תערוכה לציון 150 שנה להולדתו של המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק

אדוננו ביאליק – יקירי עגנון

תערוכה מיוחדת בבית עגנון לציון 150 שנה להולדתו של המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק

ערב הפתיחה יתקיים במוצאי עשרה בטבת תשפ”ג, יום שלישי, 3 בינואר 2023 בשעה 19:00 בבית עגנון בירושלים.

ביום זה ימלאו 150 שנה להולדתו של המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק, ולכבודו חברו בית ביאליק ובית עגנון להשקת תערוכה יחידה במינה בבית עגנון בירושלים.

עגנון פגש את ביאליק לראשונה על מרפסת ביתו של בן-ציון ביפו בשלהי חודש מרס 1909. ביאליק גילה חיבה לסופר הצעיר, שהעולם ניבא לו גדולות, ועד למותו של המשורר הלאומי ביולי 1934 היה עגנון ממוקירי ומיודעי ח”ן. אבל, כפי שמתואר ומתועד בספרו החשוב של חיים באר, “גם אהבתם גם שנאתם”, קשרי-הקשרים בין שני הסופרים היו שבריריים ולעיתים סוערים למדי. “כמו הנדנדה בשיר־הילדים הביאליקי,” ציין באר, “מוסיפה ידידותם לעלות ולרדת לסירוגין.”

בתערוכה זו אנו עדים לפנים שונות של קשרים אלו—בין עגנון וביאליק, בין ביאליק ושאר בני משפחתו של חתן פרס הנובל, ובין שניהם ורשת דמויות ספרותיות וציבוריות אחרות. מהקדשות ספריהם זה לזה, מכתבים אישיים מאוד לצד מקצועיים בעלי ערך היסטורי, חפצים אישיים, ועוד, מבקרי התערוכה מקבלים הצצה לקרבת-נפש האינטימית אך מסובכת בין שני ענקי ספרות והרוח של המאה ה-20.

בתערוכה ישולבו ספרים מאוצר בית עגנון הנושאים דברי הקדשה מהמשורר הלאומי לסופרנו הגדול חתן פרס הנובל, וספרי עגנון הנמצאים בארכיון בית ביאליק בתל אביב עם הקדשות ודברי ברכה בכתב-ידו של עגנון, העושים דרכם חזרה לירושלים בהשאלה למטרת התערוכה. לצדם יוצגו מבחר מסמכים ומכתבים באדיבות ארכיון ביאליק וארכיון עגנון (הנמצא בספרייה הלאומית), המתעדים קשרי ידידות ועשייה ספרותית משותפת בין שני ענקי הרוח של השפה העברית והמורשת היהודית.

באירוע יישאו דברים גם נציגי בית עגנון, בית ביאליק והספרייה הלאומית, לצד הרצאה מפיו של הסופר פרופ’ חיים באר (מחבר הספר “גם אהבתם, גם שנאתם” על מערכת היחסים בין עגנון, ביאליק, וברנר), מר שמואל אבנרי (מנהלו לשעבר של ארכיון ביאליק), ויוסף סאקס (מנהל אגף המחקר בבית עגנון ואוצר התערוכה). הערב ילווה בקטעי קריאה משירי ביאליק ומסיפורי עגנון עם השחקנים אסף אופק ואסף פנחסי.

הפריטים המוצגים בתערוכה באדיבות בית ביאליק, הספרייה הלאומית ובית עגנון.

מפניני התערוכה

“תודה בעד הספר אני אקרא בספר”. מכתב תודה לביאליק עבור ספרים שנשלח במתנה מאת חמדת עגנון, בן 5, בנו של ש”י עגנון (פברואר 1928)

הקדשה לעגנון. ח”נ ביאליק, משירי עם (הוצאת מוריה, ברלין 1922). לא תמצא פה ימים במדבר / ולא את הזוזים בהם, / אלא פזמונים וזמירות, / מ’שטיינס געזאגט [אהה!] – משירי עם.

הקדשה לעגנון [1.7.1922 הומבורג, גרמניה]. ח”נ ביאליק, אריה בעל-גוף (הוצאת כלל, ברלין 1922).

לרב סננון / כמ”ר עגנון / מאת רב ופליג / ח.נ. ביאליק. // לא דרכךְ דרכי, מליצי, / ודינך לא דיני, / שותה אָנִי בעציצי / ועושָה פריי למיני, / אתה – אָביך גליצי, / ואָנכי – אַנכי וואהליני. / ח.נ. ביאליק

ספרי ש”י עגנון בספריית ח.נ. ביאליק, בית ביאליק בת”א, ממהדורות ראשונות ונדירות (רובם מהוצאת יודיער פרלג, ברלין משנות ה-20) עם הקדשות מעגנון לביאליק. הספרים חוזרים לבית עגנון בירושלים בהשאלה עבור תערוכת “לאדוננו ביאליק-יקיר עגנון”.

בסוד ישרים—סיפורי מעשיות (יודישער פרלאג, ברלין 1921)

דברי ברכה מעגנון לביאליק. צורף לבקבוק יין ב-30.12.1922 לכבוד יום הולדתו ה-50 של ביאליק (לפני 100 שנה בדיוק)

מכתב מעגנון לביאליק (הומבורג, כנראה טבת תרפ”ד, שלהי דצמבר 1923), סביב יום הולדתו ה-51 לביאליק.

“ביום הולדתך, תקנו בביתי את התנור ולא מצאתי מקום לישב ולכתוב. אבל אותך לא שכחתי אפילו בשעת קריאת ויחל [ביאליק נולד ביום צום עשרה בטבת שקוראים “ויחל משה את פני אדוני” בתפילת מנחה] וברכתיך בכל לבי ובכל מחשבותי…. כמה אנו מרגישים בחסרונך. ממש שממה עלינו הומבורג. אמונה תחי’ הזכירה אותך מאליה כמה פעמים, וכהד לקולה הוא קול בני שיחי’. היא תחי’ קוראת: ביאליק! ובני יחי’ עונה אחריה: יאליק! מה אומר, דודים עלי דבריהם מדברי כמה מאמרים על ביאליק.” על החורים שבמכתב: מנהלו הראשון של בית ביאליק, משה אונגרפלד (1898-1983), מתוך רצון להחיל סדר במסמכי הארכיון, חרר את המכתבים כדי לתייק אותם בקלסרים וגרם חסרונות ושיבושים במסמכים.

כרטיס כניסה עבור עגנון להלוויתו של ביאליק (תל אביב, ד’ אב תרצ”ד)

כרטיס ביקור של עגנון עם חתימה “בברכה טובה”

חילופי מכתבים מתמוז תרפ”ד (יולי 1924). עגנון, ששהה בבית החולים אחרי ניתוח, מודיע לביאליק שעקב שריפת ביתו מוכרח “לסלק את ידי מחבור ספר החסידים”, פרוייקט כינוס סיפורי החסידים שעליו הוא טרח ליד מרדכי מרטין בובר. “והנה אש אחזה בבית דירתי וכל ספרי וכל כתבי ידי וגם ספר החסידים נשרף. רק בחמלת ה’ עלינו נשארו אשתי וילדי ה’ עליהם יחי’ בחיים” (המכתב בכתב-ידה של אסתר עגנון). ביאליק משיב: “צרתך הכריעתני והעתיקה מפי מילים…. אחרי סור יגונך מעליך – בטוח אני כי יפתחו לך מעינות חדשים של יצירה אשר לא ידעת מאז והשיבות לך בידך למשנה את כל אשר אבד לך.”

גלויה מעגנון לביאליק

מכתב מביאליק לעגנון

חפצים של ביאליק בהשאלה לתערוכה

“זכורים אתם כשהיה עומד [ביאליק] ודורש לפני הצבור ומפרש דברי אלקים חיים, פעמים שהיה מגביה את המשקפים מעיניו ומשימן על מצחו היו שתי עיניו מאירות באור פני חיים ומצחו היה מבהיק מאור של מעלה, ולא ידע כי קרן אור פניו. ואף הוא היה מתגבה ועולה ממש רואים היו בחוש שנעשה גבוה בראש אחד.”

(ש”י עגנון, מתוך “הספד שלא הושמע”, מעצמי אל עצמי)