיעודם, או כשמתגלים לעיניהם נופיה העירוניים ומרחבי הטבע הייחודיים שלה. מטבע הדברים, הנערים והנערות משתפים את הוריהם ברשמיהם, ומעגל התושבים הנחשפים ליופייה ולמורשתה של העיר מתרחב והולך.

ועל כך ברכה לתלמידים ולמוריהם ותודות לדפנה ביטון, מנהלת המחלקה להתנדבות נוער בעירייה, המלווה את המיזם מראשיתו.

 

בתי כנסת של העלייה הראשונה במחוז מרכז

מאת: טל בן נון גלז – מנהלת מחוז מרכז

בית הכנסת אהל שרה ברחובות, שנת 2017. צילום: טל בן נון גלז

בית הכנסת אהל שרה ברחובות, שנת 2017. צילום: טל בן נון גלז

אחרי 130 שנה שבהן בתי הכנסת הראשונים של מושבות העלייה הראשונה כמעט שלא טופלו, ואם טופלו – לא היה זה בגישה שימורית, עלה בשנים האחרונות הצורך לטפל בהם בצורה יסודית ונכונה.

בשנים האחרונות הוחל טיפול בשישה בתי כנסת כאלו במחוז מרכז: בראשון לציון, בפתח תקוה, בנס ציונה, במזכרת בתיה, ברחובות ובגדרה. רובם תועדו בצורה יסודית ומקיפה, חלקם כבר נמצאים בשלבי שימור מתקדמים (רחובות וראשון), וחלקם בשלבי תכנון (נס ציונה, מזכרת בתיה ופתח תקוה).

סיור שנערך לאחרונה בארבעה מבתי הכנסת האלו פורס תמונה רחבה של ארבע גישות אדריכליות שונות לשימור בתי כנסת מתקופות דומות. ההבדלים בגישות נובעים בעיקר ממידת המעורבות של קהילת המשתמשים ומתצורתו המקורית של בית הכנסת, אבל גם מגישתם של המתכננים ופרנסי העיר.

רחובות

השינוי החיצוני הוא הניכר ביותר, אבל הוא מורכב מתוספות מודרניות מובחנות מאוד מהמקור, שנשמר בקפדנות. בית הכנסת (אוהל שרה), שנבנה ב-1903, בנוי כורכר ונמצא בשלבים אחרונים של שימור המעטפת החיצונית. הוחלף כל הטיח, טופלו המישקים והמסד, והוחלפו כל הפתחים בחלונות עץ לפי המקור.

ראשון לציון

ההחלטות השימוריות יצרו "שעטנז" של תקופות, אבל ניכר ניסיון כן לשמור על שינויים מינימליים במבנה. בית הכנסת נבנה בשנים 1889-1885 במימון הברון רוטשילד, והוא בנוי כורכר. השימור שמרני למדי, ללא תוספות חדשות מלבד מעלית. המבנה, ששומר בשלב א' בחלקו החיצוני, מצוי כעת בשלב ב' – טיפול בחלקו הפנימי. טיפול זה כולל חשיפת ציורי קיר, חשיפת רצפת העץ המקורית וחידושה, והנגשה על ידי מעלית חיצונית.

נס ציונה

בבית הכנסת של נס ציונה, שנבנה ב-1927, בנוי בחלקו התחתון (בית העם) מכורכר ובחלקו העליון מלבני סיליקט ובטון. תכנון השימור הוא השמרני ביותר ואינו מכניס שום שינוי חיצוני. כמעט כל השינויים הפנימיים מטרתם לחזור למצב הראשוני.

מזכרת בתיה

בית הכנסת של מזכרת בתיה נבנה ב-1927 במימון הברון רוטשילד במקום בית הכנסת הראשון ביישוב. מצבו הקונסטרוקטיבי בעייתי ביותר, וכרגע הוא סגור ומוכרז מבנה מסוכן. כאן ההתלבטות באשר לתכנון השימור היא הקשה ביותר, שכן במקום יש קהילה מעורבת ביותר שבית הכנסת משמש לה מרכז רוחני ודתי. הבנייה המקורית יצרה בעיה של עזרת נשים קטנה מאוד, לא נגישה, ואינה מאפשרת תצפית על חלל בית הכנסת. ההתלבטות השימורית היא אם לאפשר שינויים שיפתרו (חלקית) את מצבה של עזרת הנשים, אבל ישנו את קונסטרוקציית הגג ואת קמרון החבית הפנימי. התכנון במקום עדיין בעיצומו.

שני בתי כנסת שלא נכללו בסקירה עוברים גם הם סוג של טיפול מינימלי:

פתח תקוה

בית הכנסת בפתח תקוה עובר בבימים אלה תהליך שימור חלקי הכולל בין היתר החלפת חלונות וטיפול בטיח, כדי לטפל בבעיות שונות במבנה. זהו רק חלק קטן מתכנית השימור הכוללת שהוכנה למבנה.

גדרה

בגדרה לא נעשה בינתיים דבר לטובת תכנון שימור בית הכנסת. בימים אלה מחליפים את הטיח בחזית בית הכנסת במסגרת עבודות הקמה של מוזיאון פתוח ברחוב הביל"ויים הכוללת גם הנגשה ופיתוח כיכר להתכנסות קהל בחזית בית הכנסת. הפרויקט מתבצע בהובלת ציוני דרך – אגף מורשת, משרד ירושלים ומורשת, החברה הממשלתית לתיירות (חמ"ת) והמועצה המקומית גדרה.

בית הכנסת אהל שרה ברחובות – ראשית שנות ה-20. הארכיון לתולדות רחובות

בית הכנסת אהל שרה ברחובות – ראשית שנות ה-20. הארכיון לתולדות רחובות

בית הכנסת במזכרת בתיה, שנות ה-50. ארכיון מזכרת בתיה

בית הכנסת במזכרת בתיה, שנות ה-50. ארכיון מזכרת בתיה

בית הכנסת הגדול בפתח תקוה. ארכיון פתח תקוה

בית הכנסת הגדול בפתח תקוה. ארכיון פתח תקוה

בית הכנסת בנס ציונה, שנת 2016. צילום: טל בן נון גלז

בית הכנסת בנס ציונה, שנת 2016. צילום: טל בן נון גלז

בית הכנסת במזכרת בתיה, שנת 2016. צילום: טל בן נון גלז

בית הכנסת במזכרת בתיה, שנת 2016. צילום: טל בן נון גלז

בית הכנסת הגדול בפתח תקוה, שנת 2017. צילום: טל בן נון גלז

בית הכנסת הגדול בפתח תקוה, שנת 2017. צילום: טל בן נון גלז

שימור הלכה למעשה

הצריף והרציף | תחנת קריית מוצקין

מאת: אדר' נילי בראון, בראון-שלומי אדריכלים

מי שייסע ברכבת בקו חיפה-נהרייה יבחין אולי שבתחנת קריית מוצקין המודרנית מתבלט לפתע צריף ירוק עם גג אדום, וחדי העין ישימו אולי לב שהצריף ששכן בקצה הרציף נעלם והופיע מחדש בקצה הנגדי. מה מתרחש?

צריף זה הוא מבנה התחנה ההיסטורי של קריית מוצקין. הצריף הוקם בתקופת המנדט, בשנים 1939-1937. קדמה לו התחנה שנקראה אז "סביניה", שהוקמה כדי לשרת את המתיישבים והעובדים בחוותם של אפרים וסבינה כץ. לאחר הקמת קריית מוצקין (1934) הוסב שם התחנה בהתאם. הצריף ומבנים נוספים שימשו את התחנה עד סוף תקופת המנדט.

צריף העץ הוא אולי השריד האחרון מסוגו שלא נהרס, ומהווה דוגמה לטיפוס תחנה זה. שטחו כ-30 מ"ר, בשני מפלסים – תא לקופאי ותא איתות – וצמודה לו סככת המתנה ששטחה כ-60 מ"ר.

בזמן מלחמת העולם השנייה הוקם מערך מחנות בריטיים באזור קריית מוצקין וקריית שמואל. מחנות אלו תפקדו כחלק מהמערך הלוגיסטי הענק של האימפריה הבריטית בארץ ישראל בכלל, ובמפרץ חיפה בפרט. כך הפכה תחנת מוצקין לתחנת מסעף לשלוחות מסילה שהובילו ציוד ואספקה למחנות הצבא. נוצר צורך ב"תא איתות", והוא נבנה כחלל מוגבה שרצפתו היא מעין במת עץ. בחלל שבינה לבין הרצפה היצוקה הותקנה מסגרת השילוב, ששלטה על האיתות ועל מפלגי המסילות. במפלס התחתון, מאחורי אשנב מסורג, ישב הקופאי. הצריף המשיך למלא את ייעודו גם לאחר הקמת המדינה.

במשך השנים נהרסו כל שאר המבנים שהיו בתחום התחנה. האחרון שבהם, מבנה המגורים של מנהל התחנה, נהרס כשהוקמה התחנה החדשה באמצע שנות התשעים. הרציפים החדשים נבנו במפלס גבוה, ש"קבר" את החלק התחתון של הצריף והסככה.

במסגרת עבודות שדרוג ובנייה מחדש של תחנת קריית מוצקין נדרשה רכבת ישראל לכלול בתכנון החדש את הצריף והסככה ולשמרם. כשהגענו, אדריכלי השימור, לתעד את המבנה, גילינו לשמחתנו שלמרות שינויים שנעשו מערכת האיתות נשארה במקומה, וכן חלק מחיפויי העץ, חלונות העץ, קופת הפלדה, הספסל ועוד.

בשל צורכי התחנה החדשה ומגבלות שונות לא ניתן היה לשמר את הצריף במיקומו המקורי. לאחר התלבטויות וויכוחים הוחלט להעתיק אותו לקצה הנגדי של הרציף, בחלקה הצפוני של התחנה החדשה, ולשחזרו כ"תמונת ראי". מדוע?

ה"וויתור" על העיקרון של שימור במקום המדויק ובמצב המקורי נעשה כדי שהסככה תוכל להוות חלק המשכי לרציפי התחנה, ותמשיך לשמש מקום מיוחד להמתנת הנוסעים. כך יהווה הצריף חלק אינטגרלי ומשמעותי בתחנה החדשה, והנוסעים בתחנה ואחרים יוכלו להכיר את סיפורה ההיסטורי.

ההחלטה לפרק ולהקים מחדש בלי לוותר על שימוש במקסימום חומר ואלמנטים מקוריים הציבה אתגר תכנוני לא פשוט. חלקי עץ שהיו במצב גרוע ומתפורר הוחלפו בחדשים, ונעשו התאמות קלות לתקנים עכשוויים. לפני הפירוק מוספרו כל לוח ולוח וכל אלמנט ואלמנט, כדי שימצאו את מקומם המתאים בזמן ההרכבה. עבודת שחזור כזו מהווה אתגר קשה גם לקבלן המבצע. נדרשים סבלנות, הרבה רצון טוב ומקצועיות, והקבלן "שלנו" עומד בכך בכבוד.

מן הראוי לציין כי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל העניקה ייעוץ ליוותה את הפרויקט מראשיתו ולקחה חלק בלבטים ובתהליך קבלת ההחלטות של המתכננים, אנשי רכבת ישראל וצוות מוזיאון הרכבת. התחנה כולה עדיין בשלב הביצוע, אבל הצריף כבר מורכב במקומו. מחופה, מקורה, צבוע, בדרך להשלמת הפרטים הקטנים.

חשוב מאוד לא להותיר מבנים לאחר שימורם ללא שימוש, ולכן נשאלת השאלה – מה יקרה בעתיד בתוך הצריף? למה יוכל לשמש? כיצד להביא לכך שהמאמץ שהושקע בו לא יהיה לריק? כרגע הצריף משוחזר ללא ייעוד חדש, אבל במחשבה לעתיד הוכנה בשחזור זה תשתית להקמת תצוגה קטנה לתולדות התחנה בקריית מוצקין. גם ללא שימור, תחנת הרכבת וסיפורה היו נקודה קבועה במסלול סיורי מורשת מקומית. ראוי ומתאים יהיה לאפשר כניסה מאורגנת לצריף התחנה. הקירות ישמשו לתצוגה, סרטון יספר את ההיסטוריה של התחנה, של הקו ההיסטורי לביירות ולטריפולי, וגם את סיפור תהליך השחזור והשימור. דמויות הקופאי והאתת יוצבו במקומן, ואפילו הנוסעים הממתינים יוכלו לראותן דרך החלונות. מנופי האיתות יוחזרו לתפקוד וניתן יהיה להדגים את השימוש בהם.

נקווה שלאחר המאמץ הגדול שהשקיעה רכבת ישראל בשיקום המבנה יימצא מי שירים את הכפפה וישלים את הפרויקט היפה, שכבר עומד בפני סיום.

הצריף לאחר השימור במקומו החדש בקצה הצפוני של הרציף, לאחר שהועתק כ'תמונת ראי', משמש גם היום כסככת המתנה לנוסעים. צילום: בראון-שלומי אדריכלים

הצריף לאחר השימור במקומו החדש בקצה הצפוני של הרציף, לאחר שהועתק כ'תמונת ראי', משמש גם היום כסככת המתנה לנוסעים. צילום: בראון-שלומי אדריכלים

בניין התחנה ההיסטורי של קריית מוצקין, כפי שנראה ב-1977. אוסף מוזיאון הרכבת

בניין התחנה ההיסטורי של קריית מוצקין, כפי שנראה ב-1977. אוסף מוזיאון הרכבת

 

שימור בית כרמלה ואברהם שבת |בית הומינר בכפר סבא

מאת: אדר' ליבנה שואף רונן – שואף רונן אדריכלים בע"מ, יועצת שימור לעיריית רחובות ולעיריית פתח תקוה

לפי מסמכים היסטוריים, בשנת 1929 היה באתר מבנה בן קומה אחת, ובאותה שנה הוגשה בקשה להיתר לתוספת קומה. במהלך השנים עבר המבנה כמה שינויים ותוספות, ובסיומם היה לבית בן שתי קומות, בעל גג רעפים הבנוי סביב חצר פנימית. מרפסת מקורה מקיפה את כל החזיתות הפונות אל החצר הפנימית. גם השימוש שנעשה במבנה היה מגוון – מגורים, בית ספר ומסחר.

בשנת 2015 נרכש המבנה ההיסטורי על ידי שבת קפיטל הולדינגס בע"מ בבעלות חזי שבת, אשר קרא למבנה על שם הוריו. הבעלים החדש פעל לשימור האתר על בסיס תיעוד שנעשה למבנה ולסביבתו. על תכנון ושימור המבנה הופקדו אדריכלית ליבנה שואף רונן, מהנדס מאיר רונן ומנהל הפרויקט אלון שבת.

מלאכת השימור נראתה בראשיתה כהליך המוכר של שימור מבנה, אך התגלתה כמשימה מורכבת לאור השינויים וחומרי הבנייה הרבים שמהם המבנה בנוי, וכן בשל מצבו הפיזי הירוד. בתהליך השימור שוקמו ויוצבו קירות, חוזקו המרפסות וטופלו המעקות המקוריים שלהן. חלונות, דלתות ותריסי עץ שוחזרו על פי פרטי נגרות מקוריים. במבנה נמצאו גם אריחי ריצוף מעוטרים וציורי קיר מתקופות ומסגנונות שונים, כולם במצב השתמרות ירוד. פרטים אלו שוקמו או שוחזרו. נוסף לכך נדרשנו למצוא פתרונות תכנוניים רבים שיאפשרו שימוש מותאם במבנה בלי לפגוע באותנטיות שלו.

שימור המבנה נשלם בחודש ספטמבר 2016, לאחר עבודת שימור מאומצת שנמשכה יותר משנה. בקומת הקרקע ובחצר רחבת הידיים נפתח בית קפה המאפשר לתושבי כפר סבא ולקהל הרחב ליהנות מיופיו של המבנה, ולהיחשף לנושא השימור ולהיסטוריה של עירם.

הכניסה המשנית למבנה בחזית הצפונית, לאחר השימור. צילום: משרד שואף רונן אדריכלים

הכניסה המשנית למבנה בחזית הצפונית, לאחר השימור. צילום: משרד שואף רונן אדריכלים

המבנה בשנת 2011, לפני עבודות השימור

המבנה בשנת 2011, לפני עבודות השימור

 

פיסול בנוף כפרי-חקלאי-תרבותי | אמצעי לחשיפת ערכים ולעידוד שימורם של נופי תרבות

מאת: פרופ' עירית עמית-כהן – יו"ר איקומוס ישראל, ראש תחום שימור ופיתוח נוף ונכסי תרבות, המחלקה לגאוגרפיה וסביבה, אוניברסיטת בר-אילן

נוף תרבותי חקלאי - מורדות הגלבוע. צילום: עירית עמית-כהן

נוף תרבותי חקלאי – מורדות הגלבוע. צילום: עירית עמית-כהן

נוף תרבות - הטרסות בנחל צלמון. צילום: עירית עמית-כהן

נוף תרבות – הטרסות בנחל צלמון. צילום: עירית עמית-כהן

 

הגישה המצביעה על חשיבות השטחים הפתוחים, בעיקר אלה המאופיינים במגוון נופיהם הטבעיים, איננה מנותקת מהתפתחות הדרישה לשמר נופי תרבות, ובאלה נופים תרבותיים-חקלאיים, שדות, מטעים, יערות נטועים ומרקמים כפריים. שימורם של אלה וגם של אלה מתבסס על ערכיותם הגבוהה. בנוף הטבעי אלה ערכים טבעיים שהוכרו חשיבותם וזכאותם לשרוד גם עבור הדורות הבאים; ובנוף התרבותי החקלאי אלה הערכים ההיסטוריים, חזותם ועיצובם של הנופים, פריסתם הייחודית במרחב, תפקידם לייצג התפתחויות טכנולוגיות ותפיסות אידאולוגיות ותרבותיות.

ככלל, נוף כפרי-חקלאי מוגדר כנוף שנוצר בעקבות פעילות חקלאית, מסורות ואורחות חיים של קהילה כפרית שעיקר תעסוקתה בחקלאות או בפעילות הנובעת ממנה (פליישמן, 2009; קפלן, רינגל ואמדור, 2009). במהלך השנים נעשו ניסיונות שונים להגדיר ולמיין נופים אלה כדי להקל את תכנונם ופיתוחם, אך גם כדי להכיר בחשיבותם ובצורך לשמרם. כך למשל, באנגליה פותחה בשנת 1999 שיטה לסיווג נופים כפריים על בסיס תכנית שפיתחו מוסדות האיחוד האירופי בשנות התשעים. השיטה, שאומצה על ידי האנגלים, ייחסה משקל רב למאפייני תכסית: דפוסי יישובים, סוגי חוות, דפוסי שדות, תשתיות ומתקנים חקלאיים, מורשת תרבותית כפרית בנויה כפרית – (Draft National Landscapes Typology, 1999). המניע לגיבוש השיטה היה רצונה של רשות המרחב הכפרי הבריטי (Countryside Agency) לשמר את הדימוי המרכזי של אנגליה כארץ של נופים כפריים-חקלאיים. לטענת הרשות, באמצעות הדימוי הכפרי תקודם התיירות ותחוזק ההזדהות של האוכלוסייה עם המדינה ועם נופיה, המשדרים יציבות והמשכיות.

רשות הגנים הלאומיים של ארצות הברית (National Parks Authority) מיינה גם היא את נופי תרבותה, נופים שמתקיים בהם מפגש בין הנוף הטבעי ליצירה התרבותית. מיון זה התבסס על החלטת ועדת המורשת העולמית שבחסות ארגון אונסקו (משנת 1992) לא להסתפק בהגדרה נפרדת למורשת תרבות ומורשת טבע (World cultural heritage and natural heritage, 1972) אלא לצרף הגדרה חדשה, "נוף תרבות": נופים המייצגים שילוב של נופי הטבע והיצירה התרבותית מעשה אדם. בארצות הברית הדגיש המיון את הממד ההיסטורי ואת המאפיינים הנופיים והציג חלוקה ל-11 רכיבים: שימושי קרקע ופעילויות; ארגון מרחבי-צורני; התאמה לסביבה הטבעית; מסורת מקומית; דרכים; תיחום וגבולות; צמחייה הקשורה בשימושי קרקע; מבנים; מקבצים; שרידים ארכאולוגיים; פריטים (small-scale elements): שבילי מרעה, גדרות, מצבות, אבני דרך, מחצבות עזובות וכו' (Birnbaum & Asla, 1994).

בהגדרות השונות הנוף הכפרי-חקלאי הוא לרוב נוף תרבותי ורנקולרי. לשימורו סיבות חברתיות, תרבותיות, סביבתיות, חווייתיות וכלכליות, ולאחרונות מצטרפת ההכרה שנוף זה הוא מוצר תיירות – יעד לפעילויות נופש ולחוויה. הביקוש לנוף כפרי-חקלאי והקריאה לשימורו תרמו להתייחסות אליו כאל תופעה ייצוגית שתפקידה גם לבטא ערכים וגם לשמש אמצעי להעברת מסרים. רב-תפקודיות זו הובילה להתפתחותה של זרם "אמנות האדמה" – תת-זרם באמנות המינימליסטית (סגנון אמנותי המדגיש את הצורות והארגון הגאומטרי, את השימוש בטכנולוגיות חדשות ובמוצרים תעשייתיים). אמנות זו מדגישה את הקשר בין האדם לבין סביבתו, על נופיה הטבעיים והתרבותיים. אחד התחומים הבולטים באמנות האדמה הוא הפיסול המינימליסטי המדגיש את הזיקה בין האובייקט למקום (הפיסול המסורתי נעדר לרוב זיקה ממשית למקום). בפיסול זה האמן הוא חלק מהסביבה, מותיר את חותמו בתוואי שלה, אך גם מודע לכך שיצירתו זמנית משום שהסביבה היא דינאמית, משתנה בהתאם לעונות, לאירועים הטבעיים והתרבותיים. כדי לקיים את אמנותו האמן מתעד את היצירה במיפוי, בטקסט ובצילום.

בסביבה כפרית חקלאית שערכיה ההיסטוריים והתרבותיים זכו להכרה, ומשום כך עודדו את שימורה, זוכה אמנות האדמה לתשומת לב רבה יותר, משום שהוא מדגישה פי כמה את התלות בין האמן, היצירה והמקום. הצפייה מרכס הר הגלבוע, מכתף שאול ומשביל התנ"ך ביצירותיו של פטר וינר בשדות החקלאיים של קיבוץ עין חרוד היא דוגמה ייחודית לתלות זו.

 אמנות האדמה של פטר וינר

פטר וינר נולד בצ'כיה בשנת 1947, ושנה אחר כך עלה עם משפחתו לארץ. הצטרפותו לגרעין נח"ל ועבודתו בפלחה בקיבוץ להב הנביטו בקרבו את רעיון ציורי השדה. לימים נישא לבת קיבוץ מעוז חיים, התמנה לרכז גידולי השדה והחל בציוריו. הציור הראשון נעשה בשנת 1994 בשדה חיטה, תלתן ואפונה. הוא נקשר באירוע החתימה על הסכם השלום בין ישראל וירדן ונקרא "מעגל השלום החקלאי". הציור כלל מוטיבים וסמלים השייכים לשני העמים, והמילה שלום בערבית ובעברית שזורה בהם. בשנים הבאות יצר את גדולי האומה, יוצרים מוזיקליים, אירועים היסטוריים וגם חברתיים. כך למשל, המחאה החברתית בשנת 2011 פוסלה בשדה חיטה שנזרעו בו ארבעה זנים שונים. בשנת 2002 יצר פיסול אקטיבי וחרש מבוך בשדה תירס, ובימים אלה (2017) מפוסלת בשדה רכבת העמק.

תהליך היצירה ייחודי בפני עצמו. הוא מפגיש את האמן, את תפיסותיו ואת כלי עבודתו עם עבודות השדה, החריש, בחירת הזנים, הזריעה, הנביטה, הריסוס, הקלטור והקציר. מאז 2014 חובר וינר לתלמידי בית ספר, ומקדם אתם ציורי שדה בשבילי עמק המעיינות כחלק מפרויקט "אמץ אתר". היצירה האקטיבית, המחברת בין האמנות, החקלאות, החינוך והקהילה, מחדדת עוד יותר את חשיבות המפגש בין הנוף הכפרי-חקלאי-תרבותי לבין האמן ויצירתו; יצירה אמנותית המתבססת על דמויות ואירועים היסטוריים בסביבה חקלאית, שבעת הקציר נמחקת אך תיעודה מעניק לה מעמד על-זמני. יצירה ייחודית זו מעשירה את מגוון נופי התרבות ומחזקת את ההכרה בחשיבותם ובצורך לשמרם.

פיטר וינר. פיסול נוף חקלאי. צילום: עירית עמית-כהן

פיטר וינר. פיסול נוף חקלאי. צילום: עירית עמית-כהן

פיטר וינר. פיסול נוף חקלאי. צילום: עירית עמית-כהן

פיטר וינר. פיסול נוף חקלאי. צילום: עירית עמית-כהן

מקורות

פליישמן, ל' (2011). המרחב הכפרי באזור המרכז: מנוף חקלאי לחקלאות נופית – היכן הנתק? הפערים בין התכנון המקומי לתכנון הארצי והמחוזי. ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל.

קפלן, מ', רינגל, נ' ואמדור, ל' (2008). חקלאות נופית: חקלאות בת-קיימא. ירושלים: נקודת ח"ן.

Birnbaum, C., & Asla, A. (1994). Protecting cultural landscapes: Planning, treatment and management of historic landscapes. National Register Bulletin, 36.

Countryside Agency (1999). Draft national landscapes typology. London: Countryside Agency.

 

גינת בית יצחק שדה ביפו

מאת: ד"ר עדה ויטורינה סגרהאגרונומית, מתמחה בשימור גנים

בית יצחק שדה שוכן ברחוב זכרון קדושים 3. זהו הבית הראשון בצד האי זוגי של הרחוב, הממוקם בשכונה ייחודית שנבנתה בתקופת המנדט על ידי חברת בנייה בשם ריאד', בדרום יפו על גבול בת ים, על רכס כורכר המשקיף על הים. הבית הוענק ליצחק שדה בתום מלחמת העצמאות, והוא עבר להתגורר בו בפברואר 1949, עם אשתו מרגוט ובנם יורם. שלוש שנים התגורר יצחק שדה בבית זה, שנעשה מקום מפגש לקציני צה"ל בכירים, לפוליטיקאים ולאנשי רוח. ראש העיר ישראל רוקח סייע ליצחק שדה בתכנון הגינה ובעיצובה, ושלח אליו לשם כך את ראש מחלקת הנטיעות של עיריית תל-אביב מר אברהם קרוון ,אביו של האמן דני קרוון. אברהם קרוון, שתכנן מספר רב של גנים ציבוריים בתל-אביב, ובהם גן יעקב, גן העצמאות וגן יד לבנים, התווה את תכנית הגן על פי הטופוגרפיה הקיימת, כך שהשביל המוביל לחוף הים והשביל המוביל אל נקודת התצפית שבקצה הרכס חופפים לשקעים טבעיים קיימים. הוא גם נטע את צמחיית התשתית, המתאימה לסביבת חוף ועמידה לרסס מלוח. עד היום נמצאים במקום האשלים וחלק מהצמחייה הקסורופיתית (אגבות, אלוורה, יוקות, ודרצנות).

הגינה ייחודית בזכות מיקומה על רכס כורכר המשקיף על חוף ים מדהים ביופיו. טבלאות הגידוד הרדודות הנראות ממנה מציעות בכל יום מופע טבע שונה, בהתאם למזג האוויר ולגובה הגלים. אין ספק שהנוף הנשקף מהגינה הוא חלק בלתי נפרד ממנה, ושהקשר החזותי והפיזי עם הים הוא אחד ממאפייני המקום. אחת מבעיות השימור הנוקבות ביותר היא כרסום הרכס. חלקים ניכרים ממנו קרסו מטה ונגסו בחלק ניכר מהגינה, כארבעה מטר רוחב.

יצחק שדה הציב בגן את קרון הפיקוד שלו – קרון פיקוד בריטי שעבר לידי צה"ל לאחר סיום המנדט -מתקופת היותו מפקד שריון בצה"ל. עוד מיקם בגן מצבת אבן ועליה נכתב "פינת מכבי", לזכר מכבי מוצרי-מני, ממפקדי הפלמ"ח ושלישו. מכבי מוצרי-מני נהרג במתקפה על שיירה שהוביל בדרך לירושלים במלחמת העצמאות. בקרון הפיקוד המשוחזר שבגן מוצגת תערוכת צילומים קטנה על מלחמת העצמאות ועל תולדות הבית. תצוגה זו משלימה את המוזיאון הקטן שבתוך הבית.

אשתו של יצחק שדה, מרגוט, נפטרה בשנת 1951, כשנה לפני בעלה. בתקופה הקצרה שבה התגוררו בבית הם עבדו בגינה, שתלו בה ותרמו רבות להתבססותה. לאחר מותו של שדה ב-1952 עברה תמר, אחותה של מרגוט, להתגורר בבית, גידלה את יורם שדה וטיפחה את הגינה, בהיותה חובבת גננות נלהבת. לאחר מותה בשנת 1968 המשיך יורם לתחזק את הבית ואת הגינה לבדו. משנת 1972 ועד עצם היום הזה אשתו זיוה יריב, עיתונאית במקצועה, מטפחת את הגינה, ובזכותה הגינה שומרת על חיותה ויוצרת סימפוניה של צבעים וריחות שובת לב חודשים ארוכים בכל שנה. זיוה מבלה שעות ארוכות בעמל רב ובמחשבה כיצד לשפר ולפתח את גינתה, ומנסה בכל כוחותיה לפזר צמחייה על המדרונות שקרסו, בניסיון לייצבם.

גינת בית יצחק שדה קשורה אפוא גם לדמות היסטורית לאומית, גם לאדריכל-גנן שהשפיע רבות על התוויית נופן של תל-אביב ושל יפו, אבל זו גם גינה של שלוש הנשים – מרגוט, תמר וזיוה – שטיפלו בה וטיפחו אותה לאורך שנים. בזכותן קיבלה גינת יצחק שדה מראה ייחודי: המעטפת החיצונית של נוף העצים והשיחים הגדולים היא טיפוסית לגינת חוף, מורכבת מצמחייה עמידה לרוחות החזקות ולרסס המלוח; צמחייה סבוכה כמו ג'ונגל, ובה בעת מגוננת על לב הגינה הנמצאת בתוכה. הלב הוא רך, פורח, צבעוני, משתנה בכל עונה, דומה מאד לגינת קוטג' (cottage garden) אנגלית. מבחינה זו, גינת בית יצחק שדה היא בעלת מאפיינים נדירים: גינה בעלת ממד ציבורי מחד גיסא, עם מהות של גינת בית פרטי, פרועה ואינטימית מאידך גיסא. זוהי יצירה נדירה בנוף התל-אביבי-יפואי בפרט, ובנוף הישראלי בכלל. על כן יש לגינת בית יצחק שדה חשיבות שימורית גבוהה ברמה המקומית, האזורית והלאומית.

אנו, אוהבי הגן, מקווים שאפשר יהיה לשמר אותה לימים.

מבט בינלאומי

 שיתופי פעולה

 מאת: תמר טוכלר – מנהלת המחלקה ליחסים בינלאומיים

 סיור בשרונה עם ראש עיריית פירנצה והשגריר האיטלקי

כחלק משיתופי הפעולה השוטפים של המחלקה ליחסים בינלאומיים עם שגרירויות זרות בארץ, ולבקשת שגרירות איטליה בישראל, התקיים בחודש ינואר 2017 סיור בשרונה לראש עיריית פירנצה מר דריו נרדלה (Dario Nardella) ולשגריר איטליה בישראל מר פרנצ'סקו מריה טלו (Francesco M. Talò), בלוויית ראשי מחלקות מהשגרירות האיטלקית. במסגרת הסיור הוצגו סיפורה של שרונה, תהליך הצלתה ושימורה, המאבק הציבורי שיזמה והובילה המועצה לשימור אתרים ומפעל השימור הפיזי שהובילה עיריית תל-אביב. כן שולב ביקור במנהרת הטמפלרים ובמרכז המבקרים. ראש עיריית פירנצה סיכם את הסיור באומרו שהופתע מהסיפור המרתק של שרונה, וכי הוא רואה בה משל לתרבותה ולעוצמתה של החברה הישראלית.

13 שנה לפרויקט "מסע בין אתר לטירה" | פרויקט מחנות וסדנאות השימור בצרפת

בקרוב ימלאו 13 שנה לתחילתו של פרויקט "מסע בין אתר לטירה" – פרויקט שימור הטירות המשותף לאיקומוס ישראל ולרמפאר הצרפתי, בשיתוף המחלקה ליחסים בינלאומיים מטעם מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. ייחודו של הפרויקט הוא בחשיפה למלאכות שימור מסורתיות ובהתנסות בהן ללא כל צורך בניסיון קודם. הפרויקט גדל וצמח במהלך השנים. נוצרו שיתופי פעולה עם מוסדות להכשרה גבוהה ועם האיחוד האירופי, והתקיימו מחנות שימור גם בישראל. מתוך רצון לקדם את איסוף וריכוז הידע המקומי בשימור של מלאכות בנייה מסורתיות יתקיים ב-11 במאי 2017 יום פתוח בבית הספר החקלאי מקוה ישראל, ובמסגרתו יופעלו סדנאות למלאכות בנייה מסורתיות: סיתות אבן, טיח, עבודות נגרות ועוד.

קשרים עם פורטוגל

בעקבות שיתופי הפעולה הגוברים עם שגרירות פורטוגל בארץ, במלאות ארבעים שנה לקשרי הידידות בין המדינות ובהמשך לאירוח מרצים מפורטוגל במהלך שנת 2016, הוחלט לקדם משלחת למקבלי החלטות לפורטוגל. המשלחת, ביוזמת המחלקה ליחסים בינלאומיים במועצה לשימור אתרי מורשת בישראל בשיתוף משרד החוץ, שגרירות פורטוגל בישראל ואיקומוס ישראל, תתמקד בנושאי שימור כחלק מתהליכי התחדשות עירונית. נעסוק בין היתר באתגרי תכנון ושימור באזורי התחדשות עירונית, בפיתוח מערכי הסעת המונים במרקמים היסטוריים, ובהשמשה מחודשת של מבנים היסטוריים ככלי ומנוף להתחדשות אזורים. הסיור יכלול מפגשים עם מומחים ומקבלי החלטות שהובילו את תהליכי השימור בפורטוגל.

תודתנו נתונה למר רפאל גמזו, סמנכ"ל משרד החוץ, ראש אגף קשרי תרבות ומדע, על הידע ועל יצירת הקשרים עם השגרירות, ועל גיוס השגריר הפורטוגלי בישראל לשיתוף הפעולה.

 

חדשות

סיור שר השיכון יואב גלנט במחנה המעפילים עתלית

מאת: חומי נובנשטרן – סמנכ"לית המועצה

שר השיכון יואב גלנט, סגנו ג'קי לוי ואנשי לשכתם היו אורחי מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל במחנה המעפילים עתלית ב-21 בפברואר 2017. השר וסגנו סיירו במחנה ושמעו ממנכ"ל המועצה לשימור אתרים עמרי שלמון על פעילות המועצה ועל עיקרי תכנית האב לאתר שהיא מקדמת בימים אלו.

לסיכום הסיור הדגיש השר גלנט כי למשרד השיכון יש מחויבות להעצמת המורשת, וכי כל פעילות של התחדשות עירונית תקפיד על שימור אתרים היסטוריים שהם בעלי ערך ושאפשר לתת להם בולטות.

חנוכת מצפור ע"ש שוקה (יהושע) דורפמן על גשרי הירדן באתר גשר הישנה

מאת: נירית בגרון – מנהלת נהריים בגשר

שוקה דורפמן ז"ל, בתפקידו כמנכ"ל רשות העתיקות, היה ממובילי הפרויקט לשיקום הגשר "הרומי". לאחרונה עבר הגשר פעולות שימור ושיפוץ בפרויקט משותף לישראל, לירדן ולאיטליה. ראשיתו של הפרויקט בשנת 2003, אז נעשתה פנייה ראשונה לקבלת אישורם של הירדנים. בד בבד פנתה רשות העתיקות הישראלית אל ממשלת איטליה. זו הביעה עניין בפרויקט מיוחד, סמלי ודו-לאומי זה, ונרתמה לפרויקט. צוותים משותפים של איטלקים, ירדנים וישראלים עבדו שכם אל שכם. בשנת 2013 הושלמו חיזוק הגשר ושחזורה של הקשת המרכזית.

ב-3 במרץ 2017 התקיים טקס חנוכת מצפור ע"ש שוקה על גשרי הירדן באתר גשר הישנה. הטקס התקיים במעמד בני משפחת דורפמן; ראובן פינסקי – מנהל אגף בכיר מורשת, משרד ירושלים ומורשת; ד"ר אלסנדרו בינקי – היסטוריון של האמנות במזכירות הכללית האיטלקית למורשת תרבותית, תרבות ותיירות באיטליה; ישראל חסון – מנכ"ל רשות העתיקות; רענן כסלו – תחום שימור ברשות העתיקות; עמרי שלמון – מנכ"ל מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל; יורם קרין – ראש המועצה עמק המעיינות; ובהשתתפות חברי קיבוץ גשר; צוות גשר הישנה, חברים וידידים.

שבעים שנה לנווה אילן

מאת: איציק שוויקי – מנהל מחוז ירושלים

בנווה אילן התקיימו טקס מרגש וערב עיון במלאות שבעים שנה לעליית הקיבוץ על הקרקע.

באוקטובר 1946 עלו להתיישב במקום 31 צעירים כבני עשרים – 17 בחורים ו-14 בחורות, ניצולי שואה ולוחמי המחתרות. חלקם היו ילידי צרפת והאחרים ילידי ארצות אירופה השונות שהתחנכו בצרפת ולחמו במחתרת מאקי (Maquis) הצרפתית.

קיבוץ נווה אילן היה בסיס חיוני לכוחות הפלמ"ח ולהגנת האזור במאבק על דרך השיירות לירושלים, ושימש גם נקודת קשר איתות. בשנת 1956 נעזב המקום עקב בעיות פנימיות, וההתיישבות במקום חודשה בשנת 1972 על ידי גרעין "המגשימים" של תנועת יהודה הצעיר. אל בני הגרעין הצטרפו מאוחר יותר משפחות ישראליות ועולים חדשים מאנגליה, מדרום אפריקה ומניו זילנד.

ערב העיון התקיים בבית האפנדי בהשתתפות בני המשפחות ותושבי נווה אילן. את ההרצאה המרכזית נשא האלוף במיל' עמוס חורב, שהיה מג"ד גדוד 10 בחטיבת הראל, שלחמה על הדרך לירושלים במלחמת העצמאות.

בית האיכר במטולה

מאת: אורי בן ציוני – מנהל מחוז צפון והעמקים

בית האיכר במטולה הוא שריד לבית מגורים אופייני מ-1902 אשר שימש למגוריהם של רבני המושבה. לפני שנים הפך המבנה למוזיאון היישוב, אך בשנים האחרונות סבל מהזנחה.

יוזמה חדשה של ראש המועצה המקומית דוד אזולאי להחיות את המוזיאון זכתה להתממש בזכות תושב המקום מוטי לויט שסידר, ניקה ופתח מחדש את המבנה לקהל – וכל זאת בהתנדבות.

המועצה לשימור אתרים מסייעת בימים אלה לעבודת שימור מחודש ואוצרות של המקום, בניהולו של האמן עמוס ישכיל.

בית ספר עומר אבן אלחטאב בקלנסווה

מאת: אמיר מזאריב – מנהל מחוז מיעוטים

 בית ספר עומר אבן אלחטאב הוקם בשנת 1928 והיה בית הספר הראשון בקלנסווה. מאמצע שנות השלושים שימש המבנה כמטה לכוחות המנדט הבריטי, ועם קום המדינה חזר לפעול כבית ספר – עד לשנת 2000 לערך. לאחר מכן שימשו המבנים למשרדי העירייה ולעמותה פרטית, אך לאחר שנמצא שאינו כשיר מבחינה בטיחותית הוא ננטש.

המועצה לשימור אתרים נכנסה לתמונה והחלה לפעול לשימור המבנה ההיסטורי, שהוא אחד מסמלי הכפר. בבניין יש שני חדרי כיתות, משרד למנהל וחדר מורים, והוא נמצא בבעלות ציבורית. בתום תהליך השימור מתוכנן לקום במקום מרכז מוזיקה עבור תושבי המקום.

בית הבאר בטירה

מאת: אמיר מזאריב – מנהל מחוז מיעוטים

בית הבאר הוא מבנה אבן סגור בן קומה אחת השוכן בקדמת מגרש פרטי, בצמוד לרחוב אלסולטאניה שבמרכז העיר טירה. מאחורי המבנה ניצב בית מגורים מודרני של בעל המקום, עורך דין מאזן דעאס.

במקום היה בעבר פרדס פרטי גדול. בתוך המבנה יש באר מים שאליה הייתה צמודה ברכת מים, שכבר אינה קיימת. הרכיב החשוב במקום הוא מערכת שאיבה שלמה מימי המנדט שכמוה כמעט שלא שרדו עוד. מערכת נדירה זו ממחישה בצורה האותנטית ביותר פרק בהיסטוריה הטכנולוגית של הארץ. לדברי בעל הבית, המערכת פעלה שנים רבות, עד שנות השישים בערך.

המועצה לשימור אתרים החלה לפעול לשימור המתחם כדי שישמש מוקד חינוכי תיירותי ראוי ומיוחד במינו.

בית שביתת הנשק

מאת: עפר יוגב – מנהל מחוז דרום

בית שביתת הנשק שוכן בחלקו הצפון-מערבי של הנגב. מראשית שנות החמישים ועד לאחר מלחמת ששת הימים בשנת 1967 שימש נקודת מפגש לשיחות בין נציגי ישראל, השלטון המצרי והאו"ם.

לפני שנים מספר שוקם המבנה בתצורה "שקופה" – ללא חלונות ודלתות, קטע גג רעפים וקורות מתכת המסמנות את המשך הגג. במהלך השנים, כאשר הוקם על ידו אתר "חץ שחור", הפך המבנה לחצר אחורית על כל המשתמע מכך.

כעת, לקראת שדרוג אתר חץ שחור על ידי קרן קימת לישראל, הוחלט כי בית שביתת הנשק ישמש כמבואת הכניסה אליו, ולפיכך הוחלט לשקמו. קורות הגג הוחלפו לעץ כבמקור, הגג קורה ברעפים, ויותקנו בו דלתות וחלונות.

אקדמיה במוזיאון – לא מה שחשבת…

מאת: קרן קהת – מנהלת מוזיאון הרעות

ב-15 בפברואר 2017 התקיימה במוזיאון הרֵעות הרצאה בנושא מנהיגות, במסגרת הקורס "אקדמיה במוזיאון – לא מה שחשבת".

הרעיון לקורס שכזה התחיל בשנת 2011 במאהל המחאה בקריית שמונה, שם צצה לה יוזמה חברתית ששותפיה היו מגוון גופים ואנשים, מרצים, סטודנטים ואנשי האזור. אלה ביקשו להחזיר את האקדמיה אל הציבור הרחב, אל כיכר העיר ואל מחוץ לקירות שביניהם היא מסתגרת כיום לא פעם. את הרעיון הובילו ומובילות יעל אשד-סילבר וד"ר איילת שביט. מאז ועד היום פועלים מחוץ לאקדמיה ובמחיר סמלי עשרות קורסים (השנה מתקיימים 13 קורסים), ובהם אלפי משתתפים. אחד הקורסים המעניינים שהתחיל בשנה שעברה הוא "אקדמיה במוזיאון – לא מה שחשבת". כל אחד ממפגשי הקורס מתקיים במוזיאון אחר (מבין שבעה מוזיאונים בגליל העליון) ומתמקד בנושא הקשור למוזיאון. במפגש שהתקיים במוזיאון הרעות הרצה ד"ר רובי רוגל, סמנכ"ל מרכז "משאבים" בקריית שמונה, על הנושא מנהיגות ומונהגות.

אנשי הגליל והנופשים באזור מוזמנים להצטרף למפגשים במוזיאונים. פרטים בדפי הפייסבוק ובמוזיאונים עצמם.

כנס טוביאנסקי בקיבוץ הראל

מאת: איציק שוויקי – מנהל מחוז ירושלים

בקיבוץ הראל התקיימו טקס הסרת לוט משלט מורשת וערב עיון בנושא פרשת טוביאנסקי ז"ל.

ב"בית הקשתות" שבכפר בית ג'יז  הוצא להורג ב-30 ביוני 1948 קצין צה"ל סרן מאיר טוביאנסקי, מפקד שדות התעופה בירושלים, בהחלטת בית דין צבאי שדה שהוקם שלא כדין. טוביאנסקי, שעבד גם כמהנדס בחברת החשמל הירושלמית שנוהלה על ידי הבריטים, נחשד על ידי ראשי שירות הידיעות של צה"ל (הש"י) כי מסר את מיקומם של מתקנים חיוניים של ה"הגנה" בירושלים. רק שנה לאחר הוצאתו להורג, ולאחר חקירה ממושכת שנפתחה בהוראת דוד בן גוריון, ראש הממשלה ושר הביטחון הראשון, טוהר שמו. הוא הובא לקבורה בטקס צבאי (7 ביולי 1949) כחלל צה"ל שנהרג בנסיבות טרגיות, וב-1951 נקבר בהר הרצל.

לאחר טקס הסרת הלוט התקיים במועדון הקיבוץ ערב עיון בהשתתפות דליה דורנר, שופטת בית המשפט העליון (בדימוס) ונשיאת מועצת העיתונות, ד"ר אפרים לפיד, לשעבר דובר צה"ל ואחרים.

שחזור האגף המשקי בחצר כנרת – עבר והווה

לאחרונה הסתיימו עבודות השחזור של המעטפת החיצונית באגף המשקי בחצר כנרת בביצוע צוותי השימור של המועצה בניהולו של מנהל תחום שימור פיזי ארצי ארנון חפץ. בעתיד יכלול המבנה כמה מתחמים שיעצימו את הביקור בחצר כנרת. היחידה הגדולה, ששימה בעבר כרפת, תהפוך למבואה קולטת קהל ובחלקים האחרים ישולבו בעלי חיים ופינות פעילות לקהל צעיר ולבני המשפחות

הגלוי והנסתר בעכו העתיקה

מאת: אדר' נעמה נאמן מזרחי – מנהלת מחוז חיפה וגליל מערבי

זו השנה השנייה שאנו מקיימים סדרת הרצאות בשיתוף פעולה פורה עם מרכז תרבות איטליה, מכללת גליל מערבי ומרכז השימור הבילאומי על שם רומא של רשות העתיקות. זוהי סדרת ערב של הרצאות וסיורים לתגליות החדשות בעכו. שלושה ממפגשי הסדרה כבר התקיימו עם ד"ר עדנה שטרן, עם הארכאולוג קובי שרביט, עם ד"ר שרה ארנסון ובמאי 2017 צפוי לנו עוד מפגש עם פרופ' אדריכל בני ראובן-לוי.

יום עיון בחצר כנרת – "מה'משביר' למשבר החקלאות"

מאת: זהבה חכם-גבאי – מנהלת חצר כנרת

זה חמש שנים אנחנו נוהגים לסיים את השנה הלועזית ביום עיון בחצר כנרת, העוסק בנושאים הרבים הקשורים לחצר ולעברה. יום העיון מתקיים בשיתוך פעולה עם פרופ' יוסי כץ מהמחלקה לגאוגרפיה וראש הקתדרה לחקר קק"ל באוניברסיטת בר-אילן, שהוא גם יו"ר יום העיון.

השנה הוקדש יום העיון לנושא מאה שנה ליסוד המשביר. ביום זה אירחנו את ד"ר אסתי ינקלביץ מאוניברסיטת חיפה, שסיפרה על גולי יהודה בטבריה ובגליל התחתון בשלהי מלחמת העולם הראשונה; ואת ד"ר אופירה גראוויס-קובלסקי, מרצה בכירה במכללה האקדמית צפת, שהרצאתה – "בין אופוריה למציאות קשה" – עסקה בארץ ישראל לאחר מלחמת העולם הראשונה. לסיום היום שמענו את יאיר רייכמן, איש קיבוץ לביא השכן, שסיפר על "חקלאות במשבר" – מצוקות המשק החקלאי ב-2016. יום העיון היה מעניין והציג בפני המשתתפים את הקשר בין ימיה הראשונים של החקלאות בארץ ישראל לבין מצבה כיום.  

כנס גנים היסטוריים בכפר סבא: גני זיכרון והנצחה

מאת: טל בן נון גלז – מנהלת מחוז מרכז

ב-29 במרץ 2017 התקיים הכנס השנתי של הגנים ההיסטוריים, שמטרתו להעלות סוגיית הגן ההיסטורי כמרחב ראוי לשימור ולהתייחסות ייחודית, מותאמת ונבדלת בתוך הדיסציפלינה של שימור מורשת בנויה. הכנס כלל שני סיורים, אחד מהם בהדרכת הפסל והפרופ' לאמנות מיכה אולמן. עוד התקיימה סדרת הרצאות בנושאי זיכרון ושימור.

כנס השימור השנתי בנתניה

תנועת ההעפלה: זרקור על חופי נתניה והשרון

מאת: טל בן נון גלז – מנהלת מחוז מרכז

ב-20 בפברואר 2017 נערך התקיים יום עיון בנושא ההעפלה בשיתוף המועצה לשימור אתרים, מוזיאון העיר נתניה ומחנה המעפילים עתלית. הכנס הוקדש לתנועת ההעפלה, בדגש על חופי השרון.

יום העיון נפתח בסיור "ממצפה ים ועד קולנוע אסתר – בנתיבי ההעפלה בחופי נתניה", בהדרכת ישי  שמידוב. המשך היום כלל סדרת הרצאות בנושא ההעפלה, ובהן סקירה היסטורית של התקופה, עדויות ותכניות לעתיד.

ליל המשטרות במרכז מבקרים שרונה–הקריה

מאת: ד"ר סוניה צ'סנין – מנהלת מרכז מבקרים שרונה-הקריה

ב-1 בפברואר 2017 ציינו 71 שנים למבצע "ליל המשטרות", או בשמו המקורי "מבצע פולים". המבצע נערך על ידי כוחות הפלמ"ח בתגבור יחידות של אנשי ה"הגנה". במסגרת המבצע הוחלט לתקוף כמה תחנות משטרה בריטיות – שפרעם, כפר ויתקין, ג'נין ושרונה.

עם גירושם של מרבית הטמפלרים משרונה לאוסטרליה וכניסת הכוחות הבריטיים למבנים שנעזבו נעשתה שרונה סמל למאבקו של היישוב היהודי בשלטון המנדט. התכנית הייתה לתקוף את כל תחנות המשטרה ((PMB באותו זמן, אך ההתקפה בשרונה החלה כשעה וחצי מאוחר יותר משעת ה"שין". הכוחות הבריטיים אשר ישבו בשרונה קיבלו התרעה על האפשרות לתקיפה, והיו דרוכים לקראתה. בהתקפה על שרונה נפלו ארבעה לוחמים חברי ה"הגנה". רחוב הארבעה, הסמוך לשרונה, נקרא כך לזכרם.

ד"ר ניר מן, היסטוריון וחוקר של היישוב היהודי בארץ ישראל, נתמנה בשנת 2011 ליועץ ההיסטורי בצוות הקמת מרכז המבקרים שרונה-הקריה. מן כתב ספרים רבים בנושא, ובמסגרת הערב שקיימנו במרכז המבקרים הרצה על "ליל המשטרות".

כנס חדרה – ימים ירוקים

מאת: אדר' נעמה נאמן מזרחי – מנהלת מחוז חיפה וגליל מערבי

בחודש פברואר השנה קיימנו את "כנס חדרה: ימים ירוקים" בשיתוף עם עיריית חדרה, עמותת נחלים לתיירות בחדרה, עמותת "בשבילנו", מוזיאון החאן בחדרה והחברה להגנת הטבע – קהילת חדרה. בכנס רב-המשתתפים דיברנו על ראשית ימיה של חדרה ועל הייחוד שלה כעיר הצומחת מן הירוק והביצות. מושב מיוחד הוקדש לאבשלום פיינברג, במלאות מאה שנים לנפילתו.

הכנס, שזוהי שנתו השישית ברציפות, התקיים בדצמבר 2016, הפעם באתר הפרדסנות על שם מינקוב ברחובות. הכנס מעלה על סדר היום את החשיבות שבשימור הידע של בעלי המלאכה העוסקים במלאכות היסטוריות, ונותן במה לאנשים העוסקים בשימור ובמחקר.

השנה עסקו ההרצאות בנושאים מגוונים: ד"ר גיל גורדון דיבר על אופן ההתנהלות של אתר בנייה אירופי במזרח; ארנון חפץ, מנהל תחום שימור פיזי במועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, דן במלאכות היסטוריות בשירות השימור העכשווי; לובקה לב, אמן רב-תחומי, הלהיב את הקהל בהצגת שימוש משני לחפצים, בהקשר אמנותי; רון גרנות, צורף ומחדש תכשיטים, לקח אותנו למסע מרתק בשימור ובשיקום זוג פמוטים; ולאה פופר נשאה אותנו הרחק, אל משמעויותיהם של דגמים ציוניים העוברים כחוט השני במלאכות שונות.

כנס מלאכות היסטוריות – אתגר מן העבר

מאת: טל בן נון גלז – מנהלת מחוז מרכז

הכנס, שזוהי שנתו השישית ברציפות, התקיים בדצמבר 2016, הפעם באתר הפרדסנות על שם מינקוב ברחובות. הכנס מעלה על סדר היום את החשיבות שבשימור הידע של בעלי המלאכה העוסקים במלאכות היסטוריות, ונותן במה לאנשים העוסקים בשימור ובמחקר.

השנה עסקו ההרצאות בנושאים מגוונים: ד"ר גיל גורדון דיבר על אופן ההתנהלות של אתר בנייה אירופי במזרח; ארנון חפץ, מנהל תחום שימור פיזי במועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, דן במלאכות היסטוריות בשירות השימור העכשווי; לובקה לב, אמן רב-תחומי, הלהיב את הקהל בהצגת שימוש משני לחפצים, בהקשר אמנותי; רון גרנות, צורף ומחדש תכשיטים, לקח אותנו למסע מרתק בשימור ובשיקום זוג פמוטים; ולאה פופר נשאה אותנו הרחק, אל משמעויותיהם של דגמים ציוניים העוברים כחוט השני במלאכות שונות.

אמנות קיר

כנס "מי? מה? קיר!"

מאת: חומי נובנשטרן – סמנכ"לית המועצה

הכנס השנתי השנתי לאמנות קיר בישראל – "מי? מה? קיר!" – הוקדש השנה לאמנות הקיר בתנועה הקיבוצית.

הכנס התקיים בראשית חודש מרץ בבית גבריאל שעל שפת הכנרת. הסופר אסף ענברי, האמן וחוקר היצירה הקיבוצית יובל דניאלי, ומנהלת ואוצרת סדנאות האמנים הגלריה החדשה טדי תמר גיספאן הציגו את אמנות הקיר בקיבוצים, במרחב הציבורי בכלל ובחדרי האוכל בפרט, וסקרו את משמעותה בחיי הקיבוץ.

המושב השני של הכנס הוקדש לסיור בעקבות יצירות קיר של האמן אריק קורן בקיבוץ מעגן ובקיבוץ אשדות יעקב, והסתיים בבית איתמר שבקיבוץ אפיקים – אל מול יצירתם של האמנים שלדון (שה) שונברג וליאו רוט. זו היצירה הרביעית שטופלה במסגרת הפיילוט לשיקום עבודות קיר ברחבי הארץ (שלוש היצירות האחרות הן עבודותיו של האמן אברהם אופק בבית העם בכפר אוריה ובבית הספר תל"י בירושלים, ועבודתו של שה שונברג בקיבוץ מעלה החמישה). פרויקט שימור ושיקום עבודות קיר קוּדם על ידי אגף מורשת במשרד ירושלים ומורשת, יד יצחק בן צבי ומועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

בסיומו של היום הוסר הלוט משלט מיוחד המטביע "תו תקן" של השתייכות לפרויקט, ונפרדנו מאדר' ליאורה בארי אלדן עם סיום תפקידה באגף מורשת. ליאורה הייתה הכוח המניע בפרויקט זה, ועל כך תודה.

ציורי קיר בבית איתמר באפיקים

מאת: אורי בן ציוני – מנהל מחוז צפון והעמקים

במסגרת מיזם שימור של ציוני דרך – אגף מורשת, משרד ירושלים ומורשת, יד יצחק בן-צבי, המועצה לשימור אתרים ומשרד התרבות והספורט – הסתיימה לאחרונה עבודת שימורם של ציורי קיר היסטוריים בבית איתמר שבאפיקים.

הכוונה הראשונית הייתה לשמר את שני הציורים המונומנטליים שצייר הצייר סם שונברג לזכר איתמר גולני – הילד הראשון של אפיקים, שנהרג בשירותו הצבאי. במהלך העבודות נתגלו תחת טיח בקיר אחר באולם עוד שמונה ציורים בעלי סגנון שונה. מחקר שהובילו שי פרקש ואנשי "תכלת – סטודיו לשימור ושחזור ציורי קיר", מבצעי השימור, הובילו לפתרון "התעלומה": במהלך 1953 אירח הקיבוץ את ועידת איחוד הקבוצות והקיבוצים, ולכבוד האירוע עיטרו הצייר חבר אפיקים ליאו רוט ושישה מתלמידיו את האולם. כך הפך מיזם השימור לכלי לגילוי נדבך מורשת נוסף.

חנוכת ציור קיר בכפר אוריה

מאת: איציק שוויקי – מנהל מחוז ירושלים

את ציור הקיר הגדול "מעגל החיים" יצר אברהם אופק על הקירות הפנימיים של בית העם בכפר אוריה. תחת מכחולו של אופק שורטטו ואוירו ציורים ססגוניים ומרשימים ושולבו לכדי יצירה אחת שלמה שאורכה הכולל 36 מטרים. ציור זה היה ציור הקיר הגדול ביותר בארץ.

לביצוע עבודות השימור והשחזור של ציור הקיר בכפר אוריה קיימה המועצה לשימור אתרים מכרז ארצי, והזוכה בו הייתה חברת "ארכו שימור ושחזור בע"מ".  עבודות השימור, שבוצעו בחודשים ינואר-אפריל 2016, נעשו על ידי אנשי מקצוע מנוסים אשר קיבלו ייעוץ ממומחים בתחום שימור ציורי הקיר. שיטות התיעוד, התכנון, הביצוע והחומרים שיושמו בפרויקט זה -כולם תואמים את אמנות השימור הבינלאומיות.

חנוכת שיקום ציור הקיר והשקת הספר "אברהם אופק", שכתב ד"ר גדעון עפרת, התקיימו בבית העם בכפר אוריה במסגרת ערב עיון בהשתתפות בני משפחה ואנשי היישוב. ההרצאה המרכזית, שנשא אדר' אבנר אופק, נקראה "מאופק לאופק: אמנות ברשות הציבור".

סיור סטודנטים ביפו

מאת: תמר טוכלר, מנהלת מחוז תל-אביב

בינואר 2016 נערך סיור ביפו בעבור סטודנטים לאדריכלות מהטכניון בהנחייתו של אד' ערן מורדכוביץ. הסיור התמקד בתכנון ובהתחדשות של מתחמים היסטוריים. הסטודנטים סיירו ברחוב יפת ובסמטאות היוצאות ממנו, והתחקו אחר המאפיינים ההיסטוריים של מתחם היסטורי זה ואחר האופנים לפיתוח המרחב. הם התוודעו למתחם אנדרומדה ולזרותו הפיזית והחברתית ביחס למרקם היפואי, והכירו את נמל יפו ואת אתגרי הפיתוח בו. בין היתר ביקרו הסטודנטים בפרויקט שימור יוצא דופן בבית החולים הצרפתי ברחוב יפו, והתרשמו במיוחד מעבודת שימור הוויטראז'ים המופלאה שמבצע במבנה אמן הוויטראז'ים ג'יל פלורנט (Gill Florent).

התחדשות בפארק נהריים

מאת: אורי בן ציוני – מנהל מחוז צפון והעמקים

בפארק נהריים נערכו לאחרונה שתי פעולות שדרוג תיירותיות:

  1. שיקום שביל הסכרים על ידי החברה הממשלתית לתיירות (חמ"ת): השביל מחבר בין נקודות תצפית על הנוף, על הסכרים והתעלות של תחנת הכוח ההיסטורית (תחנת הכוח ההידרו-אלקטרית) ועל גשרי רכבת העמק שבמקום.
  2. חידוש הזרמת המים בתעלת האפס ההיסטורית: לשם כך נעשתה חפירה במעלה הירדן להזרמת חלק מהמים לתעלת האפס, תוך ניקוי השטח מאשפה ומצמחייה. המיזם בוצע בשיתוף פעולה של חברת החשמל ורשות ניקוז כנרת.

 

מסתור לתצפית ציפורים – עזוז ניצנה

מאת: עפר יוגב – מנהל מחוז דרום

ביוזמת משרד התיירות, כחלק מפרויקט מממשלתי רחב היקף לפיתוח אתרי צפרות בישראל שמבצעת החברה הממשלתית לתיירות (חמ"ת), הוחלט להקים מסתור לתצפית ציפורים כ- שמונה ק"מ מדרום-מזרח ליישוב ניצנה. בנקודה זו נשמר אחד מבתי הגידול המדבריים היפים בארץ.                                                                                                                          

המסתור הוקם משני קרונות רכבת משא ממתכת הניצבים על סוללת הרכבת הטורקית. המועצה לשימור אתרים ערכה סקר מקיף לסוללה, היות שהיה צורך לחזק אותה כך שתוכל לשאת מסילה רחבה (רוחב מסילה תקני הוא 145 ס"מ, ואילו רוחבה של המסילה הטורקית הוא 105 ס"מ).

העונה מומלצת לתצפית: בחודשים פברואר-אפריל. בעונה זו ריקוד החוברות המרהיב עדיין בשיאו, ובשעות הבוקר המוקדמות ניתן לצפות בזכרים הרוקדים.

ציפורים לצפייה: חוברה, רץ מדבר, קטה גדולה, קטה סנגלית, קטה חדת-זנב, עפרוני מדבר, סלעית מדבר, סלעית חורף וזנבן.      

יום עיון "אתרים – המגזין"

בחודש פברואר התקיים בבית העצמאות בתל-אביב יום עיון לרגל צאתו לאור של גיליון מס' 6 של "אתרים – המגזין". הגיליון הוקדש לנושא התפקיד והתפקוד של נכס לשימור.

את הבאים בירכו מנכ"ל מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל עמרי שלמון, ויו"ר ספריית יהודה דקל בועז דקל. שולה וידריך, חוקרת תולדות תל-אביב, סיפרה על גלגוליו של בית העצמאות, ובתום הערב הדריכה את המשתתפים בסיור קצר; פרופ' עירית עמית-כהן, עורכת "אתרים – המגזין", יו"ר איקומוס ישראל, ראש תחום שימור ופיתוח נוף ונכסי תרבות באוניברסיטת בר-אילן, סקרה את הרקע לגיליון והסבירה את משמעות המונחים תפקיד ותפקוד והיחסים ביניהם; אדר' נעמי אנג'ל, מתכננת מחוז תל-אביב, הוועדה המחוזית תל-אביב, מינהל התכנון, משרד האוצר, דיברה על שימור והתחדשות עירונית ותיארה את מורשת העבר בשירות העירוניות העכשווית; עינבר דרור לקס, אוצרת מוזיאון העיר חיפה, נתנה "הצצה לתערוכה"; ואדר' פארה גולדמן דיברה על תפקיד ותפקוד של "חיפה א' – חברת החשמל".

תודות למרצים ולחברי הצוות של בית העצמאות בראשות מנהל האתר חזי צביאל, שסייעו מאוד בהכנת האירוע ודאגו לאירוח הקהל הרב שהגיע למקום.

כנס לציון שימור בית הקולנוע בראש העין
ימי הקולנוע: סיפורם של בתי הקולנוע בארץ ישראל – נטישה והשמשה

מאת: טל בן נון גלז – מנהלת מחוז מרכז

ב-21 במרץ 2017 התקיים כנס לכבוד שימורו של הקולנוע הראשון בראש העין – קולנוע ירקון.

בין המרצים בכנס: דוד שליט, חוקר קולנוע, הציג נקודת מבט שונה על סיפורם של בתי הקולנוע הישנים; אדר' אורי פדן, עורך התיעוד של בית הקולנוע בראש העין, ואדר' יריב מנדל, מתכנן השימור שלו, הציגו את היבטים היסטוריים ותכנוניים; אדריכל שרון רז סקר בתי קולנוע, בתי עם ואמפיתאטראות בישראל, ודני גולדשמיד – יזם, היסטוריון ואוצר – הסביר על תהליך השימור של קולנוע אסתר והפיכתו למלון סינמה.

כנס 150 שנה למושבה האמריקאית

מאת: תמר טוכלר – מנהלת מחוז תל-אביב

במלאת 150 שנה להתיישבות האמריקאית ביפו, ובעקבות מחקרים חדשים בנושא של פעילנו – חבר ועדת תל-אביב לשימור, ההיסטוריון והחוקר שמואל גילר – התקיים בנובמבר 2016 כנס חגיגי במוזיאון ארץ-ישראל בתל-אביב. הכנס התקיים בשיתוף עם שגרירות ארצות הברית בישראל, משרד החוץ הישראלי, ארגון איקומוס ישראל ועיריית תל אביב-יפו, ובמסגרתו נשאו חוקרים שונים הרצאות מקצועיות והוקרן הסרט "בתים מן הים" של פרופ' יעל קציר. בין באי הכנס היו צאצאיהן של משפחות מייסדי המושבה האמריקאית, שהגיעו ארצה במיוחד לרגל האירוע.

 

FacebookTwitterGoogle+Share

נגישות

  • גודל פונטים

מקרא נגישות

לתאימות מלאה יש להשתמש בדפדפנים כרום ופיירפוקס
למעבר בין אלמנטים בדף לחץ על מקש ה - Tab, לחזרה אחורה לחץ על צרוף המקשים - Shift + Tab

בכלי נגישות זה ניתן לבצע מספר דברים

  • - להחליף צבעוניות של האתר במחלקת הצבעוניות
  • - להגדיל ולהקטין פונטים ללא שבירות עיצוביות
  • - להדגיש כותרות ולינקים בקו מתאר תחתון
  • - ניתן גם לעבוד מקלדת בלבד ולגלוש באתר
  • - ניתן להפעיל מסמך ללא עיצוב כלל
  • - ניתן לאפס הכול לברירת המחדל

ניתן להגיע למקומות עיקריים בקלות ע"י צירופי המקשים הנ"ל

  • ESC מאפס את האינדקס של המסמך ומציב אותו בתפריט ניווט מהיר
  • ALT + i – כיבוי והדלקת מידע זה
  • ALT + m – מעבר מהיר לתפריט הנגישות
  • ALT + s – מעבר לתפריט ניווט מהיר
  • ALT + 1 – חזרה לדף הבית
  • ALT + 2 – מעבר לתפריט הראשי
  • ALT + 3 – מעבר לתוכן המרכזי בעמוד
  • ALT + 4 – מעבר לחיפוש כללי
  • ALT + 5 – מעבר לדף יצירת קשר

במידה ועוברים בין דפים באתר המידע לגבי הבחירות שביצענו נשמר וממשיך עם הגולש אל הדף הבא