משולחננו בית הפלמ"ח - מאי 2019

בחודש מאי הגיעו למוזיאון 8554 מבקרים ומבקרות!
יחד ציינו את ימי הזיכרון וחגגנו ביום העצמאות עם מאות ישראלים,
ביקורים מרגשים ותגליות חדשות של מבקרים על בני משפחתם הפלמ”חניקים.
והשקה חגיגית אחת לכתב עת חדש להיסטוריה צבאית!
הנה מקבץ מאירועי החודש:

תמונת החודש:

שירי ארליך וחיים אלימלך משחזרים את התמונה המפורסמת באחת מפינות הצילום בחגיגות יום העצמאות במוזיאון.

יום העצמאות ה -71!

ביום העצמאות פקדו את המוזיאון מאות מבקרים!

בין המנגלים והטיולים חגגו איתנו 771 ישראלים! הם ביקרו בתצוגות “מסע פלמ”ח” ו”י”ד לגח”ל”,

ונהנו גם מהפינות המיוחדות שהקמנו עבורם ביום הזה:

פינת צילום – שעשוע בשחזורים מהצילומים ההיסטוריים של הפלמ”ח, פינת

מערכונים נבחרים של שייקה אופיר האחד והיחיד, ופיצוח חידות טריוויה על הפלמ”ח.

מימין: פותרים חידות, קטיה, עובדת המוזיאון בשחזור לתמונה המפורסמת של “הנערה עם האקדח” ושחזור של אריאל מועלם לתמונה של דגל הדיו.

מימין: תצוגת “מסע פלמ”ח”, שומעים סיפורים מפוצ’ו “אוצר התמונות”

המפגש השנתי לציון יום הזיכרון

כמו בכל שנה, ציינו במוצאי יום הזיכרון את מפגש

השנתי לזכר הנופלים. הטקס נעשה יחד עם

תנועת ‘המחנות העולים’ זו השנה ה 18- , נושא הטקס

הוקדש ליישובים שנפלו במערכה.

שמענו על רבדים ועל בית הערבה, שרנו שירים, ונציגי

הדורות השונים סיפרו לנו על יקיריהם שנפלו.

השקה של כתב העת “יסודות”

השקה חגיגית ומיוחדת באולם ‘מלווי השיירות’

לכתב עת חדש של המחלקה להיסטוריה צבאית!

בין המרצים היו האל”מ ד”ר יגאל אייל, פרופ’

אלון קדיש, אל”מ דודי קמחי וד”ר אהד לסלוי.

אלון קדיש הרצה על מבצע ‘אסף’ ומנהיגותו של

יגאל אלון, ממאמרו הפותח את הקובץ הראשון

של “יסודות” הבאנו לפניכם את הדברים הבאים:

“..מניתוח המבצע (אסף) מתבררת הצלחתו של יגאל אלון לזהות במהלך
הקרבות את ההזדמנות הטקטית הנובעת מהתפתחויות בשדה הקרב, וחשוב
מכך- את המשמעויות המערכתיות של ההישג הטקטי…יכולתו של יגאל אלון
לנתח, במהלך האירועים, את המתרחש בשדה הקרב ואת משמעויותיו מזוהה
כמאפיין חשוב של מצביאותו.

“במבצע “יואב” נכשל צה”ל בניסיונו לכתר את צבא מצרים ברצועת עזה אף
שהאיום על המערך המצרי ממזרח, באזור בית חאנון, הביא לידי הסגת
הבריגדה המצרית השנייה מ”כיס מג’דל” דרומה.

בה בעת, כיבושה של באר שבע יצר איום ישראלי על הציר עסלוג’- עוג’ה אל-
חפיר. השתלטות צה”ל על הציר הייתה מאפשרת לו לפלוש לסיני, ובתוך כך-
לאגף מעורפו את המערך המצרי העיקרי באזור עזה.

יגאל אלון, מפקד חזית ד’, הציע כמה פעולות “קצרות ושקטות ככל האפשר”,
שלא יפרו את תנאי ההפוגה אבל ישמרו את התנופה של מבצע “יואב”.
“בסוף נובמבר 1948 זיהה מודיעין חזית ד’ שינויים בהיערכות המצרית.
את השינוי זיהה יגאל אלון כהזדמנות שתוצאתה הייתה התוכנית למבצע
“חורב”.

“בהרצאה שנשא בפברואר 1949 תיאר יגאל אלון את מבצע” אסף” כ”מבצע
קטן אך חשוב. מהלך טקטי למטרות מוגבלות.” אולם, השילוב של חשיבה
בשתי הרמות, הטקטית והמערכתית, הוליד את היישום המוצלח של הלקחים
בתכנית מבצע “חורב”.

משה’ל הורוביץ

חודש מאי הביא לנו כמה מפגשים

מרגשים של מבקרים שבאו בעקבות משפחותיהם.

אחד מהם הוא נריאל פגלין הקרוי ע”ש

איש הכ”ג. נריאל הגיע מחו”ל לחפש

תמונות של אבא שלו ב’אוצר

התמונות’. אביו, משה (מישל) הורביץ,

היה דמות מרכזית בפיתוח שיטות

הלחימה בקפא”פ. חוברת שלמה

ללימוד קפא”פ הפכה לאלבום ב”אוצר

התמונות”. את ההתרגשות למראה

האב אוחז במקל – התקשנו גם אנחנו

להסתיר…

“אימוני הספורט השימושי בפלמ”ח נועדו להגברת כושר הסבילות של הפרט, לחיזוק בטחונו
העצמי, לחישול הרוח הקרבית וכאמצעי לתקיפה ולהתגוננות. החשוב שבמקצועות במסגרת זו
היה הקפ”פ – קרב פנים אל פנים, שבו הלוחם חמוש במקל )קצר או ארוך(. הפופולריות של המקל
נבעה מהתאמתו לגילאים הצעירים ומהיותו תחליף ל”נשק החם”. המקל המועדף בפלמ”ח היה
המקל הקצר, שניתן להחביאו בשרוול עד לפעולה. שיטת ההפעלה של המקל התבססה על כך
שהאוחז בו אינו ממתין ליריב או בורח ממנו, אלא רץ לעבר המתנגד בולם את מכותיו ועובר מיד
להתקפה עליו.
משה (משה’ל) הורביץ היה האחראי לפיתוח המקל כ”נשק קר” עממי עיקרי בקרב פנים אל פנים.

(ערוך מתוך “אתר הפלמ”ח”)

פינת המשורר

נסיים בשיר של יהודה עמיחי, שהוקרא בטקס יום הזיכרון בתחילת החודש.

מה למדתי במלחמות

יהודה עמיחי

מַה לָמַדְתִּי בַמִּלְחָמוֹת : לִּצְעֹד בְקֶצֶב הֲנָפַת יָדַיִּם וְרַגְלַיִּם
כְמוֹ מַשְאֵבוֹת שֶשּׁוֹאֲבוֹת מִּבוֹר רֵיק.

לִּצְעֹד בְסָךְ וְלִּהְיוֹת לְבַד בַתָוֶךְ,
לְהִּתְחַפֵר בַכָרִּיּוֹת וּבַכְסָתוֹת וּבְגוּף הָאִּשָּׁה
הָאֲהוּבָה,
וְלִּצְעֹק ” אִּמָא” בְלִּי שֶהִּיא שוֹמַעַת
וְלִּצְעֹק “אֱלֹהִּים” בְלִּי לְהַאֲמִּין בוֹ
וַאֲפִּלּוּ אִּלּוּ הָיִּיתִּי מַאֲמִּין בוֹ
לאֹ הָיִּיתִּי מְסַפֵר לוֹ עַל הַמִּלְחָמָה
כְמוֹ שֶלּאֹ מְסַפְרִּים לְיֶלֶד עַל זַוְעוֹת הַמְבֻגָרִּים.

מָה עוֹד לָמַדְתִּי. לָמַדְתִּי לִּשְמֹר עַל דֶרֶך
נְסִּיגָה ; בַנֵכָר אֲנִּי שׂוֹכֵר חֶדֶר בְמָלוֹן
שֶלְּיַד שְׂדֵה הַתְעוּפָה אוֹ תַחֲנַת הָרַכֶבֶת.
וַאֲפִּלּוּ בְאוּלַמֵי שׂמחָה וְשָׂשׂון
לִּרְאוֹת תָמִּיד אֶת הַדֶלֶת הַקְטַנָה
שֶכָתוּב מֵעָלֶיהָ ” יְצִּיאָה” בְאוֹתִּיּוֹת אֲדֻמוֹת

גַם קְרָב מַתְחִּיל
כְמוֹ תֻפִּים קִּצְבִּיִּּים לְרִּקוּד וְסוֹפוֹ
“נסִּיגָה עִּם שַחַר”, אַהֲבָה אֲסוּרָה.
וּקְרָב שְנֵיהֶם, לִּפְעָמִּים, נִּגְמָרִּים כָךְ.

גַם קְרָב מַתְחִּיל
כְמוֹ תֻפִּים קִּצְבִּיִּּים לְרִּקוּד וְסוֹפוֹ
“נסִּיגָה עִּם שַחַר”, אַהֲבָה אֲסוּרָה.
וּקְרָב שְנֵיהֶם, לִּפְעָמִּים, נִּגְמָרִּים כָךְ.

אַךְ מֵעַל לַכֹל לָמַדְתִּי חַכְמַת הַהַסְוָאָה,
שֶלּאֹ אֶבְלֹט, שֶלּאֹ יַכִּירוּ אוֹתִּי,
שֶלּאֹ יַבְחִּינוּ בֵינִּי וּבֵין מָה שֶסָבִּיב לִּי
אֲפִּלּוּ בֵינִּי וּבֵין אַהֲבָתִּי,
שֶיַּחְשְבוּ שֶאֲנִּי שִּׂיחַ אוֹ כֶבֶש,
שֶאֲנִּי עֵץ, שֶאֲנִּי צֵל שֶל עֵץ
שֶאֲנִּי סָפֵק, צֵל שֶל סָפֵק,
שֶאֲנִּי גָדֵר חַיָּה, אֶבֶן מֵתָה
בַיִּת, פִּנַת בַיִּת.

אִּלּוּ הָיִּיתִּי נָבִּיא הָיִּיתִּי מְעַמְעֵם אֶת זֹהַר הַחִּזָיוֹן
וּמַאֲפִּיל עַל אֱמוּנָתִּי בִּנְיָר שָחֹר
וּמְכַסֶה אֶת מַעֲשֵׂי הַמֶרְכָבָה בִּרְשָתוֹת.

וּבְבוֹא הָעֵת אֶלְבַש אֶת בִּגְדֵי הַהַסְוָאָה שֶל סוֹפִּי:
לָבָן שֶל עֲנָנִּים וְהַרְבֵה תְכֵלֶת שָמַיִּם
וְכוֹכָבִּים שֶאֵין לָהֶם סוֹף.