פתיחת תערוכות בבית חנקין בכפר יהושע

פתיחת שתי תערוכות חדשות

יום שישי, י' כסלו תשפ"ז, 20.11.2026

אוצרות: נטע הבר ואילת הרצוולף

עד 6.2.2027

שעות פתיחה  ג', ה' 14:30-10:00, ו׳, שבת 13:00-10:00

לפרטים נוספים 054-9695967, 054-7474510

"הצמח נוטה לאור"

 אילת כרמי ונועם רבינוביץ

התערוכה ״הצמח נוטה לאור״ מפגישה בין עבודותיהם של אילת כרמי ונעם רבינוביץ, שחלק משורשי חייהם נטועים באותו קיבוץ (בית השיטה). השניים מקיימים זה שנים חברות ודיאלוג אמנותי מתמשך. על אף הבדלי הדורות ושפות היצירה, שניהם בוראים עולמות חזותיים מורכבים מתוך תהליכי התבוננות, מחקר ועבודה יומיומית מצטברת. רבינוביץ פורש מסע רישומי בנוף מדומיין ופצוע, שבו טבע, זיכרון ומיתולוגיה אישית נשזרים זה בזה; כרמי יוצרת פנורמה פנטסטית ומיתית המשלבת ציור, צילום ודמויות אנושיות במפגש חידתי ביער אפל. שתי העבודות מהדהדות זו את זו, אך שומרות על ייחודן: האחת נבנית מקו ומרצף מתמשך, האחרת מצירוף דימויים להתרחשות בימתית טעונה. בשתיהן הטבע הוא מרחב של יופי ואיום, פגיעוּת וכוח, והנטייה אל האור מתקיימת גם בלב האפלה.

"חיים אחרים"

יעל תורן

בין הצמחים, בעלי החיים והממצאים הארכיאולוגיים בויטרינות בבית חנקין, ממוקמות צלמיות הזכוכית שיצרה תורן במיוחד לתערוכה. במפגש של האנושי והחייתי, התגבשו בזכוכית הלוהטת דימויי הגוף, שרידים תודעתיים, שקשה לשייכם לקטגוריה מוכרת.

התפיסה האוצרותית הייחודית של בית חנקין מפגישה פריטים היסטוריים עם ממצאים מחיי היום־יום של תקופתנו, ומציבה אותם זה לצד זה, ללא כפיפות לסדר כרונולוגי וללא היררכיה בין ההיסטורי לעכשווי. הצבה זו מזמינה התבוננות באופן שבו דרכי האיסוף והשימור במוזיאון מעצבות ידע, זיכרון ומבט.

ברוח תפיסה זו, בבסיס העשייה של דמויות הזכוכית עמדה המחשבה על הרחבת גבולותיו של האוסף המוזיאלי ועל האפשרות לפתוח את מערכות המיון, הסיווג וההגדרה לצורות קיום שאינן נכללות בהן. בנוכחותן באוסף, צלמיות הזכוכית מציעות אפשרויות נוספות של קיום, שבהן המזוהה והזר, השלם והפגום, מתקיימים זה לצד זה.

עבודת הוידאו "פייטה" מוקרנת מלמעלה על תקרת הארונות ההיסטוריים שבחדר הטבע ונגלית במפתיע רק לעוברים בגלריית העץ העליונה.

העבודה מציגה חלל וירטואלי בו נוהרים כנחיל אינסופי דמויות אדם/אדמה –  מודלים-תלת-ממדיים, ספק אנושיים ספק פסלים ארכיאולוגים, כשהם נושאים בזרועותיהם גופות הזהות לעצמם. האם נושאים את גורלם? את מותם? את זרותם?

הליכתם האדישה מונחית בידי פקודת המחשב: ״ללא גבולות״. הבטחה לחופש תנועה בלתי מוגבל לכאורה, המוענקת להן באופן אבסורדי על ידי אותה מערכת השולטת בתנועתן.

נקודת המוצא באנימציה זו היא מודל תלת־ממדי של גיבור־על. התערבות דיגיטלית במודל ערערה את מעמדו ועיצבה אותו מחדש כדמות פליט הנושאת את סימני העקירה והפגיעות. שניהם מתקיימים כאן באותו גוף.

חזק ובלתי מנוצח ככל שיהיה, גיבור-העל נותר כפוף למקור המפעיל אותו: תודעת המשתמש.

הדימוי האיקוני – פייטה (Pietà, באיטלקית: רחמים), המנציח את מריה נושאת בזרועותיה את גופו המת של בנה ישו, חרג מזמן מהקשרו הדתי והפך לדימוי אוניברסלי המזוהה עם האבל והסבל האנושי.