מתוך “אתרים”, גיליון 49
פרויקט רכבת העמק קורם עור וגידים. לצד פעמי הפיתוח והשגשוג אותם חשים תושבי האזור ולצד הברכה על צעד החברתי והסביבתי החשוב של פיתוח הסעת המונים לפריפריה, מסתמנים שני מאבקים עקרוניים, בקטע המסילה בין תחנות כפר ברוך ובית שאן, אליהם נערכת המועצה לשימור אתרים.
המאבק הראשון נסוב סביב קיומם של חלק ממעבירי המים של הסוללה הקיימת:
מסילת רכבת העמק הונחה על סוללת אדמה בגובה של כשני מטרים בכדי שפסיה לא יוצפו במים בימי החורף; המעבירים נבנו במקומות בהם חצתה הסוללה את תוואי הנחלים. המעבירים נבנו ברובם מאבן גיר, חלקם בעלי קשת אחת וחלקם בעלי שתי קשתות, מידותיהם כ-5.5X5.5 מטרים וגובהם כ-2-3 מטרים.
מאחר שבין כפר ברוך לבית שאן יש קטעים נרחבים בהם רכבת העמק החדשה תיבנה על גבי זו המקורית, ומאחר שסוללה מודרנית בתקנים של ימינו הינה גבוהה ורחבה בהרבה מזו של הרכבת העותמאנית ההיסטורית, נוצר מצב שבו מבקשים מתכנני הרכבת להרוס את הסוללה הקיימת בכדי לאפשר את בנייתה של החדשה. מספר רב של מעבירי מים ייהרסו כתוצאה מפעולה זאת.
המועצה לשימור אתרים תצא למאבק נגד הריסת המעבירים, שהינם חלק אינטגרלי מהסיפור ההיסטורי והאדריכלי של רכבת העמק. המעבירים, מעבר לחזותם המרשימה והמגוונת, מספרים על היכולת הטכנולוגית של בנאי התקופה במפעל מורשת מפואר. המעבירים הינם כר פורה למחקר טיפולוגי והשוואתי וחשוב לשמרם.
המאבק השני הינו סביב שימור המתחם ההיסטורי של תחנת הרכבת בבית שאן:
אין מחלוקת בין מתכנני הקו החדש למועצה לשימור אתרים על השימור הפיסי עצמו – כזה שיסיר סכנת התמוטטות מהמבנים ויחזקם, ואולם, מתכנני הקו החדש מבקשים להפוך את המתחם לתפעולי-מנהלתי בלבד, כזה שבו תעבור הסוללה, מתנשאת מעל המבנים, ותנתק את שני חלקי המתחם זה מזה, ללא אפשרות ריאלית להשמשתו וללא שימוש כלשהו במבנים עצמם.
המועצה לשימור אתרים טוענת, לעומת זאת, כי שימור של מבנים ללא השמשתם, כ”פוחלצי” העבר בלבד, מבלי לנצל את הפוטנציאל הטמון בהם לתושבי האזור ותושבי בית שאן עצמה, הינה פעולה חסרת הגיון ומנוגדת לערכי השימור של היום במדינות המתוקנות, מה גם שבשעתו דאגה המועצה לכלול את המבנים לשימור במסגרת התב”ע של בית שאן.