מהנעשה במכון איילון - דו"ח מאי 2018

לידידינו שלום,

חודש מאי הצטיין בכמות התלמידים והתיירים שפקדו אותנו.

צופי בית זית ערכו יום שבט שישי שבת. השבוע יגיעו צופי אור יהודה.

מגמת תיאטרון בבית ספר פלך, המחיזו את סיפורו של מכון איילון בו בנות המגמה מציגות דמויות שפעלו בתקופה שהמפעל עבד. הן הציגו את חברי הקיבוץ (“הג’ירפות”) ואת עובדי המפעל בתחנות בהן עבדו. הבנות הציגו את סיפור המכון במשך 3 פעמים להורים, לאורחים ולתלמידים האחרים. אכן פעילות מבורכת ושונה מהרגיל. נטע רוזנבלט תיעד את האירוע.

תעש, מחלקת נגב הגיעו לסיור ולכנס.

מחלקת חינוך במועצה לשימור אתרים ערכו כנס למתנדבי המועצה בבית המשלחות, הגיעו כ-220 מתנדבים.

כנס מזכירות התקיים בחדר האוכל.

להצלחה גדולה זוכה המשחק “חפש את המטמון” לתלמידי בתי הספר (דומה למרחב בריחה) המתנהל בשטח המוזיאון לפי כתב חידה שעליהם לפתור.

***
ותשמעו סיפור:
כיצד שלמה הלל “מצא” את מכון איילון, מתוך ספרו “רוח קדים”

בשנות השמונים של המאה הקודמת, כאשר הייתה הפוגה יחסית בפעילותי הציבורית, החלטתי בלבי כי הגיע העת שאמלא חוב ציבורי ומוסרי, לשבת ולכתוב את ספרי “רוח קדים”, על חלקי הדל בסאגה האדירה של העלייה מארצות המזרח, על התנועות החלוציות שפעלו במחתרת קשה, על
העלייה הבלתי-לגאלית בסכנת מאסרים, עינויים וסכנת חיים. עורך הספר היה ידידי הטוב עמוס כרמל, איש רב כישרונות ורב פעלים. בימי שישי, בהם הכנסת שבתה, הייתי בא לביתו של עמוס ברחובות לעודד אותו ולזרז את עריכת הספר.

נעמי, רעייתו של עמוס, הייתה מכבדת אותנו בכוס תה ובתקרובת, ואנו שקענו בעריכה, כי עמוס היה חרוץ וקפדן מאין כמוהו. באחד מימי שישי הוא פנה אלי ואמר: “ראה, שלמה, כל מה שכתבת בספר, נראה לי בסדר גמור. זה גם מתועד היטב בחומר מארכיון ה’הגנה’, גנזך המדינה והארכיון הרשמי הבריטי. אך יש כאן כמה שורות טיפשיות על מפעל נשק תת-קרקעי בגבעת האיקליפטוסים. אין דבר כזה. למה לך השטות הזו?”

למשמע דבריו אלה של עמוס נזכרתי פתאום כי אכן, שלא כדרכנו, רמזתי בספרי על “מכון איילון”. כאשר כתבתי בספר על החלטתי לבצע את “טיסת מייקלברג” מתוך שדה התעופה הבינלאומי של בגדד, ולא מהמדבר, כמצוותם של משלחי, הזכרתי את הלקח שלמדתי מיוסף רוכל (אבידר). כאשר הוא הביא את דן אמיר ואותי בפעם הראשונה לגבעת האיקליפטוסים שבה עמד לקום המפעל התת-קרקעי המחתרתי שלנו, ואני נחרדתי למראה מאות הצנחנים הבריטים עם כובעיהם האדומים (קראנו להם “כלניות”) שהיו בסביבה. למראה חששותי הוא נזף בי ואמר: “בחור צעיר, אם ברצונך לעשות משהו מחתרתי, המקום האידיאלי לפעולה הוא מתחת לאפו של האויב…”. לרגע הרגשתי אי-נוחות על שנהגתי בפזיזות והזכרתי בספרי את “מכון איילון”, אך שבתי ונרגעתי, הרי אנו כבר בשנת 1984, חלפו מאז כ-40 שנה. זה כבר בוודאי אינו סוד גדול. “אז מה פתאום אתה מטיח בי כי זה דבר שטות, שלא היה ולא נברא?”, כך שאלתי את עמוס בכעס ובעלבון. “ראה שלמה, אתה יודע שלפני שהייתי לעיתונאי ולעורך הייתי דוקטור לכימיה במכון וייצמן, וביקרתי לעיתים מזומנות בגבעת האיקליפטוסים. אני מכיר היטב את המקום. אין שם כל מפעל תת-קרקעי. בוא ניסע לשם, ותראה בעצמך. זה ממש לא רחוק”.

המשך בגיליון הבא…

תשובה לשאלת חודש מאי: במכון איילון ייצרו קליעי 9 מ”מ

זוכת שאלת חודש מאי: מארסי צימרמן

שאלת חודש יוני: מה שם הקבוצה שהקימה ועבדה במכון איילון?
היכנסו לדף הפייסבוק של מכון איילון בפייסבוק וענו נכונה

בידידות
רני אורן
וצוות מכון איילון