חפש:
0
סל קניות

אין מוצרים בעגלת הקניות.

מצגות של בני גבירצמן

תחנת הכוח הראשונה שהאירה את תל-אביב ויפו

  • 26.7.2018
  • |
  • בני גבירצמן
  • |
26.7.2018

להורדת המצגת לחצו כאן

בעשרים שנותיה הראשונות הייתה תל-אביב עיר ללא חשמל. לתאורה ביתית השתמשו התושבים בעששיות נפט ובפנסי לוקס המשוכללים יותר. ואילו לבישול השתמשו בתנורים שהוסקו בעץ או ב"פרימוס" של נפט. רק יחידי סגולה שיכלו להרשות זאת לעצמם מבחינה כלכלית, רכשו גנרטור פרטי כבר בשלהי התקופה העות'מאנית. הגנרטור הראשון בארץ הותקן ביקב בראשון לציון, שהואר על ידי 200 נורות חשמל. בעיקבותיו הוארו אז גם מלון "בלה ויסטה" שבחוף יפו וראינוע "עדן", שהיה זקוק לחשמל כדי להקרין סרטים. עם כיבוש הארץ על ידי הבריטים, נעשו הגנרטורים זמינים מעט יותר, אבל רוב תושבי העיר עדיין היו צמודים לעששיות ולפרימוסים.

עששית נפט

עששית נפט

פנס "לוקס"

פנס "לוקס"

הצעד הראשון לקראת אספקת חשמל מסודרת לכל תושבי העיר נעשה ב-1920, כאשר הוועד של תל-אביב, שקדם לעירייה, החליט לרכוש גנרטור שהפיק 35 קילוואט חשמל. תפוקתו נועדה לשאיבת מים מבאר אחת, לתאורת רחובות מרכזיים ולתאורה ביתית. בגלל תפוקת החשמל הנמוכה יחסית, הותר לכל בית להפעיל בו זמנית רק שלוש נורות… אלא שלא כל בעלי הבתים הקפידו על כך והפסקות החשמל התרבו והלכו. בעיקבות זאת פירסם הוועד "הודעה נחוצה", בה נאמר, בין השאר:

"היות ורבים מבעלי הבתים שקיבלו רישיון למאור חשמלי לקחו להם מנורות הרבה יותר מכפי שהורשה להם ומכפי צרכם ההכרחי… והיות שהדבר מכביד על ההספקה של מים ומאור ובייחוד מפריע בעד הארת רחובות… החליטה העיריה… כדלקמן: הארת הרחובות קודמת לזו שבבתים… אסור למישהו מהמנויים להאיר בביתו יותר משלוש מנורות בבת אחת… מכונן החשמל של העיריה יבקר מזמן לזמן ומבלי להודיע מראש בבתי המנויים כדי להיווכח אם הם ממלאים אחרי הפקודה הזאת… המנוי אשר יימצא שעבר על פקודה זו יגרום להפסקה מיידית של המאור החשמלי שבביתו וחוץ מזה העיריה תטיל עליו גם קנס של כסף."
 
עם זאת מסתיימת ה"הודעה הנחוצה" גם בבשורה, ש"הננו מודיעים לכל התושבים כי העיריה כבר הזמינה אנרגנט לאינסטלציה חדשה גדולה, אשר תספיק די מאור לכל הבתים אשר בתל-אביב בלי כל הגבלות והננו מבקשים את הקהל לקבל בלי סירובים את הקושי של זמן המעבר הזה, אשר לא יארך יותר משלושה-ארבעה חודשים."

הפרימוס, שנמצא בכל מטבח בתל-אביב עד שנות ה-50 של המאה הקודמת

הפרימוס, שנמצא בכל מטבח בתל-אביב עד שנות ה-50 של המאה הקודמת

על מנת לשפר את אספקת החשמל, החליט הוועד, שהפך בינתיים לעירייה, בראשות מאיר דיזנגוף, לרכוש גנרטור נוסף, גדול מקודמו. אלא שאז נכנס לתמונה פנחס רוטנברג, מי שלימים יסד את חברת החשמל. רוטנברג, שקיבל לידיו כבר ב-1921 זיכיון המתיר לו להפיק אנרגיה חשמלית ממי הירקון, קיווה להקים במורד אפיק הנחל תחנת כוח הידרו-אלקטרית ולספק באמצעותה את האנרגיה הדרושה לאוכלוסייה, הן היהודית והן הערבית, באיזור.

נוכח הקשיים שהערימו בעלי הקרקע הערביים על רוטנברג והחשש שערביי יפו לא יקנו את "החשמל היהודי" שייצר, החליט רוטנברג לזנוח את תוכנית המפעל ההידרו-אלקטרי על הירקון ולהקים במקום זאת תחנת כוח המופעלת על ידי מנועי דיזל. לצורך תחנת הכוח הזאת, שהייתה למעשה הראשונה בארץ כולה, היקצתה לו עיריית תל-אביב חלקת קרקע בת 20 דונם, שהייתה בבעלותה, באיזור שהיה אז בשולי העיר וכיום הוא במרכזה, בין  רחוב החשמל לדרך בגין, ליד התחנה המרכזית הישנה. כ-60 שנה קודם לכן, בין 1856 ל-1870, הייתה קרקע זאת רכוש המיסיון הבריטי, שהקים עליה "חווה לדוגמה", אשר נועדה לספק עבודה בחקלאות ליהודים שהמירו את דתם.

לצורך תחנת הכוח הזאת, שהייתה למעשה הראשונה בארץ כולה, היקצתה לו עיריית תל-אביב חלקת קרקע בת 20 דונם, שהייתה בבעלותה, באיזור שהיה אז בשולי העיר וכיום הוא במרכזה, בין  רחוב החשמל לדרך בגין,  ליד  התחנה המרכזית הישנה. כ-60 שנה קודם לכן, בין 1856 ל-1870, הייתה קרקע זאת רכוש המיסיון הבריטי, שהקים עליה "חווה לדוגמה", אשר נועדה לספק עבודה בחקלאות ליהודים שהמירו את דתם.

לפני שהכל התחיל: שטח ה"חווה לדוגמה" שעשרים דונם ממנו נמסרו לחברת החשמל כדי להקים כאן את תחנת הכוח הראשונה בארץ ישראל. משמאל למעלה - בית שרמן, שהוקם ב-1909 ברחוב אלנבי בסמוך לכיכר המושבות. (המקור: אתר VTLV)

לפני שהכל התחיל: שטח ה"חווה לדוגמה" שעשרים דונם ממנו נמסרו לחברת החשמל כדי להקים כאן את תחנת הכוח הראשונה בארץ ישראל. משמאל למעלה – בית שרמן, שהוקם ב-1909 ברחוב אלנבי בסמוך לכיכר המושבות. (המקור: אתר VTLV)

עם העברת השטח לחברת החשמל, שופץ המבנה המרכזי של ה"חווה לדוגמה" שנותר על תילו והפך למשרדה הראשי של החברה באותם ימים. רוטנברג לא רק שקבע כאן את משרדו, אלא גם השתמש במבנה כדירתו הצנועה ולכאן נשלחו ארוחותיו ממטבח העובדים. ב-1927, בשל התפתחותו המשמעותית של איזור התעשייה בחיפה ומכיוון שעיר זאת הייתה קרובה יותר לתחנת הכוח ההידרו-אלקטרית שהלכה ונבנתה בנהריים – עבר המשרד הראשי של החברה לחיפה ומשרדי בניין "החווה לדוגמה" שהתפנו, אוכלסו על ידי הנהלת מחוז הדרום של החברה. ב-1955, לאחר שהולאמה החברה והתרחבה, נקבע בבניין זה מקום מושבה הקבוע של מועצת המנהלים וזכה בכינוי "בניין הדירקטוריון".

המבנה המרכזי של "החווה לדוגמה". משמש כיום כמקום מושבה הקבוע של מועצת מנהלי חברת החשמל (תצלום מאוסף ארכיון חברת החשמל)

המבנה המרכזי של "החווה לדוגמה". משמש כיום כמקום מושבה הקבוע של מועצת מנהלי חברת החשמל (תצלום מאוסף ארכיון חברת החשמל)

בניין הדירקרטוריון כיום (תצלום: יוסי וייס. מאוסף ארכיון חברת החשמל)

בניין הדירקרטוריון כיום (תצלום: יוסי וייס. מאוסף ארכיון חברת החשמל)

(מאוסף ארכיון חברת החשמל)

תוכניות הבניין שנועד לתחנת הכוח הוזמנו על ידי רוטנברג מכמה אדריכלים ומתוכן בחר רוטנברג את תוכניתו של האדריכל יוסף ברלין. הלה היתווה לחזית המזרחית של המבנה קו סימטרי מונומנטאלי קלאסי של בזיליקה רומית, שהיה אופייני לבתי כנסת שניבנו בארץ בתקופה הביזנטית. בחזית המבנה הוא קבע חלונות מוארכים ומשני צידיהם "פיליסטרים" – עמודים מודבקים נוסח טוסקאנה, המקשטים את שתי הכניסות למבנה. בד בבד הזמין רוטנברג מגרמניה שני מנועי דיזל בהספק של 500 כוחות סוס כל אחד ושני גנרטורים שהפיקו 300 קילוואט חשמל. עבודות הבנייה של התחנה החלו בסוף שנת  1922, בפיקוחו של המהנדס ארפד גוט. הבנאים היו ברובם הגדול עולים חדשים מרוסיה והפועלים שהתקינו את הגנרטורים ומנועי הדיזל, עבדו בפיקוח יועצים ומומחים שהגיעו מחו"ל עם המכונות.

הבנאים של תחנת הכוח מצטלמים למזכרת (תצלום מאוסף ארכיון חברת החשמל)

הבנאים של תחנת הכוח מצטלמים למזכרת (תצלום מאוסף ארכיון חברת החשמל)

הגנרטורים והמנועים שהפעילו אותם, לקראת סיום התקנתם במבנה התחנה (תצלום מאוסף ארכיון חברת החשמל)

הגנרטורים והמנועים שהפעילו אותם, לקראת סיום התקנתם במבנה התחנה (תצלום מאוסף ארכיון חברת החשמל)

פועלי חברת החשמל הצעירה מחברים לרשת את השנאי בקרן הרחובות אלנבי-שדרות רוטשילד. (תצלום מאוסף ארכיון חברת החשמל)

פועלי חברת החשמל הצעירה מחברים לרשת את השנאי בקרן הרחובות אלנבי-שדרות רוטשילד. (תצלום מאוסף ארכיון חברת החשמל)

תוך כדי בניית התחנה, פשטו עובדי החברה על רחובות תל-אביב והתקינו לאורכם במרץ את רשת הכבלים שנועדה להוליך את החשמל אל רחבי העיר. הם הציבו עמודים, מתחו ביניהם את הכבלים והקימו שני מבנים בהם הוצבו שנאים שהיו דרושים להפעלת הרשת: האחד בקרן רחוב אלנבי-שדרות רוטשילד והאחר בכיכר מגן דוד. שני מבני השנאים הללו עוצבו על ידי האדריכל אלכסנדר ברוולד, שתיכנן בין השאר את בניין הטכניון בחיפה  ב-1910. הוא הקנה לשנאים דמות של מצד קטן, עם צריח דמוי מסגד, שבראשו מעין עלי אבן. ככל שגדלה צריכת החשמל בעיר הוצבו בה שנאים נוספים ובסופו של דבר, לאחר שתושבי יפו הצטרפו לקהל לקוחות חברת החשמל, הגיע מספרם של שנאים אלה לששה. חלקם עוצבו על ידי האדריכל ריכרד קאופמן, בדמות מגדל מצרי עתיק, כפי שיורחב בהמשך.

לקראת הפעלתה של התחנה, פירסמה חברת החשמל מודעות הקוראות לציבור התל-אביבי להירשם במשרדי החברה כדי שיוכלו להתחבר לרשת. הייתה זו "יריית הפתיחה" של מיבצע שיווק נרחב, שנועד להפוך את כל תושבי תל-אביב לצרכני החשמל שתפיק תחנת הכח. בין השאר, דאגה חברת החשמל לפרסם ברבים, כי הראשונים שנרשמו לקבלת שירותיה היו ראש העיר מאיר דיזנגוף ואשתו צינה דיזנגוף, שחתמה במו ידה על חוזה אספקת החשמל הראשון בארץ. הייתה זו דוגמה מוצלחת ועד מהרה ניצבו תושבי העיר בתור במשרדי החברה, כדי לזכות גם הם בברכת החשמל שיופק בתחנת הכח.

(תצלום: אבי דרור, ויקיוונד)

(תצלום: אבי דרור, ויקיוונד)

ביקור לורד בלפור (רביעי מימין) בתחנה ב-1925, בלוויית ראש העיר דיזנגוף (שני מימין). משמאל ללורד בלפור ניצב פנחס רוטנברג. כן נראה בפמליית המלווים נחום סוקולוב - יו"ר ההנהלה הציונית באותם ימים (שני משמאל)

ביקור לורד בלפור (רביעי מימין) בתחנה ב-1925, בלוויית ראש העיר דיזנגוף (שני מימין). משמאל ללורד בלפור ניצב פנחס רוטנברג. כן נראה בפמליית המלווים נחום סוקולוב – יו"ר ההנהלה הציונית באותם ימים (שני משמאל)

צידו האחורי המקורי של מבנה תחנת הכוח, עם השלמתה ב-1923. השינוי הבולט בעיצוב צד זה לעומת החזית ניכר בחלונות המלבניים הענקיים המובנים בו. לעומת זאת כן נראים כאן, בצידי מבנה הגג, עמודי קישוט דומים לאלה שהותקנו גם בחזית הבניין. הרחבת הבניין ב-1926 כיסתה לחלוטין מהעין את הצד הזה של התחנה (תצלום מאוסף ארכיון חברת החשמל)

בניית תחנת הכוח הושלמה במאי 1923. ב-29 באותו חודש היא הופעלה לראשונה לנסיון, בנוכחות מפקח מטעם ממשלת המנדט, שבא לבדוק אם התחנה פועלת בהתאם לתנאי הזיכיון שקיבל רוטנברג. טקס ההפעלה הרשמי נערך ב-10 ביוני 1923. עיתון "הארץ" דיווח למחרת, כי בשמונה וחצי בערב "בא האדון רוטנברג בלוויית סגן מושל יפו… לרחוב נחלת בנימין קרן אלנבי, נכנס אל הטרנספורמטור ובעצמו לחץ על הכפתור ששלח את הזרם מן התחנה והאיר שש עששיות גדולות באור מבריק… קהל גדול, שמילא את הרחוב, השמיע תשואות סוערות לרוטנברג  והריע לכבודו בקריאת הידד…".

עד מהרה הפכה תחנת הכוח לסמל הקידמה וההישגים של התנועה הציונית ונעשתה לאתר ביקורים מבוקש, אליו הובאו אישים רמי מעלה שביקרו בעיר.

עד מהרה אילצה צריכת החשמל המתרחבת להפעיל גנרטורים נוספים בתחנת הכוח ומאחר שלא היה עבורם מקום במבנה המקורי, הוצמד לצידו המערבי ב-1926 בניין נוסף, כולל מגדל קירור. תוספת זאת כמעט הכפילה את השטח הבנוי של התחנה.

ב-1925 הוקם ליד תחנת הכוח מגדל מים, כדי להבטיח אספקת מים מסודרת לצרכי התחנה. המגדל תוכנן ונבנה על ידי המהנדס ארפד גוט, שפיקח גם על בניית התחנה עצמה וברבות הימים זכה לכינוי "מלך מגדלי המים" בזכות המגדלים שהקים בכמה מקומות בארץ. בקירבת מקום למגדל, נמצאים שרידי הבאר שנחפרה לצרכי "החווה לדוגמה" של המיסיון.

במשך השנים נמצאו למגדל שימושים נוספים על אספקת מים: במלחמת העצמאות הותקנה על גגו עמדת תצפית של ה"הגנה" אשר סייעה לשמירה על התחנה מפגיעה על ידי פורעים. בשלב מסויים שימש החלל הסגור בחלקו התחתון של המגדל כמחסן קירור. לאחר זמן, הוחלף המחסן בחנות מכולת שכונתית בשם "שער הזול".

ב-1999 עבר המגדל שיקום ושיחזור, על ידי חברת החשמל והמועצה לשימור אתרי מורשת. החנות בתחתית המגדל הוסבה לבית כנסת עבור עובדי המיתחם הסמוך של חברת החשמל, אבל השלט ההיסטורי של "שער הזול" נותר במקום כפי שהיה.

מגדל המים ברחוב החשמל 12 (תצלום: בני גבירצמן)

מגדל המים ברחוב החשמל 12 (תצלום: בני גבירצמן)

במרחק כמה צעדים מבסיס מגדל המים, נראים עדיין שרידי הבאר שנחפרה במקום במאה ה-19 לצרכי ה"חווה לדוגמה" המיסיונרית (תצלום: בני גבירצמן)

במרחק כמה צעדים מבסיס מגדל המים, נראים עדיין שרידי הבאר שנחפרה במקום במאה ה-19 לצרכי ה"חווה לדוגמה" המיסיונרית (תצלום: בני גבירצמן)

עיצובו הייחודי של מגדל המים שבה את ליבם של שני סטודנטים בפקולטה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי בחולון – טל יהוד ורועי דרבקין, שניגשו ב-2010 לתחרות עיצוב וייעוד מחדש של מגדלי מים שנערכה במסגרת התערוכה "מבטים חדשים". התערוכה שעסקה במגדלי המים שברחבי ישראל התקיימה ביוזמת המחלקה לארכיטקטורה של "בצלאל", המועצה לשימור אתרי מורשת, איקומוס ישראל, קרן פרסים של אוניברסיטת ברקלי ו"הצלמניה". שני המעצבים נתנו להצעתם את השם "פרוייקט אור עליון", על שם פיוט שכתב ר' אליהו חמווי בסוף המאה ה-19. הפיוט פותח במילים "אוֹר עֶלְיוֹן מֵאִיר כַּסַּפִּירִים כְּזֹהַר מְאוֹרוֹת בָּרִים" והוא נבחר כמחווה לבית הכנסת שפעל בבסיס המגדל באותם ימים.  המעצבים הפכו את המגדל למעין רגל של מנורת שולחן וכיסו את ראשו באהיל גדול, המטיל אור רך על הסביבה.

בהצעתם הסבירו השניים כי "האהיל הקוני הטיפוסי מעניק למגדל המים זהות חדשה, שמטרתה להאיר אותו לסובבים". עובדתם זו זכתה להיבחר במקום השלישי בתחרות, בקטגוריית הסטודנטים.

הדמיית מחשב של "פרויקט אור עליון"

הדמיית מחשב של "פרויקט אור עליון"

מבנה השנאי שהוצב בשדרות המלך ג'ורג' (כיום שדרות ירושלים) ביפו. צילום: מאוסף ארכיון חברת החשמל

מבנה השנאי שהוצב בשדרות המלך ג'ורג' (כיום שדרות ירושלים) ביפו. צילום: מאוסף ארכיון חברת החשמל

מלכתחילה התכוון רוטנברג לשווק ביפו את חלקו הגדול של החשמל שיפיק מתחנת הכוח, שכן מספר תושבי יפו בסוף 1922 היה כ-32,000, לעומת כ-15,000 בתל-אביב. משום כך גם נתן לחברה שהקים את השם "חברת החשמל ליפו" ולא "חברת החשמל לתל-אביב". אלא שכאן נתקל רוטנברג בחומה בצורה של לאומנות ערבית ועיריית יפו סירבה נחרצות לרכוש את "החשמל היהודי" מתחנת הכוח שלו. רק לאחר לחץ כבד של שלטונות המנדט ואחרי נפתולים והתחבטויות פוליטיות מסובכות, נכנעה עיריית יפו ללחצים והצטרפה לצרכני החשמל של תחנת הכוח בתל-אביב. יתר על כן: גדולי המתנגדים ל"חשמל היהודי" היו בין הראשונים ביפו שהצטרפו לצרכני החשמל של רוטנברג…

הארכת הרשת ליפו חייבה בין השאר הצבת שני שנאים חדשים. האחד מהם, שעוצב על ידי האדריכל ריכרד קאופמן בדמות מגדל מצרי עתיק, הוצב בקצה שדרות המלך ג'ורג' (כיום שדרות ירושלים) והאחר, שעוצב על ידי האדריכל אלכסנדר ברוולד בדמות מסגד, הוצב ברחוב עג'מי (כיום רחוב יפת). ב-16 בנובמבר 1923 הגיעו רוטנברג ומושל המחוז הבריטי אל השנאי בשדרות המלך ג'ורג'. המושל לחץ על כפתור ההפעלה ורחובות יפו הוצפו באור החשמל.

ב-1926 התחברה לרשת החשמל גם פתח תקוה. שלטונות הצבא הבריטי ביקשו אז מרוטנברג לקשר גם את מחנה סרפנד לרשת החשמל שלו. הבקשה נענתה וקו החשמל שנמתח למחנה, איפשר לספק חשמל גם לראשון לציון, שמיהרה להתחבר לרשת. אחריה באו נס ציונה, רחובות ומספר כפרים ערביים.

השנאי בשדרות ח"ן בתל אביב. הוקם בשנות ה-30 ועוצב בסגנון הבאוהאוז (תצלום: ריקי פלג, ויקי שיתוף)

השנאי בשדרות ח"ן בתל אביב. הוקם בשנות ה-30 ועוצב בסגנון הבאוהאוז (תצלום: ריקי פלג, ויקי שיתוף)

השנאי בקרן הרחובות יפת-ציונה תג'ר ביפו, שהוקם בשנות ה-20 (תצלום: דני גרשון, ויקי שיתוף)

השנאי בקרן הרחובות יפת-ציונה תג'ר ביפו, שהוקם בשנות ה-20 (תצלום: דני גרשון, ויקי שיתוף)

שנאי מ-1923 בקרן הרחובות אילת-גבולות-לווינסקי, לאחר שיפוצו ב-2011 (תצלום: מיכל גיל-לביאנט)

שנאי מ-1923 בקרן הרחובות אילת-גבולות-לווינסקי, לאחר שיפוצו ב-2011 (תצלום: מיכל גיל-לביאנט)

גורלם של שלושה מששת מבני השנאים הראשונים שהוצבו בתל-אביב וביפו לא שפר עליהם: השניים שהוצבו ברחוב אלנבי נהרסו כבר בשנות ה-50, כדי להקל על זרימת התנועה בעורק תחבורה עמוס זה ומבנה השנאי שניצב בקצה שדרות ירושלים ביפו נהרס באישון לילי בדצמבר 2007, כדי לפנות מקום לרכבת הקלה.  לעומתם שופצו ושומרו מבנה השנאי המזרים חשמל עד היום(!) בקרן הרחובות אילת-גבולות-לווינסקי, מבנה השנאי בקרן הרחובות יפת וציונה תג'ר ביפו ומבנה השנאי השישי, שהוקם מאוחר יותר בשדרות ח"ן.

כיום פזורים ברחבי תל-אביב שנאים רבים, אך הם כבר מותקנים במבנים פרוזאיים בהרבה לעומת אלה שהוקמו בראשונה.

כאשר החלה תחנת הכוח לספק חשמל לתל-אביב, מנתה אוכלוסיית העיר כ-20 אלף איש. עשר שנים לאחר מכן כבר הגיע מספר תושבי העיר ליותר מ-50 אלף וצריכת החשמל עלתה בהתאם. אולם תפוקת תחנת הכוח ההידרואלקטרית בנהריים, שנחנכה ב-1932, סיפקה את כל צריכת החשמל בארץ. בעיקבות זאת הודממו ב-1933 כל תחנות הכוח המונעות בדלק – בטבריה, בחיפה ובתל-אביב. עם זאת הן לא נסגרו ושימשו כעתודה למקרה הצורך. צורך זה הגיע עם פרוץ "המרד הערבי" ב-1936, שבמהלכו נהגו הערבים לנתק קווי חשמל ברחבי הארץ. פגיעתם של ניתוקים אלה פחתה ב-1938, עם הקמת תחנת הכח רדינג, הממונעת בקיטור, בצפון תל-אביב.

ככל שהתרחב ייצור החשמל בארץ, ירדה חשיבות תחנת הכוח בתל-אביב וב-1957 הופסקה פעילותה לחלוטין.

ב-1994 החלה חברת החשמל בשימור מבנה התחנה. ממעטפת הבניין הוסרו תוספות שונות שחרגו מצורתו המקורית ובתוך המבנה הותקנה תחנת-משנה חדשה, שנועדה לשפר את אמינות אספקת החשמל לתל-אביב.

תחנת הכוח רדינג, שנעשתה עם השלמתה ב-1938 למקור החשמל העיקרי של תל-אביב (מאוסף ארכיון חברת החשמל).

תחנת הכוח רדינג, שנעשתה עם השלמתה ב-1938 למקור החשמל העיקרי של תל-אביב (מאוסף ארכיון חברת החשמל).

ב-1934 שוב הוגדל מבנה התחנה. הפעם – בפינתו הצפון-מזרחית. באגף החדש (מימין) הותקנו בית מלאכה לטיפול בגנרטורים ומשרדים. (תצלום: בני גבירצמן)

ב-1934 שוב הוגדל מבנה התחנה. הפעם – בפינתו הצפון-מזרחית. באגף החדש (מימין) הותקנו בית מלאכה לטיפול בגנרטורים ומשרדים. (תצלום: בני גבירצמן)

תחנת הכוח (בתצלום מ-1946, מכיוון התחנה המרכזית הישנה של תל-אביב), אחרי התוספות השונות שניבנו סביבה במהלך השנים. (המקור: אתר VTLV)

תחנת הכוח (בתצלום מ-1946, מכיוון התחנה המרכזית הישנה של תל-אביב), אחרי התוספות השונות שניבנו סביבה במהלך השנים. (המקור: אתר VTLV)

בתחילת שנות ה-90, ביצעה חברת החשמל, בשיתוף המועצה לשימור אתרי מורשת, עבודות שימור נרחבות במבנה ובסביבתו. עבודות אלה, שתוכננו ופוקחו על ידי האדריכל אריה שאואר, כללו הסרת תוספות בנייה שחרגו מצורתה המקורית של מעטפת התחנה וכן סילוק מבנים ארעיים שהוקמו בשטח במשך הזמן. על תהליך השימור הזה קיבלה חברת החשמל ב-1997 תעודת הוקרה מנשיא המדינה דאז, עזר ויצמן.

מקורות
• אביצור שמואל (1984), לפני החשמל, עת-מול, כרך ט', גליון 4, עמודים 11-13.
• אביצור שמואל (1972), חיי יום-יום בארץ ישראל במאה הי"ט, הוצאת "עם הספר", עמוד 341.
• ביגר גדעון (1984), התפתחות השטח הבנוי של תל-אביב בשנים 1909-1934. סידרת עידן 3, הוצאת יד יצחק בן צבי, עמוד 56.
• נאור מרדכי (2003), ברכת החשמל, הוצאת יצחק בן צבי וחברת החשמל.
• רכט דני, השנאי "השלישי" בגבול יפו תל-אביב, "תל-אביב 100",  האנציקלופדיה העירונית.

המצגת הוכנה בסיועה של מיכל גיל-לביאנט, המחלקה לקשרי ציבור, חטיבת שיווק ורגולציה, חברת החשמל.

בתצלום: מתחם תחנת הכוח כיום, במבט מדרך בגין. משמאל – הבניין המקורי של התחנה. צמוד אליו מימין מבנה תחנת המשנה, שהוקם ב-1994. ברקע, מימין, ניצב מגדל המשרדים של חברת החשמל (תצלום: בני גבירצמן)

בתצלום: מתחם תחנת הכוח כיום, במבט מדרך בגין. משמאל – הבניין המקורי של התחנה. צמוד אליו מימין מבנה תחנת המשנה, שהוקם ב-1994. ברקע, מימין, ניצב מגדל המשרדים של חברת החשמל (תצלום: בני גבירצמן)

הישארו מעודכנים

מאמרים ועדכונים אחרונים

נגישות

  • גודל פונטים

מקרא נגישות

לתאימות מלאה יש להשתמש בדפדפנים כרום ופיירפוקס
למעבר בין אלמנטים בדף לחץ על מקש ה - Tab, לחזרה אחורה לחץ על צרוף המקשים - Shift + Tab

בכלי נגישות זה ניתן לבצע מספר דברים

  • - להחליף צבעוניות של האתר במחלקת הצבעוניות
  • - להגדיל ולהקטין פונטים ללא שבירות עיצוביות
  • - להדגיש כותרות ולינקים בקו מתאר תחתון
  • - ניתן גם לעבוד מקלדת בלבד ולגלוש באתר
  • - ניתן להפעיל מסמך ללא עיצוב כלל
  • - ניתן לאפס הכול לברירת המחדל

ניתן להגיע למקומות עיקריים בקלות ע"י צירופי המקשים הנ"ל

  • ESC מאפס את האינדקס של המסמך ומציב אותו בתפריט ניווט מהיר
  • ALT + i – כיבוי והדלקת מידע זה
  • ALT + m – מעבר מהיר לתפריט הנגישות
  • ALT + s – מעבר לתפריט ניווט מהיר
  • ALT + 1 – חזרה לדף הבית
  • ALT + 2 – מעבר לתפריט הראשי
  • ALT + 3 – מעבר לתוכן המרכזי בעמוד
  • ALT + 4 – מעבר לחיפוש כללי
  • ALT + 5 – מעבר לדף יצירת קשר

במידה ועוברים בין דפים באתר המידע לגבי הבחירות שביצענו נשמר וממשיך עם הגולש אל הדף הבא