עיתון "אתרים", גיליון 49

עיתון “אתרים”, גיליון 49, אפריל 2011

להורדת קובץ PDF לחץ כאן

עמרי שלמון

מנכ“ל המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

לפניכם גיליון חדש של עיתון “אתרים“.

לא זו בלבד שהרחבנו את היקפו לקראת שבוע שימור אתרים, שיחול בחודש מאי 2011, שקדנו גם על עיצובו המחודש, תוך שמירה על ייחודו ואופיו כבעבר.

לגיליון זה מצורף עלון שבוע שימור אתרים, בו תמצאו את מגוון הפעילויות הכוללות סיורים, ימי עיון ואירועי תרבות וזמר שנקיים במהלכו. אם לא די בכך, הרי בצד שלושה גיליונות “אתרים“ שנמשיך להפיק כמדי שנה, יתווסף מעתה, אחת לשנה, מגאזין רחב היקף, בו יופיעו מאמרי עומק מקיפים ותיעוד מצולם עשיר.

לאחרונה צפיתי באקראי בערוץ National Geographic על חיי “העמלץ הלבן“, מין כריש טורף תוקפני. בתכנית הוא נראה עט על פרט של אריה ים. משזה האחרון, גילה את העמלץ, הצליח לצרוח, ובהמשך, מתוך ניסיון מצטבר, התיישב לו על הזנב. העמלץ לא ראהו ואריה הים “חגג“ וניצל, תוך גילוי תושייה ויצירתיות. ביני לביני חשבתי עד כמה גם אנו, הניצבים אל מול כוחות הנדל“ן (ו“הכרישים“…), צריכים לפעול ביצירתיות, ומתוך ניסיון מצטבר, ההולך והופך את המועצה לשימור אתרים לגורם המוביל בתחום שימור המורשת התרבותית שלנו.

אשר על כן, על סדר יומה של המועצה עומדים נושאים רבים המחייבים תכנון, יוזמה והתייחסות. לאחרונה היינו נתונים במספר מאבקים ציבוריים, אליהם הצטרפו גופים נוספים ומתנדבים: המאבק על דמותו של היכל התרבות כאייקון אדריכלי בתל אביב; הכפר ליפתא בפאתי ירושלים, כמוקד לבנייה ורנקולרית ארץ ישראלית; הקו ההיסטורי של “רכבת העמק“ המייצג מפעל תחבורה אדיר מימדים, והצורך לשמר תחנות רכבת היסטוריות כגון בית שאן, כפר יהושע, צמח וחמת גדר, וכן גשרים ומעבירי מים – להם ערך אדריכלי; בית אבות “לב הכרמל“, השוכן בכיכר היינה בחיפה ועוד.

במקביל, אנו מקדמים תכניות למספר פרויקטים ברמה הלאומית, בהם: מוזיאון ה“רעות“ במצודת כח; מרכז המבקרים במשמר הירדן; בית הקברות כנרת – “פנתיאון“ העלייה השנייה, בית כנסת “הסניור“ בחצר היהודים בטבריה; שדרוג מערכת המחשוב במרכז התיעוד “בנתיבי ההעפלה“, שבמחנה המעפילים עתלית; “בית חנה סנש“ בשדות ים; פעולות הצלה ב“בית בצלאל“ בבן שמן וב“גבעת הקרב“ ביד מרדכי.

במסגרת הרחבת הפעילות באתרי המורשת, ייפתחו חינם, ביוזמת משרד התרבות והספורט, למעלה מ-40 אתרי מורשת ביום העצמאות, ואנו צופים כי מפעל זה יביא קהל רב אשר בחלקו יגיע אל המקומות בפעם הראשונה. על כל אלה ועוד תוכלו לקרוא בגיליון הנוכחי.

לכל העמלים במסירות גדולה לקיום פעילויות אלה ורבות אחרות, מלוא ההערכה והברכה. שנזכה לכוחות אלה תמיד.

חובת ההתמקצעות

פרופ’ אדריכל סעדיה מנדל – יו״ר הוועד המנהל של המועצה לשימור אתרים

ייסודה של המועצה לשימור אתרים, בשנת 1984, היה בבחינת יריית פתיחה לתהליך מתמשך של התגברות המודעות למורשת הבנויה של הארץ. אין אנו מדברים במונחים של מהפכה, אלא בתהליך איטי ולעתים סזיפי, אפשר לומר גם מיסיונרי, לגייס נאמנים ומאמינים בחשיבות השמירה על המורשת הבנויה סביבנו.

במהלך שנות קיומה של המועצה, עושים פעיליה כל שביכולתם, ובכל האמצעים שעומדים לרשותם, כדי להחדיר את המודעות לשימור בקרב קובעי המדיניות, ראשי ערים ורשויות מקומיות בכלל, מהנדסי ערים, אדריכלים ובונים.

לאחרונה נפתחו גם שערי האקדמיה לנושא השימור, ובמספר מוסדות להשכלה גבוהה נפתחו תכניות ללימודי שימור ברמות שונות. המודעות יצרה ביקוש לאנשי מקצוע מיומנים בתחום זה והמוסדות האקדמייים התגייסו להכשיר את ההיצע.

אין ספק שהתקדמנו מאז היווסדנו. היום, בפגישה עם ראש עיר כלשהוא, הצורך להסביר לבן שיחתנו שאין מדובר בשימור מלפפונים, הוא נדיר… אדרבא, היום קורה לא מעט שוועדה מחוזית מבקשת את חוות דעתה של המועצה לשימור אתרים, בטרם תכריע בסוגיות רישוי, כאשר מדובר במבנה, או במתחם לשימור.

מקרים כגון אלה מטילים עלינו אחריות כבדה ומחייבים את המועצה ופעיליה להתמקצעות מקסימאלית. עצם המילה “מועצה“ – מן השורש י.ע.צ – מחייבת. אנו אלה שאמורים להשיא עצות לגורמים השונים אשר עוסקים במלאכת השימור.

רוצה אני להאמין שכתוצאה מן הפעולות השונות בהן אנו נוקטים לאחרונה, יעלה בידינו לשמור על מעמדנו ככתובת אליה פונים לקבלת חוות דעת מקצועית בנושאי שימור המורשת הבנויה.

פגישה עם אורלי פרומן

המנהלת הכללית של משרד התרבות והספורט

אורלי, ספרי קצת על עצמך

ילידת ראשון לציון, תושבת כפר־סבא, נשואה לשמיל, מנכ״ל חברת הייטק ואמא לשלושה ילדים מקסימים: רועי נשוי להילה, יעל ויובל. כנערה, הייתי חברה בתנועת “מכבי צעיר“, פעילה בתחום הספורט, שחקנית כדור יד ב״מכבי” ראשון לציון ובנבחרת ישראל.

במקביל, ניגנתי, רקדתי והתנדבתי במסגרות שונות. במהלך שירותי בצה״ל הייתי מ״פ טירוניות בבה״ד 12 והדרכתי בקורס קצינות. לאחר שחרורי, למדתי באוניברסיטה תואר ראשון במתמטיקה ומחשבים, כולל תעודת הוראה במתמטיקה (במהלך תקופת הלימודים עבדתי למחייתי כמדריכת של“ח בבית ספר תיכון) ותואר שני בתקשורת.

עם תום לימודי האקדמיים פניתי לתחום החינוך. את צעדי הראשונים במערכת החינוך עשיתי כסגנית מנהל בתי ספר בבאר שבע )פרס חינוך ארצי( ובגבעתיים. בהמשך, הקמתי וניהלתי את בית הספר “תיכון חדש“ ברמת גן (פרס חינוך ארצי). בשלב הבא, מוניתי לסמנכ“ל למינהל ולמשאבי אנוש במכללה למינהל ובמסלול האקדמי שלה, כאשר מיד לאחר מכן הוצע לי להיות משנה למנהל אגף החינוך ומנהלת החינוך העל-יסודי בעיריית רמת גן. את דרכי במערכת החינוך חתמתי כמנהלת מחוז תל אביב במשרד החינוך לתקופה של שמונה שנים (במהלכן הוענק לאורלי פרס המצויינות בניהול בשירות המדינה, מטעם נציבות שירות המדינה). במהלך תקופה זו פניתי לעיסוקים נוספים לשם העשרה עצמית ותרומה לחברה; למדתי בתכנית למדיניות חברתית ולמינהל באלכ“א; שימשתי חברה בוועדות ציבוריות שונות, כגון, ועדות יישום של התכנית הלאומית לחינוך, בהנהלת הקרן לקליטת חיילים משוחררים, בהנהלת התאחדות הספורט לבתיה“ס והמועצה הציבורית לאירועי שנת ה-100 לעיר העברית הראשונה, תל אביב. על פניו ניתן לומר כי המסלול העשיר והמגוון עד כה היווה הכנה לתפקיד מנכ“לית משרד התרבות והספורט בו אני מכהנת מאז ספטמבר 2009.

תולדותי, מאז ועד היום, מעוצבים ומאופיינים על רקע ילדותי. הורי, ישראל (ז“ל) ודבורה פופקו, היגרו לישראל והיו מראשוני המתיישבים בראשון לציון בראשית שנות ה-30′. הורי שירתו בארגון ‘ההגנה’ ובחטיבת ‘גבעתי’, אמי פעילה עד עצם היום הזה בארגון יוצאי “ההגנה“. מדובר באנשים שורשיים, מלח הארץ, שסיפורם הוא סיפור המדינה. על סיפורים אלו גדלתי וזוהי תבנית נוף ארץ מולדתי – הולדתי וילדותי.

מתוך ההכרה בחשיבות אתרים היסטוריים למורשת עיר, הרי שראשון לציון היטיבה לשמר את האתרים שבתחום שיפוטה והראייה – 50 מהם הוכרזו כאתרים לשימור. מורשת זו, בכללותה, ספגתי והפנמתי במושבה שברבות השנים הפכה לעיר. מנקודת יסוד זו ניתן להבין מדוע בעיני מבנים לא היו ואינם רק אוסף לבנים. על פי תפיסת עולמי, לכל מבנה ישנה משמעות וכל טיול ברחובות העיר מהווה, בעצם, מסע אל העבר בעיר בה גדלתי. ראשון לציון נמנית על אותם מקומות יחידי סגולה בהם הונחו אבני היסוד לקיום העם בארץ המתחדשת; במושבה דאז הניפו את הדגל הציוני ושרו את “התקווה“; בה ייצרו מחרשת ברזל ונטעו את גן המושבה; הקימו גן ילדים עברי ואת בית ספר “חביב“ – בית הספר העברי הראשון בו למדתי והתחנכתי, בו למדו הורי ואחי.

בעיר זו הוקם בית העם הראשון שנחנך בארץ ובו התכנסו ובאו אסיפות העם, “הפרלמנט“, כמו גם, התקיימו ערבי תרבות ונשפים. במקום הזה חגגתי בגאווה את בת המצווה שלי.

הזיקה ליהדות ולמסורת ישראל שהינה חלק בלתי נפרד ממני, הינה פרי חינוך משפחתי. סבי וסבתי הקפידו בשמירת המסורת והיהדות היוותה חלק בלתי נפרד מהווי ילדותנו. הקפדנו ונהגנו לציין את חגי ישראל כהלכתם – עם סבא, יד ביד, צעדנו לבית הכנסת הגדול ולאחר מכן לארוחה משפחתית. בשבתות, שקד סבא ללמד ולשנן עימנו את סיפורי התנ“ך.

לצערי, גדלתי במשפחה שכולה. דודי, משולם ז“ל, אח אימי, נהרג במבצע סיני. מחיר קשה וכואב אשר היווה נדבך מהותי בחיי משפחתי. עם התבגרותי, אל השכול המשפחתי הצטרפו גם חברים טובים אשר נפלו על הגנת המולדת.

לאורן של אבני יסוד אלו, הבסיס להתפתחות המדינה, היהדות והמסורת ובעיקר משפחת בית הורי – עוצבה דמותי ואישיותי. בשל כך הם משמעותיים, לעין ערוך, בעיצוב ובחיבור השורשי שלי לעם, לחברה הישראלית ולמולדת.

נראה כי “חיידק“ השירות הציבורי גם הוא תוצר של אותן אבני יסוד שהזכרתי, כאשר הרצון לתרום ולתת מעצמי הולך וגובר עם השנים. בתפיסת עולמי, תושבי המדינה באשר הם – הינם אזרחים וכל אחד מהם זכאי ליהנות משירות וטיפול על פי צרכיו, באופן שוויוני, כאשר הפתרון מותאם לנושא ולסביבה בהם ולהם הם נדרשים.

עם השנים התמקצעתי בתחום הניהול ומנסיוני, אני משתדלת להביא למסגרות בהן אני פועלת, חשיבה לא שגרתית, יצירתיות, למידה מתמדת ומרחב פעולה מעניין ופורה. ה“אני מאמין“ שלי – ניהול אנושי, מקצועי ואיכותי לאורך כל הדרך. אני מאמינה בשימת דגש על קו מקצועי נקי, כאשר הקידום נעשה בהתאם לכישורי העובד ולא בהכרח על סמך הוותק שלו בתפקיד. כל זאת במטרה ועל מנת שכל עובד יהיה מאותגר, ייצוק תוכן לתפקיד הודות ליכולות שלו ובראייה למטרות עתידיות.

מהי תרבות בעינייך, ומהן ההשלכות של תפיסתך על הגישה לשימור ולאתרי המורשת?

יש קושי בהגדרת המושג תרבות וגבולותיה המשתנים. לדידי, תרבות הינה מכלול של תפיסות חיים, נורמות, ערכים, אמונות וצורות חיים בחברה. אני, באופן אישי, מבכרת את ההגדרה הרחבה, לפיה, תרבות במהותה היא מציאת מכנה משותף, ממנו אנחנו לוקחים, מתוך כלל האמונות, הערכים וסיפור השורשים, את המיטב והראוי לנו כחברה תוך שימת דגש על שימור הגדרתנו כעם נבחר. כמובן שהגדרה הרחבה הזו, כוללת גם את דפוסי היצירה של מגוון האמנויות בהם, בעיקר, עוסק משרדנו.

אני סבורה כי מבנים, מתחמים היסטוריים ואתרי מורשת הינם נכס תרבותי שיש לשמר. אנו עוברים ממבנה למבנה, מאתר לאתר ומרכיבים את פאזל המורשת של ארצנו, אותו פאזל עליו וממנו מותווה סיפורה של המדינה. מחובתנו, לשמר את השושלת, ללמוד, להכיר ולא פחות חשוב, “להעביר את המטה“ מאחד לאחד, בבחינת “דור לדור יביע אומר“. חשוב בתכלית כי בהביטנו לאחור, ניווכח כי כל דור עשה את המיטב לבניית חברה תרבותית מבוססת. בהתאם לכך, עיצבתי את דרכי – לתרום ממיטבי וזאת אני עושה למעננו ולמען הדורות הבאים.

כמי שהגיעה למשרד התרבות מתפקידי ניהול במשרד החינוך, כיצד לדעתך ניתן לבנות קשר בין תרבות השימור ואתרי המורשת לבין מערכת החינוך?

אני מאמינה כי פעולות השימור במהותן יוצרות את החיבור הבין-דורי. קרי, במבנים אלו חיו אנשים אשר עיצבו ויצרו את סיפור החברה הישראלית. הדור שלנו יוצר את הסיפורים של החברה העתידית. לכן, עלינו לשאול את עצמנו – מה יוותר לאחר לכתנו? מה אנחנו מותירים מאחור? אני מונעת מההנחה שעלינו לייצר סיפור אישי וכללי, טוב ואיכותי, במטרה להבטיח לדורות הבאים עולם טוב, ומקום טוב שניתן לחיות בו, קל וחומר ביודענו כי “אין לנו ארץ אחרת“! בהלימה, אני מצפה מבני דורי להבטיח לדור הבא עולם עם תקווה, בו יוכלו הם, במעשיהם, לקדמו, להעשירו ולהותיר לבאים אחריהם את המיטב.

תהליך חינוכי אשר יוצר זיקה בין הילדים ובני הנוער, לעמם ולארצם, הינו מורכב, עמוק ופועל בערוצים רבים ומגוונים לאורך חייהם. לעולם המבוגרים תפקיד מהותי, אחראי ומאד משמעותי כדי להפוך את המקום בו נולדו וגדלו הילדים למולדת אמיתית עבורם, לטפח בהם גאוות עם ומדינה, להתרגש עם השמעת ההימנון, לתרום לחברה בבוא זמנם ולהשפיע על התרבות המאפיינת את המקום.

בכל הנוגע להעברת המורשת הארצישראלית לדור הבא, נוצר אצלי, באופן טבעי, חיבור לתהליך שעברנו בלמידה על השואה שנגזרה על העם היהודי. אני חשה החמצה גדולה על שרק בשנים האחרונות הפנמנו את חשיבות לימוד השואה דרך החיים ולא רק באמצעות המתים. רוצה לומר, עלינו ללמד את הדורות הבאים לזכור ולא לשכוח שלפני הגטאות והשמד, חיו היהודים חיים מלאים ומאושרים במסגרות של קהילה, חינוך, תרבות ועסקים באירופה. כמו כן, עלינו ללמד על שהתרחש בארץ ישראל ולאו דווקא כ“מה שהיה ואיננו עוד“. מחובתנו, להבליט את מכלול החיים בעבר, לשלב אנשים מבוגרים שעדיין חיים איתנו כיום, ולאפשר להם ליטול חלק בהעברת הסיפורים והמסרים מן העבר, לטובת ההווה והעתיד.

לפיכך, חשוב כי מערכת החינוך תמשיך להיות חלק בלתי נפרד מהקשר הן באמצעות המערכת הפורמלית והן בשלל המסגרות החינוכיות האחרות. לתפיסתי, יש להתמיד בתכנית הליבה המיושמת כבר בגיל הגן, עת עושים הילדים את ראשית פסיעותיהם במערכת החינוך ולהרחיב המעגלים לאורך השנים; החל מהמסגרת המשפחתית דרך היישוב והאזור וכלה ב“מסע ישראלי“.

תחום השימור והמורשת הינו חלק מהתפיסה הכוללת וחשוב לשלבו בפרקי הלימוד באורח טבעי. בתכנון נכון, אני בהחלט רואה את האפשרות לשלב בין תחומים שונים, כגון, תנ“ך, ספרות ותולדות מדינת ישראל, תוך כדי היות התלמידים פוקדים את המבנים והאתרים, בליווי הדרכה נכונה, כחלק ממסגרת הלימוד בביה“ס. אם נציע תכנית עשירה ומעניינת המשלבת את דור הוותיקים אשר יספר את הסיפור מהפן האישי עם הלומד העכשווי, הרי שנזכה בהעברת המורשת האמיתית כהווייתה – סיפור מרתק שילהיב את התלמידים ויחזיר אותם אל האתרים אף מחוץ לסיורי בית הספר. אני מאמינה כי יש לצאת אל המקומות בהם התרחשו ומתרחשים האירועים, במגמה שהתלמידים יחוו ויראו את הדברים במו עיניהם, יחושו וירגישו… האפשרות לחוש את האווירה, להרגיש את סיפור המקום, להתרגש ולהפנים יכולה להתאפשר רק בביקור חווייתי ובמראה עיניים. אגב, תפיסה זו נכונה בעיני בכל תחום ולכן במסגרת עבודתי אני מקפידה על סיורים במקומות עליהם אנו אמונים.

כיצד רואה משרד התרבות את תפקידה של המועצה לשימור אתרים, ולאור הקשר שלך עם המועצה והסיורים שערכת באתרים, מהם לדעתך הדגשים שאמורים להיות בפעולתה?

לעניות דעתי, למועצה תפקיד מרכזי כממונה על הנגשת הסיפור לכל. בהיבט המעשי, תפקידה לאתר מבנים לשימור ולשפצם, אך בכך לא תם ולא נשלם מאחר ולתרבות חלק רוחני שלא ניתן בלעדיו על כן, אתר ללא תוכן הוא כגוף ללא נשמה. האבנים כשלעצמן מספרות סיפור, אולם יש להפיח בהן רוח חיים ולדאוג שהמקום יהיה מזמין.

הנחה זו קיבלה את ההתייחסות הראויה במשרד התרבות באמצעות החברה שהקמנו – “תרבות לישראל“ (חברה שתפקידה להנגיש תרבות ליישובי הפריפריה). במסגרתה, מעבר לתכניות ההדרכה והפעילות באתרים, הוספנו מופעי תרבות וערבי זמר, המושכים אליהם קהל של אלפים. אני חוויתי זאת כשהשתתפתי בערב אקורדיוניסטים בתחנת הרכבת בכפר יהושע, אשר נחוג ברוב עם של כ-1500 אנשים. אין לי ספק שבקרב משתתפי האירוע נוצרה חוויה נוספת – סיפורו של האתר שהוא חלק מסיפורה של ארץ ישראל. אני מאמינה כי אותו קהל יפקוד אתרים נוספים בעתיד. כמו אירוע זה מתקיימים לאורך השנה אירועי זמר עברי באתרים רבים ברחבי הארץ, כמו גם, אירועי אמנות מ“פסטיבל ישראל“ שייערכו בקרוב באתרי מורשת.

במקביל, כחלק ממדיניות משרד התרבות והספורט להשקעה בפריפריה, אנחנו שוקדים על ‘פרויקט העצמאות’. במסגרת זו מפיקה המועצה לשימור אתרים, ביוזמת משרד התרבות והספורט, פעילות מיוחדת ליום העצמאות: 43 אתרי מורשת ייפתחו, ללא תשלום, לקהל הרחב ויפעלו במתכונת מיוחדת; לכל אתר תכנית ייחודית שתשלב הסברה חווייתית עם סיפור האתר ולא פחות חשוב, חלקו בסיפור הקמת המדינה. אני מביטה קדימה בתקווה שהקהל ינצל הזדמנות זו, יפקוד את האתרים ויהנה מהחוויה.

מעבר לפעילות השוטפת, עוסקת המועצה במאבקים ציבוריים, מאחר ושימור מבנים עדיין אינו מובן מאליו. אני סבורה כי חשוב לגייס את כל ראשי הרשויות, להשקיע במשאב האדיר הטמון במבנים ובאתרים ההיסטוריים המצויים בתחום שיפוטם. יחד עם המועצה לשימור אתרים עליהם להיאבק על מנת לשמר ו“להחיות“ אתרים אותנטיים אלו. אני מקווה כי הם יראו זאת כאתגר וירתמו למהלך הן של השימור והן של ההפעלה השוטפת של האתרים.

משרד התרבות והספורט תומך בעבודת המועצה לשימור אתרים באופן שוטף גם מבחינה תקציבית. התכנית להעצמת המורשת הלאומית (תמ“ר) בהובלת משרד ראש הממשלה, שהקציב סכום של 400 מיליון ש”ח לפרוייקטים של שימור ותיעוד, תיתן תנופה אדירה לאתרים. מתפקיד המועצה לבנות תכנית רב שנתית ולהיות הגוף המתכלל – הגשר המקשר בין כל הגורמים הפעילים בתחום ולדאוג לאיגום תקציבים נוספים לפעילותה.

ולסיכום?

אני מבקשת להודות מאד למר יוסי פלדמן אשר ייסד את המועצה לשימור אתרים וניהל אותה בנחישות במשך שנים רבות – זהו מפעל חיים!

תודה והערכה לעמרי שלמון, מנכ“ל המועצה ולאנשי צוותו – קבוצה של אנשי מקצוע ראויים, המחוייבים לנושא ופועלים מתוך אמונה אמיתית בייעוד שלהם.

לתפיסתי, למועצה לשימור אתרים תפקיד משמעותי: “להתעקש“ על סיפורה של ארץ ישראל!

כאמור, המקומות המרתקים, האתרים ההיסטוריים המעניינים הם ראשיתנו ועל כן יש להמשיך ולדבוק במשימה עד לביצועה ושלמותה המלאים. מדובר, הלכה למעשה, בעשייה לדורות ורק כך נדע כי “במשמרת שלנו“ אנו עושים את המיטב.

תם ולא נשלם…

פרס יגאל אלון למועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

חברי ועדת פרס יגאל אלון למעשה מופת חלוצי, יחיאל אדמוני – יו״ר, אורי בידץ ואסנת מרדור החליטו להעניק את הפרס לשנת 2011 למועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ולמנהלה בשנים 2010-1984, יוסי פלדמן.

בנימוקים למתן הפרס, ציינו חברי הוועדה בין היתר: “בהשראת קביעתו של יגאל אלון ש“עם שאינו מכבד את עברו, ההווה בו הוא חי דל ועתידו לוט בערפל“, ובעקבות הריסת המבנה של גימנסיה הרצליה בתל אביב, הוקמה, בהמלצת ועדת החינוך של הכנסת, המועצה לשימור אתרים, במסגרת החברה להגנת הטבע. מראשית שנת 2008, פועלת המועצה כגוף עצמאי“.

בין יתר הנימוקים, הוזכרו עיקרי הפעילות של המועצה:

■ שימור אתרים ומבנים המשקפים את המעשה החלוצי בארץ, מאז ראשית המפעל הציוני.

■ הגברת המודעות לנושא השימור.

■ ביוזמתה ובסיועה הוקמו ועדות שימור ברוב ערי ישראל, הפועלות על פי חוק, לקביעת האתרים הראויים לשימור ולהבטחת שימורם.

■ קיום מאבקים ציבוריים להבטחת שימורם של אתרים המספרים סיפורה של הארץ.

■ פעילות חינוכית רחבה, הן בתחום הגברת המודעות הציבורית לשימור, הן בדרך של קיום סיורים לאתרים והן בדרך של הפצת חומרים בדפוס ובאינטרנט.

■ הקמתה והפעלתה של עמותת חברים, שמונה מאות, העושים בהתנדבות למימוש כל הפעילויות הנ“ל.

בדברים שנשא עמרי שלמון, מנכ“ל המועצה לשימור אתרים, בטקס הענקת הפרס, שהתקיים בבית הפלמ“ח, בי“א באדר תשע“א, 17 במארס 2011, אמר בין היתר: “… עבורנו, פעילי המועצה לשימור אתרים, ערב זה ומעמד זה, הם אירוע מיוחד ומרגש מאין כמותו, שכן בצד הענקת הפרס, יש כאן מעין חיבור הסוגר מעגל ופותח מעגלים להמשכים שיבואו.

מיום הקמתה, שוקדים פעילי המועצה ועובדיה על הצלת מבנים ומתחמים היסטוריים בצד פעילות מורשת, הנחלה וחינוך, המהווים גורם ערכי ראשון במעלה כלפי בני הנוער ואנשי הארץ הזו.

מורשתו של יגאל אלון, עליה התחנכו בני הארץ ובני ההתיישבות, רלוונטית ועכשווית גם היום. מעבר לדיווחי תקשורת ועניינים נעימים יותר ונעימים פחות של מדינה “נורמלית“, אנו פוגשים כאן נוער נפלא, חלוצים בתחומים רבים, נאמנים לערכים, מתנדבים ליחידות מובילות בצה“ל ועוד. כך שגם בעוברכם על התמונות הישנות של “יפי הבלורית והתואר“, על הנופים הנקיים, הבראשיתיים של נגב, גליל ועמק, שהם ראשיתו של הסיפור הארצישראלי, אתם יכולים, במאמץ לא גדול, לראות חלוציות שכזו “גם בינינו“, באותם מרחבים ומחוזות בהם אנו, הקהל כאן, ורבים אחרים, פועלים במסירות ובאמונה.

“ממטולה עד הנגב,

מן הים עד המדבר –

כל בחור וטוב – לנשק

כל בחור על המשמר!“

אנו מחוייבים גם היום, גם בעתיד, לפעול ממטולה עד הנגב, מן הים עד המדבר. “הנשק“ יהיה החתירה והפעילות המורכבת לשימורה של מורשת החלוצים וההתיישבות על גווניה, וה“יש“ הגדול שהשאירו לנו ולדורות הבאים. מתחייבים שכל אחד ואחת מאתנו יהיה על המשמר“.

“רכבת העמק“ חוזרת – מחלוקות פיתוח ושימור

אורי בן ציוני – מנהל מחוז צפון והעמקים

פרויקט חידוש קווי “רכבת העמק“ קורם עור וגידים. בצד פעמי הפיתוח והשגשוג אותם חשים תושבי האזור, ובצד הברכה על הצעד החברתי והסביבתי החשוב של פיתוח הסעת המונים לפריפריה וממנה, מסתמנים שני מאבקים עקרוניים, בקטע המסילה שבין תחנות כפר ברוך ובית שאן, אליהם נערכת המועצה לשימור אתרים.

המאבק הראשון נסוב על קיומם של חלק ממעבירי המים בסוללה הקיימת:

מסילת “רכבת העמק“ הונחה על סוללת אדמה בגובה של כשני מטרים כדי שפסיה לא יוצפו במים בימי החורף; המעבירים נבנו במקומות בהם חצתה הסוללה את תוואי הנחלים. רובם נבנו מאבן גיר, חלקם בעלי קשת אחת וחלקם בעלי שתי קשתות, מידותיהם 5.5X5.5-3 מ׳ וגובהם כ-2-3 מי.

מאחר שבין כפר ברוך לבית שאן יש קטעים נרחבים בהם מסילת “רכבת העמק“ החדשה תיבנה על גבי זו המקורית, ומאחר שסוללה מודרנית בתקנים של ימינו הינה גבוהה ורחבה בהרבה מזו של הרכבת העות’מאנית ההיסטורית – נוצר מצב שבו מבקשים מתכנני הרכבת להרוס את הסוללה הקיימת על מנת לאפשר את בנייתה של המסילה החדשה. מספר רב של מעבירי מים ייהרסו כתוצאה מפעולה זאת.

המועצה לשימור אתרים תצא למאבק נגד הריסת המעבירים, שהינם חלק אינטגרלי מהסיפור ההיסטורי והאדריכלי של “רכבת העמק“. המעבירים, מעבר לחזותם האדריכלית המרשימה והמגוונת, מספרים על היכולת הטכנולוגית של בנאי התקופה במפעל מורשת מפואר. כמו כן, הם מהווים כר פורה למחקר טיפולוגי והשוואת׳ וגם מסיבה זו חשוב לשמרם.

המאבק השני הינו סביב שימור המתחם ההיסטורי של תחנת הרכבת בבית שאן:

אין מחלוקת בין מתכנני הקו החדש לבין המועצה לשימור אתרים על השימור הפיסי עצמו – כזה שיסיר סכנת התמוטטות מהמבנים ויחזקם, ואולם, מתכנני הקו החדש מבקשים להפוך את המתחם לתפעולי-מנהלתי בלבד, כזה שבו תעבור הסוללה, מתנשאת מעל המבנים, ותנתק את שני חלקי המתחם זה מזה, ללא אפשרות ריאלית להשמשתו וללא שימוש כלשהו במבנים עצמם.

המועצה לשימור אתרים טוענת, לעומת זאת, כי שימור של מבנים כ“פוחלצי“ העבר בלבד, ללא השמשתם, מבלי לנצל את הפוטנציאל הטמון בהם לטובת תושבי האזור ותושבי בית שאן עצמה, הינו פעולה חסרת היגיון ומנוגדת לערכי השימור של היום במדינות המתוקנות, מה גם שבשעתו דאגה המועצה לכלול את המבנים לשימור במסגרת התב“ע של בית שאן.

“לב הכרמל“ בחיפה – הישגים לשימור

אדר’ נעמה נאמן-מזרחי – מנהלת מחוז חיפה וגליל מערבי

בית האבות ההיסטורי “לב הכרמל“, שבכיכר היינריך היינה, תוכנן על ידי האדריכל משה חת בסגנון הבינלאומי והוקם בשנת 1937 כבית מלון. המועצה לשימור אתרים הגישה תכנית שימור חלופית למבנה על מנת למנוע את הריסתו, ולאחר מאבק ארוך בשיתוף הציבור, החליטה הוועדה המחוזית לקבל את מרבית הטיעונים של המועצה: בין היתר הוחלט כי החזית המזרחית תישאר במקומה, הפרגולה המקורית תשוחזר, הקומה הרביעית שתתווסף, תיסוג מקווי המתאר של הבניין הקיים, וכי לא ייפגע עיצוב הפנים המקורי. בגינה יסומנו עצים לשימור ונטיעת חדשים תהיה בתיאום עם מחלקת תכנון נוף בעירייה.

עם זאת הותרה בנייה לגובה 22.5 מ’, למרות שהגובה המותר במתחם הוא 17.5 מ’, ולא התקבלה התנגדות המועצה באשר לגובה אומדן הפיצוי.

המאבק לשימורה של שכונת הגנים תל בנימין ברמת גן

תמר טוכלר – מנהלת מחוז תל אביב

שכונת תל בנימין נוסדה בראשית שנות ה-30י, ביוזמתו של יצחק לייב גולדברג, שהחליט להקים שכונת

גנים איכותית.

עד מהרה הצטרפו לשכונה אנשי עסקים ותעשיינים, רופאים ואישי תרבות. בתיהם תוכננו על ידי מיטב אדריכלי התקופה, בהם: גניה אברבוך, סם ברקאי ויוסף מינור. הבתים נבנו בסגנון רומנטי ובסגנון הבינלאומי. על אף השנים שחלפו, הצליחה השכונה לשמור על צביונה הייחודי ומרבית מבניה ההיסטוריים השתמרו, כמו גם הצומח ההיסטורי ומרקם הרחובות.

בשנים האחרונות אנו פועלים, בשיתוף תושבי השכונה והגופים הירוקים, למניעת קידום תכניות בנייה של מגדלים המאיימות לפגוע בערכי השכונה. לאורך כל הדרך עמדנו על הצורך לקדם סקר אתרים וצומח מקיף, ועל פיו להכין תכנית שתגדיר את ערכי השכונה, אזורי השימור ואזורים בהם מותר הפיתוח. עתה אנו שמחים לדווח כי בעקבות מאבקנו, הוכן סקר מפורט על ידי העירייה, ובימים אלה ממשיכים לפעול לקידום התכנית הכוללת, כתנאי לכל דיון בתכניות נקודתיות במתחם.

התפתחויות בירושלים

איציק שוויקי – מנהל מחוז ירושלים

במושבה הגרמנית הגענו להישג כאשר ועדת השימור המקומית, בראשות סגן ראש העיר, קובי כחלון דחתה את בקשת היזם לפירוק והרכבה של הבניין ברחוב כרמיה 8, והחליטה כי המבנה ישוקם בהתאם להנחיות השימור.

לעומת זאת, ועדת הערר של המועצה הארצית לתכנון ובנייה דחתה ערר של שלושה מחברי הוועדה המחוזית על ההחלטה להרוס בית אופייני לשימור ברחוב עמק רפאים 48 הסמוך.

בעקבות זאת הגישה המועצה לשימור אתרים עתירה לבית המשפט בדרישה לקבוע כי החלטת ועדת הערר שגויה, ונוגדת את עמדתה של ועדת השימור של עיריית ירושלים ביחס לשימור אופיו של רחוב עמק רפאים.

המאבק על בית החולים לילדים מריאנשטיפט ברחוב הנביאים 29, נחל הצלחה חלקית בלבד. המועצה לשימור אתרים, משרד התיירות ואנשי ציבור בראשות פרופ’ רפי יודסין, מנהל מח’ כירורגית ילדים בבית החולים “הדסה“, דרשו לקבל את כל המבנה כדי שישמש לתיעוד תולדות הרפואה בירושלים, אך ועדת הערר של המועצה הארצית לתכנון ובנייה קבעה כי רק עשרה אחוזים ממנו יוקדשו לשימור סיפורו ההיסטורי והיתר יהפכו למתחם מסחרי.

מערכות שימור במרחב

עפר יוגב – מנהל מחוז באר שבע והדרום

נתיבי תחבורה לשימור

בשנת 1915, סללו התורכים מסילת רכבת צרה לכיוון תעלת סואץ שהסתיימה בקסיימה. בתקופה המנדט הבריטי נוספו מסילות רחבות מבאר שבע לרפיח ומלוד לעזה.

בשנת 1919 פורקה המסילה התורכית ונותר הקו המנדטורי בלבד – לרפיח ומלוד, דרך נחל שורק, לעזה. עם קום המדינה פורק גם קו זה.

כיום נותרו 80 ק“מ של סוללת רכבת. מבאר שבע יורדת הסוללה דרומה, חוצה את רמת חובב, עוברת על יד שבטה, חוצה שטחי אש ומגיעה עד עזוז (רכבת תורכית). מבאר שבע פונה הסוללה מערבה לכיוון רפיח, דרך נחל אופקים ונחל הבשור (רכבת מנדטורית). בתוואי המסילה נותרו עשרות גשרונים, גשרים ומעבירי מים, כמו הגשר על נחל באר שבע וגשר הברזל על נחל אופקים. בשנת 2002 נערך סקר של תוואי הרכבת על ידי בי“ס שדה “שדה בוקר“, אך יש לעדכנו ולהעלותו לפורמט ממוחשב.

הבריטים הקימו גם זרוע הנדסית אשר החלה לסלול דרכי סולינג (אבנים מבוקעות, שעליהן שכבת חצץ המכוסה בעפר) בנגב, שרק חלקן זופת באספלט. אחרי הקמת המדינה זופתו כל הדרכים, ובשנות ה-80′ נסללו קטעים חדשים במקביל לתוואי הישן. כיום נותרו כ-25 ק“מ של כביש מנדטורי מצומת משאבים עד ניצנה, כ-15 ק“מ של כביש עד דימונה, תוואי כביש מעלה עקרבים (וה“סרפנטינות“ שבו), עד כביש הערבה ומספר קטעים לאורך כביש הערבה.

בית החולים “הדסה“ בבאר שבע

בשנת 1949 הוקם על ידי “הסתדרות מדיצינית הדסה“ בית חולים בבאר שבע, במתחם לשעבר של בית החולים הצבאי הבריטי ואחר כך צה“לי (במלחמת העצמאות). בית החולים נקרא על שם ד“ר חיים יסקי, מחללי שיירת הר הצופים. מבני בית החולים היו חלק מבתי העיר באר שבע וחומות בלוקים תחמו את המתחם. עד פתיחתו של בית החולים “סורוקה“ בשנת 1959, העניק בית החולים “הדסה“ את השירות הרפואי לכלל הנגב.

כיום נותר מתחם בעל שלושה מבנים. מנהלו המיתולוגי של בית החולים בשנות ה-50′, פרופ’ אליהו ליהמן, מספר כי המתחם הקיים כיום הוא מבואת הכניסה המפוארת של בית החולים “הדסה“.

למתחם תב“ע ישנה עם אחוזי בנייה גבוהים. נכון לעתה, הסכימה עיריית באר שבע, בעלת הנכס, לשנות את התב“ע, לשקמו ולייעדו לפעילויות בתחומי התרבות והאמנות בעיר.

מחוז מרכז – אירועים ורכבות

טל בן נון גלז – מנהלת מחוז מרכז

שני כנסים גדולים נערכו במחוז בחודשים האחרונים, הראשון בנתניה, שהציג בין השאר את פוטנציאל השימור בנתניה, ככלי להחייאת מרכז העיר ההיסטורי; השני הוא כנס משטרות הטיגארט, שנערך בשיתוף המשטרה, במטה משטרת מחוז מרכז ברמלה, מבנה טיגארט בעצמו.

“רכבת ישראל“ מקדמת תכנית לבניית מסילה על התוואי של המסילה הבריטית ההיסטורית, המסילה המזרחית מחדרה ועד לוד. לאורך המסילה חמש תחנות ומספר לא מבוטל של מתקני שמירה ורכבת. לאור בקשתנו הוציאה הוועדה לתשתיות לאומיות החלטה שכל המבנים האלו יסומנו לשימור במסגרת התכנית (תת“ל 22).

מעניין לעניין באותו עניין, תחנת הרכבת ההיסטורית בנען עברה תהליך של עבודות הצלה וייצוב על ידי “רכבת ישראל“, בפיקוח של המהנדס המתנדב המסור שלנו, אקי (משה) אקשטיין.

עתה אנו מחכים ליזם שישיב אותה למצבה המקורי ויפעיל אותה (לא כתחנת רכבת). בחבל מודיעין מקודמת תכנית לשבילי אופניים שבתוכה הוטמע שימור שרידי מסילת הרכבת ההיסטורית לבית נבאללה.

מחוז ירושלים – שומרים על השימור

איציק שוויקי – מנהל מחוז ירושלים

מתחם שנלר

למתחם שנלר, אחד האתרים ההיסטוריים הידועים והמורכבים בירושלים, מאושרת תכנית מתאר עיר 2447 ב’, המגלמת בתוכה קונספט שימור מלא. המועצה לשימור אתרים אף פועלת במסגרת תכנית מורשת (תמ“ר) על מנת שבבניין המרכזי יוקם מוזיאון לתולדות יהדות אירופה, בחסות “יד ושם“. מהנדס העיר ירושלים, אדר’ שלמה אשכול, שסייר לאחרונה במקום, עצר את הבנייה, לאחר שגילה כי היזמים פגעו באחד המבנים.

המועצה לשימור אתרים הוציאה פנייה דחופה לעיריית ירושלים בדרישה למנות ללא דיחוי יועץ שימור, שיהווה כתובת לכל הגורמים הפועלים במתחם.

הכפר ליפתא

מנהל מקרקעי ישראל פרסם מכרז לבניית 212 יחידות דיור על חורבות הכפר הציורי ליפתא שבמבואות ירושלים, ובו שרידי בתים מפוארים, מתקנים עתיקים להפקת שמן )בתי בד(, מעיין זורם וניקבה, בה אפשר להלך בתוך המים. המועצה לשימור אתרים פועלת על מנת להביא למינוי משרד אדריכלים המתמחה בשימור, שיהווה כתובת לכל גורם הפועל באיזור הכפר ליפתא.

מחוז דרום חיפה והשפלה – התפתחויות בשימור

רן חדוותי – מנהל מחוז דרום חיפה והשפלה

פעילות המחוז מתאפיינת בקידום השימור בפרויקטים שונים: בחאן זרעוניה (בנימינה) הסתיים חיזוק המבנים ונמשכות העבודות בבאר האנטיליה; בזכרון יעקב הסתיים שלב א’ של שימור בית המרכבות באחוזת לנגה, המיועד לאירועים ולעבודת סטודנטים מהאוניברסיטה הפתוחה. השלב הבא הוא שימור בית המשפחה בתכנונו של אדר’ דב אלון. במקביל אנו עוסקים בשימור הבית שליד בית המוכתר, מחזקים את המנהרה שחפרו אנשי ניל“י ומכשירים אותה לכניסת מבקרים. בית המעיין נמצא בבעלות הוועד החקלאי של זכרון יעקב ואנו עוסקים בחיזוק המבנה וממתינים לאישור ההיתר לתחילת עבודות השימור, שהכין אדר’ בצלאל רינות. בחדרה מסיימים לשפץ את בית קוטלר (רח’ הגיבורים, פינת רח’ ז’בוטינסקי), שיעבור לרשות החברה להגנת הטבע ועיריית חדרה.

במפעל המלח בעתלית אנו ממשיכים בהקמת מרכז המבקרים, ובכוונתנו לכנס את צוות המפעל עם זהבית רוטנברג, מנהלת מחנה המעפילים עתלית ועם שירה הרפז-פומרנץ, רכזת ההדרכה, על מנת לתכנן את מערך ההדרכה במקום, ולבחון אפשרות של הדרכה משולבת בשני האתרים.

מחוז צפון ועמקים – מתעדים ומשמרים

אורי בן ציוני – מנהל מחוז צפון והעמקים

הפרויקטים העיקריים של המועצה לשימור אתרים במחוז: בבית העם שתכנן האדריכל ריכרד קאופמן בנהלל, אנו נערכים לקראת השלב הבא של תכנון והשמשת המבנה המונומנטלי שעמד נטוש משך שנים רבות; ב“גשר הישנה“ משחזרים את בית הילדים ההרוס ממלחמת העצמאות; בטבריה – מתבצעות עבודות שימור בית הכנסת ‘הסניור‘ שב“חצר היהודים“, בבית הספר “כדורי“ ממשיך פרויקט השימור של בניין המנהלה ההיסטורי, שאחד מתוצריו הינו תיק תיעוד מרתק. עבודות שימור ושחזור נרחבות מתקיימות גם בחצר כנרת. בקבוצת כנרת השכנה הוכן על ידי המועצה לשימור אתרים תיק תיעוד לקראת שימור המבנה הדרומי, שתוכנן על ידי האדריכל ריכרד קאופמן בגבעת הראשונים של הקיבוץ. המבנה שימש גם כמגורי משפחתה של נעמי ספיר – לימים נעמי שמר; בצמח מתקדם תהליך תכנון מתחם הרכבת ההיסטורי לצורך שיקומו והשמשתו, בשיתוף עם המועצה האזורית עמק הירדן והמכללה האקדמית כנרת; באיילת השחר מתבצעות עבודות שימור למבנה הראשון בקיבוץ, שבמשך עשרות שנים שימש כסנדלרייה. המבנה מיועד להפוך למרכז מבקרים עם פעילות כלכלית; במשמר הירדן ההיסטורית מתקדמות העבודות לקראת פתיחת מרכז הנצחה למושבה, שנחרבה במלחמת העצמאות; בכפר גלעדי שוקמו ותועדו מבנים מהרחוב הראשון בקיבוץ; במצודת כח הונחה לאחרונה אבן הפינה של מוזיאון ‘הרעות‘ לסיפור הקרבות על המצודה במלחמת העצמאות; במנרה שיקמה המועצה לשימור אתרים את אחד המבנים הראשונים בקיבוץ, המשמש כארכיון.

מגדל המים – מבטים חדשים

רוברט אונגר

מגדלי המים, הנטועים במרכזם של ׳ישובים כפריים ועירוניים, הינם מהסמלים הבולטים של ההתיישבות ובניין הארץ.

מבנים אלו, אשר תפקדו ביישוב כמעין גירסא מודרנית של באר המים המקראית, מסמלים עבור רבים ערכים של שיתופיות, חלוציות וקהילה ועומדים במרחב כסמן לקיומם של חיים. עם יישומן של טכנולוגיות חדשות לאספקת מים, הוצאו מגדלים רבים משימוש וכעת עומדים כזכר מתפורר לימים עברו.

במהלך הקיץ האחרון הוזמנו אדריכלים צעירים וסטודנטים בתחום האדריכלות, העיצוב והשימור לקחת חלק בתחרות ‘מגדל המים – מבטים חדשים‘ ולהחזיר עטרה ליושנה.

את התחרות יזם הח“מ, סטודנט בצלאל, בעקבות זכייתו בתחרות סטודנטים בינלאומית מטעם אוניברסיטת ברקלי, בתחום שימור מורשת. המחלקה לארכיטקטורה בבצלאל, בהובלתו של אדר’ שמואל גרואג, המרכז את תחום השימור במחלקה, אימצה מיד את הפרויקט והתגייסה להובלתו. התלהבות נרשמה גם באיקומוס ישראל ובהנהלת המועצה לשימור אתרי מורשת, ובעיקר אצל תמר טוכלר, מנהלת מחוז תל אביב וקשרים בינלאומיים במועצה, שנרתמה לפרויקט והפכה אותו מיוזמה סטודנטיאלית לפרויקט ארצי עם תהודה רחבה וסיוע מגורמים ציבוריים ופרטיים.

תהליך החיפוש הראשוני אחר חומר היסטורי אודות המגדלים בארץ הוביל את אונגר ל’צלמניה’, חנות הצילום הוותיקה ברח’ אלנבי 30 בתל אביב. שם נמצאו קרוב ל-150 צילומים משנות ה-30 ואילך ובהם מגדלי מים ממקומות שונים בארץ. בהמשך הדרך, לקראת הפקת תערוכת הזוכים בתחרות, הוחלט, בשיתוף עם בן פטר, נכדו של הצלם המיתולוגי רודי ויסנשטיין, לצאת למסע בעקבות הצילומים הישנים של סבו ולצלם את המגדלים גם במצבם הנוכחי. במסגרת התחרות, התבקש כל משתתף לבחור מגדל מים, לתעד אותו, ללמוד את סביבתו, לזהות צורך קהילתי ביישוב בו הוא ממוקם ולהציע רעיון ופתרון בדמות תכנון פונקציה חדשה למגדל, כך שיוחזר הדרם של המגדלים היפיפיים הללו מן המאה ה-20, ובה בעת תובטח השמשתם המחודשת לטובת הקהילה, כמוקדי מפגש תרבות.

צוות השופטים, בראשותו של פרופ’ מרדכי עומר – מנכ“ל ואוצר ראשי במוזיאון תל אביב, כלל את פרופ’ ג’ורג’יו ג’יאנגיאן, מומחה לשימור ושחזור אדריכלי מאוניברסיטת IUAV ונציה, אדר’ ברכה חיוטין מ“חיוטין אדריכלים“, תמר טוכלר, נציגת המועצה לשימור אתרי מורשת ואת האדריכל ומתכנן הערים ערן מורדוכוביץ׳. השופטים בחרו שלוש עבודות זוכות בשתי קטגוריות – סטודנטים ואדריכלים. משקל משמעותי ניתן בשיפוט על תיעוד המבנים על פי פורמט קבוע שניתן למתמודדים, ומסיבה זו ניתנו גם שתי תעודות הוקרה ליוצרי תיקי התיעוד הטובים ביותר. התוצאה היא אוסף של כ-40 תיקי תיעוד המכילים מידע ארכיוני ועדכני חשוב על ההיסטוריה של המבנים וסביבתם.

בין הזוכים במקומות הראשונים: יוסי שושן ורועי פביאן על הצעתם למרכז מוסיקה במגדל המים בעג’מי, וניצן ברטוב וריטה זלז״ניאקוב על הצעתן לגינה ציבורית וספסל בצל מגדל המים בגבעת שמואל. הצעות זוכות אחרות הן: מרכז קהילה ותרבות במגדל המים שבמרכז הכרמל בחיפה; בית גידול לטבע עירוני במגדל ובריכת מים בבת-ים; ספריה ציבורית במגדל המים בבית שאן וגוף תאורה איקוני במגדל המים שברח׳ החשמל בתל-אביב(1).

להפקת התערוכה חברו מספר גורמים פרטיים וציבוריים ביניהם כאמור חברת החשמל; משרד מהנדסים סירקין-בוכנר- קורנברג; קבלן השימור רובי פלד; חברת מרזבית מרכז, שסייעה בציוד תלייה; חומרי בנייה רע – בית מלאכה לצילום; ארכיון אדריכלות ישראל (אאי) ומנהלת נמל יפו שאירחה את התערוכה.

מבין ההצעות, בלטה ההצעה לעיצוב מגדל המים ברח’ החשמל בתל אביב – ‘פרויקט אור עליון‘ – שזכתה במקום השלישי בקטגורית הסטודנטים. בבואם לעצב מחדש את המגדל המרשים ששומר זה מכבר, בחרו המעצבים טל יהוד ורועי דרבקין להציב בראשו אהיל גדול ברוח מתחם החשמל המתחדש והאופנתי, תוך קריצה לעובדה שבקומת הקרקע של המגדל פועל בית תפילה, שבו מתפללים עובדי חברת החשמל העובדים בסמוך לו. זוהי כמובן ראייה אמנותית, שאין בכוונה לבצעה.

תערוכת ההצעות הזוכות שנפתחה בהאנגר ההיסטורי בנמל יפו זכתה לתהודה תקשורתית רחבה ואלפי מבקרים נהנו ממוצגיה. למארגני התערוכה נותר רק לקוות שסייעה להשפיע על מקבלי ההחלטות ברשויות המקומיות וברשויות התכנון לפעול לשימורם ולהחייאתם של מגדלי מים נוספים השזורים בנופי ארצנו.

כל הפרטים אודות התחרות, מגדלי המים והתכניות הזוכות, מצויים באתר אינטרנט שהוקם במיוחד לטובת הנושא, במטרה להוות מאגר מידע ראשון מסוגו על מגדלי המים ומקומם בקהילה  www.watertowers.co.il

למעוניינים, תערוכת המגדלים הועברה בימים אלה לקריית טבעון, ומוצגת שם, בתוך מגדל המים ההיסטורי של היישוב ששוקם ומתפקד כיום כגלריה לאמנות של מרכז ההנצחה במקום. בחודש מאי צפויים להתקיים סביב התערוכה אירועים מיוחדים, במסגרת שבוע שימור אתרים שמקיימת המועצה לשימור אתרי מורשת מדי שנה.

(1 המאמר המורחב והמפורט, עם פירוט התורמים והזוכים יופיע באתר האינטרנט של המועצה לשימור אתרי מורשת)

חברת החשמל למען שימור מגדלי המים

חברת החשמל נכנסה כשותפה לפרויקט ‘מגדל המים- מבטים חדשים’, כחלק ממסורת פעילותה רבת השנים בתחום השימור. כפי שעולה ממחקר בראשות פרופ’ גילברט הרברט מהמרכז לתיעוד הארכיטקטורה בטכניון, מבני תחנות-הכוח של החברה, אשר הוקמו על ידי מייסדה, פנחס רוטנברג בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, נחשבים למבנים המייצגים את ראשית האדריכלות המודרנית בארץ ישראל. חלק ממבנים אלה, אשר הוכרו והוכרזו נכסים לשימור, שופצו ושומרו על ידי חברת החשמל, אשר פועלת להטמעת מורשתם בקרב הקהילה, באמצעות שיתופי פעולה מגוונים. ההצעה שזכתה במקום השלישי בקטגוריית הסטודנטים – ‘פרויקט אור עליון’, מטפלת במגדל המים משנת 1925 הנמצא בצמוד למבנה דירקטוריון חברת החשמל.

המגדל נבנה על ידי המהנדס ארפד גוט ושימש את תחנת-הכוח הראשונה של תל אביב עד שנת 1957. בשנת 1999 שוקם המגדל על ידי חברת החשמל כחלק משיקום כלל מבני המתחם שברשותה בשיתוף עם המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

בית המכס המנדטורי בנמל יפו כמשל לדילמות בהליכי שימור

תמר טוכלר – מנהלת מחוז תל אביב

בכניסה הצפונית לנמל יפו, בקצה טיילת חומת הים, ניצב לו מבנה בטון גדול ומוזנח הצופה אל הים. חלקו כבר ריק מפעילות, ובחלקו הדרומי פעילים “המרכז לחינוך ימי“ ו“שבט צופי ים“ הייחודי של יפו. רבים חושבים כי הוא “מכוער ולא מתאים“. יש המוסיפים שאולי כדאי היה להרסו, אך בניין זה הינו בדיוק דוגמא נפלאה לאתגרי השימור.

אתרים רבים בעלי ערכים היסטוריים, אדריכליים ופוטנציאל כלכלי ותיירותי גבוה, מצויים במצב קשה. מלאכתם של אנשי השימור היא לחשוף אותם, להאיר את סיפורם ואת ערכם ולהציע דרכים לשימורם והשמשתם. כזהו סיפורו של בית המכס הבריטי. הוא הוקם בשנות ה-30′, במסגרת תכנית מנדטורית להרחבת נמל יפו העתיק ובניית נמל מודרני. המבנה הוקם לאחר הריסת בית המכס התורכי, שנבנה בשלהי המאה ה-19, וממנו שרדו יסודותיו בלבד. אתר זה ששימש כשער הכניסה לארץ ישראל במשך אלפי שנים, הינו ה“אליס איילנד“ הישראלי. האתר בעל ערך גבוה בשל מיקומו, וסיפורו ההיסטורי והאדריכלי. שיקומו והחייאתו יכולים להוות תרומה ממשית לנמל.

חשיבותו, בין השאר, הוא בהיותו המבנה היחיד הנושק למים לאורך חופי ישראל, ונוכחותו משמרת את הסילואטה המקורית של יפו העתיקה. הוא אף היחיד שמשחזר את סמטת הכניסה לנמל, שהיתה מרכיב חשוב בנמל ההיסטורי.

בנוסף, קיים ערך פונקציונאלי המשרת גם היום את קבוצות המבקרים הרבות בנמל. הוא מגן מפני רוחות ושמש יוקדת, ומרבית ההדרכות מתבצעות בנקודה זו. למבנה חשיבות רבה כשובר גלים והוא מהווה חלק ממערכת מתוכננת השומרת על המעגנה ועל סביבת הנמל. הריסתו תחשוף את הנמל וסביבתו למפגעים בשעת סערה.

חשוב לדעת כי המבנה יועד לשימור במסגרת תכניות שאושרו זה מכבר: תמ“א 13 תיקון 2 לנמל יפו )תכנית מתאר לחופים) ותכנית תא/ 2378/ א, תכנית מקומית לנמל יפו, בה מסומן ומוגדר מבנה בית המכס הצפוני כמבנה לשימור, אשר חובה לשמרו ולהגן עליו מפני הריסה. בתכניות גם נקבע כי השימושים יהיו “בכפוף לשמירה על אופיו וחזותו ההיסטורית של המקום“, וכמו כן נאמר:

“בית המכס הצפוני ייקבע כבניין לשימור תוך הבטחת רצועה לטיילת ממזרח לבית המכס ובצמידות לו ככל הניתן“…

התכניות האמורות קובעות חד משמעית את החובה המוטלת לשמר ולהגן על המבנה עד למועד שימורו, ובמידה וייהרס, לא ניתן יהיה לבנותו מחדש, או לבנות במקום קיר מגן.

נוסיף ונציין כי בית המכס הצפוני וביתן הכניסה הצפוני המיועדים, נקבעו לשימור כמגרש מיוחד לשימושים בעלי אופי ציבורי, וככזה מופיע הבניין בפרוגרמה התיירותית לנמל יפו, שהכינו העירייה ומשרד התיירות.

תכניות אלו נשקלו בכובד ראש ובראייה ממוקדת, ונדונו במספר ועדות מקצועיות ומוסדות תכנון; האתר הוגדר לשימור בהמלצות תיק התיעוד שהוכן לנמל יפו, ובהמלצות ועדת ההיגוי הציבורית לשימור נמל יפו שהקימה עיריית תל אביב, באמצעות המשלמה ליפו, ובה: נציגי רשות העתיקות, צוות יפו, המועצה לשימור אתרים, עמותת האדריכלים, חוקרים וגורמים נוספים. הוועדה קבעה כי ישומרו כל המבנים המנדטוריים ובמידה שיימצאו שרידים מהתקופה התורכית, ישולבו שרידיהם גם כן. עוד נקבע כי חל איסור על הרס מבנים אלה, ונדרשת הכנת תיק תיעוד מפורט לפני שיקומם. המלצותיה של הוועדה אושרו על ידי הוועדה המקומית!!!

עוד נדגיש כי הפתרונות השימוריים ותמהיל השימושים המוצעים למבנה זה, עמדו לנגד עיניהם של משתתפי “השולחן העגול“ שקידמו את מניעת הפרטת נמל יפו ואת החייאתו, ועל פי עקרונות אלה משוקם כיום הנמל. כדוגמת ההאנגרים, או מבנה ה“לבנטבונדט“ (כיום “נא לגעת“), אשר עברו תהליך שימור והחייאה שהוכיח את עצמו וחשף את קסמם, כך נכון הדבר לגבי שימור והחייאת בית המכס הצפוני.

הניסיון הרב בארץ בנושא השימור בכלל ובתל אביב בפרט, מוכיח כי ניתן ללא כל ספק לשקם את האתר ולהחיותו. ניתוח התיעוד הבסיסי שנערך, מעלה את הפוטנציאל הרב ואת איכויות המבנה. מדובר במבנה בסגנון הבינלאומי שעבר עבודות חיזוק גסות, אשר בוצעו בשנים האחרונות ועיוותו את מראהו, אך המהלך הוא הפיך וזאת בניגוד לעמדת הטוענים שאין למבנה זה ערך.

אנו מאמינים כי המבנה צריך להוות מרכז ביקור ותצוגה של סיפור הנמל והשער לארץ ישראל לאורך הדורות. ניתן להקים בו מאגרי מידע אינטראקטיביים, לפתוח מסעדה ייחודית וכמובן להבטיח את המשך הפעילות הימית (“המרכז לחינוך ימי“, “צופי ים“ ו“תחנת הקשר 2X4“), הקשורה בבניין ובמיקום זה. מדובר באטרקציה חווייתית שתוכל להביא קהלים רבים ומגוונים למקום, לעודדם לבלות פרק זמן ארוך יותר במקום, וכתוצאה מכך להגדיל את הביקורים באתרים ובעסקים בנמל.

למרות כל האמור לעיל וחובת השימור, יש עדיין הרואים במבנה מפגע ופועלים להריסתו. חשובה מאד התמיכה הציבורית כדי להבטיח את שיקומו המהיר ואת הפעלתו. התכניות שהכינו האדריכלים איל זיו ושמואל גרואג וההדמיות שהכין האדריכל עדי קרמר, מראות שאפשר גם אחרת.

הכנס השנתי הראשון של כלל אתרי המורשת בישראל – פעולה והכרה

אלעד בצלאלי – מנהל מחלקת חינוך והדרכה

היום היה גשום, הרוחות סערו, בעת שמנהלי אתרי המורשת ההיסטוריים התכנסו בין הים הסוער לחוף נחשולים ומוזיאון “המזגגה“ המרשים. הכנס השנתי הראשון של מנהלי אתרי המורשת נפתח, בנוכחות של למעלה ממאה משתתפים מכלל אתרי המורשת בארץ.

תכניות חשובות העוסקות באתרי המורשת הועלו לדיון באירוע, שהתקיים בימים 17-16 בפברואר, במלון “חוף נחשולים“. הכנס היווה נקודת ציון חשובה בתהליך שמובילה בשנתיים האחרונות המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, באמצעות ועדת החינוך, מחלקת החינוך והפורומים האזוריים של מנהלי האתרים. במהלך פעילותם של הפורומים עלו וצפו החזיתות בהם ניצבים אתרי המורשת, וכאן ניתנה הזדמנות לבירור הסוגיות המרכזיות ולהיערכות בזמן פעולה.

נדמה שהנושאים הדחופים ביותר עוסקים במאמצי הקיום היום יומי של אתרי המורשת, בהכרה ובתמיכה שלה ראויים האתרים. בציר מקביל עומד העיסוק ב“לב החי“ של האתרים, בפעילות החינוכית החשובה, בהעברת הסיפור ההיסטורי והערכים הציוניים המגולמים בו, ויותר מכל, בהנחלת המסרים הללו לקהל המבקרים, ובראשם לקהל הצעיר של מערכת החינוך.

במהלך השנתיים האחרונות דנו מנהלי אתרי המורשת במסגרת הפורומים, במהלכים שיש לקדם לצורך שיפור מצבם של האתרים: הגברת זרם המבקרים, חידוד המסרים החינוכיים, שיפור המערך הפדגוגי ועוד. בעזרת הפורומים, הצליחה המועצה לשימור אתרים להפוך עצמה לחוט המקשר בין האתרים ולמוציאה לפועל של חלק מהרעיונות החשובים שהועלו, מתוך ההבנה הברורה שבכל אחד מהאתרים טמון סיפור חשוב מפסיפס הנרטיב הישראלי.

את דברי הפתיחה נשאה המנהלת הכללית של משרד התרבות והספורט, אורלי פרומן. משרד התרבות הוא כוח מרכזי בחשיבותו, בין היתר בפרויקטים תקופתיים כגון פרויקט “תרבות לישראל“, אך חשובה מכך היא התמיכה השוטפת של המשרד בחלק נרחב מהאתרים.

“אתרי המורשת אמונים על בסיס חשוב ומהותי של המדינה, העם והחברה שלנו, ולא נוכל להמשיך להתקדם כחברה בלי השורשים החשובים האלה“

אורלי פרומן – המנהלת הכללית של משרד התרבות והספורט

ראובן פינסקי, מנהל התכנית להעצמת המורשת הלאומית במשרד ראש הממשלה, שלקח חלק בכינוס, אמר בין היתר כי “הכנס הזה הוא משב רוח מרענן באתגר הכי גדול שלנו כממשלה, לראות שיש אינטרס משותף, שהגורמים יודעים לדבר, שלא כל אתר לנפשו. יש לכם מכנה משותף חשוב, לאומי, והחשיבות של המורשת היא גדולה ומרכזית“. התכנית להעצמת המורשת הלאומית (תמ“ר) היא כלי חשוב בשיפור מצבם הפיזי של אתרי המורשת, בשיפור התצוגות והארכיונים, ובהעצמת התשתיות של אתרים רבים. בעבודה נכונה ומשותפת, התכנית יכולה גם להוסיף לעצמה נדבך שיעניק דחיפה משמעותית לכלל אתרי המורשת. כלים רוחביים כגון: שיווק אזורי, פרסום משותף, תמיכה בהשתלמויות ופיתוח פרויקטים חינוכיים, יכולים לתרום לחיזוק הבסיסים מהם פועלים כלל האתרים.

עמרי שלמון, מנכ“ל המועצה לשימור אתרים, דיבר על המאמצים לקיים שיתוף פעולה עם משרד ראש הממשלה, משרד התרבות ומנהל התרבות, על מנת לקדם עשרות אתרים שלמעשה אין להם כיום כל הכרה ממלכתית.

אתרי המורשת הם בבעלויות שונות: מתוך 128 אתרי מורשת, 18 אתרים מוכרים כמוזיאונים על פי חוק, 12 הם מוזיאונים שמוחזקים על ידי משרד הביטחון, חמישה אתרים זוכים לחקיקה מיוחדת ועוד כ-30 זוכים לתמיכה חלקית. מיותר לציין עד כמה התמיכה של משרד התרבות מהווה סם חיים לאתרים, ועד כמה חשובה ההכרה כעוגן לפעילותם. למעשה, מעל למחציתם של אתרי המורשת בישראל אינם זוכים כלל לתמיכת המדינה וגרוע מכך, אינם זוכים להכרה מכל סוג שהוא.

ברקת כהן, רכזת ההדרכה של המוזיאון בקיבוץ יפעת ורכזת פורום עמק יזרעאל, הציגה את נושא הרלוונטיות של האתרים ואת הרלוונטיות של הערכים העולים מהאתרים בעולם “הריאליטי“ בו הכוחניות והדורסניות תופסים מקום מרכזי כל כך.

מעל לכל השאלות, ריחפה שאלת הקשר עם משרד החינוך. נציגי משרד החינוך שהשתתפו בכנס וביניהם יו“ר המזכירות הפדגוגית, ד“ר צבי צמרת ומנהל מינהל חברה ונוער במשרד החינוך, יוסי לוי, הסכימו כי יש צורך דחוף בפטרון לאתרים והצביעו על מספר כיוונים חשובים להמשך. מייד לאחר הכנס התגבש צוות פעולה שיפעל לקידום תכנית זו.

חשיבותו הרבה של הכנס היא בהצגת החזית האחידה של אתרי המורשת אל מול גופי הממשלה הגדולים. הצגנו כאן את השלמתו של שלב בניית הבסיס לפעולה, שכעת יש לדחוף ליישומה.

תודה מיוחדת לכל העוסקים במלאכה.

אתגרי העבודה של מחלקת התכנון וההנדסה

אינג׳ אהרון לויתן – מהנדס ראשי

בראשית שנת 2010, בישיבתה בחצר תל-חי, אישרה ממשלת ישראל את “התכנית להעצמת המורשת הלאומית“ (תמ“ר). התכנית הינה תכנית רב שנתית וכוללת כ-65 אתרים ומבנים בכל רחבי הארץ.

במהלך שנת 2010 נערכו מספר סיורים משותפים עם ראובן פינסקי, מנהל התכנית להעצמת המורשת הלאומית במשרד ראש הממשלה, בהם הוצגו ההצעות המקצועיות והארגוניות של המועצה לשימור אתרים עבור התכנית וכן ניסיונה הרב בקידום פרויקטים לשימור.

בעקבות הסיורים, החליטה ועדת ההיגוי של “תכנית מורשת“ על מימון לביצוע שמונה הפרויקטים הראשונים: קיבוץ יד מרדכי – שיקום וטיפול בזירת הקרב ובעמדות התצפית בגבעת הקרב, והקמת מבואת כניסה חדשה; בית הקברות כנרת – שיקום ופיתוח מערך הכניסה וחיבור פיזי עם חצר כנרת; חצר כנרת – בית המבואה; קיבוץ שדות ים – בית חנה סנש – שיקום בית הראשונים של האדריכל שמואל מסטצ’קין, והקמת מוזיאון לתולדות חייה של חנה סנש, ולהנצחת פעילותם של לוחמי ארץ ישראל על אדמת אירופה, נגד הגרמנים, במלחמת העולם השנייה; מוזיאון “הרעות“ בנבי יושע; שימור חצר ניניו בטבריה; שיקום ושימור תחנת הרכבת ההיסטורית בצמח; המוזיאון לראשית ההתיישבות בקיבוץ יפעת – קידום תכנית אב לחידוש תצוגה מוזיאלית.

בשנת 2010 טיפלה המועצה לשימור אתרים, באמצעות מחלקת התכנון וההנדסה, בכ-52 פרויקטים של שימור והצלת מבנים ואתרי מורשת ברחבי הארץ. בין הפרויקטים שהטיפול בהם הסתיים מצויים: דגם אוניית מעפילים במחנה המעפילים עתלית, הרפת והנפחייה בחצר הקזרמה במזכרת בתיה, שחזור צריף

הראשונים באום ג’וני, שנחנך בחגיגות 100 שנה לדגניה א’, שיקום בית הראשונים בקיבוץ מנרה, המשמש היום כארכיון, בית משפחת טריף בכפר ג’וליס ועוד רבים אחרים.

בצד עבודות השימור הכנו גם תכניות עבודה, בהן: מוזיאון “הרעות“ במצודת כח, המבואה במחנה המעפילים עתלית, מחנה העובדים בסדום, המפקדה הבריטית בבסיס רמת דוד ופרויקט הטרזינות באתר הפרדסנות ע“ש מינקוב ברחובות.

בשנת 2011 תטפל המחלקה בכ-73 פרויקטים, כשהמרכזיים שבהם מהווים חלק ב“תכנית מורשת“, כמו “פסל הרצל“ – פסל המנציח את המפגש בין בנימין זאב הרצל לקיסר הגרמני וילהלם השני, ומבנים היסטוריים במקוה ישראל, חצר ניניו בטבריה, ובית הקברות כנרת.

האתגר שעומד לפנינו גדול ומחייב אותנו להתארגן ניהולית ומקצועית. לשם כך קלטנו את המהנדס דוד שוורץ בצוות תכנון נהלל, ובנינו תכנית להכשרת בעלי מקצוע נוספים לעבודות שימור, שבמסגרתה נקיים קורסים מקצועיים, בשיתוף עם רשות העתיקות.

למועצה לשימור אתרים ולמחלקת התכנון והייעוץ ההנדסי, ניסיון עשיר בעבודות שימור והצלה, בהכשרה מקצועית, בארגון וביכולת ראייה כוללת של השימור. עם ההיערכות החדשה, ובעזרת צוותי השימור הוותיקים והמיומנים, נוכל לעמוד במשימות.

המחלקה לקשרי חוץ של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

פרופ’ אדריכל סעדיה מנדל – יו״ר

תמר טוכלר – מנהלת המחלקה לקשרים בינלאומיים

במלאת 25 שנה למועצה לשימור אתרים, הוחלט על הקמת המחלקה לקשרים בינלאומיים, במטרה להרחיב את הידע המקומי באשר לטכנולוגיות שימור . וטכנולוגיות בנייה מסורתיות, תפיסות והתמודדויות עם שימור אתרים ומתחמים היסטוריים ברחבי העולם, הבאת חומר מחקרי ויצירת רשת קשרים עם אנשי מקצוע וארגוני שימור בתחום, בעיקר בנושא הפעילות הציבורית.

המחלקה אף פועלת על מנת לחשוף את פעילות המועצה לשימור אתרים בחו“ל ולהקים מערך של פרויקטים משותפים, כגון כנסים, השתלמויות, תערוכות, סדנאות, סיורים מקצועיים ועוד.

את המחלקה מלווה ועדה ציבורית של אנשי מקצוע ומומחים, להם ניסיון וקשרים מקצועיים עם ארגונים ומוסדות ברחבי העולם.

במסגרת שהקמנו, אנחנו עוסקים בפעילויות שונות, בהן חילופי מומחים. במהלך אירוח אנשי מקצוע המבקרים בארץ, אנו מגייסים אותם להרצאות ולייעוץ. בסיוע פעילי הוועדה הציבורית שהוקמה, קידמנו מספר פרויקטים ויוזמות בהם: פרויקט מחקרי על מדיניות שימור מתחמים, עם אוניברסיטת יורק באנגליה, במסגרתו אירחנו מתמחה מהרשות הפדראלית האמריקאית; פרויקט עם בית ספר למקצועות הבנייה מברלין, שעתיד להביא תלמידים לעבודה משותפת עם צעירים ישראלים, בשימור בית הקברות “טרומפלדור“ בתל אביב; פיתוח הקשרים עם מרכז השימור בלובן – בלגיה, מרכז השימור בפריס – צרפת וארגון שימור ממלטה. בצד כל אלה, אנו שוקדים על הופעת נציגי המועצה בכנסים בינלאומיים, ובימים אלה אנו פועלים לקראת יציאת משלחות מקצועיות לחו“ל. כמו כן הגשנו מספר בקשות, לאיחוד האירופי ולקרנות בגרמניה, לקידום פרויקטים בתחום מורשת השימור, טכנולוגיות הבנייה ועוד.

המחלקה פועלת בשיתוף פעולה גם עם מוסדות וארגונים מקומיים בהם איקומוס ישראל, רשות העתיקות, הטכניון, אוניברסיטת בר אילן, בצלאל – האקדמיה לאמנות ועיצוב, ירושלים, אוניברסיטת תל אביב, עיריית תל אביב וגופים נוספים, לקיום ימי עיון, תערוכות וסדנאות מקצועיות.

מגמות חדשות במאה ה־ 21 בתפיסת יחסי השימור, התכנון והפיתוח

פרופ’ עירית עמית-כהן – ראש מסלול לתואר שני “שימור ופיתות נוף ונכסי תרבות”, המחלקה לגיאוגרפיה וסביבה, אוניברסיטת בר אילן

בשנים האחרונות חל שינוי ביחסי צלעות המשולש: אוכלוסייה, מרחב ומורשת (מורשת טבע; מורשת

תרבות, מוחשית ולא מוחשית; נופי תרבות). לשינוי זה ביטוי בהגדרת תופעת השימור, בהרחבת תפקידיה ועקב כך בריבוי הפניות להכריז על נכסים ראויים לשימור הן בהיבט אוניברסאלי, באמצעות ועדת המורשת העולמית, והן בהיבט מדינתי. ההגדרה והתפקידים מעודדים גישה הקוראת ליצירת פלטפורמה חדשה, בה מתקיים מפגש בין שימור, תכנון ופיתוח. פלטפורמה שכזו מעודדת יצירתו של תחום דעת מחקרי ומעשי, המשלב מקצועות לימוד והתמחויות, לא רק באדריכלות ובפרקטיקה של שימור חומרים, אלא גם בתכנון, בחוק, בתהליך קבלת החלטות, בהקניית ערך לסקר הסביבתי ולתיעוד ההיסטורי, בכלכלת השימור ובהתייחסות הנכס הבנוי או המשאר הטבעי לנוף הפתוח ולרגישותו.

בכוחה של תופעת השימור לבטא את הילכי הרוח של החברה ואת זהותה בפוליטיזציה של השימור, משום תכונתו של נכס לבטא ערכים ולהעביר מסרים. לאפיון הפלטפורמה השימורית, להרחבתה ולקריאה לכלול בה נושאים מתחומים מגוונים ולארגנם במערך מובנה והגיוני, ביטוי בהגדרות חדשות, במונחים, בכנסים, במחקרים, בהקמתם של ארגונים, בייסודן של מחלקות באקדמיה וברשויות, ביצירתן של אמנות חדשות המייצגות הסכמה רחבה ובהשלכות על התפתחויות כלכליות וחברתיות.

כך קורה שהשימור זוכה להגדרה של דסיפלינה: “התמחות, ידע ופעולות שנועדו להבטיח את המשך קיומם של נופי טבע ונכסי תרבות גשמיים ורוחניים, הנושאים ערכים היסטוריים, חברתיים, עיצוביים ואידיאולוגיים, בתוך קהילה עכשווית בעלת צרכים ורצונות, ואת העברתם התקינה לדורות הבאים“. הדסיפלינה נעזרת בביטויים חדשים: קיימות – Sustainability; צדק רב דורי, מכלול נופי, מרקם שמור משולב (תמ“א 35), סביבה היסטורית – Historic Environment .the English Heritage definition

בעקבות זאת מתקיימים כנסים שמטרתם להפגיש את קהילות השימור וכותרותיהם כוללות מילות מפתח חדשות:

“רוח המקום“ – Spirit of Place: Between Tangible and

Intangible Heritage World Heritage Convention

2008 in Quebec

“תחושת מקום“ – 2009 Discovering a Sense of Place Glasgow באוניברסיטאות נפתחות מגמות לימוד המתמקדות, בשימור ובמגוון ההיבטים שהוצג לעיל כדוגמת:

School of Architecture Art and Historic Preservation in Roger Williams University Graduate School of Architecture Planning and Preservation (GSAPP)

ונלמדים בהן, לצד האדריכלות והתכנון, קורסים בשמאות, בכלכלה ובמשפט, בתפיסת המרחב ובקריאתו. ישראל משתלבת במגמות אלה ומרבה בכנסים ובתכניות לימוד החובקים את מפגש השימור, התכנון והפיתוח ומעודדים את יצירתה של הפלטפורמה השימורית. כך גם קורה שעסקות כלכליות בתחום הנדל“ן מנכסות את השימור כמו גם את הערך העיצובי, ההיסטורי, התרבותי והאידיאולוגי, ומקנות לו ערך כלכלי.

למגמות שתוארו לעיל, מצטרף הדיון הפוליטי והוא זוכה לספרים חדשים ולמהדורות חדשות של ספרים ישנים, לכנסים ולהתמחויות.

מגמות אלה יש לעודד. הן מבטאות שינוי בהכרה בחשיבותה של תופעת השימור, מצביעות על מודעות בהשלכותיה ובהיבטיה השונים, קוראות למעורבות של קהילות רחבות, של מומחים ומתמחים ומדגישות את היותה תופעה דינאמית ומתפתחת, המשתלבת במגמות עכשוויות.

הכנסת מצדיעה להעפלה

בחודש פברואר האחרון, התקיים באודיטוריום הכנסת אירוע “הכנסת מצדיעה להעפלה“.

יו“ר הכנסת ח“כ ראובן ריבלין וסגנית השר לאזרחים ותיקים, ח“כ לאה נס (בתמונה), נשאו דברים בכנס.

באותו יום אף התקיימה בוועדת החינוך של הכנסת ישיבה מיוחדת בנושא מרכז התיעוד הממוחשב “בנתיבי ההעפלה“ שבמחנה המעפילים עתלית.

קבוצות JNF בעבודה בבית ילין במוצא

רותי ארבל-פסח – מנהלת בית ילין

“כך הולכים השותלים“ – שרנו בילדותנו בט“ו בשבט, כאן בארץ ישראל. ילדים יהודים מארצות הברית ודאי אינם שרים את השיר הציוני הזה, שהפך לסמל חג האילנות וכל המשתמע ממנו בתרבות העברית בארץ.

אצלנו, בבית ילין במוצא, בילו כבר ארבע קבוצות של תלמידי אוניברסיטאות נבחרות מרחבי ארה“ב. הצעירים מלאים ברצון טוב ובנכונות לתרום תרומה מוחשית לארץ ישראל וכאן, בבית ילין, משתתפים בנטיעות, בהכשרת שבילים ובחידוש טרסות חקלאיות ישנות, שכמעט נגזרה עליהן כליה. הביקור מלווה בסיפור המקום ותולדותיו, ובפגישה אישית עם עזר ישראלי, בן הנין של יהושע ילין, בונה הבית.

תודתנו נתונה למארגנים של הקבוצות הללו, ולאלון בדיחי – מנכ“ל JNF ישראל, על הדאגה והתמיכה בבית ילין לאורך כל הדרך.

אוגדן מקצועי לשימור

אדר’ דב אלון – מנהל הפרויקט

שימור מבנים ואתרים מהווה רובד תרבותי חשוב בהתפתחותה של מדינה. תחום השימור המקצועי בארץ הינו ענף צעיר יחסית בתרבות הבנייה, ובמשך 20 השנים האחרונות, בהן התפתח תחום זה, זיהינו, אנו העוסקים במלאכת השימור, את חסרונם של כלים מנחים להכרת החומרים, תהליכי התכנון, הביצוע, הפיקוח והניהול של המבנים והאתרים.

היה זה חלומם של פרופ’ אדריכל סעדיה מנדל, יו“ר הוועד המנהל, ויוסי פלדמן, לשעבר מנכ“ל המועצה לשימור אתרים, והם אשר פנו אלי בבקשה להירתם, ולהוציא את הנושא אל הפועל. לאחר עבודת הכנה, הקמנו ועדת היגוי וראוי לציין כי למפעל חשוב זה נרתמו גם הוועד הישראלי לאונסקו, רשות העתיקות ואגף השימור של עיריית תל אביב. את הפרויקט מנהלים המועצה לשימור אתרים והח“מ, כעורך ראשי של האוגדן. ההפקה וההפצה תתבצע על ידי הוצאת ספריית יהודה דקל – המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

האוגדן יהיה אוסף של ספרים שיעמוד לרשותם של העוסקים בשימור ויתעדכן מעת לעת. עד כה הועלתה רשימה של 20 כותרים: שיטות דיגיטליות לסריקה ולמדידה של בניינים לשימור; ציורי קיר; עץ ונגרות; טכנולוגיות בנייה; חומרי בנייה לסוגיהם כגון: אבן, טיח וצבע; נגישות לאתר ועוד. כותר חשוב במיוחד יעסוק בניהול ובפיקוח על אתרים ומתחמים לשימור, לרבות הצד המשפטי. כל כותר יכלול פרקים אשר יעסקו בתהליכים היסטוריים, מרכיבים וסוגי חומרים האופייניים לישראל, שיטות עבודה בעבר ובהווה, כלי עבודה, חומרים נלווים, מפרטים טכניים, מילון מונחים, שרטוטים וצילומים של תהליכי עבודה ופרטים לדוגמא. המטרה היא להגיע למירב הידע הנדרש להכרה, הבנה וביצוע נאות של עבודת השימור.

לכתיבת הכותרים הראשונים נבחרו מומחים בתחום: אינג’ יעקב שפר – טכנולוגיית הבנייה, אדר’ אלון לוטן, המשמר יותם כרמל ועופר גרוסמן, מייסטר בסיתות אבן – תחום האבן, פרופ’ אדריכלית ניצה סמוק וד“ר רינה וסרמן – נושא הטיח, פרופ’ עדה סגרה ואגף השימור של עיריית תל אביב – גינות ומבואות לבניינים לשימור.

הכנס הראשון לשימור באשקלון

ד“ר אבי ששון – המכללה האקדמית אשקלון

גד סובול – נאמן שימור

בחודש מארס, נערך הכנס הראשון לשימור באשקלון, שנושאו: “אשקלון – עיר היסטורית – שימור, פיתוח ותיירות“.

הכנס שאורגן על ידי הח“מ וגד סובול, התקיים במכללה האקדמית אשקלון ובחסות עיריית אשקלון. במשך היום נדונו נושאים מגוונים בנושאי זיכרון היסטורי ושימור אתרי מורשת באשקלון. כ-200 איש, מכל רחבי הארץ, ובהם נציגי מוסדות אקדמיים, המועצה לשימור אתרים, רשות העתיקות, רשות הטבע והגנים הלאומיים, קק“ל ושוחרי תולדות אשקלון נכחו במקום. נציגים בכירים של הנהלת העירייה השתתפו בכל מושבי הכנס והתרשמו מרוחב יריעת השימור שקיימת בעירם ומן האתגרים הצפויים להם בתחום זה בעתיד.

עיריית אשקלון פועלת לא מעט לשימור הזיכרון ההיסטורי, אולם יש לקוות כי הכנס יקדם גם את השימור הפיזי ברחבי העיר.

התאמת אתרי מורשת לאנשים עם מוגבלות

אינג’ אהרון לויתן – מהנדס ראשי

המועצה לשימור אתרים, בסיוע הקרן לפיתוח שירותים לנכים של המוסד לביטוח לאומי והחברה הממשלתית לתיירות, יזמה פרויקט להתאמת אתרי מורשת לאנשים עם מוגבלות. היעד הינו להנגיש את כל אתרינו לנכים, תוך כדי הקפדה על מגבלות וללא פגיעה במבנה ו/או אתר לשימור. במסגרת התארגנות זו, נערך לאחרונה במחנה המעפילים עתלית יום עיון משותף לגופים העוסקים בתחום.

גן אברהם כמשל לאתגרי שימור – נגישות

אדר’ נעמי עשת

עיריית רמת גן מקדמת תכנית לשיקום ושימור גן אברהם ההיסטורי. למרות שמדובר באחד הגנים החשובים והמיוחדים ששרדו בארץ, קודמה ללא תיעוד, תכנית הפוגעת באופן משמעותי בערכי הגן וייחודו. מרבית המהלכים נעשו בשם “צרכי נגישות“ וכללו תכנון רמפה עצומה ושינויים מרחיבים בגן. אנו רואים חשיבות רבה בהנגשת אתרים, אך גם עמדת המחוקק קובעת כי ניתן לקבל פטור מחובת התאמת הנגישות החלופית, אם קיימת פגיעה מהותית באתר (חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות). המהנדס הראשי של המועצה לשמור אתרים, אינג’ אהרון לויתן, טען כי ניתן לקבל פטור מצרכי הנגשה על אזורים מסויימים בגן, ויחד עם מנהלת המחוז וצוות הפעולה, הוביל את המהלך להצלתו ולביטול הרמפה. בפועל, כפי שגם מעידה התמונה, החלו העבודות בשטח ללא הנחיות ראויות, וכך נהרסו מרבית ערכי הגן אותם “משחזרים“ כיום, לא בדיוק אבל בערך…

הצטרפו למחאה נגד בניית חניון תת קרקעי בכיכר דיזנגוף בתל אביב

מור גלבוע – מוביל המאבק להורדת כיכר דיזנגוף ללא חניון

מזה זמן רב מדברים על הורדת כיכר דיזנגוף ובקרוב, כך זה נראה, עתידה עיריית תל אביב להכריע בנושא. בעקבות קמפיין התושבים והתעוררות השיח העירוני בדבר גורל הכיכר, פרסמה העירייה כי במהלך חודש אפריל בכוונתה לערוך משאל עם שיכריע את גורלה. הציבור יצטרך לבחור בין שלוש חלופות: השארת הכיכר המוגבהת ושיפוצה, הורדת הכיכר למפלס הקרקע ובניית חניון תת קרקעי בשטחה. החלופה השלישית היא החזרת הכיכר למפלס הקרקע ללא חניון וזאת כמובן, החלופה הטובה ביותר והמתחשבת ביותר בצרכי האדם והסביבה.

למרות שלכאורה לא התקבלה עדיין החלטה בנושא, בעירייה כבר מדברים על הקמת חניון תת קרקעי בן שתי קומות ו-280 מקומות בשטח הכיכר.

שיא האבסורד הוא שאין כלל מצוקת חניה בחניונים הסמוכים. חניון מתחת לכיכר דיזנגוף הוא מיותר, יפגע אנושות במרחב הציבורי העילי, ויגרום לנזק סביבתי רב לאזור הכיכר ולמרכז העיר בכלל. לא ניתן לזה לקרות! נשמח אם תצטרפו אלינו.

לפרטים והצטרפות לקמפיין: kikardizengof@gmail.com ובפייסבוק: .http://www.facebook.com/add_email.php#!/group

78448218727=php?gid

המועצה לשימור אתרים מברכת את ד“ר עירית עמית-כהן, ראש מסלול לתואר שני “שימור ופיתוח נוף ונכסי תרבות“ מהמחלקה לגיאוגרפיה ולימודי הסביבה באוניברסיטת בר אילן, עם קבלת תואר פרופסור

טקס פתיחת פרויקט “אמץ אתר“:

שובך היונים בגבעת ברנר

טל בן נון גלז – מנהלת מחוז מרכז

בחודש ינואר, התכנסה על המדשאה הגדולה בשוליו הדרום מזרחיים של קיבוץ גבעת ברנר, חבורה בעלת הרכב אנושי לא שגרתי. היו שם נערים בני 14, קבוצה של ילדי גן, ויחד איתם, אנשים שגילם הממוצע חצה את ה-80. העילה לכינוס היה טקס השקת פרויקט “אמץ אתר“ של תלמידי כתות ט’ מבית הספר “אורט תל נוף“, שנרתמו למשימת ניקוי ושימור שובך יוני הדואר הצה“לי ההיסטורי בגבעת זקס.

נישאו נאומים והושמעו ברכות, אך מעל הכל היתה שם התרגשות גדולה של חבורת יונאים ותיקים שבאו לראות איך הדור הצעיר מתחבר לסיפור ההיסטורי שלהם, ומוכן להשקיע מזמנו ומרצו לשימור המקום והסיפור. הנערים עובדים במקום פעם בשבוע והאתר מקבל אט אט פנים חדשות בזכותם.

חדרה – 30 מתוך 120 שנה

נינה רודין – מנהלת ואוצרת המוזיאון

חדרה, העיר שצמחה מהביצה והפכה לסמל להישרדות בכל מחיר, מציינת השנה 120 שנה להקמתה. מוזיאון “החאן“ המוזיאון ההיסטורי של העיר, ממוקם בנקודת ההתחלה של המושבה חדרה, במבנה הח’אן שהוכרז על ידי מדינת ישראל כאתר לאומי, ומזה שלושה עשורים מתעד, משמר ומנחיל את מורשת העיר חדרה לרבים. כאן נמצא גם הארכיון ההיסטורי של חדרה, המהווה את מאגר הידע המקיף ביותר של העיר, ספריית מחקר היסטורית-יישובית ושירותי מידע יעילים. המפגש עם הח’אן של חדרה הוא חוויה של מקום וזמן: אתר בן כמאה וחמישים שנה שהמגע אתו מצליח להעניק למבקרים תחושה שהזמן עמד מלכת.

לאורך שנת ה-120 לעיר ו-30 שנה למוזיאון, מקיים המוזיאון, בשיתוף עיריית חדרה, המועצה לשימור אתרים וגופים נוספים, מגוון אירועים בעלי משמעות היסטורית וחינוכית.

כנס היסטורי של המוזיאון, התקיים ביום רביעי, כ“ג ניסן תשע“א, 27 באפריל 2011, באולם רינה שני בבית ספר תיכון חדרה, וכלל סיור לאנדרטת אבשלום פיינברג במיקומה החדש, בפארק נחל חדרה, בהנחיית תמר אשל, אחייניתו של אבשלום פיינברג.

פרטים על אירועים נוספים בטל. 04-6322330, 04-6324562.

לקבלת הזמנות מפורטות במייל khanhadera@0l3.net.il ■

“מאבק הארכיון אל קירות המוזיאון“ במזכרת בתיה

דפנה שמשוני – מנהלת מוזיאון המושבה ע“ש ערן שמיר

בחודש פברואר האחרון, התקיימה במוזיאון המושבה ע“ש ערן שמיר במזכרת בתיה – אולם בית משק הברון, תערוכת צילומים שכותרתה: “מאבק הארכיון אל קירות המוזיאון“.

התערוכה התבססה על אוסף המוזיאון ועל הארכיון ההיסטורי. מעבר לפנים, למראות ולקישורים, הנוצרים מהעלאת הצילומים מנבכי התיקיות, מהווה התערוכה הצדעה לעוסקות במלאכת האיסוף והקטלוג – טובה בגון ומיקי לוין.

תלמידי כיתות ח’ ו-י’ מקרית החינוך ע“ש רבין במזכרת בתיה, הלוקחים חלק בפרויקט “אמץ אתר“, וב“מחוייבות אישית“, סייעו במלאכת הפקת התערוכה.

במסגרת הפעילות שסביב התערוכה יזם נחמיה בית און, ממועדון “רוטרי“ מזכרת בתיה, ערב בסימן “חפצים מספרי סיפורים“. יעקב קלי – מספר הסיפורים מ“המחסן של סבא“ והשחקן-נגן, אהרון קוטלר, “המנגן על כל מה שקיים“, שילבו סיפורי הווי והיסטוריה, בהכרות עם חפצים אותנטיים, כאשר האחד מספר והשני הופך את החפצים לכלים מפיקי מנגינות.

אליהם הצטרפו מספרי סיפורים ממועדוני “רוטרי“ במושבות יהודה, שסיפרו ממקור ראשון על הווי המושבות בימים עברו.

מלבד חברי אשכול “רוטרי“, השתתפו באירוע תושבי מזכרת בתיה, ותיקים וחדשים וכן אורחים מכל רחבי הארץ. הרעיון בבסיס האירוע בא להדגיש את חשיבות ההצגה של פריטים מקוריים והמפגש הבלתי אמצעי איתם.

סיפורים, מסמכים ותצלומים מהווי המושבה לאורך השנים יתקבלו בברכה במוזיאון. פרטים בטל. 08-9349525 ■

בית הספר הראשון ובית יוסף ויתקין בכפר תבור

אבנר שרף – מנהל מוזיאון המושבה וחצרות האכרים כפר תבור

המושבה כפר תבור חוגגת בקרוב 110 שנים להיווסדה.

המועצה המקומית, בראשותו של יוסי דולה, רואה בשימור האתרים ההיסטוריים הרבים בתחומה חשיבות עליונה, כמו גם ערך חינוכי ותרבותי מן המעלה הראשונה. גולת הכותרת הינה ללא ספק, השלמת שיפוצו ושידרוגו של בית הספר הראשון של המושבה ששימש גם כבית המורים. הוא נוסד בשנת 1903 ומנהלו הראשון היה יוסף ויתקין (1912-1876). כאן כתב ויתקין בשנת 1905 את “קול קורא“ שפנה אל צעירי ישראל בגולה “אשר ליבם לעמם ולציון“. הכרוז הופץ ותוכנו עורר עניין עצום. לימים הפך הכרוז למרכזי באושיות “העלייה השנייה“.

לנוחות המבקרים בבית ויתקין הותקנו ספסלי ישיבה תחת פרגולה, כאשר סיפורו של ויתקין מוצג בצורה ויזואלית חדשנית ומרהיבה. דמותו של ויתקין מגיחה מתוך גזע עץ, דרך שערים הנפתחים לרווחה וסיפורו מושמע בגוף ראשון במבטא מדויק… מלווה בשירים ברוח התקופה. סמוך למבנה: תצוגת כלים חקלאיים

וחניה בשפע. למבקרים בלילה – תאורה מדהימה.

פרטים בטל. 04-6765844.

ישיבת “עץ חיים“ בירושלים

איציק שוויקי – מנהל מחוז ירושלים

ישיבת “עץ חיים“ ההיסטורית שוכנת בצדו הדרומי של רחוב יפו, סמוך לשוק מחנה יהודה. היא נוסדה בידי הרב שמואל סלנט בשנת 1855, ובין העומדים בראשה לאורך השנים נמנו הרב איסר זלמן מלצר והרב אלעזר מנחם שך.

מבנה הישיבה כלול ברשימת המונומנטים לשימור, שהכינה עיריית ירושלים, אך היזמים ביקשו להרוס את המבנה ולהעתיקו לקו רחוב יפו, במקום קיר חנויות שנמצא במקום. כמו כן הם ביקשו להרוס את מבנה גן הילדים סמוך לו, שנבנה בשנת 1895 והיה הגן העברי השני שהוקם בירושלים. הם התכוונו גם להרוס את קיר החנויות הפונה לרחוב יפו, זאת על מנת לפנות מקום לשני בניינים בני 16 קומות כל אחד, שישמשו למסחר, משרדים ומגורים.

המועצה לשימור אתרים, החברה להגנת הטבע וועד החצרות התנגדו להרס המבנים ולהעתקתם, מאחר שזה מנוגד לאמנות השימור. הם קבעו כי יש לתכנן את כל האזור – רחובות יפו ואגריפס ושוק מחנה יהודה – כמוקד פעילות עירונית אינטנסיבית, מבלי לפגוע ברוח המקום.

עתה, לאחר מאבק ארוך של הנוגעים בדבר, הוכנה על ידי יזם חדש, תכנית חדשה, שתשלב את הבנייה ההיסטורית באזור, עם הבינוי החדש. במסגרת זו הוחלט לשמר באופן מלא את הישיבה, את גן הילדים ואת תחנת המשטרה הסמוכה לו.

המועצה לשימור אתרים מברכת על ההחלטה ומקבלת את עקרונות התכנית הכוללת, אשר תפתח בפני תושבי ירושלים את המרחב הציבורי, כולל המבנים לשימור, והדרך לשוק מחנה יהודה ולמתחם כי“ח הסמוך לו.

לזכרו של ח“כ זאב בוים זאביק מחנאי – חבר הוועד המנהל של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

ח“כ זאב (זאביק) בוים, יליד מבצר / חאן שוני שליד בנימינה, הובא בחג הפורים למנוחות, במושבה בה גדל והתחנך. זאביק שב אל אדמתו ואל שורשיו למנוחת עולם והוא בן 67 שנים בלבד.

אנו, חבריו מילדות, לחצנו עליו לנצל את כישוריו הרבים ולהשתלב במערכת הפוליטית. זאביק נכנס לעולם זה בידיים ולב נקיים וכזה היה עד לכתו מעמנו. הוא שימש בין היתר כשר לקליטת עלייה, שר החקלאות וההתיישבות, שר הבינוי והשיכון וסגן שר הביטחון.

כבן להורים ממייסדי “משמר הירדן“ ואחר כך “נחלת ז’בוטינסקי“ בבנימינה, אך טבעי הוא שהחליט, כפי שרק הוא ידע, להיכנס לעולם שימור האתרים בארץ. זאביק היה פעיל ונמרץ בכנסת, גייס את חבריה והחדיר בהם את נושא שימור המורשת. לאחרונה התמקד, ובהצלחה רבה, בשיקומה ובחידושה של “משמר הירדן“, מקום בו פעלו ולחמו הוריו, יוסף וחנה. תכניות רבות הקשורות להווית המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, היו בסדר יומו של זאביק, שלקח על עצמו לטפח ולהעצים את החלק המעשי בתורת שימור המורשת. עבודתו ומסירותו נקטעו וטרם הושלמו. מורשתו זו מפעמת בנו, חבריו, ונדע לטפחה ולחזקה בדבקות.

יהיה זכרו של אדם מיוחד זה שמור בליבנו ובפועלנו.

היריד שכמעט לא נפתח

ד“ר מרדכי נאור

לפני 75 שנה בדיוק, באביב 1936, החל פרק חדש ועקוב מדם בארץ ישראל: פרצו מהומות שנקראו בעגת הזמן ההוא “מאורעות“ והיום מקובל יותר לכנותן “המרד הערבי“. ערבים חמושים, מאורגנים ובלתי מאורגנים, תקפו יהודים, ת%9