פגוש המזח העות'מני בנמל יפו

פגוש המזח העות’מאני בנמל יפו
אדר’ שמואל גילר, חוקר תולדות יפו, פעיל בוועדת שימור תל-אביב

לפני שנים מספר החל המזח שלמרגלות בניין טרמינל נמל יפו להתמוטט. לפני חודשים אחדים פירקו אותו לצורך בנייה מחדש, ובעת הפירוק נחשף פגוש העץ שהגן על המזח העות’מאני מפגיעת סירות. מדובר בקורת עץ שמידותיה כ-30/20 ס”מ שהייתה תלויה על זיזי פלדה שעוגנו בקיר המזח. פרופ’ נילי ליפשיץ זיהתה את העץ כאורן הצנובר (Pinus Pinea), הגדל בטורקיה, בקפריסין ובלבנון. פירוק המזח בוצע בחופזה וללא פיקוחה של מחלקת השימור בעיריית תל-אביב, ולכן לא ניתן היה לבחון מקרוב את הקורה ואת אופן החיזוק שלה, אלא רק את פיסת עץ שנותרה במקום ואת שרידיהם של זיזי הפלדה.

פגוש להגנה על מזחים (Fender) מקובל גם בימינו בנמלים ובמעגנות מזח, אך כיום הוא בנוי מחומרים חדשים ובטכנולגיות מודרניות לספיגת כוחות. בעבר החליפו את פגושי העץ צמיגי מכוניות, וכך היה גם בנמל יפו. בצילום הפגוש העות’מאני הנראה בתמונה מחנוכת בית המכס העות’מאני בשנת 1887 אפשר להבחין כי הוא היה תלוי על פסי פלדה שהיו מעוגנים בחורים בקיר האבן. החורים נועדו, ככל הנראה, לאפשר ספיגה של מהלומות בלי לפגוע בחזיתו של קיר המזח.

קיר המזח העות’מאני, השריד היחיד לנמל יפו מתקופה זו, נבנה סמוך לשנת 1879 כדי להגן על ההוספיס הלטיני מהצפת גלי הים. רציף הנמל הצר הורחב כדי להרחיק את הגלים מדלת ההוספיס, ועליו נבנה כעבור כמה שנים בית המכס העות’מאני. בשנת 1907 קירה יוסף אליהו שלוש את רחבת העלייה לנמל מהים זה היה טרמינל הכניסה הראשון לארץ ישראל. כשהורחב המבנה נפרצה גם דלת רחבה לאולם בית המכס, ולמרגלות הבניין נבנה מזח אבן כדי לאפשר פריקת סחורות. כדי לעגן את המזח לקיר הרציף השתמש המהנדס קינדאניאן ביי, שתכנן את ההרחבה, בקורת העץ ובזיז הפלדה שעליה היה תלוי.[1]

קירו של מזח בית המכס לא היה חלק מחומת הים של יפו. החומה המקורית נבנתה מגושי אבן על תשתית הסלעים שעליה נבנו חומות יפו במהלך הדורות. קיר ההרחבה, לעומת זאת, נבנה על לשון היבשה שנוצרה כתוצאה מסחף החול דרך הפרצה (הבועז) בריף הסלעים שהגן על הנמל, ודרכה עברו הסירות בכניסה לנמל. קיר מסוג זה אינו מוכר בארץ, אך הוא היה מקובל באימפריה העות’מאנית ובאירופה, ושולבו בו יציקות של בטון הידראולי שמקורו עוד בתקופה הרומית. בדיקה יסודית של פגוש העץ והקיר היו מאפשרים לימוד יסודי של שריד הנמל העות’מאני היחיד, אולם במקום זאת מושקעים מאמציה של מחלקת השימור התל-אביבית בקידום הריסתו של מבנה טרמינל הנמל המנדטורי. באחרונה אישר בית המשפט העליון את החלטת העירייה להרוס את המבנה, על סמך מידע שגוי שהוצג בפניו. נטען כי מבנה הטרמינל פעל רק שלוש שנים, ועבר למבנה חדש שנבנה בשנת 1934. אלא שראיות מוצקות וצילומים מלמדים שאת יסודות המבנה החדש יצקו רק בסוף שנת 1935, והוא נועד למכס מסחרי בלבד ולא לתנועת הנוסעים. זו המשיכה להגיע לטרמינל הנמל המנדטורי עד שנת 1948.

[1] שמואל גילר (2016). נמל יפו בשלהי התקופה העות’מנית ובראשית שנות המנדט הבריטי. בתוך ירון בלסלב, יוסי כץ ויצחק שנל (עורכים), מרחבים בשינוי: תמורות גיאוגרפיות בארץ ישראל וסביבתה (עמ’ 220-189). סדרת מרחבים: קובץ מחקרים בגיאוגרפיה של ארץ ישראל והמזרח התיכון, 7, אוניברסיטת תל-אביב.

איור 1. מדרגות בית המכס 1887, אלבום הווזיר קמיל פאשה. אוסף אדר’ שמואל גילר

איור 2. פגוש המכס העות’מאני. צילום: אדר’ שמואל גילר