איור בשימור - הגימנסיה הרצליה

101 שנים לביקורו של פרופ’ אלברט איינשטיין בגימנסיה העברית “הרצליה” בתל-אביב.

הגימנסיה העברית “הרצליה” הייתה בית הספר התיכון העברי הראשון בעולם כולו, היא שימשה מראשית ימיה סמל להתחדשות תרבותית.

בגלגולה הראשון הוקמה הגימנסיה ביפו, בשנת 1905. ארבע שנים מאוחר יותר הועתקה לגבעה קטנה בקצה רחוב הרצל בתל-אביב. כאן היא התהדרה לא רק במיקום בולט לעין כול, אלא גם בסגנון אדריכלי ארץ-ישראלי, חדשני ומקורי, הממזג אלמנטים ורעיונות מן המזרח והמערב. ככזו הפכה סמל לשפה אדריכלית חדשה בארץ ישראל.

המבנה, שעליו חתומים האדריכל יוסף ברסקי והאמן בוריס ש”ץ, הפך במהרה לחלק בלתי נפרד ממרקם החיים העירוני. הגימנסיה הייתה לא רק בית ספר אלא גם מרכז תרבותי חשוב.

אך הבניין התיישן במהרה, נעשה רעוע ותלמידים רבים התדפקו על דלתותיו. לכן בשנת 1958 הועברה הגימנסיה למשכנה הנוכחי, ברחוב ז’בוטינסקי בתל-אביב. שנה מאוחר יותר, בהחלטה שהייתה שנויה במחלוקת, הוחלט להרוס את המבנה ולהקים במקומו את גורד השחקים התל-אביבי “מגדל שלום” וכך, בתחילת שנות ה-60, בעת שמגדל שלום קרם עור, גידים ושלמת בטון ומלט, הלך והתפוגג מן הזיכרון העירוני אחד מסמליה מעוררי ההשראה של תל-אביב.

באותה עת נולדה ההתעוררות הציבורית נגד הרס מבנים היסטוריים. אחד מ”גלי ההדף” של אותה התעוררות היווה מאוחר יותר, בשנת 1984, יסוד משמעותי להקמת המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות.

כצעד היסטורי, מרומז וסמלי ככל שיהיה – קבעה המועצה את חזית גימנסיה הרצליה לסמלה.

נחזור כעת לביקורו של גדול המדענים בכל הזמנים, אלברט איינשטיין, בגימנסיה העברית “הרצליה”. אלברט איינשטיין היה היהודי המוערך ומפורסם ביותר בעולם וגם היה גם גאה ביהדותו ובצייונותו. ביקור זה אשר רק מעטים יודעים עליו, רק העצים את חשיבותה של הגימנסיה בעיני העולם היהודי ציוני.

ובכן, בשנת 1923 ביקר אלברט איינשטיין אשר שנתיים לפני כן זכה בפרס נובל לפיזיקה, בארץ ישראל. מטרתו העיקרית הייתה להרצות בהר הצופים בירושלים באוניברסיטה העברית אשר הלכה ונבנתה. איינשטיין סייר בכל הארץ והתקבל בכל מקום בהערצה גדולה, ובפרט התעניין בעיר העברית הראשונה תל אביב. הוא ביקש לבקר בגימנסיה “הרצליה”, נכנס לכיתות והתעניין בחומר הנלמד ופגש תלמידים ואת כל מנהלי ומורי הגימנסיה. הביקור הכל כך יוקרתי בגימנסיה נתן זריקת עידוד והערכה עצומה לאנשי ההוראה בגימנסיה וליישוב העברי כולו. כעבור כ-40 שנה זכה גם איינשטיין שיקרא רחוב על שמו בקרבת אוניברסיטת תל-אביב.