תקציר: השאלה העיקרית שספר זה מנסה להשיב עליה היא כיצד להסביר את הזדהותו המוחלטת ללא סייג של אורד וינגייט עם הציונות ועם העם היהודי. מלבד תרומתו החשובה להגנה ולצה”ל באמצעות פעולותיו עם פלוגות הלילה המיוחדות, פעל וינגייט רבות גם למען הקמת כוח צבאי יהודי במסגרת הצבא הבריטי שהוא שאף לעמוד בראשו, תקווה שנכזבה. אישיותו יוצאת הדופן והרב-גונית של וינגייט קנתה לו תומכים ואוהבים רבים מצד אחד, כמו גם שונאים ומקנאים לא מעטים מצד שני. כישרונותיו וכישוריו הצבאיים שמצאו ביטוי בפעולותיו הצבאיות בארץ ישראל, באתיופיה ובצפון בורמה הביאו רבים, ביניהם וינסטון צ’רצ’יל לראות בו גאון צבאי. שנים אחדות לאחר מותו נעשו באנגליה ניסיונות להכפיש את דמותו ולבטל את ערך הישגיו הצבאיים. במקביל למקטרגיו, קמו רבים להגן על שמו ועל המוניטין הצבאי שלו. בישראל, לא היה כמעט הד לפולמוס החריף הזה. אורד וינגייט קנה לו מקום של הערכה ואהבה בתולדות היישוב העברי בארץ ישראל, שמו מונצח בישראל במקומות רבים. רעייתו, בנו ובני משפחתו האחרים המשיכו לפעול למען ישראל ולשמור קשרים עם הארץ במשך כל שנות חייהם.