סיפורי סבתא

משפחת ליפשיץ עלתה לארץ ישראל מליטא בשלהי המאה ה-19. כמה שנים מאוחר יותר, עלתה מרומניה משפחת ברקוביץ’. במשך מספר שנים אחרי הגעתן ארצה, ניסו שתי המשפחות את מזלן, כל אחת בנפרד, במספר יישובים בארץ, אולם לא הצליחו להכות שורשים של ממש באף אחד מהם, עד שהגיעו ליבנאל. משפחת ליפשיץ עשתה זאת בשנת 1905, והקימה את ביתה בשכנות לברקוביצ’ים, שהגיעו למושבה ארבע שנים קודם לכן.

ברוך ליפשיץ וצילה ברקוביץ’ הגיעו ליבנאל עם משפחותיהם כנער ונערה בגיל העשרה. לא עבר זמן רב עד שהשניים התאהבו, ובשנת 1907 התחתנו. שנה מאוחר יותר, לאחר הולדת בנם הבכור, נסעו השניים לצידון להקים שם מפעל לקרח. אולם מהר מאוד הבינו שזה לא בשבילם, ואחרי שנה שבו ליבנאל. הם רכשו בית ברחוב הראשי של המושבה, וגידלו בו את חמשת ילדיהם: מוישל’ה, יונינה, אברמל’ה, דיתה ודדי. הבית עצמו נבנה בשנת 1905 מאבן בזלת מקומית על ידי יהודי שעלה מליטא, התיישב במשמר הירדן אולם עזב אותה יחד עם משה ליפשיץ, אביו של ברוך. בשנים הראשונות, חיה המשפחה בשכירות בבית, עד שברוך קנה אותו מוועד המושבה תמורת 200 לירות. תכנון ובניית הבתים ביבנאל נעשו על ידי האדריכל רוגוב מפקידות הברון. התושבים דרשו שיהיה מרתף תחת הבית, כי “תוצרת החלב צריכה מקום קריר באקלים החם שלנו”. הבתים נבנו בשתי שורות במקביל לרחוב.

ברוך היה מכונאי ומסגר אומן. כמו כן, היתה לו טחנת קמח שאנשי המקום וערבים מכל האזור היו באים לטחון בה. צילה היתה עקרת בית ואחראית על המשק הקטן שהחזיקו לצרכי המשפחה. לאחר פטירתו של ברוך ממחלה בגיל צעיר יחסית, נאלצה צילה לדאוג לבדה לכל צרכי הבית והמשפחה. כשגדלו הבנים, התברר שהתפוחים נפלו קרוב מאוד לעץ: שלושתם, כמו אביהם, מצאו את דרכם אל ענף המתכת. הם היו רתכים מומחים, וברבות השנים הקימו את “נגררי ליפשיץ” – מפעל לייצור נגררים ועגלות לחקלאות, שהיה לשם דבר בכל רחבי הארץ ופעל ברציפות עד אמצע שנות ה-90′ של המאה שעברה.

בשנת 1963, הלכה צילה לעולמה. במשך כעשור לאחר מכן, המשיכו כמה מבני המשפחה להתגורר בבית, אבל באמצע שנות ה-70 עזבו גם הם, והבית עמד נטוש ושומם במשך כ-40 שנה.

בשנת 2012, החליטו יובל – בנו של דדי ליפשיץ – ורעייתו דליה, בעצמה דור רביעי למייסדי יבנאל, לשלב בין אהבתם להיסטוריה ולמורשת והרצון להנציח את המשפחה ופועלה, ולהפוך את הבית למרכז מבקרים, שלצד הסיפור המשפחתי יציג פרקים מרכזיים בסיפוריהם של יבנאל ושל אנשי העלייה הראשונה. את המרכז קראו על שם מי שעמדה בראש המשפחה וניהלה את המקום במשך עשרות שנים – “בית סבתא צילה”.

המבקרים בבית סבתא צילה מוזמנים לצפות בסרט המביא את סיפור ראשוני המשפחה והיישוב, וכן במצגת מיוחדת המתעדת את תהליך השיפוץ של הבית. במקום מגוון גדול ומרשים של מוצגים, הממחישים את אורח חייהם של איכרי המושבה בראשית המאה שעברה. בין אלה ניתן למצוא כלים חקלאיים רבים, כלי עבודה (כולל כאלה שהיו שייכים לבני משפחת ליפשיץ), כלי מטבח ואחרים. עוד במקום: תצוגת ממצאים ארכיאולוגיים שנמצאו בתל ינעם הסמוך ליבנאל, והמזוהה עם יבנאל המקראית, מכשירי רדיו עתיקים ועוד.

במרפסת הבית ובצמוד לו נבנו מספר פינות ישיבה מרווחות. המרכז נמנה על כ-200 אתרי מורשת, השייכים לארגון הגג של המועצה לשימור אתרים.

בית סבתא צילה, דרך המושבות, יבנאל, 050-9936988. יש לתאם מראש.

צילומים היסטוריים: באדיבות בית סבתא צילה

צילום: צבי הנרי כהן