פעם נשאלתי: איך אתה מספיק הרבה כל כך? חשבתי ועניתי: זה תלוי איך הבן-אדם מחלק נכון את 48 שעות היממה.
עשיתי בחיי לא מעט וחשבתי שמן הראוי להעלות את הזיכרונות, המאבקים, ההצלחות וגם הכישלונות על הכתב. תמיד רציתי לכתוב, אך בימים הרחוקים ההם הדבר לא היה מקובל. נושאים אחרים קיבלו עדיפות. שמרתי בליבי את השאיפות האלה וצעדתי בדרך שסומנה לנו: לימוד בתיכון, חברות בתנועת נוער חלוצית, יציאה להגשמה, שירות בנח”ל והשיא – הקמת קיבוץ ליד הגבול ממש.