משאבת הקיטור משוחזרת

בתוך מגדל המים, נותרו הלחות, תחושת הרטיבות וכתמי הפחם שאפיינו אותו גם בעת שפעלה הרכבת.

הנכם רואים דגם משוחזר של משאבת קיטור. תפקידה של המשאבה המקורית היה להעלות מים מן הבאר הסמוכה אל בריכת האגירה בראש המגדל, על מנת שכאשר תגיע הרכבת לתחנה, ניתן יהיה להעביר מים מהמגדל אל הקטר.

כיצד עבדה המערכת ?

מימינכם דוד מים גדול. בחלקו התחתון הסיקו פחמים על מנת לחמם את המים בחלקו העליון של הדוד. בתהליך חימום המים נוצרו אדים, שיצאו אל הצינור שבחלקו העליון של הדוד. בשל קוטרו הקטן יחסית של הצינור, מעבר אדי המים יצר לחץ. הלחץ הזה הניע את הבוכנות שבמשאבה, שבעת התנועה שלהם נוצרה פעולת יניקה שהעלתה את המים מן הבאר דרך הצינור השחור ועד לחלקו העליון של המגדל. שימו לב אל הצינור השחור השני, כאשר רצו להעביר את המים אל הקטר, סובבו את גלגל הברז שעל הצינור על מנת לפתוח את מעבר המים. המים מראש המגדל ירדו בלחץ רב אל מתחת למגדל ולצידו השני, שם הוצב "מנוף המים" לצד המסילה שהזרים את המים אל תוך הדוד שעל הקטר. הצינורות השחורים הגדולים שנוכחותם מודגשת בחלל הקטן, הינם צינורות מקוריים. מנוף המים לא שרד, אך תוכלו לראותו בתמונות.

מדוע היה צריך לאגור את המים שנשאבו בבריכת האגירה על ראש המגדל? זאת כיוון שתהליך השאיבה ארך שעות רבות. אומנם לאותם הימים טכנולוגיית הקיטור נחשבה למשוכללת, אך עדיין הייתה איטית יחסית והקטר 'ממהר' לצאת לדרך….

אתם מוזמנים להתקדם אל המבנה הבא, בית הבומבאג'י.