אמבטיה לציור

מרתק ללוות את מלאכת השימור של הציורים, האיורים ויצירות האמנות על דמותו ופועלו של הרצל, שטופלו לאחרונה במעבדת השימור בארכיון הציוני. הצצנו למעבדה וצפינו במלאכתה של המשמרת.

אולם הקונגרס הציוני השני בבאזל, 1898, דיו על נייר. H1\3241))

רישום מקורי של מנחם אוקין בשלבי השימור, אוקטובר 2022

ה”פספוס” הגדול של הקונגרס הציוני הראשון בבאזל באוגוסט 1897 היה, שאיש לא צילם אותו! אל הקונגרס השני, שהתכנס שנה לאחר מכן באותו מקום, כבר הוזמן הצייר מנחם אוקין(Menachem Okin) , שגם עיצב את כרטיס הכניסה לקונגרס זה. אחדים מאיוריו פורסמו בביטאון התנועה הציונית ‘די-וולט’ מיד עם סיום הקונגרס לצד תיאור האירועים המרכזיים בו. בתקופה, שבה צילומי עיתונות עוד לא היו נפוצים, הפכו איוריו של אוקין מקור מרכזי לתיעוד האירוע ומשתתפיו. בנוסף לעותקים של גיליונות ‘די-וולט’ איורים אלה שמורים בארכיון גם כתצלומים וגם כהדפסים. אוקין התבסס עליהם, כשיצר שני רישומים נוספים, שלא פורסמו בעיתון. אחד מהם הוא קולאז’ של צירי התנועה הציונית מריעים להרצל – ציור שהפך לפוסטר מזכרת מן הקונגרס השני.

מזכרת מן הקונגרס הציוני השני עם ציורו של מנחם אוקין, 1898. (H1\3999)​

בארכיון תיאודור הרצל שמור הציור המקורי של הרישום השני בחתימת האמן. הוא טופל לאחרונה בידי משמרת הנייר במעבדת השימור של הארכיון. בציור זה נראים מאות צירי הקונגרס בגבם נושאים עיניים אל ראשי התנועה הציונית בעת נאומו של הרב יצחק רילף, מי שתחילה היה מן המפקפקים הגדולים בהרצל ולאחר הקונגרס הראשון נמנה עם תומכיו הגדולים. לצד המוני הגברים באולם בולטות כעשר נשים עוטות מגבעות אופנתיות מהודרות. ברקע בימת הנואמים נראים שני פסים אנכיים, המייצגים את הטלית. 

הצייר הווינאי מנחם אוקין כבר היה מוכר להרצל ולחבריו כמאייר של סמלים ציוניים, ואיוריו פורסמו מעת לעת לצד הכתבות ב’די-וולט’. ציורי הקונגרס השני הם התיעוד החזותי המפורט ביותר שנותר ממנו, ועם השנים הפכו מזוהים גם עם הקונגרס הראשון שלא תועד. לימים שימשו איורים אלה את מעצבי האולם, שבו התקיימה ההכרזה על הקמת המדינה בה’ באייר תש”ח. הם ביקשו לצקת בטקס מסר ציוני של ישן וחדש, ועיצבו את קיר הרקע לשולחן הנשיאות בזיקה לבימת הקונגרס.

הכנות לשטיפה: המשמרת מוודאת, שהדיו לא מתמוסס בציור, בחתימת האומן ובגב הציור.

לפני טיפול שימורי ביצירת אומנות נוהגת המשמרת לחקור אודות האומן ודרכי עבודתו, אך פועלו של אוקין לא זכה למחקר מקיף, ומלבד ציורי הקונגרס יצירתו כמעט לא מוכרת. המשמרת הבחינה, שנייר הציור מאוד הצהיב בגלל איכותו הנמוכה. המגע עם האוויר וגרגרי האבק, שדבקו בו, עלולים לגרום להתפוררותו. כדי להסיר את גרגרי האבק היא הכניסה אותו לאמבטיה… לפני השטיפה היא בדקה את מידת מסיסות חומרי הציור למים ולחומרי הטיפול, כדי להבטיח שלא יפגעו. בעזרת מכחול לח היא הרטיבה קלות פיסות דיו ועיפרון בשולי הציור, והספיגה אותם בנייר סופג. אחרי שווידאה, שהצבע לא יורד, אפשר היה להתחיל ברחצה.

באמבטיה השטיפה נעשית בשלבים. מספיגים את הנייר קלות, ומוסיפים בהדרגה חומרים להסרת כתמים. חוזרים על השטיפה כל עוד המים נותרים חומים.

לאחר השטיפה הנייר הרטוב הונח בין שני גיליונות נייר סופג לייבוש וליישור סימני הקיפול הישנים.

כעת נדרש להסיר את שאריות הדבק, שלא ירדו במים, ולנקות את הכתמים שהותיר. אדי חומרי ההמסה (סולוונטים) רעילים, ולכן פעולה זו מתבצעת מתחת למנדף – מתקן מיוחד, ששואב את אדי הכימיקלים החוצה תוך כדי העבודה.

הסרת הדבק וניקוי הכתמים מתחת למנדף 20220728_105722

נדרש לחזור שוב ושוב על הפעולה תחת המנדף עד להשגת התוצאה המבוקשת: הסרת הדבק הישן, וניקוי מיטבי של כתמי ההתחמצנות, שנותרו תחתיו על הנייר.

לאחר השטיפה ניתן להבחין בסימני המסגור מן העבר. האם היה זה הרצל, שהזמין את מסגור הציור, ותלה אותו בחדר עבודתו? קשה לדעת. עם סיום הטיפול יאוחסן הציור במעטפה מתאימה נטולת חומצה.

———–

עמרי שלמון, מנכ”ל המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

לא אחת בקוראינו פרק בתנ”ך, בעיקר בנוגע לאירועים מכוננים במורשתו של עם, מתעוררת בנו סקרנות, שהיא מעבר להישג יד, לדמיין את תיאורי הטבע, הסביבה, הצומח והחי במציאות של אותם ימים, בהשוואה לימינו אלה. נראה שלעולם סקרנות זו לא תבוא על סיפוקה.

הרגשה דומה, אך שונה במעט במהותה, נוגעת לאירועים שונים שזה “עתה” התרחשו. כאלה הם, ללא ספק, האירועים המכוננים אחרי אלפיים שנות גלות של כינוס נציגי העם היהודי בבאזל, בקונגרס הציוני הראשון (1897) ובקונגרס השני, שנה לאחר מכן.

הצייר המוכשר מנחם אוקין, שביד אומן צייר את הכינוס של נציגי העם היהודי בקונגרס השני, העביר לנו ולדורות הבאים תיעוד כמעט מושלם שלו. התיעוד שופך אור על האישים ועל נציגי הקהילות, שבלבושם המהודר ופניהם הקורנות מעוצמת המעמד, מעבירים בנו תחושה עמוקה ואותנטית כאילו היינו שם בעצמנו.

המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל שמחה להיות שותפה לפעולות שימור “ארכיון הרצל”, השמור בארכיון הציוני, ולאחריות הרבה הכרוכה בכך. שפר מזלנו, וזכינו למעין נגיעה “במגילות הגנוזות” ממש באחד האירועים הדרמטיים שבתולדותינו.