תערוכה חדשה: חיפה תחתית, גיל בר

עם סיום מלחמת 1948 נותרו בעיר מאות מבנים ריקים ומצולקים של הצד הערבי. המבנים הועברו לבעלות ולניהול ממשלתיים ושימשו כבר בראשית שנות ה-50 ליישוב עולים חדשים, שעזבו בהמשך לשכונות אחרות.

כ-60 שנים לאחר מכן, במסגרת חוק ההסדרים לשנת 2009 והרפורמה במינהל מקרקעי ישראל (שמה הקודם של רשות מקרקעי ישראל), החלה המדינה לשווק רבים מן המבנים הללו לציבור הרחב במסגרת מכרזים ממשלתיים. מבנים רבים החלו לעבור שוב לידיים פרטיות. עיריית חיפה יצאה במספר מיזמים שמטרתם הייתה להחיות אזורים אלה ולמשוך אליהם אמנים, אנשי תרבות וסטודנטים. מיזמים אלה ביקשו אולי למחוק את העבר של השכונות וליצוק להווה שלהן רוח חדשה ושונה שתביא עמה האוכלוסייה החדשה.

מקבצי המבנים הנטושים-אטומים והרוסים הם סוג של אנדרטאות בנוף העירוני – ניצבים שם ומהווים שריד לנקודות מפנה היסטוריות בסיפורה של חיפה. העיר הנה אוסף של מבנים עם סיפור, פאזל של מרקמים המאפשרים קריאה מורכבת של קורותיה והכוחות שהביאו לעיצובה הייחודי.

הספר והתערוכה חיפה תחתית הם שרטוט דיוקן עירוני מורכב בנקודת זמן מסוימת. אסופה זו של תצלומים מעלה שאלות על העיר, על ההיסטוריה שלה, על הפוליטיקה שלה וגם על עתידה. גם שכבה זו שנגלית אלינו בתמונות תתכסה בעתיד בשכבה אחרת ותשנה את אופיה עם השנים.

אוצרת: יפעת אשכנזי

 אני יוצר דימויים באופן מתוכנן ואף פעם לא במהלך פעילות אחרת. הצילום עצמו הוא הפעילות.
ב-15 השנים האחרונות אני משתמש במצלמת פורמט גדול. זהו סוג צילום שמתנהל באיטיות ודורש הכנה. אני בוחר מה לצלם, מתי לצלם, ואז מממש את הפעולה. זמן הצילום מבחינתי הוא אימון בהתבוננות. יש בו ממד מדיטטיבי. אני אוהב לעקוב אחר תהליכים של השתנות ואוהב את הצורות המגוונות בהן התהליכים הללו משתקפים בנוף ובסביבה בנויה. עברתי לחיפה בסיומו של פרויקט צילום מתמשך בגבעות איו״ש. שם צילמתי מאחזי בודדים שהוקמו ונהרסו לסירוגין. בעיר התחתית נמשכתי מיד למבנים הנטושים שהיו סביבי בשפע. עניין אותי האופן בו רואים על החומר עקבות של מאבק כוחות. ההתבוננות במבנים אטומים שאינם מזמינים כניסה דמתה עבורי לטיול בין אנדרטאות.
עולם הידע וההקשרים של מושאי הצילום-פוליטיקה, דת וחברה מאוד מעניינים אותי. הטרגדיה האנושית מעסיקה אותי. למרות זאת, מעשה הצילום עצמו מתנהל באיזשהו ניתוק מכל אלה ומוקדש אצלי לחיפוש צורני, להפשטה ולסדר.

 למידע נוסף>>> לחצו כאן

קרדיט: גיל בר