עיתון אתרים, גיליון 58

עיתון אתרים, גיליון 58, אפריל 2018

להורדת העיתון בפורמט PDF לחצו כאן

סדנת צילום 2018

זו השנה הרביעית מתקיימת בימים אלה סדנת הצילום ביוזמתה של סמנכ”לית המועצה חומי נובנשטרן ובהנחייתו של הצלם ומורה הדרך ברוך גיאן. כל סדנה מוקדשת לנושא מסוים בתחומי המורשת והשימור וכוללת שישה מפגשים: מפגש פתיחה, ארבעה סיורי שטח ומפגש סיום. בכל שנה מתקיימת תערוכה של צילומים נבחרים פרי עבודתם של המשתתפים.

השנה הנושא הוא “בעקבות 100 שנה לתחילת המנדט הבריטי בארץ ישראל” והיא מתמקדת במבני ציבור ובמבנים פרטיים שנבנו בתקופת המנדט והסיורים מתקיימים בתל-אביב, בירושלים, בחיפה ובעמקים.

המועצה לשימור אתרים – עם הפנים לעתיד
מאת: אלוף בדימוס אורי אור, יו”ר הוועד המנהל, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

לאחר פטירתו של יו”ר הוועד המנהל של המועצה לשימור אתרים פרופ’ אדריכל סעדיה מנדל, שכיהן בתפקיד כעשר שנים, נבחרתי על ידי הוועד המנהל למלא תפקיד זה.
כבר יותר מעשר שנים עברו מיום יציאתה של המועצה לשימור אתרים מהחברה להגנת הטבע. בתקופה זו עשתה המועצה חיל, ומעמדה במדינת ישראל הולך ומתבסס כישות מובילה בשימור, בחינוך ובאהבת הארץ. באמצעות האתרים הפזורים ברחבי הארץ אנו מצילים ומשמרים את המורשת התרבותית.

עם בחירתי ליו”ר הוועד המנהל הצבתי לי למטרה לבחון עם חבריי בוועד המנהל ובהנהלה לאן פנינו מועדות, לאור הגידול העצום והמבורך בהיקף האחריות המוטלת עלינו והחשיבות הרבה בחיזוק מעמדנו.

אחד הנושאים העיקריים שייבחנו השנה ביסודיות הוא אם מעמדנו כעמותה, כפי שאנו מוגדרים כיום, עונה על הדרישות מבחינת תקציב קבוע, יכולת אכיפה (שחסרה לנו), והכרה של המדינה במעמדנו הבלעדי. העמותה, שנוצרה במשך השנים על בסיס התנדבותי ופועלת באווירה משפחתית, היא חשובה מאוד, ואנו מתלבטים כיצד לשמר רוח זו ובד בבד לחזק את העמותה.

נושא נוסף, משמעותי ביותר לחוזקה של המועצה לשימור אתרים, הוא המבנה שלה. עלינו לבחון אם המבנה הקיים עדיין מתאים לתפקיד שלקחנו על עצמנו. מספר העובדים במועצה הולך וגדל לאור המשימות הרבות, ועלינו לחשוב קדימה: מהו המבנה האופטימלי שיקיף את תחומי העיסוק הרבים שלנו ובהם תורת השימור, תכנון וביצוע עבודות שימור והצלה בכל רחבי הארץ.

אשר לאתרי המורשת (אשר לאתרי המורשת, בכוונתנו לקדמם, לבחון את הדרכים לשדרוגם ואת האופן שבו המועצה תמשיך לסייע להם.  באשר למחנה המעפילים עתלית, אנו מקימים צוות רב-תחומי שנשיא המועצה שלמה הלל ואנוכי נהיה שותפים בו. נשקיע חשיבה, נגבש תוכנית רעיונית ונגיע להחלטה בוועד המנהל באשר לאבני הדרך להגשמתה.

אני שמח שיש באפשרותי לשתף את קוראי עיתון “אתרים” בחלק מהסוגיות שאנו עוסקים בהן. אשתדל לעשות כך גם בגיליונות הבאים.

יצירת השימור והמורשת

מאת: עמרי שלמון, מנכ”ל המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

קוראי וקוראות “אתרים” היקרים,

גיליון “אתרים” מס’ 58 יוצא לאור בימי “שבוע שימור אתרים” תשע”ח, מאי 2018. שבוע זה, יותר משהוא סדרה של אירועים המתקיימים בשבוע אחד, מעיד על הכלל, שכן יצירת השימור והמורשת נמשכת בכל ימות השנה, במנעד עצום של נושאים הצצים חדשות לבקרים, והווייתם ונוכחותם אינן חדלות.

“מנועי הצמיחה” שלנו רבים ואנו עושים מאמץ עליון, משתף ומשותף, להכיל הכול; בבחינת לתפוס את המרובה ולייצר עוגני תמיכה שישאבו אותנו לעשייה היום-יומית המבורכת.

“שבוע שימור אתרים” ועיתון “אתרים” שבידכם הם הזדמנות לשתפכם ביצירה כוללת זו. סוגיית דרכה העתידית של המועצה לשימור אתרים מקבלת ביטוי בדברי אורי אור, יו”ר המועצה; הריאיון עם יוסי שרעבי, מנכ”ל משרד התרבות והספורט, משקף תפיסות ממלכתיות באשר לשימור ולמורשת; עוד מתוארים קורס לשימור מעשי בטירות ישנות בצרפת, מאבקים ציבוריים אל מול תוכניות גרועות להריסת מבנים היסטוריים חשובים; שימור בפועל של בתים, צריפים ומבני ציבור, כולם ממחוזות “תבנית נוף” המולדת בכפרים, ביישובים, בערי השדה ובערים הגדולות.המעטפת המרכזית שלנו היא ציבור רחב של פעילים, מתנדבים, משרתי השירות הלאומי ועובדי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

חוליה חשובה בחיזוק הקשר שבין שימור למורשת היא פעולות החינוך בעשרות אתרי המורשת. אלה מייצרות את “החדר” הערכי, המלמד והמנחיל סיפור. בפרק פעילות החינוך שבגיליון זה יש הרחבה על פעילות באתרים, העצמת חוויית הביקור, הקורסים, ההכשרות והכינוסים.

שני נושאים נוספים עומדים במרכז סדר יומה של המועצה. האחד הוא העליות לישראל בשנות החמישים והתוכניות לשחזר מעברת עולים, שכן לא נשאר כמעט זכר פיזי לאותן מעברות. נראה שעבר די זמן ובשלו התנאים, ובעיקר הצורך, ל”הציף” את סיפורן. חבורה של מתנדבים, בחסות המועצה, מגבשת בימים אלה את הרעיון, ונעשים מאמצים גדולים לאתר מקום מתאים להקמת השחזור.

הנושא שני, פרי יוזמתה של שרת התרבות והספורט, הוא הקמת מוזיאוני המייסדים בערי הפיתוח והפריפריה, באופן שימחיש את סיפורן הציוני ואת השפעת מייסדיהן על התגבשותה של ישראל לכלל מדינה בעלת עוצמות חברתיות לא מבוטלות.

דומה אפוא שהשימור בארץ, כאותו כביש “מעלה העקרבים” הנמצא במוקד מאבקנו לשימורו כפי שהוא, מגלם בתוכו סיפור היסטורי. נתיב דרכים היסטורי המחבר בין קצוות ונופים עוצרי נשימה, וככל שמעפילים מעלה כך הולכים ונפרסים הנופים, זה של המדבר והערבה וזה הסמלי, הפותח בפנינו סיפור שימור ומורשת ההולך, מתרחב וגדל.

לכותבים, לחוקרים, לחברים בעמותת המועצה לשימור אתרים, למשרד התרבות והספורט, לאגף “מורשת” במשרד ירושלים ומורשת, לעובדי המועצה, למערכת “אתרים” ולעורכת עידית מי-דן, הערכה ותודה על עבודתכם.

         קריאה מהנה
              שלכם,

          עמרי שלמון

        מנכ”ל
המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל

פגישה אישית עם עו”ד יוסי שרעבי, מנכ”ל משרד התרבות והספורט

רקע אישי

אני חי בזוגיות ואב לשלושה ילדים. בתי עוסקת בהפעלת חוגי מדע באזור המרכז, יש לי בן בהיי-טק ובן רואה חשבון.

בצבא שֵׁירַתִּי כקצין בחיל המודיעין. אני בעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית ובמשפטים מהאוניברסיטה העברית, ותואר שני במשפטים (מהאוניברסיטה העברית) ובמינהל עסקים (מאוניברסיטת חיפה). אני בוגר תוכנית הבכירים בשירות הציבורי של קרן וקסנר באוניברסיטת הרווארד, ובוגר תוכנית שוורץ של האוניברסיטה העברית לניהול מלכ”רים.

את הקריירה הציבורית שלי התחלתי בירושלים. עסקתי בניהול מערכות חברתיות המתמשקות עם תרבות וספורט. בחלק גדול מהתקופה טיפלתי בפתרון משברים.

בשנים 1989–1993 ניהלתי את שכונת הקטמונים (גוננים). הפעלנו מתנ”ס משודרג שבמסגרתו טיפלנו בקהילה והיינו מעורבים בנושאי חינוך, כולל הפעלת שירותי חינוך בלתי פורמלי (חוגים, עזרי למידה, הכשרות וכו’). לאחר מכן נקראתי לשכונת פסגת זאב, ובשנים 1993–1997 הייתי המנהל הקהילתי בה.

בשלב הבא מוניתי למנהל אגף חברה ונוער בעיריית ירושלים. זהו אגף המטה שניהל את כל החינוך הבלתי פורמלי בעיר, והוא היה זקוק לשיקום וליד מכוונת. באגף פיתחתי את היזמות החברתית, תחום שלא עסקו בו עד אז בארץ. במסגרת זו הקמתי סטרטאפים ירושלמיים שראשיתם בפרויקט הגינות הקהילתיות. יזמתי והובלתי את תוכנית צמי”ד לבעלי צרכים מיוחדים. התוכנית שמה דגש על פיתוח והפעלה של פעילויות פנאי לאוכלוסיות מיוחדות, שעד אז לא זכו להתייחסות הראויה. על מפעל זה קיבלתי מעיריית ירושלים את אות יקיר צמי”ד. עוד הקמנו את מרכזי הצעירים, ובהמשך הקמנו את רשות הצעירים, הנותנת מענה ומעניקה התייחסות מיוחדת לאוכלוסייה זו כדי לחבר אותה אל העיר ולמנוע את “בריחתה” ממנה. דגש מיוחד באגף הושם על נושא הנשים. לשם כך הקמנו מחלקה שעסקה בהעצמה נשית ובפיתוח מנהיגות בקרב נשים. מחלקה נוספת הוקדשה לבני הגיל השלישי. אוכלוסייה זו הולכת וגדלה עם העלייה בתוחלת החיים, ויש לתת את הדעת על המשאבים הדרושים לה.

מעבר לצרכים של שכבות הגיל השונות ירושלים מתאפיינת ברב-תרבותיות, ואוכלוסייתה מורכבת מדתות ומעדות שונות. לכל אחת מאלה נדרש מערך שירותים שעונה על הצרכים המיוחדים שלה. אנו דאגנו לשירותים אלה, אך לא הסתפקנו בכך. פעלנו לקדם אינטראקציה בין הסקטורים השונים, ויצרנו ביניהם שיח והבנות חברתיות שתרמו לאיכות החיים בעיר.

בשנת 2009 הקמתי את מינהל תרבות, חברה, ספורט ופנאי ועמדתי בראשו. המינהל הוא למעשה הרחבה של אגף חברה ונוער, ואפשר לנו לטפל בנושאים נוספים דוגמת ספורט. סביב תחומי התרבות והספורט בנינו אסטרטגיה להתחדשות ירושלים. הפכנו את העיר למוקד עלייה לרגל לתיירות מישראל ומהעולם, אך לא רק כזו הבאה לביקור באתרי הקודש, במוזיאונים ובשווקים, אלא גם תיירות שבאה לירושלים כדי לצרוך “מוצרים” נוספים. פיתחנו מאוד את מכלול הפסטיבלים ואת אירועי התרבות והספורט בכלל. הפכנו את המרחב הציבורי למרחב שוטטות מלא מוקדי משיכה למבקרים, הן מוקדים קבועים הן מזדמנים, והעיר החלה לשגשג.

כיצד הגעת למשרד התרבות והספורט ומה הם התכנים שיצקת לעבודת המשרד?
ב-2015 יצאתי ללימודים באוניברסיטת הרווארד. התוכנית שלי הייתה לפתוח משרד עורכי דין פרטי, אך לא כך התגלגלו הדברים. כשחזרתי ארצה נקראתי אל משרדה של שרת התרבות ח”כ תא”ל מירי רגב. התברר שהיא חיפשה מנכ”ל למשרדה, ובין היתר הציעו לה לפנות אליי. הרקע המקצועי שלי מצא חן בעיניה והיא ביקשה לראיין אותי. הצגתי בפניה את תפיסתי החברתית, הדוגלת בגישה שוויונית. זו תאמה את ראיית העולם שלה, והיא הציעה לי את התפקיד. מאז, מזה כשלוש שנים, אני כאן.
לתפיסתנו, תרבות וספורט הם זהוּת, ולכן הם כלי חברתי. אנו מובילים רפורמה שמטרתה להפוך את התרבות לאמצעי להעצמה ולצמיחה. בדרך זו נוכל להוריד חסמים חברתיים ולהעניק משאבים לאוכלוסיות מוחלשות שלא זכו לקבל את השירותים הראויים. מתוך התפיסה הכללית שינינו את השיח וחוללנו מהפכה: ממשרד שנותן שירותים מקצועיים הפכנו למשרד חברתי אקטיבי. דוגמאות לגישה זו הם אירועי חמישים שנה לאיחוד ירושלים ואירועי שבעים למדינה, שבהם נתנו ואנו נותנים מענה לכל האוכלוסיות.

כיצד נחשפת לתחום השימור?
תחום השימור מלווה אותי מזה שנים ונובע מהעיסוק המתמשך שלי בעולמות החברתיים. במסגרת תפקידיי כמנהל אגף חברה ונוער וכראש מינהל תרבות, חברה, ספורט ופנאי פעלתי בשיתוף סקטורים שונים מהציבור, ובהם עמותות רבות. אחד הארגונים שקידמנו עימם מיזמים רבים היה המועצה לשימור אתרים, בתקופה שפעלה במסגרת החברה להגנת הטבע וגם לאחר יציאתה לעצמאות.

בתחום השימור התמודדנו עם האתגר של הסבת מבנים היסטוריים לשימור למרכזי תרבות המעניקים חוויה חינוכית, היסטורית, חברתית ותרבותית. אחד הפתרונות שמצאנו היה להביא אליהם ירושלמים צעירים. סיפרנו את סיפור המקום ויצרנו חוויה. דוגמאות לכך הם בית הנסן בשכונת טלביה, לשעבר בית חולים למצורעים שכיום משמש כמרכז לעיצוב, מדיה וטכנולוגיה; בית מזיא ברחוב מסילת ישרים, שהיה למרכז לאומנויות הבמה; מתחם תחנת הרכבת ההיסטורית שהיה למרכז תרבות ובילוי; ומתחם שנלר, שנמצא בתהליך של הפיכה לשכונה ולמרכז תרבות חרדי.כבר אז הבנו שאנשים מחפשים חוויה שונה. בידינו האפשרות לספק את החוויה התרבותית, אך יותר מכך: אנו יכולים להעצים את החוויה מעצם הבחירה במבנה או במתחם שיש בהם ניחוחות של היסטוריה. אלו מעצם קיומם מרחיבים את הידע, נוטעים ערכים ומעבירים מסרים. המבנה עצמו מספר את הסיפור, ולכן מבחינתי מבנה לשימור הוא בעל עדיפות ראשונה ליציקת תכנים חברתיים ותרבותיים.

מהם יחסי הגומלין בין משרד התרבות לבין המועצה לשימור אתרים?
כאמור, אני הגעתי לתפקיד הנוכחי מתוך העולם החברתי. כאשר אני מזהה גוף עם ערכים חברתיים, שהשיח שלו מתקיים בשפה אידיאולוגית ערכית, שיש לו מחויבות אידיאולוגית והוא פועל עם נשמה ומתוך שליחות, יש לי עניין לחבור אליו. את כל אלה מצאתי במועצה לשימור אתרים.
כבר בהתחלה הבנתי שהארגון אינו ממצה את הפוטנציאל שלו, וכי המדינה אינה מנצלת את יכולותיו כראוי. באמצעות משאבים נכונים אפשר לפתח נושא חשוב זה הרבה יותר, ולסייע למועצה לקדם את פעילותה.

כיום אנו פועלים בשיתוף עם המועצה, עם אגף מורשת במשרד ירושלים ומורשת ועם גופים נוספים במיזמים רבים. אחד המפעלים הגדולים הוא הקמת מוזיאוני המייסדים. המיזם הוא פרי יוזמתה של שרת התרבות והספורט תא”ל מירי רגב, ומטרתו להציג את תרומתם החלוצית של יישובי שנות החמישים והשישים (עיירות הפיתוח) להתפתחותה של מדינת ישראל. מיזמים נוספים, שחלקם כבר היו למסורת, הם “מפה ומצה” – פעילות פסח באתרי המורשת, פתיחת אתרי מורשת לביקורים ללא תשלום ביום העצמאות, ו”אופרה באתרי המורשת” – הופעות של סולני האופרה הישראלית בפני ציבור המבקרים באתרים.

שנת השבעים למדינה עומדת בסימן מורשת של חדשנות. המסר שלנו הוא שהשורשים הם חלק מהיכולת לצמוח. יש לשמור על איזון בין מודרניזציה למסורת כך שנספר את הסיפור באמצעים מודרניים. הרגלי הפנאי משתנים והכול מתבצע ב”קליק”. הטכנולוגיה היא חלק מחיינו, אך היא אינה פוגעת בשיח. האדם הוא עדיין יצור חברתי, והאנשים ימשיכו לבקר באתרים ובמוזיאונים.

מתוך הסתכלות במהפכה הטכנולוגית ובחיים המודרניים בכלל נדמה לעיתים שהנוער שלנו שכח מדוע אנחנו כאן. יש לצקת בבני הנוער את השורשים ואת גאוות ההשתייכות למקום, כך שיבינו שהם חלק מסיפור גדול. אחת הדרכים לעשות זאת היא להנגיש את אתרי המורשת באופן חדשני. למועצה יש תפקיד חשוב במהלך הזה. האתגר שלנו הוא להביא את האנשים לאתרים ולהעניק להם חוויה אחרת.

דוגמה לתפיסה שאני מציג מצאתי בביקורי האחרון בפריז. ביקרנו במרכז תרבות של חברת גוגל וראינו כיצד הטכנולוגיה פועלת בשירות התרבות. במרכז התרבות שלה גוגל מנגישה יצירות אומנות ותרבות. בין היתר ראינו שם את המגילות הגנוזות כחוויה בתלת-ממד, סיפור ב-360 מעלות.

כיצד אתה רואה את עתידה של המועצה?
המועצה כיום, כעמותה, מוגבלת בפעילותה, ודרך התקצוב הנוכחית מציבה לה תקרת זכוכית. נוסף לכך היא משמשת במידה רבה זרוע ביצוע של משרד התרבות והספורט ושל אגף מורשת במשרד ירושלים ומורשת, אך ללא פתרון אחר כל מפעלה עלול לרדת לטמיון. המועצה חששה מפוליטיזציה, אך במבנה הנוכחי היא שמה על עצמה אזיקים, והם ילכו ויתהדקו. יש לגבש מבנה משפטי אחר שיציף את הפוטנציאל הגלום בה. הקמת תאגיד תאפשר לה לפרוץ את גבולותיה, שאם לא כן היא תתקשה לעשות את מלאכתה, והיתרון שלה כגוף מוביל שימור ומורשת ייעלם.
מדינת ישראל מבינה את חשיבות השימור, וההפיכה לתאגיד תאפשר לנו להטיל על המועצה לשימור אתרים משימות נוספות כזרוע הלאומית הבולטת והמובילה בתחום השימור והמורשת. הוא יעניק לה מעמד מיוחד, יעצב וייצב אותה כגוף ייחודי ומשמעותי.

מהו חזונך בתחום השימור?
האתגר הגדול הוא למצוא את האיזון בין שימור לפיתוח, ויש לכך פתרונות. יש לשמור על המבנים והמתחמים ההיסטוריים ולצקת לתוכם תכנים מודרניים כמרכזי תרבות או כמוקדי פעילות מסחרית דוגמת בתי אוכל. בתהליך הפיתוח מתקיים מתח בין המודרנה לעבר, אך אם ממנפים את הדברים נכון לא תהיה סתירה. עלינו לדאוג שהשימור יהווה חסם וימנע את הרס המורשת התרבותית, ובד בבד לבחון את הדרך שבה השימור משרת את השינוי.

המועצה מנהלת מאבקים ציבוריים לשמירה על נכסי מורשת, אך היא גם זרוע ביצועית, מה שיוצר דיכוטומיה. בהיבט הביצועי המועצה מגיבה כיום לפניות אליה, ואינה פועלת על פי מערך אסטרטגי מתוכנן. ייתכן שבעתיד המועצה תעסוק יותר בעולם התכנון והחינוך, ופחות בשימור פיזי. עם זאת, תפקידה הוא להוביל גם את הצד המקצועי של השימור. משום כך עליה להמשיך ולהפעיל את צוותי השימור, ומתוך ניסיונה הרב לתת דוגמה לדרך שבה יש לשמר ולנהל אתרים היסטוריים.

ולסיכום?
אני רואה בתפקידי כמנכ”ל משרד התרבות והספורט זכות גדולה. הוא מאפשר לי לתרום רבות ולבצע רפורמות. נפגשתי עם אנשים וגופים המעוררים השראה גדולה, והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל היא אחד מהם. אני סבור שעליה להתפתח, אך אסור לה לאבד את האותנטיות שלה. המיצוב שלה כגוף מקצועי יאפשר לה להיות גורם מרכזי משפיע בעולם השימור. אני מקווה שבשנים הקרובות תהפוך המועצה לגוף ערכי עוצמתי, ושהמדינה תבין את ההזדמנות שניתנת לה להפעיל גוף המשרת את השימור והמורשת.

“מסע בין אתר לטירה”: שיתוף פעולה ישראלי-צרפתי | פרויקט שימור לצעירים ולצעירים בנפשם
 מאת: תמר טוכלר, סמנכ”לית במועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, מנהלת מחוז תל-אביב והמחלקה ליחסים בינלאומיים במועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, וחברה בוועד המנהל של איקומוס ישראל

הפרויקט נולד בשנת 2004, עם הגעת משלחת חילופי תרבות מצרפת. המשלחת הייתה פרי יוזמה משותפת של משרד החוץ הצרפתי, משרד החוץ הישראלי, המכון הצרפתי, משרד הנוער והספורט בצרפת והמועצה לחילופי נוער וצעירים, והיא נועדה לחידוש קשרי התרבות בין שתי המדינות. למשלחת זו הצטרף נציג הארגון הצרפתי רמפאר (Rempart), שייעודו הכשרה של מתנדבים במגוון טכנולוגיות בנייה מסורתיות בתוך אתרי מורשת. המפגש הוליד שיתוף פעולה בין רמפאר לארגון איקומוס ישראל.

אנטואן מונפיר, נציג הארגון, סיפר לי על מחנות השימור שרמפאר מארגן ברחבי צרפת, והתלהבתי. לאנטואן היה זה ביקור ראשון בישראל, ולכן ניצלנו את היומיים שהוקצו לנו לביקורים באתרים היסטוריים ולחשיבה משותפת כיצד לשלב כוחות ולהקים פרויקט דומה בישראל. ביקרנו במזכרת בתיה ובאתר הפרדסנות ע”ש מינקוב שברחובות, שוטטנו ברחובות הצרים של נווה צדק, בבית הספר החקלאי מקוה ישראל, בעיר הלבנה של תל-אביב וביפו. בפגישה עם יו”ר הוועד המנהל של המועצה לשימור אתרים פרופ’ אדריכל סעדיה מנדל, במשרדו שבלב יפו העתיקה, שוחחו השניים בצרפתית. השפה המשותפת קירבה לבבות, סעדיה התלהב, והיה ברור לכולנו שיוצאים לדרך. איך, מתי ומי השותפים – כל אלה נדונו בחודשים הבאים, אבל לי היה ברור דבר אחד – מחנות השימור בצרפת הם פוטנציאל עצום לחילופי ידע ותרבות.

שלושה חודשים אחר כך יצאנו, חמישה מתנדבים מישראל, להתנסות במחנה השימור בברזי לה סיק, אי שם בצפון צרפת. שולבנו בסדנת סיתות אבן, ובהנחיית מאסטר גם למדנו וגם התנסינו בסיתות אבן ובשילובה בקיר הטירה, מתעלמים מהקושי הפיזי ונהנים מחוויית השימור דרך הידיים.
במהלך השהות בצרפת למדנו כיצד פועלות העמותות המקומיות החברות ברמפאר (כ-180 עמותות הפזורות ברחבי צרפת). עוד למדנו שרוב מחנות השימור ממוקמים באתרי מורשת צלבניים, ומתנסים בהם במלאכות השימור המסורתיות: סיתות אבן, טיח, ויטראז’ים, נגרות עץ, פרזול, קרמיקה ועוד. ההנחיה המקצועית נעשית על ידי מאסטרים בתחומם, והעבודות לא רק תורמות לשימור האתר אלא גם חושפות את הצעירים למורשת ולטכנולוגיות הבנייה. העבודה וחוויית השהות במחנה מחזקות את היחס למורשת, תורמות ליצירת קשרים בין-אישיים וחושפות את הגישה הצרפתית: מורשת וחוויה עם תחושה של חופשה תמידית, לצד ספיגת ידע רב, התנסות מקצועית והשגת תוצאות מצוינות. זו החוויה הצרפתית.

עם שובי לארץ, וכחברת הוועד המנהל של איקומוס ישראל, העליתי בישיבת הוועד את הרעיון להציב לעמותה יעד של גיוס של צעירים לתחום המורשת דרך החוויה הפיזית. אל היוזמה הצטרף גם דני בראלי, מי שעמד אז בראש הוועד הישראלי לאונסק”ו. כך יצא לדרך פרויקט “מסע בין אתר לטירה”.

בשנת 2005 הצטרף אליי ליונל דרמון, צלם בתחום האדריכלות והמורשת יליד צרפת, ומאז אנו מנהלים יחדיו את הפרויקט. זיהינו את הפוטנציאל העצום הקיים במפגש בין צעירים צרפתים וישראלים, וראינו בו אמצעי למיגור דעות קדומות ולחילופי תרבות. עם זאת, חשפנו את הקושי של צעירים ישראלים להשתלב בפרויקט בצרפת בגלל אי ידיעת השפה וחוסר היכרות עם התרבות הצרפתית. מסיבה זו הקמנו מערכת תמיכה המלווה את הצעירים מרגע המיון: בהכנה למשלחת, בליווי במהלך השהות במחנה ולאחריו. נוסף לכך גיבשנו במשותף עם המכון הצרפתי סדנת הכנה מיוחדת בשפה הצרפתית.

מזה 14 שנים אנו פועלים מדי קיץ לאיתור ולמיון עשרות צעירים מכל רחבי הארץ, ובוחרים מתוכם את אלה שיזכו לקחת חלק באחד מעשרות מחנות השימור בצרפת.

במהלך השנים הרחבנו את שיתופי הפעולה עם ארגונים שונים, ולצד מחנות השימור בצרפת אנו פועלים עם רשות העתיקות, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, רשויות מקומיות ומוסדות חינוך. במסגרת שיתופי הפעולה הללו יזמנו כמה פרויקטים:
• כנסים לחשיפת סיפורם של מחנות השימור. בכנסים אלה הצעירים הישראלים מספרים על חוויותיהם במחנות ומקרבים את הציבור הישראלי לתרבות ולמורשת הצרפתית.
• שני מחנות שימור בין-לאומיים בעכו, בהשתתפות צעירים מרחבי צרפת ומישראל.
• הופענו ארבע פעמים בסלון השימור הממלכתי בלובר בפריז (Salon International du Patrimoine Culturel), ובהשראתו קיימנו בישראל שלוש תערוכות שימור בין-לאומיות. אנו שואפים לקיים אירוע משותף בסלון השימור שיתקיים בפריז באוקטובר 2018.
• התמחות של משלחות אקדמיות במהלך סמסטרי קיץ. בהתמחות זו השתתפו תלמידי תואר שני הלומדים בטכניון ומתמחים בשימור. הסטודנטים התמחו ב-CITE בארמון שאיו בפריז, והשתתפו בסדנה פעילה במרכז ההכשרה בטירה בכוסי. בימים אלה אנו פועלים לקידום משלחות נוספות.
• חשיפה תקשורתית: היות שהפרויקט נולד כחלק מהמאמץ להידוק קשרי התרבות בין המדינות נעשה מאמץ מיוחד לחשיפת הפרויקט בתקשורת בצרפת ובישראל. עד כה פורסמו כתבות רדיו וטלוויזיה, ועשרות כתבות בעיתונות המקומית.
• במלאת עשור לפרויקט קידמנו את סדנת מלאכות השימור בצרפת (משלחות מאורגנות המיועדות לקהל מבוגר יותר עם זיקה לתחום השימור), או בשם החיבה שלהן – “מחנות השימור לבני 40 +”. פרויקט זה פותח כחלק מפעילות המחלקה הבינלאומית של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. בשנת 2018 צפויות להתקיים שלוש סדנאות חדשות, והן יצטרפו לשבע שקיימנו עד כה בטירה בברזי לה סיק.

עד כה השתתפו בפרויקט “מסע בין אתר לטירה” יותר מ-600 ישראלים!!! הם הצטרפו לאוהבי התרבות הפרנקופונית, ורבים מהם השתלבו בתעסוקות שונות בתחום השימור. הכנסים והימים הפתוחים שליוו את הפרויקט הרחיבו עוד יותר את מעגל המתעניינים בנושא השימור על היבטיו הרבים.

הישג גדול נוסף של הפרויקט הוא הקשרים העמוקים שנוצרו בין צעירים ישראלים לצרפתים. ואכן, עשרות צעירים צרפתים הגיעו לביקור בישראל, וכך גם ביקורי המשך של ישראלים בצרפת. חלק מבוגרינו אף נסעו ללמוד בצרפת.

ראויים לציון התמיכה שמעניקים לפרויקט משרד החוץ הצרפתי, המכון הצרפתי ושגרירות צרפת, וכן הגיבוי והסיוע של הגורמים הישראליים איקומוס ישראל והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

ובמבט לעתיד:
שנת 2018 הוכרזה לשנת ישראל צרפת, ובמסגרת זו הרחבנו את הפעילות. נוסף למחנות השימור ולסדנאות השימור אנחנו פועלים לקדם אירוע מיוחד במסגרת סלון השימור הצרפתי בלובר בפריז, שתתלווה אליו משלחת של אנשי מקצוע מישראל. עוד מתוכננת הצדעה מיוחדת במסגרת תערוכת השימור הבין-לאומית שתתקיים ב”הבימה” ב-12 בדצמבר 2018. לצד פעילויות אלה אנחנו מפתחים תוכניות לימוד כחלק מקורסים אקדמיים, ומקדמים הקמה של מרכז קבע בישראל שבו ניתן יהיה לקיים ימים פתוחים ומחנות שימור בשיתוף עם המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, רשות העתיקות ורשות הטבע והגנים.

למעונינים במידע נוסף:
ליונל דרמון, 052-6733929, דוא”ל workshops@studiorld.co.il
תמר טוכלר, 052-3869460

שיקום “מעלה עקרבים”
מאת: עפר יוגב, מנהל מחוז דרום
“מעלה עקרבים” הוא דרך תלולה ומפותלת בנגב הצפוני, מדרום למכתש הקטן, קטע מכביש 227 המחבר בין כביש 206 (הדרך למפעל אורון) וכביש 90. התוואי נפרץ לראשונה כדרך סולינג בשנת 1927על ידי שלטונות המנדט הבריטי, כדרך הראשית לערבה בין משטרת הרוכבים בכורנוב (ממשית) למשטרת הרוכבים בעין חוצוב (חצבה). פיתולי הדרך (הסרפנטינות) יוצבו בעזרת קירות תמך מאבן.  

בשנת 1950, במסגרת מבצע “ערבה”, סלל חיל ההנדסה בתוואי הדרך כביש אספלט. בשולי הכביש הוצבו חביות, והן נמצאות במקומן גם כיום. בראש המעלה ניצבת אנדרטה בצורת צריח (סמל חיל ההנדסה הישראלי) שהוקמה לציון המבצע. המעלה שימש קטע חשוב של הדרך לאילת עד לאירוע הדמים שהתחולל בו בשנת 1954.

ב-17 במרץ 1954 חזר אוטובוס אגד מחגיגות לציון חמש שנים להנפת דגל הדיו באילת. באוטובוס היו 11 נוסעים וארבעה חיילים, ששימשו כוח אבטחה. בצוהריים, כשהאוטובוס טיפס במעלה הדרך, תקפה אותו קבוצת מחבלים. 11 מנוסעי האוטובוס נהרגו וארבעה ניצלו. טבח מעלה עקרבים היה פעולת הטרור החמורה ביותר נגד ישראל מאז תום מלחמת העצמאות.

האירוע השרה בארץ אווירת דכדוך, ומרדכי זעירא ויעקב אורלנד התבקשו על ידי משה שרת לכתוב שיר שֶׁיָרִים את המורל הלאומי. כך נולד “שיר שמח” (“אם גם ראשנו שח”…). בשנת 1955 נסגר הכביש, ובד בבד נסלל במכתש רמון כביש מעלה העצמאות (כביש 40) כדרך הראשית לאילת. דרך מעלה עקרבים נפתחה מחדש למטיילים רק אחרי מלחמת ששת הימים.

מצבו ההנדסי והבטיחותי של הכביש, אשר מלכתחילה נסלל בסטנדרטים ירודים ביותר, הלך והתדרדר במהלך השנים בגלל מצב תחזוקה ירוד, עד אשר בשנים האחרונות נסגר בחלקו על ידי משרד התחבורה והוכרז “כביש ללא אבא”.

המצב הקיים והנתונים ההנדסיים העיקריים:
אורכו של הכביש כולו 20 ק”מ, ורוחבו נע בין 3.5 ל-6 מטרים.
הכביש נעדר שוליים ומעקות בטיחות, והוא מאופיין ברובו בגיאומטריה אופקית ואנכית ירודה מאוד, לרבות קטעים מפותלים ביותר ובעלי שיפועי אורך גדולים. אין בו מרחקי ראות מינימליים הדרושים לנסיעה בטיחותית, אפילו במהירויות נמוכות מאוד. הכביש סובל מבעיות קשות של ניקוז והגנה מפני שיטפונות, ואף מתנתק מדי פעם עקב נזקי שיטפונות. הוא מתאפיין בעקומות חדות ו”פתאומיות”, ומרכזו מתאפיין בסדרת עקלתונים ברצף של כ-4 ק”מ, הנושקים ברובם לשפתה של תהום עמוקה.

שיקום המעלה:
רשות ניקוז ערבה החליטה להוביל מהלך לשיקום ולשימור הכביש. המהלך נעשה בשיתוף עם רשות ניקוז ים המלח, מועצה אזורית ערבה תיכונה, מועצה אזורית תמר, משרד התחבורה, נתיבי ישראל, רשות הטבע והגנים והמועצה לשימור אתרים. הכביש חולק לארבעה קטעים: בשלושה מן הקטעים יבוצעו פעולות מקומיות להרחבה, הקמת מעקות, שיפור הניקוז, תיקוני אספלט וגיזום צמחייה בהתאם לצורך. הקטע הבעייתי בתוכנית השיקום והשימור הוא קטע הסרפנטינות: ההצעה המוסכמת עלינו קובעת כי התנועה בכיוון הירידה תהיה חד-סיטרית, ותיבחן אפשרות להגבלת מהירות התנועה כך שלא יידרשו מעקות בטיחות. החביות בשולי הכביש יישארו ויושלמו במקומות החסרים. נכון לעכשיו, חברת נתיבי ישראל ומשרד התחבורה עומדים על הצבת מעקות בטיחות בסרפנטינות. המועצה לשימור אתרים רואה בכך פגיעה קשה באתר, ופועלת בכל הערוצים כדי לשנות את ההחלטה.

בית מנחם בקיבוץ מעברות
מאת: טל בן נון גלז, מנהלת מחוז מרכז
המבנה הוקם בשנת 1953 לזכרו של מנחם זינגר-יורש, חבר הקיבוץ ולוחם הפלמ”ח. במשך שנים שימש המבנה כספרייה, כחדר מוזיקה וכבמה לתיאטרון החוצות של המוסד החינוכי רמות חפר, שנסגר ב-2014. הוא תוכנן על ידי האדריכל שמואל מסטצ’קין, בוגר בית הספר באוהאוס שבגרמניה ומגדולי האדריכלים של ההתיישבות העובדת. תבליט של האומן נתן רפפורט, המעטר את קיר המבנה, מוכר כיצירת אומנות מוגנת.

המועצה לשימור אתרים פנתה לקיבוץ באמצעות ועדת השימור עמק חפר, שקבעה כי המבנה ראוי לשימור, וביקשה כי המבנה ישומר. הפנייה לא הועילה, ובאסיפת הקיבוץ הוחלט להרוס את המבנה מהסיבות הבאות: המבנה תופס מקום של שתי יחידות דיור בשכונה שנבנית במקום; עלות השימור גבוהה; תחזוקת המבנה תהווה נטל על הקיבוץ; במעברות יש ממילא שפע מבני ציבור, כך שאין למבנה ייעוד הולם.

חברים מהקיבוץ, בהווה ובעבר, חברו יחד כדי להציל את המבנה, שהוא היחיד ששרד ממבני בית הספר. הם ביקשו לקיים הצבעה חוזרת, דאגו לפרסום כתבה ב-XNET ונעזרו בנו כדי לקדם את המודעות בקיבוץ. אנו ביקרנו במקום עם עמרי שלמון, מנכ”ל המועצה לשימור אתרים, ועם מהנדס קונסטרוקטור שקבע כי אומדן השימור שנתנו אנשי הקיבוץ היה פי ארבעה מהעלות האמיתית.

מתכנני השכונה תמכו בשימור המבנה. לדבריהם הוא תופס מקום של יחידת דיור אחת בלבד, וגם לכך ניתן למצוא פתרון. זאת ועוד, הוא משתלב יפה בתכנון השכונה. אשר לשימוש במבנה, התברר לנו כי ניתן למצוא לו שימוש. בהצבעה נוספת שהתקיימה הוחלט ברוב זעום לשמר את המבנה, אך בעקבות ערעור שהוגש התהפכה ההחלטה שוב ברוב זעום. ועדת התכנון והבנייה של עמק חפר התעלמה מהמלצת ועדת השימור שלה וקיבלה את החלטת הקיבוץ.

בעת כתיבת שורות אלו אנחנו פועלים להגיש ערר בפני ועדת הערר של הוועדה המחוזית כדי לשנות את החלטת הוועדה המקומית.

מוזיאון הטבע בירושלים
מאת: איציק שוויקי, מנהל מחוז ירושלים
מוזיאון הטבע שוכן ברחוב מוהליבר 6, בצמוד למושבה הגרמנית בירושלים, בווילה שהוקמה במאה ה-19. את הווילה, שנקראה “וילה דֶקָאן” (Deccan Villa) הקים לזארוס פאול מרגהריאן (Lazarus Paul Margharian), איש עסקים ארמני אמיד, כבית קיץ מפואר מחוץ לעיר. סביב הבית ניטע גן ענק ובו שפע צמחייה. הגן הוקף בגדר גבוהה, ולה שני שערים גדולים: האחד מדרום (כיום רחוב המגיד) והשני ממערב (כיום רחוב מוהליבר). בשנת 1913 החרימו השלטונות העות’מאניים את הווילה והיא שימשה את בית המושל ומוסדות שונים. בתקופת המנדט היו במקום ספרייה ומועדון קצינים ששימש, כנראה, מסווה לפעילות ביון בריטית. בשנת 1949 יזם צבי לב את הקמת המכון הפדגוגי למדעי הטבע ומוזיאון הטבע, ובשנת 1962 נפתח המוזיאון לקהל באופן רשמי.

לפני כשנה יזמה הקרן לירושלים בשיתוף עיריית ירושלים הקמת קונסרבטוריון בשטח החניה הסמוכה למוזיאון הטבע מכיוון רחוב המגיד. לשם כך הופקדה תב”ע המבקשת בניית קונסרבטוריון בן ארבע קומות. חשוב לציין כי בתוכנית “המונומנטים” של ירושלים מוגדר הבית שבו שוכן המוזיאון כמבנה לשימור מחמיר. המועצה לשימור אתרים הגישה התנגדות לתוכנית בדרישה לערוך תיק תיעוד מלא וסקר הנדסי לבניין המוזיאון, ולחייב את היזם בהכנת תוכנית שימורית כוללת לבית לשימור ולגן הבוטני, שתוכנן בשנות השישים על ידי אדריכל הנוף יחיאל סגל (מי שתכנן גם את הגן במקוה ישראל). עוד ביקשנו להפחית קומה מהבניין המוצע בשל המרקם הייחודי של המושבה הגרמנית, לשמור על הדומיננטיות של השער הראשי בחומת המוזיאון ולתכנן בקפידה שערים חדשים בחומה – אם יידרשו. לעת עתה ביטלה הוועדה המקומית את הפתח החדש שתוכנן בחומה והסכימה להוריד קומה מהבניין המתוכנן. התוכנית טרם נדונה בוועדה המחוזית.

במחוזות השימור
מחוז ירושלים
מאת: איציק שוויקי, מנהל מחוז ירושלים

אבו גוש
מבנה משטרת אבו גוש ממוקם בשיפוליו המערביים של הכפר ההיסטורי אבו גוש, צמוד לדרך ירושלים-יפו ההיסטורית. המבנה הוקם בשנת 1926 כתחנת המשטרה של הכפר. בשנת 1941, במסגרת חיזוק המשטרה הבריטית בארץ, הוקמו 55 מצודות. אחת מהן הייתה בתחנת המשטרה של אבו גוש, אשר הורחבה למבנה הטגארט שאנו מכירים כיום.

המועצה בשיתוף אדר’ אורי גלזר ומעצבת הפנים ליה אלאונורה פנג פרסמו פרוגרמה ותפיסה עיצובית העוסקת בשימור ובשיקום מבנה המשטרה כאתר מורשת תיירותי. על פי התוכנית, חדרי המבנה ואגפיו ישמשו כמרכז מבקרים, ויוצגו בהם תערוכות ומיצגים על תולדות האזור והמבנה וכן מורשת קרב. במקום תתקיים פעילות חינוכית והוא ישמש נקודת מוצא לסיורים באזור, בעקבות נושאי התצוגה.

חוות שער הגיא

ראשיתה של החווה בחמישה מבני מגורים שנבנו עבור עובדי המשאבה שעל קו המים מראש העין לירושלים. בשנות השישים הוקמו במקום חווה לגידול כלבים כנעניים ופנסיון לכלבים, אך הם ננטשו. רשות מקרקעי ישראל (רמ”י) פנתה לאחרונה לבית המשפט בתביעה להורות על פינוי המשפחות המתגוררות במקום כיום, וזה קבע כי עליהן להתפנות עד חודש מאי 2018. רמ”י הרסה לפני חדשים אחדים כמה תוספות בנייה, ומבקשת להרוס את המבנים כדי למנוע התיישבות לא חוקית במקום. המועצה לשימור אתרים והמועצה האזורית מתנגדות להריסת המבנים, שכן מדובר במבנים שהוכרזו לשימור. כעת מבקשת המועצה האזורית מרמ”י כי לאחר פינוי המתיישבים הנוכחיים תשמיש את המקום כחוות לימוד.

קבלת הודעות לפי חוק התכנון והבנייה 2017

המועצה לשימור אתרים נקבעה כגוף ציבורי ומקצועי בצו התכנון והבנייה של שר האוצר מיום 16 בינואר 2017. לאחר לחצים שהפעלנו בעיריית ירושלים ובוועדה המחוזית בעקבות הצו התחלנו לאחרונה לקבל הודעה על כל בקשה להיתר בנייה בעיר ירושלים, ועל כל תוכנית חדשה המופקדת בתחומי המחוז.

במחוזות השימור

מחוז דרום

מאת: עפר יוגב, מנהל מחוז דרום

ביצרון גן יבנה
גן יבנה הוקמה ב-1929 על ידי חברת “אחוזה אלף ניו יורק”, שקנתה את האדמות. לקרקע הצטרף גרעין “תל חי קרים”, שהיה מיועד לעלות לתל חי, אך בעקבות נפילתה הגיע לגן יבנה.

מאורעות 1936 ו-1939 לא פסחו על גן יבנה, אך מצאו אותה מאורגנת בהגנה מרחבית משותפת עם מושב ביצרון. המרחב חולק לשישה אזורים, ובכל אחד מהם היה מגדל שמירה-תצפית (ביצרון). את המגדלים איישו נשים או נערים שהפעילו את אמצעי העזר, זמזמים, טלפונים, דגלים, מורס ופעמון.

מהמגדלים נותר עד לפני כשנה ביצרון אחד, אך הוא נהרס בעת ביצוע עבודות עפר לשכונה חדשה. תושבים מגן יבנה ונאמני שימור דרשו מהמועצה המקומית לשחזר את הביצרון, והמועצה לשימור אתרים פועלת אף היא למען שחזורו.

גשר הקשתות
“גשר הקשתות” שוכן מעל נחל לכיש בתוואי הישן של כביש 3, ליד מרכז שפירא, צמוד לכביש המהיר הנוכחי מאשקלון לקריית מלאכי. ראשיתו של הכביש בדרך שנסללה מעזה ללטרון בשנת 1915 ביוזמת השלטונות העות’מאניים על ידי קבלנים יהודים ובהם מאיר דיזנגוף, מי שכיהן כראש העיר הראשון של תל-אביב. הכביש נסלל במסגרת ההכנות למלחמת העולם הראשונה. גשר הקשתות נבנה בשנות ה-30 על ידי מחלקת העבודות הציבוריות המנדטורית (מע”צ), לצורכי הצבא הבריטי. הוא תוכנן על ידי המהנדס היהודי זאב פריזר.

במקביל לתוואי הכביש עברה במקום מסילת הרכבת העות’מאנית, ובאמצע חודש נובמבר 1917 דהרו לעברה מאה פרשים אוסטרלים מחטיבת הרכיבה האוסטרלית ולקחו בשבי 300 מאות חיילים ושלל של מאה קרונות הספקה. באזור היה גם שדה תעופה גרמני ששכן במקום שבו עומדים כיום הלולים שמול מרכז שפירא.

כביש 3 החדש הוסט באזור זה מהתוואי הישן משום שגשר הקשתות היה צר מדי. עם זאת הוא עדיין היווה בעיה, מפני שבעונת הגשמים הוא הוצף וגרם לבעיות ניקוז. רשות הניקוז ביקשה להגביה את הגשר, אך הרעיון נדחה. הפתרון שנמצא היה להפוך אותו למעין “חצי אי” וליצור מעקף שישחרר את הזרימה החזקה. בימים אלה מבצעת המועצה לשימור אתרים סקר לגשר ומכינה תוכנית הנדסית להצלתו.

במחוזות השימור

מחוז מרכז
מאת: טל בן נון גלז, מנהלת מחוז מרכז

תת”ל 33 ושכונת הרכבת בלוד
רכבת ישראל מקדמת תוכנית להרחבת מסילת הרכבת תל-אביב-לוד לארבע מסילות (תת”ל 33). על פי התוכנית יעברו המסילות על בתיה ההיסטוריים של שכונת עובדי הרכבת המנדטורית, בכניסה למתחם הרכבת לוד.

תחנת לוד הייתה מרכז וצומת דרכים חשוב בארץ ישראל ובמזרח התיכון כולו. בתחנה היו 32 מסילות מקבילות והיא קישרה בין המסילה המזרחית, שהייתה ציר האורך המרכזי של הרכבות מלבנון ומסוריה אל מצרים, לבין מסילת הרוחב שקישרה בין יפו לירושלים.

שכונת המגורים הוקמה בשנות השלושים של המאה הקודמת בסגנון כפרי בריטי (בתים דו- משפחתיים עם אח וארובה וסביבם גינות). היא נחשבה למעין “סביון” של התקופה, והתגוררו בה יהודים וערבים, מעובדיה הבכירים של הרכבת. זוהי השכונה הבריטית היחידה בארץ שנותרה כמעט בשלמותה. רוב מבני השכונה קיימים, והתוכנית אמורה להרוס שניים מהם לפחות. המועצה לשימור אתרים הגישה התייחסות לתוכנית ובה דרישה להסיט את המסילה בכמה מטרים ולא להרוס את המבנים.

חוות הנוי ברופין
חוות הנוי ההיסטורית ברופין טרם יצאה מכלל סכנה. היא עדיין בבעלות מדרשת רופין, הנתונה בידיים פרטיות. כל עוד לא הועברה הקרקע בחכירה אל המועצה האזורית, והתוכנית החלה במקום אינה מוסדרת, שטח החווה עלול לשמש למטרות אחרות ולא כאתר מורשת וגן בוטני. בימים אלו המועצה האזורית עמלה על חילופי שטחים בחסות רשות מקרקעי ישראל כדי להגן על שטח החווה. בד בבד המדרשה מקדמת תוכנית בניין עיר שמטרתה הסדרת שימושים בחלק אחר, אבל זוהי ההזדמנות להכריז על חוות הנוי כעל אתר לשימור. המועצה לשימור אתרים עוזרת לוועדה המקומית בהכנת החלק בתוכנית הנוגע לשימור. נוסף לכך התחלנו בעבודות שיקום של הצריף ההיסטורי שבחווה (צריף רות בנימין), ובשלב הראשון נטפל במעטפת המבנה.

במחוזות השימור

מחוז תל אביב

מאת: תמר טוכלר, מנהלת מחוז תל-אביב

הרצליה
בימים אלו מקדמת עיריית הרצליה את תוכנית השימור לעיר, ובכך היא הרשות השלישית במחוז תל-אביב (אחרי תל-אביב וחולון) העתידה לאשר תוכנית שכזו בתחומה. התוכנית כוללת עשרות אתרי מורשת בנויים ונופיים ומגדירה מתחמים לשימור. במסגרת שיתופי הפעולה שלנו עם לשכת התכנון המחוזית תל-אביב ועם עיריית הרצליה סקרנו את מסמכי התוכנית ונספחיה כדי לסייע בקידום מיטבי של התוכנית. בעקבות בחינת המסמכים ולאור ניסיוננו בתחום גיבשנו מסמך המרכז הערות שונות הנוגעות לתוכנית, וכן סקירה ומיפוי של הנרטיבים המרכזיים של העיר כפי שהם מקבלים ביטוי במצאי הפיזי ההיסטורי שלה.

רמת גן
ממשיך שיתוף הפעולה הפורה בינינו לבין הצוות המקצועי בעיריית רמת גן בנושא תוכנית השימור לעיר. במסגרת פגישות מקצועיות משותפות מתגבשות הנחיות לשימור מתחמי השימור בעיר ונדונים המרכיבים ההכרחיים לקידומה של התוכנית. בד בבד אנו ממשיכים במאבקנו לשימור שכונת תל בנימין, שלמרות ההכרה בה כשכונה לשימור מרקמי, ואף שהעירייה מקדמת עבורה תוכנית שימור מפורטת, עולות מעת לעת יוזמות תכנוניות פרטיות שאינן הולמות את אופייה.

כן ריכזנו לאחרונה מאמץ מרכזי במאבק להצלת בית הדואר ההיסטורי ברחוב ביאליק בעיר. בעוד העירייה ביקשה להרוס את המבנה כדי להקים במקום מעונות סטודנטים, יזמה המועצה לשימור אתרים חלופה תכנונית המשלבת בין שימור ערכי המקום לבין הצרכים המתחדשים של העיר והרצון להקים ברחוב מרחב מסחרי וציבורי שוקק. תכנית רעיונית זו התקבלה והמבנה הוכרז לשימור.

לאחרונה החלה עבודה משותפת עם עיריית חולון לחשיבה משותפת לשימור ולפיתוח שכונת אגרובנק בעיר, המוכרזת כשכונה לשימור מרקמי. במסגרת יוזמות פיתוח נקודתיות המקודמות למבנים שונים בשכונה מתוקף תמ”א 38 עלה חשש בקרב הצוותים המקצועיים בעירייה באשר ליכולתם לשמור על מרקמה של השכונה ההיסטורית. אנו מצידנו ריכזנו חומרים שהוכנו בערים אחרות במחוז תל-אביב שמתמודדות עם תמ”א 38 באזורים היסטוריים, כדי להסתייע בהם לגיבוש חשיבה מחודשת על הדרכים לשמור על מורשתה ומרקמה של השכונה מחד גיסא ולאפשר את התחדשותה מאידך גיסא.

במחוזות השימור

מחוז חיפה וגליל מערבי
מאת: אדר’ נעמה נאמן מזרחי, מנהלת מחוז חיפה וגליל מערבי

בית צ’ודקוב – בית ראשונים בבנימינה 
אחד הבתים הוותיקים בבנימינה שנבנה, ככל הנראה, ב-1925 והיה שייך למשפחת צ’ודקוב, נתרם למועצה המקומית בנימינה-גבעת עדה. הבית עומד לקראת סיומו של תהליך שימור ושיקום מקיפים, כשלב ראשון לקראת הפיכתו למרכז מבקרים ולארכיון למושבה הוותיקה. במסגרת זו שוקמה מעטפת הבניין: הגג, הקירות החיצוניים, מרפסות הכניסה מלפנים ומאחור, החלונות והדלתות. השלב השני, שהחל בראשית 2018, הוא שלב התוכן והתצוגה, ובימים אלו מכינים למבנה פרוגרמה אוצרותית.

מגדל המים ומגדל השמירה – גבעת עדה
מגדל המים של המושבה גבעת עדה נבנה בסוף שנות העשרים בעקבות פניית ועד המושבה לפיק”א. המים נשאבו מן הבאר בשדות ופתרו את מצוקת השינוע ואספקת המים הנקיים לתושבים. במאורעות תרצ”ח (1938) התווסף למגדל ביצרון – עמדת שמירה ששימשה להגנה מהניסיונות החוזרים ונשנים לפגוע במושבה. את עמדת השמירה איישו נוטרים בני המקום.

מגדל המים היה בשימוש עד סוף שנות הארבעים, אז נחתם עם חברת “מקורות” הסכם להעברת מים ממעיינות כרכור הסמוכה. השנה בוצעו במגדל עבודות הצלה ושימור, ואנו בראשית הליך “אימוץ אתר” של המבנה על ידי בית ספר גבע הסמוך.

בית הספר אחד העם – חדרה
בחודש ינואר נחנך אולם מועצת העיר של עיריית חדרה בבניין בית הספר ההיסטורי אחד העם, שהיה בית הספר הראשון בחדרה. בית הספר נחנך בשנת 1922 על ידי הנציב הבריטי סר הרברט סמואל, וכלל שלושה חדרי כיתה וחדר אחות. במסגרת תוכנית “מורשת” שוקם ושומר הבית והוא מאכלס את אולם מליאת מועצת העירייה, מרכז מבקרים קטן ואת משרדי “נחלים”, חברת התיירות של חדרה. למבנה גינה וכיתה חיצונית – לשימושם של המבקרים ושל תלמידי בתי הספר של חדרה.

במחוזות השימור

מחוז צפון והעמקים
מאת: אורי בן ציוני, מנהל מחוז צפון והעמקים

ארבעה מיזמי שימור בצפון – שלושה מהם מגדלי מים – נמצאים בימים אלה בשלבי סיום הביצוע.

ביסוד המעלה שימרו צוותי העבודה של המועצה לשימור אתרים את מזח הדייגים של חולתה, כשישים שנים לאחר מפעל ייבושו של האגם. המזח, השריד המשמעותי היחיד שנותר לפעילות הדיג הענפה ולסיפורו של קיבוץ חולתה ככפר דייגים, שוּמר כחלק מהקמת פארק גדול בחלקה המזרחי של יסוד המעלה. הוא עשוי אבני בזלת בצורת “ר”, ובעבר הייתה עליו מסילה עם קרונית שאליה היו הדייגים פורקים את שללם. הקרונית שומרה ובעתיד תוצב על המסילה.

במטולה שומר מגדל המים ההיסטורי של המושבה, אשר נבנה בתחילת שנות השלושים בנקודה הגבוהה במושבה, במרכז רחוב הראשונים. בריכת המגדל הוזנה במי מעיין מטולה, ומכאן הם הוזרמו לבתי התושבים באמצעות צינורות.

עוד מגדל מים ששימרה לאחרונה המועצה לשימור אתרים נמצא בנצרת עילית. מגדל רסקו נבנה בשנות החמישים ומהווה נקודת ציון בולטת בעיר, ושימורו נעשה במסגרת התחדשות עירונית שעובר המרכז המסחרי האזורי. בד בבד עם התוכניות ההנדסיות לשימור עשתה אדר’ מיכל פירסטון עבודת תיעוד למגדל המים. מתיק התיעוד עולה כי המתכנן הוא שמעון סירקין, מהבולטים שבמתכנני מגדלי המים בעשורים הראשונים למדינה.

מגדל מים שלישי שומר לאחרונה באיילת השחר על ידי צוותי המועצה לשימור אתרים. מגדל מים זה, שנבנה בשנות העשרים, הוא מן היפים שבמגדלי המים בישראל, ושלבי בנייתו תועדו במסעו של הצלם אברהם סוסקין בצפון הארץ בשנת 1923. המגדל הוקם על ידי חבורת “אחווה” – קבוצת הבנאים של גדוד העבודה, שבהמשך ייסדו את קיבוץ שריד (על פי תיק התיעוד של אדר’ יעל אלף שהוכן למיזם השימור).

במחוזות השימור
מחוז מיעוטים
מאת: אמיר מזאריב, מנהל מחוז מיעוטים

מחסן תבואה באום בטין שבנגב
אום בטין שוכנת סמוך לצומת שוקת, בקרבת היישוב עומר. המבנה, המכונה “באאיקה”, היה בעבר מחסן תבואה לבעלי החיים, ובימים של מזג אוויר גרוע שימש את בעלי המקום – בני משפחת אבו כף – שמצאו בו מקלט מפני סופות המדבר. בסיור שערכנו במקום עם המהנדס הראשי של המועצה לשימור אתרים אהרון לויתן הוחלט לקדם את הכנתו של תיק תיעוד ולבחון את האפשרויות לשימור המבנה.

בניין הסראיה בנצרת
הבניין הוקם במאה ה-18 על ידי דאהר אל-עומר, והיה מרכז השלטון בעיר גם בתקופה העות’מאנית ובתקופת המנדט. לאחר קום המדינה שימש את עיריית נצרת עד ראשית שנות התשעים. מזה שנים פועלת העירייה, בשיתוף המועצה לשימור אתרים, לשימור הבניין ולהשמשתו. שלב התיעוד עומד בפני סיום, וכך גם המדידות, ובסיומם תיקבע עם נציגי העירייה ישיבת עבודה כדי לדון בהמשך הטיפול במבנה.

בית המושל בתרשיחא
לאחרונה סיימנו את השלב הראשון בחיזוק המבנה, ועתה אנו נערכים לשלב השני. לאחר קבלת התוכניות של המקום מאינג’ יעקב שפר נקיים ישיבה עם עיריית מעלות לבחינת המשך העבודה במקום.
 
בית שוגאן – כפר כמא
בית שוגאן נמנה עם הבתים הראשונים והיפים בכפר כמא. בסיור שערכנו במקום ראינו כי המבנה נתון בסכנת התמוטטות מידית והוחלט להתחיל לאלתר בעבודות להצלתו ולייצובו. העבודות הסתיימו, ועתה יש לסיים את התכנון ההנדסי ולהתחיל בשיקום היסודות ומעטפת המבנה, ולהמשיך בתכנון מפורט של העבודות הנדרשות – ובהן פיתוח החצר.

מקאם אבו אל היג’א
האתר שוכן בכפר כאוכב אבו אל-היג’א שבגליל התחתון, מצפון-מערב לעמק בית נטופה. הוא מנציח את שמו של המצביא חוסאם א-דין, שכונה אבו אל-היג’א – “לוחם נועז העשוי ללא חת”. בעבר ביצעה המועצה המקומית עבודות שימור במקום באמצעות קבלן שימור, ולאחר שהסתיים השלב הראשון החליטה לבחון את האפשרות ששלבי השימור הבאים יבוצעו על ידי המועצה לשימור אתרים.

שימור טכנולוגיות היסטוריות
מאת: רן חדוותי, רכז שימור טכנולוגיות היסטוריות

המגרסה במלכיה
ליד הקיבוץ, הסמוך לגדר הביטחון בגבול לבנון, עומדת מגרסה ששימשה לריסוק אבנים כדי להפכן לחומרי בנייה. כך נפתרו למעשה שתי בעיות: מחד גיסא האבנים שהובאו למגרסה סוקלו מהשטחים החקלאיים כך שאפשר היה לעבדם, ומאידך גיסא הן שימשו חומרי בנייה לאזור הגליל העליון. המגרסה שמורה יפה, אך נגועה בחלודה. אנו נסיר אותה, נתקן את המנועים ונכניס בה תנועה. סיפור זה יצטרף למכלול סיפורי המורשת של המתיישבים שהגנו על גבולות הארץ.

“המפלצת” בכפר גלעדי
“המפלצת” היא טנדר כבד וחזק מעודפי הצבא הבריטי. בתקופת מלחמת העצמאות הותקן בחלקו הקדמי של הטנדר מוט פלדה, ובאמצעותו פונו אבנים שהניחו הערבים על כביש הכניסה לקיבוץ כדי למנוע הכנסת אספקה ליישוב.

חברי הקיבוץ, שהכירו בחשיבות הסיפור  הן ברמה האזורית הן ברמה הארצית, פנו אל המועצה לשימור אתרים בבקשה לסייע בהכנתו לתצוגה. הטנדר הועבר לשיפוץ, ובסיומו יוצב במוזיאון חצר ראשונים בכפר גלעדי.

חינות והדרכה
הרחבת פעילות החינוך
אלעד בצלאלי, מנהל תחום פיתוח וחינוך
דקלה ליאני, מנהלת מחלקת חינוך

שינוי והתרחבות בפעילות תחום חינוך
לאור ההתרחבות המבורכת בפעילות תחום החינוך וכניסתם של שני פרויקטים גדולים ומורכבים – הקמת מוזיאוני המייסדים לתולדות עיירות הפיתוח בשיתוף משרד התרבות והספורט, והקמת מערך תיירות לאתרי המורשת בשיתוף ציוני דרך – אגף מורשת במשרד ירושלים ומורשת, הוחלט לבצע בתחום החינוך שינוי ארגוני. אלעד בצלאלי, שעד עתה ניהל את תחום החינוך, מונה למנהל תחום פיתוח וחינוך, ובמסגרת זו ינהל את הפרויקטים החדשים וילווה את תחום החינוך; דקלה ליאני, שריכזה בעבר את מערך ההשתלמויות ואת פרויקט “מתנדבים למורשת”, החלה לנהל את מערך החינוך ואתרי המורשת ותמשיך לפתח את הפעילות השוטפת מול אתרי המורשת.

כנס המסרה
לפני כשנתיים חברו כמה בעלי תפקידים מהגופים המרכזיים בישראל, ובראשם רשות הטבע והגנים, רשות העתיקות, אוניברסיטת חיפה והמועצה לשימור אתרים, גופים העוסקים בחיבור שבין אתרי הטבע והמורשת של ישראל לבין הקהל, בכוונה לקדם דיון מקצועי שיעסוק במרכיבים המשפיעים על המסר שמועבר לקהל. יוזמה זו הובילה לכינוס של מנכ”לי וראשי הגופים הגדולים בתחום, בהשתתפות ציוני דרך – אגף מורשת במשרד ירושלים ומורשת, וכן לכנס ארצי מרובה משתתפים מדיסציפלינות שונות המשפיעות על ההמסרה: אנשי חינוך, אדריכלים, חברות הפקה, אוצרים ועוד. הכנס נערך במוזיאון ארצות המקרא בירושלים, וכלל סדנאות והרצאות בנושא. בראש המרצים עמד מייקל גלן, ממייסדי ארגון ההמסרה האירופי.

קורס מנהלים
כמדי שנה נערך בראשית השנה קורס מקצועי למנהלי אתרי המורשת. השנה לקחו בו חלק כ-15 מנהלי אתרים, ממגוון רחב של אתרי מורשת. את הקורס הנחו במשותף פרופ’ נגה קולינס-קריינר וד”ר ערן כתר. פרופ’ קולינס-קריינר היא מרצה בכירה וחוקרת בחוג לגיאוגרפיה

ולימודי סביבה באוניברסיטת חיפה וראש המרכז לחקר חיפה והצפון. ד”ר ערן כתר הוא מומחה לשיווק ופיתוח תיירות ומרצה במחלקה לניהול תיירות ומלונאות במכללה האקדמית כנרת.
מטרת הקורס הייתה לספק למנהלי האתרים כלי תכנון, פיתוח, שיווק וניהול, ולייצר ארגז כלים מעשי לסוגיות מפתח בתיירות. בהתאמה, המפגשים עסקו במגמות בתחום התיירות, בתכנון תיירותי, בניהול חוויית המבקר, בשיווק דיגיטלי, וכמובן – בתיירות מורשת. משתתפי הקורס הביעו את שביעות רצונם הרבה מהתכנים ומההרצאות החשובות, מהמפגש עם מנהלים נוספים ומההיכרות עם אתרי המורשת ואתרי רשות הטבע והגנים שביקרנו בהם, ועם מנהליהם שאירחו והדריכו אותנו. בחודשים הקרובים עתידה לצאת לאור חוברת שתסקור את הנושאים שעלו בקורס, ותוכל לשמש מנהלים ומקבלי החלטות מהתחום.

סיום פרויקט ציוניוני הדרך 3
תוכנית “ציוניוני הדרך” לשדרוג אתרי המורשת באה בפעם השלישית אל סיומה המוצלח. מטרת התוכנית היא לסייע לאתרים ברחבי הארץ בקידום פרויקטים שמטרתם העצמת חוויית הביקור. התוכנית היא פרי יוזמה משותפת של ציוני דרך – אגף מורשת במשרד ירושלים ומורשת והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, והחלה את דרכה בשנת 2012.
במחזור האחרון השתתפו כ-120 אתרי מורשת, ב-108 מהם בוצעו בפועל פרויקטים מגוונים ובהם שיפור תצוגות, פיתוח אמצעים טכנולוגיים חדשים לאתרים, הנגשה ופיתוח תוכניות חינוכיות. בקשות האתרים לתקצוב במסגרת הפרויקט הוגשו לאחר פרסום “קול קורא”, והן נבחנו ואושרו על ידי ועדה ציבורית מקצועית שבראשה עומד חבר הוועד המנהל יצחק רוגוב, ומשתתפים בה גם נציגי המועצה לשימור אתרים ונציגי אגף מורשת. צוותי האתרים אסירי תודה על התוכנית, שמסייעת להם לקדם פרויקטים קטנים אך קריטיים להתנהלות האתר. תודות לחברי ועדת הפרויקט בראשות יצחק רוגוב ולאנשי המועצה שפעלו להצלחתו.

אופרה באתרי מורשת
בחג החנוכה התחלנו בפרויקט מקסים שבמסגרתו סולני האופרה הישראלית הגיעו למופעים באתרי המורשת בית זינאתי בפקיעין, מחנה המעפילים בעתלית ואתר השחזור בראש פינה. יוזמה זו היא פרי שיתוף פעולה בין משרד התרבות והספורט, המועצה לשימור אתרים והאופרה הישראלית. הפרויקט המשיך את פעילותו במגוון אתרים גם בפסח. 
 
מוזיאוני המייסדים בערי הפיתוח
ביוזמת שרת התרבות והספורט ח”כ תא”ל מירי רגב יצא לדרך פרויקט הקמת מוזיאוני מייסדים בערי הפיתוח. אליה חברה קרן קימת לישראל, והוקמה ועדת היגוי ששותפים בה משרד התרבות והספורט, משרד ירושלים ומורשת, קרן קימת לישראל, קרן היסוד והמועצה לשימור אתרים. הפתיחה הרשמית התקיימה בספטמבר 2017, והוצגו בה הבסיס הרעיוני של הפרויקט ומיתוגו הארצי.

משרד התרבות והספורט פרסם “קול קורא” לערים אשר הוגדרו בעברן כעיירות פיתוח, ופנה אליהן להשתתף בפרויקט חשוב זה להקמת בית מייסדים עירוני המספר את סיפור הקמת העיר והתפתחותה לאורך השנים. 14 יישובים הגישו את מועמדותם, והבקשות שהוגשו נידונו בוועדה מייעצת המשלבת אנשי מקצוע מתחום המוזיאונים ואקדמאים שחקרו את נושא עיירות הפיתוח. המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל נבחרה להוביל את הפרויקט החשוב, ובימים אלו, לאחר שההליך הסתיים, המועצה מרכזת מאמצים רבים כדי לקדם את יישום הפרויקט.

שבעים שנה למדינה
ההיסטוריה של הקמת המדינה מורכבת מפסיפס של סיפורים, ערכים ומורשת, ואלו מיוצגים באתרי המורשת המגוונים הפזורים ברחבי הארץ. לרגל שנת השבעים להקמת המדינה נערכה המועצה לשימור אתרים מבעוד מועד לציון המאורע במגוון פעילויות. נפרס סל רחב של פעילויות לטובת מערכת החינוך וחיל החינוך והנוער, וכן מקודם שיתוף פעולה עם אתר האינטרנט מאקו והאפליקציה איזי לקידום האירועים והפעילויות המיוחדות לשנת השבעים באופן נרחב באינטרנט. אנו צופים חשיפה רבה לאתרי המורשת, שתתרכז סביב חגים ומועדים חשובים. בימים אלה אנו מקדמים פרויקטים נוספים עם משרד התרבות והספורט ועם ציוני דרך – אגף מורשת במשרד ירושלים ומורשת. 

ערכות מלאכת השימור למכירה במבצע לנאמני השימור
אנו שמחים להציג את ערכות מלאכת השימור, ערכות יצירה המאפשרות למידה חווייתית בנושא השימור ומחולקות לחמישה נושאים: ציורי קיר, תכנון, סגנונות בנייה, מנצ’לך ובלטות. פיתוח הערכות הוא שיתוף פעולה בין סטודיו שנבוב לבין המועצה לשימור אתרים. הן מותאמות לקהל הצעיר, אך גם מבוגרים ייהנו מההתנסות בזכות הפעילות המגוונת והאיורים משובבי הנפש.

עלות הערכה השלמה היא 79 ₪, ובמבצע לנאמני השימור 50 ₪.יחידה אחת בודדת נמכרת במחיר 20 ₪, ובמבצע לנאמנים 10 ₪.
לרכישת הערכה נא לפנות אל מחלקת חינוך בטל’: 03-5086620, או בדוא”ל elad@shimur.org.il