הרצל ילד טוב

“אבא יקר” הרצל בן השש כותב לאביו. המכתב לאחר השימור. H1\126))

בתמונה: הרצל בילדותו, 1865 לערך  (PHPS\1338310)

חמישה מכתבים יוצאי דופן שמורים בארכיון הרצל, ובהם גם המכתב הקצר שלפנינו, הכתוב בהונגרית. בכתב יד עגול מספר הבן לאביו שהוא ילד טוב, לומד טוב, ושהוא אוהב אותו. את הדברים כתב הילד תיוודור הרצל לאביו יעקב בהיותו כבן שש. הם כתובים בדיו שחורה בין שורות, ששורטטו בעפרון על דף מתוך בלוק לרישום. הבן החרוץ הקפיד על מיקום האותיות ביחס לקווים, שמר על השוליים השמאליים, וחתם בשמו המלא Tivadar (תיאודור). נראה שהרצל כתב את המכתב במסגרת תרגול כתיבה בלימודי השפה ההונגרית  כתלמיד בבית הספר היהודי בעיר הולדתו פשט (כיום בודפסט, אז חלק מהאמפריה האוסטרו-הונגרית). מבחינת הרצל הייתה זו שפה שנייה, נוסף על גרמנית, שפת אימו שבה דיברו בבית הוריו. אמנם בתקופת התיכון הוא נתקל בקשיים, אך יבול הכתובים, שכתב מאוחר יותר כעתונאי, כמחזאי, כסופר וכחוזה, מעיד על היסודות שהוטמעו בו בצעירותו.

משפחת הרצל: האב יעקב, הילדים פאולינה ותיאודור והאם ז’אנט.  (PHG\1019916)

לעולם אין לדעת מה מבשרים הפתקים הראשונים, שילדים כותבים להוריהם. הקשר החם והאוהב בין הרצל לאביו יעקב נמשך עד יומו האחרון, ושני הוריו היוו עבורו משענת גדולה. בני המשפחה שמרו את המכתבים, שהרצל שלח להם במשך השנים יחד עם  מסמכים אישיים נוספים. הרצל עצמו שמר פתקים, וטיוטות, את יומניו, מכתביו ואת יצירותיו הספרותיות. לאחר מותו נשמר ארכיון תיאודור הרצל על ידי מנהלי העיזבון שלו, ובשנת 1937 הוא הועבר לארכיון הציוני המרכזי בירושלים.

לפני השימור. המכתב היה שמור בתוך עטיפת פלסטיק שקופה ואטומה

פתק זה נכתב לפני 165 שנה בקירוב, וניתן להבחין שבעבר, לפני שהועבר לארכיון, הוא קופל לארבע. כדי למנוע את התפוררות הנייר טופל הפתק במהלך השנים: פתחו אותו, יישרו את הקפלים, וייצבו את הקרעים בעזרת נייר יפני עדין ודבק מסיס במים. בכדי שאפשר יהיה לעיין במסמך מבלי לפגוע בו, הניחו אותו בין דפי פלסטיק שקוף שהודבקו בשוליים בדבק דו-צדדי, כפי שהיה מקובל בשעתו. עם השנים התברר, ששיטת אחסון זו פוגעת בנייר: החומר הפלסטי מכיל PVC,שפליטתו גורמת לנייר להתחמצן ולהתפורר. מגע הנייר עם דבק דו-צדדי גורם לו להצהיב, ובעקבות הלחות, שמצטברת במעטפה האטומה, עלול להתפתח עובש. לכן נדרש לטפל במסמך מחדש ולאפשר את שימורו לדורות.

משמרת הנייר במעבדת השימור בארכיון הציוני הסירה את מעטפת הפלסטיק האטומה, וערכה בדיקות לוודא, שממיס הדבקים לא פוגע בנייר או בדיו. בעזרת צמר גפן וסכין מנתחים עדינה (סקלפל) היא קילפה את הדבק והמיסה את השאריות מן הקיפולים ומשולי הדף. היא וידאה, שהתיקון שנעשה בעבר לחיזוק סימני השחיקה בדף השחוק באמצעות נייר יפני ודבק מסיס במים יציב ותקין, וניקתה את כתמי השומן. כדי לאחסן את המסמך בצורה מיטבית היא הכינה עטיפת מיילר במידה מתאימה. המיילר, חומר שקוף, העשוי פוליאסטר נטולpvc  משמש לאחסון ארוך טווח של יצירות אמנות מוזיאליות ושל אוספי ארכיון, מכיוון שהוא לא דוהה ולא מצהיב ושומר על יציבות לאורך שנים. את עטיפת המיילר היא הלחימה בשני צדדים. באופן זה המסמך מוגן, ובמידת הצורך ניתן להוציא אותו בקלות מן המעטפה.

נייר יפני, שהודבק בעבר בצידו האחורי של המכתב לחיזוק קיפולי הנייר

עם הסרת עטיפת הניילון ניתן להבחין כי בשולי הדף מוטבע שם אימו של הרצל, ג’נט Jeanette

“אנשים מפורסמים מתקבעים לנו בתודעה במראה מסוים, המאפיין אירוע או תקופה בחייהם. כך גם הרצל, שכאשר חושבים עליו, עולה לנגד עינינו תמונה של אדם בוגר ומזוקן. בדרך כלל לבוש בחליפה. לפעמים נשען על מעקה מרפסת, והנה כאן אנו פוגשים הרצל אחר – את הילד תיאודור.

מוזר לדמיין את הרצל העיתונאי, הסופר והחוזה כילד, כתלמיד או כבן אוהב ואהוב. מסקרן לדעת על מה חשב באותם ימים וכיצד דמיין לעצמו את חייו הבוגרים. האם שיער שימצא את עצמו בתפקיד מרכזי בעיצוב הרעיונות הציוניים המלווים אותנו עד היום? אילו זרעים של הרצל החוזה היו טמונים בילד בן השש, שכתב את המכתב לאביו.

כאשת חינוך וכאמא מכתבו של הילד תיאודור ריגש אותי במיוחד. זהו אמצעי חשוב ללמד ילדים, כי כל אדם גדול ודגול היה בעבר ילד, וזוהי הזדמנות מצוינת לבקש מילדינו להעלות את מחשבותיהם על הנייר. עלינו המבוגרים מוטלת האחריות לשמור על ניירות אלה למען העתיד, ולהראות להם בבגרותם פיסה מחייהם. מי יודע אילו יסודות, שאנו מטמיעים בהם היום יהפכו למסד בבניין ארצנו ותרבותנו.“

קרן שרעבי רייש, מנהלת מחלקת חינוך, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל