חפש:
0
סל קניות

אין מוצרים בעגלת הקניות.

מצגות של בני גבירצמן

ארפד (אברהם) גוט – מגדולי בוני הארץ בימי המנדט

  • 2.1.2019
  • |
  • בני גבירצמן
  • |
2.1.2019

להורדת המצגת לחצו כאן

 

גולשים יקרים,

תוך כדי הכנת מצגות, בהתנדבות, עבור המועצה לשימור אתרי מורשת, נתקלתי פעם אחר פעם בשמו של המהנדס ארפד (אברהם) גוט, שפעל בארץ מתחילת שנות ה-20 עד 1948. הדבר עורר את סקרנותי והתחלתי לחפש חומר אודות האיש עצמו. מצאתי – ונדהמתי נוכח סיפורו האישי המרתק, מקצוענותו הגבוהה בקנה מידה בינלאומי והישגיו המפליאים. בעקבות זאת החלטתי לסכם את מפעלו הגדול במצגת שלפניכם ואני מקווה שתסכימו כי ראויים האיש ומפעלו להיזכר לטובה ברשימת בוני המדינה שבדרך. בני גבירצמן

 

ארפד (אברהם) גוט – מגדולי בוני הארץ בימי המנדט

כשעלה ארפד גוט ארצה, בשנת 1921, הוא היה כבר בן 44, עם ניסיון חיים עשיר והישגים רבים בהנדסת בניין. הוא נולד בכפר קטהי שבהונגריה, בשנת 1877. אביו, שהיה מורה, דאג לתת לחמשת ילדיו חינוך יהודי, אך כשהגיע ארפד לגיל תיכון, נשלח לבודפשט כדי ללמוד בגימנסיה קתולית איכותית. כבר שם התבלט בידע שלו במתמטיקה והיה זה מובן מאליו שימשיך את לימודיו בטכניון הממלכתי של הונגריה, אותו סיים ב-1901 והוסמך כמהנדס. בזכות הישגיו בטכניון, החל מיד לאחר סיום הלימודים לעבוד בקונצרן ההונגרי "גאנץ דנוביוס", שמאז המאה ה-19 היה מגדולי התעשיינים בהונגריה. הקונצרן ייצר החל מספינות מלחמה גדולות וכלה בקרונות רכבת ומכוניות, ובנוסף עסק בהקמת מיבנים תעשייתיים גדולים, גשרים ומסילות. ארפד גוט נתקבל לעבודה כמהנדס מתחיל ובזכות המהנדסים המעולים שהועסקו בחברה והדריכו אותו, הגיע עד מהרה לרמה מקצועית גבוהה ביותר.

תעודת ההסמכה של ארפד גוט כמהנדס, מטעם הטכניון בבודפסט 1901.

 

גוט התמחה בייחוד בבניין גשרים ובהקמת מבנים גדולים, תוך שילוב קונסטרוקציות פלדה עם יציקות בטון. מבנים רבים מכל אלה שהקים בהונגריה, עודם בשימוש גם כיום – מאה שנים ויותר לאחר שהוקמו.  תוך כדי עבודה על הפרויקטים הגדולים שלו, הקים גוט משפחה. הוא נשא לאשה את קורנליה שייבנר והזוג הביא לעולם שני בנים – אנדרה (באנדי), ב-1906 ופטר אמיל שמשון (פלה), ב-1910.

בתצלום: מרחצאות "גלרט" בבודפשט, שתוכננו והוקמו על ידי גוט,  התפרסמו בסגולותיהם הרפואיות של מימיהם והם פופולריים ביותר עד היום. (צלם לא ידוע)

 

ב-1908 פרש ארפד גוט מקונצרן "גאנז דנוביוס" והקים בבודפשט, ביחד עם עמיתו, ינה גרגי, משרד עצמאי לתכנון הנדסי. השניים ראו ברכה בעמלם וזכו להזמנות עבודה משמעותיות ורבות. אולם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914, קטע את העבודה הפורייה של השניים. ארפד גוט גוייס לצבא האוסטרו-הונגרי ונשלח לבצע עבודות ביצורים נרחבות באזור העיר פשמישל שבגליציה. כאן איתרע מזלו ובמרץ 1915 הוא נפל בשבי הרוסי והועבר למחנה שבויים בטורקסטאן. שם הוא נתקל באנטישמיות וביחס המתנכר של השבויים ההונגריים כלפי השבויים היהודיים – אנטישמיות שהביאה אותו בסופו של דבר להחלטה שהונגריה אינה ביתו וכי עליו לפתוח בחיים חדשים בארץ ישראל.

ארפד גוט שהה בשבי כשלוש שנים ורק ב-1918 חזר לבודפשט ולעבודתו כמהנדס. אלא שהאנטישמיות רדפה אחריו גם כאן והביאה אותו ב-1920 להחלטה סופית לעלות ארצה. נקודת השבר הייתה קשורה בשיקום של גשר בבודפשט, על ידי החברה שלו ושל ינה גרגי: בתום העבודה נערך אירוע חגיגי – אך ארפד גוט לא הוזמן אליו בגלל יהדותו. היה זה הקש ששבר את גב הגמל. גוט חיסל את עסקיו בהונגריה ועלה ארצה בגפו, כדי להכין את הקרקע לקליטת משפחתו אחריו.

ארפד גוט בעת שירותו בצבא האוסטרו-הונגרי במלחמת העולם הראשונה. (תצלום מאלבום התמונות של משפחת גוט)

 

ב-1920, לפני עליית ארפד גוט ארצה, הוציא משרדם של גוט וגרגי סיכום פעילות מרשים מאז הקמתו ב-1908. הרשימה כוללת 654 מבנים מבטון מזויין וקונסטרוקציות פלדה, ש-175 מהם היו גשרים והשאר מבני ציבור, מבני מגורים, בתי חרושת, מבני תעשייה, ברֵכות מים, מגדלי מים, מבני סילו, ארמונות וקסרקטינים לצבא.

כותרת פרק הגשרים בסיכום פעילותו של משרד גוט-גרגי בשנים 1920-1908

 

כשהגיע גוט ארצה, הייתה הארץ בעיצומו של גל בנייה גדול. יתר על כן: שמו כמהנדס ברמה גבוהה ביותר הלך לפניו וממש למחרת הגיעו ארצה, כבר קיבל שורה של הצעות עבודה רציניות.

ארפד גוט בסוף שנות ה-20 של המאה הקודמת  (תצלום מאלבום התמונות של  משפחת גוט).

 

בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת, הייתה הבנייה בבטון בארץ בחיתוליה וערבוב מלט, חצץ ומים ליצירת הבטון, נעשה ידנית, באתר הבנייה. גוט שינה זאת: הוא היה הראשון שייבא ארצה מערבל בטון שהופעל על ידי מנוע. בשנות ה-30 כבר לא היה בתל-אביב אתר בנייה, שלא הוצב בו מערבל כזה.

בתצלום: מערבל בטון מהראשונים בארץ. במקרה זה – של "סולל בונה", בעת סלילת כביש בטון ברחוב בלפור בתל-אביב ב-1925. (תצלום: צלמוניה, חיים ניצביץ, ארכיון שיכון ובינוי, תרומת דן שביט, מעזבונו של פנחס מששוילי).

 

אחת הראשונות בעבודותיו של גוט הייתה תכנון קונסטרוקציית הבטון של "גלי אביב", ה"קזינו" המפורסם בחוף הים של תל-אביב. הוא הוזמן לצורך זה על ידי אדריכל הבניין, יהודה מגידוביץ, ששמח לגייס את גוט להשלמת הפרוייקט. ה"קזינו" (שבעצם היה רק בית קפה), היה שונה מבניין רגיל, מכיוון שהוא תוכנן להיבנות בחלקו בתוך מי הים. בזכות נסיונו של גוט בהקמת גשרים, הוא ידע לתכנן את עמודי הבטון של המיבנה בצורה כזאת, שהם התמזגו עם סלעי החוף ונתנו יציבות לקונסטרוקציה כולה. בניית ה"קזינו" הושלמה ב-1922 והוא פעל עד 1936.

בתצלום: ה"קזינו" בחוף תל-אביב, נשען על העמודים שתיכנן גוט ויצק לתוך סלעי החוף. (צלם לא ידוע. המקור: אתר נוסטלגיה אונליין).

 

כמעט במקביל להקמת הקזינו, תכנן גוט ובנה את מה שנקרא "הפסאז' הגדול", בשדרות המלך ג'ורג' ביפו (כיום שדרות ירושלים) מס' 6. במקורו היה זה בניין משרדים בבעלות בנק "אנגלו פלשתינה" (לימים – בנק לאומי), שקבע בקומת הקרקע את הסניף היפואי שלו. בקומה העליונה היו משרדים של עורכי דין, רואי חשבון וחברות יבוא ויצוא. גוט עיצב את הבניין בסגנון ארט-דקו, שהיה מקובל אז בעולם המערבי ושילב בו סממנים רומנטיים, כגון קשתות ועמודים קורינתיים ואת כל הבניין הוא יצק מבטון – המבנה השני בארץ שהוקם בטכנולוגיה זאת.

ה"פסאז'" הוא המבנה הראשון מצד ימין  (צלם לא ידוע. המקור: גלויה משנות ה-20 של המאה הקודמת, בהוצאת האחים אליהו).

 

באותם ימים, הוזמן גוט לתכנן ולפקח על הבנייה של "הטחנות הגדולות" בחיפה – אחד המבנים התעשייתיים הגדולים בארץ באותם ימים. גוט נתן לבניין המרשים, שניבנה כולו מבטון, קווי מיתאר ישרים, עם כמה קישוטים אדריכליים, כגון גג עם שיני חומה עתיקה כביכול, חלונות מלבניים, פרט לקומה העליונה, שחלונותיה מקומרים ועוד. מלבד זאת דאג גוט לבניית תקרות בטון איתנות, שביטלו את הצורך בעמודי תמיכה פנימיים. הדבר אפשר ניצול מרבי של שטח כל קומה וגמישות בתכנון תפרוסת המכונות במפעל.

מיבנה הטחנות הגדולות בחיפה בעת הקמתו ב-1921. (תצלום: צבי פייגין).

 

כמעט מיד לאחר השלמת בניית "הטחנות הגדולות", הוזמן גוט לסייע בבניית מפעל המלט "נשר" ליד חיפה, ההכנות לבנייה זאת החלו בספטמבר 1923. מנהל החברה, בלה שפיגל, שתכנן בעצמו את מתקן ייצור המלט, הזמין מגוט את התכנון והביצוע של מבני המפעל: בניין ראשי ובתי מלאכה בנויים מבטון מזויין ומכוסים גגות פח או אזבסט גלי. הבנייה הסתיימה ב-1925 ושק המלט הראשון מתוצרת המפעל יצא ממנו באוקטובר באותה שנה. הביקוש הרב למלט שהופק בנשר הביא להרחבתו ב-1934. גם אז גוייס גוט למלאכה והתבקש להקים סככה לחומרי הגלם. הוא תכנן אותה כקונסטרוקציית פלדה מרשימה שגובהה 26 מטר, אורכה 100 מטר ורוחבה הפנימי 40 מטר. 

מפעל המלט נשר, בשנותיו הראשונות. הכביש בתצלום מוליך מחיפה ליגור. (צלם לא ידוע. המקור: ויקיפדיה)

 

בניית בית הכנסת הגדול ברחוב אלנבי בתל-אביב, שאבן הפינה שלו הונחה ב-1922, נתקלה בבעיות, הן כספיות והן טכניות. בבעיה הטכנית העיקרית נתקל המתכנן והמבצע, אדריכל יהודה מגידוביץ, בבואו לבנות את כיפת בית הכנסת. התברר, שלפי התכנון המקורי, הייתה כיפת בית הכנסת כבדה עד כדי כך, שקירותיו לא היו מסוגלים לשאת את משקלה. אדריכלים ומהנדסים בארץ ובחו"ל, שמגידוביץ התייעץ אתם, לא מצאו פתרון נאות לבעיה. לבסוף פנה מגידוביץ אל גוט, אותו הכיר מעבודתם המשותפת על בניית ה"קזינו" ואכן גוט פתר את הבעיה. הוא תכנן מחדש את הכיפה ונתן לה מיבנה קל יותר, של מסבך פלדה מצופה בפח נחושת. כך קיבל בית הכנסת את צורתו האופיינית, לפני שב-1969 "נעטף" בשדרת קשתות בטון, כדי לתת לו מראה מודרני יותר.

בית הכנסת הגדול של תל-אביב, כפי שנראה עם סיום בנייתו ב-1925. (תצלום: אוסף מאטסון, ספריית הקונגרס).

 

גוט גם הקים כמה מגדלי מים מרשימים מבטון בסגנון אקלקטי. הראשון והידוע ביותר בהם הוקם ב-1924 ברחוב מזא"ה בתל-אביב. השני הוקם במתחם תחנת הכוח הראשונה של תל-אביב ברחוב החשמל.

מגדל המים ברחוב מזא"ה בתל אביב. (תצלום: שאולה הייטנר, פיקיוויקי ישראל).

מגדל המים ברחוב החשמל בתל אביב (תצלום: בני ג.).

 

שני מגדלי מים נוספים הקים גוט ביפו. האחד, המזכיר מסגד, נבנה בשכונת באסה ביפו , אך זה נהרס בשנות ה-50. המגדל השני  הוקם בבית המטבחיים של יפו בשכונת אבו כביר. מגדל זה עודנו ניצב במתחם בית הספר "נופים" בקריית שלום. פעילותו של גוט בתחום מגדלי המים הקנתה לו ברבות הימים את הכינוי "מלך מגדלי המים בארץ".

מגדל המים בשכונת באסה ביפו. (צלם לא ידוע).

 

מגדל המים בשכונת אבו כביר ביפו. (צלם לא ידוע. תצלום מאלבום התמונות של משפחת גוט)

 

גוט חווה גם תקופות של משבר בענף הבנייה, אבל אפילו בזמנים הקשים היה עסוק במשימות שונות. כך, למשל, בימי משבר הבנייה ב-1927, תשע שנים לפני הקמת נמל תל-אביב, עיבד גוט תוכנית להקמת "תחנת טעינה ימית" בחוף העיר. הוא אף רשם תוכנית זאת כפטנט. ב-1935 תיכנן גוט ובנה את מערכת הביוב והתיעול של תל-אביב. תוך כדי כך, התבגרו בניו. לאחר שסיימו את לימודי התיכון, בגימנסיה הרצליה, נשלחו ללמוד הנדסה ועם סיום לימודיהם, הצטרפו לעבודה במשרדו של אביהם. מאז שנות ה-20 הסתייע גוט רבות ביוליוס גדליהו סלפטר, שהיה בנאי מומחה ונעשה לשותפו. ב-1937 פתח גוט, בשותפות עם המהנדס יונה גורביץ, את "גוט-גורביץ", מפעל לקונסטרוקציות ברזל בראשון לציון. למפעל זה נועד תפקיד משמעותי בימי מלחמת העולם השנייה (להלן). 

שיטפון ברחוב המלך ג'ורג' פינת החשמונאים בתל-אביב ב-1936. לאחר השלמת מערכת התיעול העירונית, שתיכנן גוט, לא חזר עוד שיטפון כזה בנקודה זאת. (תצלום: זולטן קלוגר, אוסף התצלומים הלאומי/לע"מ).

 

מיד עם בואו של ארפד גוט ארצה, הוא התמקם בתל-אביב. בתחילה התגוררו הוא ומשפחתו בדירות שונות, עד שהוא בנה לעצמו "וילה" ברחוב טרומפלדור 13 בתל-אביב. לאחר שנים תימצת את תחושותיו לגבי העיר במילים הבאות: "ביתי הוא בתל-אביב… רק כאן אני יכול לתאר את חיי בעתיד. בכל נסיעותיי לחו"ל מיהרתי לחזור וכאשר פסעתי ברחובות תל אביב הרגשתי שהגעתי הביתה. החנוכייה על מגדל המים שבניתי הפיצה את אורה על עירי. העיר שראיתי את צמיחתה מהחולות, הפכה לביתי."

ביתו של ארפד גוט ברחוב טרומפלדור 13 בתל-אביב. הבית היה ידוע כמכניס אורחים והוא הפך למקום מפגש חביב על יוצאי הונגריה בתל-אביב. (תצלום מאלבום התמונות של משפחת גוט).

ארפד גוט בתצלום מסוף שנות ה-30. (תצלום מאלבום התמונות של משפחת גוט).

 

אחד ההישגים הבולטים ביותר של גוט התרחש לא בארץ, אלא בסוריה השכנה. היה זה ב-1941, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כאשר הקורפוס האפריקני הנאצי בפיקודו של גנרל רומל, שטף את צפון אפריקה ממערב למזרח ונראה היה ששום דבר לא יעצור בעדו מלהגיע למצרים – ולאחר מכן לארץ ישראל. הבריטים חששו מאוד מהבאות וכדי להציל את צבאם מהשמדה מוחלטת על ידי הגרמנים, תכננו לסגת מכל שטחי מצרים, ארץ ישראל וסוריה ולפרוס חזית חדשה בעיראק. אלא שפגם אחד בתוכנית הזאת מנע את ביצועה: לאורך כל נהר הפרת לא היה בנמצא אפילו גשר אחד שיוכל לשאת טנקים. חיל ההנדסה הבריטי העריך שבניית גשר כזה תימשך כשנתיים אך משרד המלחמה הבריטי חיפש מישהו אחר, שיוכל לסיים את המלאכה תוך שישה וחצי חודשים. גוט התחייב לעשות זאת – וזכה במכרז.

אימת הבריטים: גנרל רומל מנחית הוראות לאנשי הקורפוס האפריקני בעת התקדמותו לעבר מצרים ב-1941. (תצלום: ויקי שיתוף, באדיבות ארכיון המדינה הגרמני).

 

הבריטים הכתיבו לגוט את מידות הגשר – 660 מטר אורך  ו-17 מטר רוחב – ודרשו שיוכל לשאת בו-זמנית שני טורי טנקים במקביל. גוט ניגש מיד לתכנון הגשר, אבל מלכתחילה נתקלה העבודה בקשיים רבים. אחת הבעיות הראשונות שהיה על גוט לפתור, עוד לפני תחילת העבודות בשטח, הייתה המחסור בפלדה שנדרשה למבנה הגשר. הפתרון נמצא כאשר הבריטים העמידו לרשותו של גוט את כל גרוטאות הברזל שנותרו מהפצצות האיטלקים על בתי הזיקוק במפרץ חיפה, חוות מיכלי הדלק של "של" במפרץ ונמל הנפט החיפאי. גוט העביר את כל הגרוטאות למפעל הקונסטרוקציות שלו בראשון לציון, שם יצקו מהברזל המפוייח מוטות פלדה שמהם הורכבו הקונסטרוקציות של חוליות הגשר.

חוות מיכלי הפלדה של "של" במפרץ חיפה, שהייתה אחת המטרות המועדפות למפציצים האיטלקיים ב-1940. (תצלום: אוסף מאטסון, ספריית הקונגרס).

ענני עשן כבדים מיתמרים מעל מיכלי דלק במפרץ חיפה, שהופצצו ע"י האיטלקים. (תצלום: מוזיאון המלחמה האוסטרלי)

 

הגשר נבנה בו-זמנית משתי גדות הפרת. אולם בגלל הבדלים בעומק הנהר בין שתי גדותיו, נבנה הגשר בשתי תצורות. מצד דרום הוא נבנה על כלונסאות של צינורות פלדה, מהמלאי של חברת הנפט העיראקית. אורך כל אחד מהם היה 30 מטר וקוטרו חצי מטר. לאחר החדרת הצינורות לקרקעית, בקבוצות של חמישה זוגות, יצקו לתוכם בטון ומעליהם יצקו קורת בטון מזויין לרוחב הגשר. על קורה זאת נשענו חמש קורות של פרופיל פלדה שעליהן הונחה מיסעה יצוקה מבטון מזוין, לרוחב הגשר. השלב האחרון בצד הזה היה התקנת מעקות לכל האורך של שולי המיסעה. לצורך העבודה הרבה הזאת הורכב מיבנה פלדה נייד, שבקצהו פטיש אוויר להחדרת הכלונסאות לקרקעית הנהר, מנופים להרמת חלקי הגשר ולהנחתם במקומם המתוכנן ועוד. לאורך המבנה הונחה מסילה לקרוניות שהובילו את חומרי הבניין למקומם. מצד צפון, ניצב הגשר על קירות תמך צפופים יחסית, מבטון, הנשענים על כלונסאות בטון, שנוצקו לתוך קידוחים בקרקעית הנהר שנחשפה בעונת היובש. המיסעה נבנתה בחלק זה של הגשר ממנסרות בטון מלבניות. להרכבתה, הותקן עגורן גשר מפלדה, שנע על גלגלים והניח במקומם את חלקי המיסעה שהובאו למקום בעגלות. חיבור שני חלקי הגשר חייב תיאום מדויק במיוחד, כדי שיהפכו לגשר אחד, עם מיסעה אחידה לכל אורכו. בסופו של דבר, הצדיק התכנון המדוקדק של גוט את עצמו – והגשר המוגמר ניצב על מכונו ללא כל תקלות.

עגורן הגשר בפעולה. (תצלום מאלבום התמונות של משפחת גוט)

 

מבט מקרוב על עגורן הגשר. האיש במרכז התצלום הוא שוקי, נהג המשאית שהובילה את  קונסטרוקציות הפלדה מהמפעל בראשון לציון, אל אתר הבנייה של הגשר. (תצלום מאלבום התמונות של משפחת גוט)

 

גוט (ראשון מימין על הקרונית), בלוויית קצין בריטי, מוסעים על החלק הבנוי של הגשר, כדי להעיף מבט מקרוב על סיום העבודה. (תצלום מאלבום התמונות של משפחת גוט).

 

מפקחי הבנייה הבריטיים מצטלמים על הגשר למזכרת עם גוט ,ראשון מימין בקבוצת האזרחים. (תצלום מאלבום התמונות של משפחת גוט)

 

נכבדים ערביים באים להתבונן בעבודות ההקמה של גשר. גוט הוא השלישי משמאל. (תצלום מאלבום התמונות של משפחת גוט)

 

גוט (באמצע), מארח קצינים בריטיים שבאו לביקור.(תצלום מאלבום התמונות של משפחת גוט)

 

גוט גייס להקמת הגשר גם את בני משפחתו. בתצלום: בנו של ארפד, אנדרה ("באנדי"), שגם הוא היה מהנדס, בחברת שניים מהבריטים שעבדו בפרוייקט. (תצלום מאלבום התמונות של משפחת גוט)

 

כאמור, דרשו הבריטים שהקמת הגשר תסתיים תוך שנתיים. גוט הפתיע אותם ביכולתו הבלתי רגילה: שלושה ימים בלבד לאחר קבלת המכרז הוא סיים את תוכניות הבנייה ולמרות כל הקשיים, כולל שיטפון אדיר בנהר הפרת, שגרף חלק מציוד הבנייה, היה הגשר גמור חמישה חודשים בלבד לאחר תחילת הנחתו. הבריטים אסירי התודה כיבדו את גוט על הישג זה בקריאת הגשר על שמו: "גשר גוט". הם אף הציבו על הגשר מצבת זיכרון, עליה נחרתה באנגלית הכתובת הבאה: “גשר זה נקרא גשר גוט, על שם האיש שתכנן אותו בשלושה ימים ובנה אותו במשך ארבעה חודשים ועשרים ותשעה ימים, כאשר העבודה נמשכה גם בזמן שיטפונות האביב. כחומר עבור הקורות הראשיות שימשו מיכלי נפט שניזוקו בפעולות אויב וככלונסאות שימשו צינורות לקידוח נפט שהובאו מבגדד וממקומות רחוקים אחרים. בניית הגשר החלה ב-13 בינואר 1942 והוא נפתח לתנועה ב-10 ביוני 1942.“ אגב, בתחתית הכתובת חרותות האותיות A.M.D.G. – ראשי תיבות של המימרה הלטינית Ad maiorem Dei gloriam ("להאדרת תפארת האל")…

 ארפד גוט ניצב ליד טבלת הזיכרון שהוצבה על ידי הבריטים על הגשר שנקרא על שמו. (תצלום מאלבום התמונות של משפחת גוט).

 

הסיפור על ההישג האדיר של הקמת הגשר נבלע כמעט לחלוטין בתוך שלל הידיעות המסעירות על מהלך המלחמה העולמית השנייה בשנת 1942. ב"פלסטיין פוסט", למשל, הוא הופיע כידיעה על טור אחד בעמוד פנימי. יתר על כן, בגלל הצנזורה הצבאית הבריטית שהייתה נהוגה אז בארץ, נאלץ העיתון להתפתל כדי לתת לקוראיו בכל זאת מושג על מיקומו של הגשר ולכן נכתב בידיעה שהוא "נבנה על אחד מארבעת הנהרות שלפי התנ"ך הישקו את גן העדן"…

להלן – תרגום הידיעה שפורסמה ב"פלסטיין פוסט":

גשר נבנה מפלדה ממוחזרת , The Palestine Post  8 ביולי 1942
פלדה שמוחזרה מגרוטאות בפלשתינה שימשה לגשר חדש שהוקם "אי שם במזרח התיכון". הדבר התגלה בטקס הפתיחה הרשמי שהתקיים בסוף השבוע. מהנדסי הוד מלכותו, אזרחי מדינות הברית, רשויות הצבא ונכבדים מקומיים נכחו באירוע, שתואר כ"אבן דרך בחיי כלכלת האזור". הגשר נבנה על אחד מארבעת הנהרות שלפי התנ"ך הישקו את גן העדן, בזמן שיא של שישה חודשים, בעוד שבאופן רגיל היו נדרשות שנתיים להשלמתו. זהו אחד מגדולי הפרויקטים שבוצעו על ידי משרד המלחמה, ועוד תהיה לו השפעה מכרעת על הכלכלה והשיקום של מדינות המזרח התיכון לאחר המלחמה. לראשונה בתולדות הנהר הוא זכה ל"אילוף" שימנע ממנו לחתור תחת יסודות הגשר. הפרוייקט תוכנן ובוצע על ידי מר א. גוט מתל אביב, שהיה גם הקבלן של משרד המלחמה. הגשר ייקרא "גשר גוט".

Palestine Post 8 july 1942  (המקור: אתר עיתונות יהודית היסטורית,מיסודם של הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל-אביב).

 

בסופו של דבר, הובס רומל בצפון אפריקה ותוכניות הפינוי הבריטיות בוטלו, אבל הגשר נותר רכושה של ממשלת בריטניה. אחרי המלחמה, עם מתן העצמאות לסוריה, מכרו הבריטים לממשלה הסורית את הגשר תמורת מיליון לירות סוריות. הצעד הראשון שעשו הסורים היה הסרת לוח הזיכרון לגוט וכינוי הגשר על שם העיר שבתחומה הוקם: א-רקה. ברבות הימים נבנה גשר נוסף בקרבת מקום ואז קיבל גשר גוט את הכינוי "הגשר הישן".

גשר גוט לאחר השלמתו. (תצלום מאלבום התמונות של משפחת גוט).

 

למעלה משבעים שנה ניצב הגשר על מכונו, עדות לאיכות עבודתו של גוט. אלא שב-2014 השתלט דאע"ש על א-רקה והפך אותה לבירתו בסוריה. כתוצאה מכך נעשתה העיר מטרה לתקיפות אוויריות כבדות על ידי מטוסי הקואליציה שנלחמה בדאע"ש ב-2017. בהפצצות אלה נפגע גם הגשר שבנה גוט והתנועה עליו פסקה.

גשר א-רקה לאחר שהופצץ בפעם הראשונה. ההסבר בערבית אומר: מקום פגיעת הפצצה שהשליך מטוס רוסי על הגשר בעיר א-רקה. (תצלום מאתר א-רקה באינטרנט).

 

בהפצצות שבאו לאחר מכן, נפגע הגשר עוד יותר, כפי שניתן לראות בתצלום זה,  שנעשה זמן מה לאחר כיבוש העיר מידי דאע"ש. (תצלום לוויין של Google Earth).

 

תיקון הגשר היה הכרחי להחזרת חיי התושבים בא-רקה וסביבתה לתיקנם, אבל הנזק היה כה רב, שעבודות התיקון נמשכו חודשים רבים ובדצמבר 2018 עדיין לא הושלמו. בתצלום: עבודות התיקון בעיצומן (תצלומים מאתרי חדשות סוריים באינטרנט).

 

ארפד גוט זכה לראות בחייו את הקמת המדינה שאותה בנה מאז 1921: הוא הלך לעולמו בתל-אביב ב-24 במאי 1948, עשרה ימים לאחר הכרזת העצמאות. ב-27 שנות עבודתו בארץ הוא השאיר בה חותם מרשים של מבנים ייחודיים, שישמרו את זכרו לדורות. בן 72 היה במותו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הישן ברחוב טרומפלדור בתל-אביב, העיר שאותה אהב – ממש בקרבת ביתו שהוקם באותו רחוב.

ארפד גוט ברגע רגוע, בעת הקמת הגשר בא-רקה. (תצלום מאלבום התמונות של משפחת גוט).

 

 

מקורות

דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, עמודים 1011- 1009.

עדנה שטרן, ארפד גוט, מפעלים תעשייתיים ומגדלי מים, באתר המוזיאון למורשת היהדות דוברת הונגרית.

קרן אלקלעי-גוט,  גשר ראקה 1942. תרגום: עודד פלד. הוצאת Ourboox.

Erush Sivan, Israel’s reinforced concrete, translated by Bea Sara Goll  אתר IZRAEL70Magyar.

ליקט, כתב, ערך ועיצב: בני גבירצמן , benigv@bezeqint.net

תודה מיוחדת לעזרא גוט, נכדו של ארפד גוט, על הערותיו ועזרתו בהכנת מצגת זאת

 

הישארו מעודכנים

מאמרים ועדכונים אחרונים

נגישות

  • גודל פונטים

מקרא נגישות

לתאימות מלאה יש להשתמש בדפדפנים כרום ופיירפוקס
למעבר בין אלמנטים בדף לחץ על מקש ה - Tab, לחזרה אחורה לחץ על צרוף המקשים - Shift + Tab

בכלי נגישות זה ניתן לבצע מספר דברים

  • - להחליף צבעוניות של האתר במחלקת הצבעוניות
  • - להגדיל ולהקטין פונטים ללא שבירות עיצוביות
  • - להדגיש כותרות ולינקים בקו מתאר תחתון
  • - ניתן גם לעבוד מקלדת בלבד ולגלוש באתר
  • - ניתן להפעיל מסמך ללא עיצוב כלל
  • - ניתן לאפס הכול לברירת המחדל

ניתן להגיע למקומות עיקריים בקלות ע"י צירופי המקשים הנ"ל

  • ESC מאפס את האינדקס של המסמך ומציב אותו בתפריט ניווט מהיר
  • ALT + i – כיבוי והדלקת מידע זה
  • ALT + m – מעבר מהיר לתפריט הנגישות
  • ALT + s – מעבר לתפריט ניווט מהיר
  • ALT + 1 – חזרה לדף הבית
  • ALT + 2 – מעבר לתפריט הראשי
  • ALT + 3 – מעבר לתוכן המרכזי בעמוד
  • ALT + 4 – מעבר לחיפוש כללי
  • ALT + 5 – מעבר לדף יצירת קשר

במידה ועוברים בין דפים באתר המידע לגבי הבחירות שביצענו נשמר וממשיך עם הגולש אל הדף הבא