גילויים חדשים על הפרוכת של הרצל

פרוכת מרשימה ומפוארת בצבעי תכלת-לבן עם מגן דוד, שבתוכו אריה לצד שבעה כוכבים, כיסתה את ארונו של תאודור הרצל במסע קבורתו השנייה מווינה, להר הרצל בירושלים, באוגוסט 1949.
מאז ועד 2019 נעלמו עקבותיה של הפרוכת, ונותר רק תיעוד שלה בצילומי האירוע ובקומץ תעודות עם רישום סכמטי של הפרוכת. לאחר שנמצאה הפרוכת, ונמסרה לארכיון הציוני המרכזי, היא טופלה במעבדת השימור על מנת להבטיח את הישמרותה לדורות הבאים.

הפרוכת, שהוכנה ביוזמת נשות ויצ”ו בווינה ב-1936 לכיסוי ארונו של הרצל, כשיועבר לקבורה בארץ ישראל.(PHPS\1338270) 

את הכנת הפרוכת יזמו נשות ויצ”ו בווינה כבר ב־1936 בעקבות ההחלטה, שהתקבלה בקונגרס הציוני ה־19 בלוצרן למימוש צוואתו של הרצל ובקשתו להעלות את עצמותיו לקבורה בארץ ישראל.
הן נעזרו באדריכל פרופסור אוסקר שטרַנד לתכנן את היצירה ובאמן היודאיקה ארתור וייס לביצועה.
מימוש החלטת הקונגרס התעכב, ובינתיים פרצה מלחמת העולם השנייה, שבמהלכה פלשו הנאצים לאוסטריה, מקום קבורתו של הרצל לאחר מותו. נשות ויצ”ו מסרו את הפרוכת למשמורת זמנית לידיו של מנחם אוסישקין, שעמד בראש קרן קימת לישראל. הוא הציב אותה ב”חדר הרצל” במשרדי קק”ל בבניין המוסדות הלאומיים בירושלים. רק כשהגיעה העת, ועצמותיו של הרצל הועלו לישראל, הועברה הפרוכת לווינה, וכיסתה את הארון, שהגיע לארץ בטיסה מיוחדת של חברת “אל על” בדרך לקבורה בהר הרצל.

ארונו של הרצל מכוסה בפרוכת, מוצג ברחבת בבניין המוסדות הלאומיים בירושלים במסע ההלוויה לקבורתו השניה, 1949. (PHG\1010267)

בתום הקבורה בהר הרצל נעלמו עקבותיה של הפרוכת, וכל הניסיונות למצוא אותה היו לשווא. בשנת 2019 הוכן עבור “מרכז הרצל” העתק מוקטן של הפרוכת בהתבסס על התצלומים ועל השרטוט, שנשמרו בארכיון הציוני המרכזי. ימים ספורים לאחר מכן, באופן מפתיע, נמצאה הפרוכת המקורית במחסן במשרדי קק”ל בתל אביב. היא נמסרה לארכיון הציוני, ועברה טיפול משמר. 

שרטוט תוכנית הפרוכת, שהוכנה בווינה לכיסוי ארונו של הרצל לקראת הכוונה להעלות את עצמותיו לקבורה בארץ ב־1936. (H1\2283)

הפרוכת בולטת בגודלה (מידותיה כ-4.20X2 מטר), והיא ארוגה שתי וערב בחוטי צמר על גבי חוטי כותנה (שתי). חלקה העליון וחלקה התחתון ארוגים בחוטי צמר בהירים וביניהם משטח תכלת.
על מלבן התכלת רקום מגן דוד, שבמרכזו תבליט אריה ממשי ולצידם רקומים שבעה תבליטי כוכבים ממשי מעוטרים בחוטים בצבע זהוב.
על החלקים הבהירים רקומים בצמר שחור פסוקים בהשראת ספר יחזקאל וציטוטים מתהילים ומספרו של הרצל “מדינת היהודים”. 

הפרוכת לאחר שאותרה במשרדי קק”ל, 2019

לאחר שהועברה לארכיון, הונחה הפרוכת בחדר נפרד על שולחן עבודה גדול. משמרת הטקסטיל זיהתה, כי תבליטי הכוכבים ממשי במילוי קרטון צברו כתמים, נשחקו ונקרעו, ונוצרו שקעים, שפגמו בזרועות הכוכב.
בגלל מצבו של הבד לא ניתן היה להסיר את הכתמים. המשמרת תיקנה את הקרעים בעזרת פיסות משי בגוון דומה, והוסיפה חומר מילוי כדי לחדש את המראה הנפוח.
על מנת לתקן את תבליט האריה, שעשוי מחומר במילוי רך, נדרשה מלאכת תפירה מאומצת בעזרת מחטים מיוחדות, דקיקות, קטנות ומעוגלות, שהוזמנו משוויץ.
המשמרת תפרה מעל התבליטים שכבה של בד רשת (טול) עדין כדי לייצר שכבת הגנה נוספת מפני פגיעה עתידית.

לפני ואחרי: מימין כוכב קרוע, משמאל הכוכב לאחר תיקון הקרעים מילוי השקעים, והוספת בד רשת להגנה.

הוספת בד רשת מעל לתבליט האריה

כמקובל ברקמה מסוג זה, עם הכנתה של הפרוכת הוצמדו לצדה האחורי פיסות בד כותנה עדין לתמוך ברקמת האותיות.
תנאי האחסון הרעועים, שבהם נשמרה הפרוכת במשך עשרות שנים, גרמו לשחיקה של שולי הבד ולהיווצרות כתמים. המשמרת יישרה את השוליים, ותפרה אותם אל האריג בתפר גס.
היא הוסיפה ביטנת בד חדשה, המכסה את כל הצד האחורי, כדי למנוע חיכוך ושחיקה של האותיות הרקומות במשך הזמן.

מצדה האחורי של הפרוכת נוספה ביטנה, היוצרת חיץ בין הרקמה ובין המשטח עליו היא תונח

תוך כדי הטיפול בצידו האחורי של האריג אותרה בשוליים חתימת האמן בראשי התיבות א”ו – ארתור (אברהם) וייס, אמן יודאיקה מווינה, שנספה באוושויץ ב-1942.
אשתו ובנו יצחק, שהיה כבן שלוש, שרדו את המלחמה, ועלו לארץ. יצחק וייס שמע מאימו, כי אביו היה שותף בהכנת הפרוכת, שכיסתה את ארונו של הרצל, אך היה משוכנע, כי היא טועה, משום שחשב שהפרוכת הוכנה רק סמוך למועד העלאת העצמות ב-1949, ואילו אביו נספה שנים קודם.
לימים, כאשר חיבר יצחק וייס את ספרו “הרצל – קריאה חדשה” (2008) הוא נחשף במקרה למידע, שהפרוכת הוכנה כבר ב־1936 (תרצ”ו), ואף איתר את התרשים בארכיון.
גילוי חתימת האמן בשולי הפרוכת הוא חיזוק נוסף למלאכתו של אמן היודאיקה ארתור וייס, עדות שתישמר לנצח בארכיון.

ד”ר יצחק וייס נחשף לחתימת אביו ארתור וייס, רקומה על צידה האחורי של הפרוכת

איחסון הפרוכת בצורה מיטבית, ולאחר השלמת שיפוץ בניין הארכיון אף הצגתה למבקרים, הם אתגר גדול. נדרש לשמור אותה פרושה מבלי לקפל אותה, אך גודלה ומשקלה מחייבים מציאת פתרונות אחסון יחודיים.
בינתיים, היא מגולגלת על מתקן, שנבנה במיוחד במעבדת השימור, ועטופה בבד טייבאק (Tyvek) בד נושם, עמיד למים ודוחה אבק.

מתקן אחסון זמני לפרוכת

הפרוכת ואני

אברהם דובדבני (דובדב), לשעבר יו”ר ההסתדרות הציונית העולמית, ויו”ר קרן קימת לישראל.

“כאשר מלאו מאה וחמישים שנה להולדתו של בנימין זאב הרצל (2010), נשאתי דברים על קברו מתוקף תפקידי כיו”ר ההסתדרות הציונית העולמית. בחרתי להתייחס למשפטים הרקומים על הפרוכת, שעטפה את ארונו של הרצל בעת קבורתו השנייה בירושלים, המבטאים את תמצית מטרות התנועה שחולל: קיבוץ הגלויות באדמת ארץ ישראל – כפי שמובא גם בחזון העצמות היבשות של יחזקאל הנביא; בניית מדינת ישראל בחומר וברוח, המתוארת בפסוק “הזורעים בדמעה ברינה יקצורו”, המשקף את תהליך שיבת ציון; מדינת ישראל כאור לגויים – שפועלה “יפעל פעולה חזקה ורבת ברכה לטובת האנושות כולה”.

התוודעתי אל הפרוכת שנים אחדות קודם לכן, עת כיהנתי כיו”ר עמית של קרן קימת לישראל. קיבלתי אז פניות נרגשות מחברים לאתר את הפרוכת, שהייתה במשמורת של קרן קימת לישראל, ועקבותיה נעלמו לאחר הקבורה השנייה ב-1949. חרף החיפושים היסודיים הניסיון לא צלח. עוד טרם זכיתי לראותה, הוקסמתי מן המחשבה הרבה, שהושקעה בעיצוב הפרוכת המיוחדת, בבחירת הסמלים ובתוכנה.

היה זה אך טבעי שכעבור שנים אחדות, בעת כהונתי כיו”ר הצ”ע, נעניתי לפנייתו של ד”ר יצחק וייס, בנו של האמן שעיצב את הפרוכת, לשחזר אותה ולייצר לה העתק. את ניהול משימת השחזור הטלתי על עודד פויר, מנהל “מרכז הרצל” בהר הרצל.

הייתה זו משימה מאד מורכבת, שכן עמדו לרשותו רק תמונות וקטעי סרטים בשחור-לבן, ונדרש היה לפענח את סוג הבד, את צבעו ואת צבע חוטי הרקמה. רונית גור ממעלות, המתמחה באמנות יהודית, לקחה על עצמה את האתגר הקשה, ושלתה את הרמזים מחומרי התיעוד. לאחר חודשי עמל רבים הוציאה שיחזור מושלם, שנחשף לציבור בטקס הזיכרון להרצל באותה שנה – השנה שבה מלאו 70 שנה להעלאת עצמותיו לארץ.

עם כניסתי לתפקיד יו”ר קק”ל, דאגתי, כי הפרוכת המקורית, שאותרה זמן קצר לאחר מכן, תוחזר להסתדרות הציונית העולמית ולמקומה הטבעי בארכיון הציוני המרכזי – שם ניתן לשמור אותה לדורות הבאים בתנאים מתאימים, ולהציגה מפעם לפעם. לשמחתי, בזכות ההחלטה ההיא לשחזר את הפרוכת שנעלמה, הציבור יכול לצפות בהעתק המשוחזר המוצג בהר הרצל, ולהתרשם מהיצירה המרשימה – מבלי שייפגע המקור.”