מהנעשה במכון איילון-אוקטובר 2019

לידידינו שלום
השנה “נפלו” כל החגים בחודש אוקטובר (כולל ערב כיפור ויום כיפור בהם המוזיאון סגור), למרות
מספר ימי העבודה החסרים מספר המבקרים היה גבוה משנים קודמות, ובחול המועד סוכות הייתה
עלייה של 22% במספר המבקרים לעומת שנה שעברה. ( 61% תיירות חוץ).
נערך מפגש משפחתי של כל צאצאי משפחתו של האלוף יוסף אבידר ז”ל (מנהל תעש במחתרת)
והוגה רעיון המפעל. כולל סיורים.
מכללת פיקוד ומטה של צה”ל הגיעו לסיור ומפגש פרידה ממפקדם היוצא.
בעקבותיהם הגיעו קציני המכללה לפיקוד טקטי לסיורים ושיחה עם רני בנושא סליקים ותחבולות.
חט”ב אליעזר בן יהודה מנס ציונה וחט”ב דה שליט ברחובות (כיתות ח’) קיימו גיחה, במסגרת של”ח,
של יומיים כולל שינה באוהלים וסיורים.
מח’ החינוך של המועצה קיימה פורום של רכזי הדרכה.

גיחה של”ח כיתות ח’. צולם ע”י רני אורן

ותשמעו סיפור: מתוך ספר ‘בדרך לצה”ל’ ,
מתאר יוסף אבידר את המצב:

לאחר בדיקה ולימוד ראשוני של תוכנית הייצור ה’מכונים’ וכוח האדם, מצאתי כי חמור מכל
הוא המחסור בכדורים, הגעתי למסקנה כי עלי להתרכז בייצור תחמושת ומשיכת מהנדסים
צעירים לעבודה, כדי לקדם את הכושר הטכני של מפעלנו.
אם נייצר די כדורים, אפשר יהיה להרחיב את ייצור הסטנים. את ה’מכונות של ארזי’ הוציאו
מהארגזים, אך התברר כי בכך אין די, שכן ייצור הכדור הוא עניין מורכב הדורש ידע.
לצורך זה גייס חיים סלוין את ארוין בלאו, מהנדס שעבד בבתי חרושת לנשק באוסטריה
ובבלגיה והגיע ארצה בראשית מלחמת העולם השניה. “יש צורך לייצר כדור!” פנה אלי
סלוין במין פנייה של פקודה, כדרכו… מספר בלאו האוסטרי.
“כשיש צורך, אז אין ברירה, נייצרו” – עניתי – “אבל אין מכבשים”.
“אין דבר” – ענה לי סלוין, “ניקח ונתקין את הגרוטאות שהובאו על-ידי ארזי וחצ’קו”.
“אבל גם נחושת אין!” – הססתי עוד.
“לא יתכן!” – צעק ויצא מכליו- “ניקח שבבי נחושת ונתיכם, ניקח תרמילים מפגזי תותחים,
נסחוב, נגנוב”
‘שנת הכדור’ החלה. הכדור שלט בייצור בשנה זו.

תשובה לשאלת חודש אוקטובר: העונש על ייצור נשק ותחמושת בתקופת המנדט הבריטי היה מאסר והוצאה להורג

זוכה שאלת חודש אוקטובר: קורי גולדמן

שאלת חודש נובמבר: לאן הועברו המכונות לאחר קום המדינה?

היכנסו לדף הפייסבוק של מוזיאון מכון איילון וענו נכונה

בידידות
רני אורן
וצוות מכון איילון