נפרדים ממיכל קוצ'יק

מאת: תמר טוכלר

אדר’ מיכל קוצ’יק הלכה לעולמה ביום שלישי, י”ח באדר תשפ”א, 2 במרץ 2021.

מיכל הייתה אדריכלית מוכשרת ועמיתה נהדרת; שילוב נדיר של עוצמות ויכולות; חושבת מחוץ לקופסה, לא חוששת לומר דעתה ולהילחם על מה שנראה לה נכון. יפהפייה בעלת חוש הומור נהדר וציניות שנונה, וכמו לביאה ידעה גם לשאוג וגם להגן על היקר לה מכול.

למען הגילוי הנאות אספר כי היינו חברות בנפש ושותפות לדרך. הכרנו בזכות אדר’ סעדיה מנדל, שהביא אותה לסיור הוועדה הציבורית שלנו בשרונה (דרום הקריה). שרונה הייתה אז מחנה צבאי וקריית ממשלה מנוכרת שעמדה בפני הריסה. מיכל זה עתה שבה מלימודי התואר השני בשימור בארצות־הברית. אני רק התחלתי את צעדיי הראשונים במועצה לשימור במחוז תל־אביב, והמפגש הזה ברחוב דוד אלעזר הרגיש כמו המפץ הגדול. באנו במטרה להיאבק על מבנה היקב ובית הקהילה, שלא יועדו אז לשימור. ומיכל כאילו קראה את מחשבותיי ובלי להתבלבל שאלה: “למה לא לשמר את כל המתחם?” התחילו להסביר לנו שאין אפשרות, שקיימת תוכנית מאושרת, שזה נכס של המדינה ושיש לחצי נדל”ן מטורפים… אבל אנחנו כבר לא היינו שם.

בתוך כמה ימים קם ועד פעולה טורבו. אדר’ אמנון בר אור התגייס מייד; מיכל גייסה את אדר’ אילן פלינט – שמילא תפקיד מרכזי בהצלחת המאבק; צירפנו את שמאי המקרקעין ירמי אלוני, אדריכל הנוף יוסף סגל, פרופ’ עירית עמית ואדר’ סעדיה מנדל. הכנו תוכנית ויצאנו למסע נגד כל המוסדות האפשריים. לאורך הדרך הצטרפו נוספים. לא היה גורם תכנון, חבר כנסת או שר שלא הגענו אליהם. בתי משפט וועדות תכנון. נלחמנו בצווי הריסה שהוצאו תמיד בערבי יום זיכרון וחג, הובלנו אלפי אנשים בסיורים במקום, התייעצנו עם מומחי נדל”ן והיסטוריונים. אספנו חומר מרחבי העולם, וכל אלה טרום ימי הרשתות החברתיות והמידע הזמין באינטרנט. סלון הבית של מיכל ושל סעדיה היו מטה הפעולה.

בסופו של דבר אומצו כל עקרונות התוכנית שלנו. הייתה זו הפעם הראשונה שנעשתה תוכנית מאבק לשימור בסדר גודל שכזה, שהתייחסה לכל המכלול; מבנים, צירי תחבורה, צמחייה, תמהיל שימושים, תוכנית ניהול… אנשים לא הבינו כלל את האתגרים שניצבו בפנינו, ושצלחנו אל מול מוסדות השלטון. וכך קידמנו בשלב נוסף את יכולותיה של המועצה לשימור אתרים.

מיכל הייתה מגויסת כל כולה. היא לא האמינה באמירה “אי אפשר”. אני זוכרת את שיחת הטלפון הנרגשת איתה, כשהתקשרה כעבור כמה שנים וסיפרה כי מנכ”ל מנהל מקרקעי ישראל ביקש להודות לנו על המתנה הזאת שנתנו למדינה, ועל כך שלא ויתרנו להם.

מיכל המשיכה ונלחמה לשימור כפר מל”ל, הייתה בצוות תחרות אות השימור, זיהתה את הפוטנציאל של העיר התחתית בחיפה ופעלה לשיקומה עד יומה האחרון. לאחרונה עמלנו לקדם מודל שיספר את סיפור המקום בשרונה. אנו תקווה שנוכל להשלים ולממש החלום בעת הקרובה, ולהנציח את מיכל במקום שכל כך אהבה. גם בלכתה הייתה לביאה, ופעלה בדרכה שלה.

הנהלת המועצה בראשות עמרי שלמון והוועד המנהל בראשות אלוף (מיל’) אורי אור מעריכים את פועלה החשוב, מוקירים את תרומתה הרבה ואת התעוזה שלה ומשתתפים בצער המשפחה, ועימם יחד כל משפחת המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. מיכל תחסר לנו מאוד.

אדר’ מיכל קוציק ואדר’ אילן פלינט מציגים לציבור את התוכנית החלופית שהכנו לשימור שרונה. 1997