רחוב עמק רפאים 48

המושבה הגרמנית היא נכס תרבות רב חשיבות בנוף הירושלמי. האזור נקבע כאזור לשימור עוד בתכנית האב הראשונה לירושלים של היינץ ראו בשנת 1948 ולאחר מכן בתכנית האב משנת 1968. תכנית בניין עיר מפורטת לשימור השכונה מס’ 2878 (שכונות מושבה גרמנית, מושבה יוונית, קטמון, טלביה, השטח המתחם בין הרחובות עמק רפאים,חזקיהו המלך) לא התירה כל פגיעה בבניינים, בגדרות ובמרקם הרחובות. אחד מעקרונות השימור במושבה הוא הקפדה על שמירת האנסמבל המיוחד והמרקם הכולל של השכונה בנוסף לבתי התושבים.

התכנית עניינה פירוק והרכבה חלקית של בנין קיים ברחוב, הבניין הקיים הוא בנין אופייני בתכנית תקפה מספר 2878. הבניין הינו חד קומתי בעל איכויות אדריכליות ייחודיות. 
התכנית מציעה פירוק המבנה והרכבה חלקית שלו תוך שינוי בקווי הבניין, תוספת 4 קומות וחפירת 2 קומות תת קרקעיות עבור חניה ומחסנים. 

בניין זה מופיע ברשימת הבתים לשימור (כרטסת השימור) מס’ אתר 3206, ועדת השימור  דנה בתכנית בתאריך 20 בפברואר 2006 והמליצה לשמר את הבניין בהתאם לת.ב.ע  אולם משום מה, ועדת השימור ביטלה את החלטה לשמר את הבניין. המבנה הקיים כיום על שטח התכנית הינו בניין בעל ערך שימורי ואדריכלי בתוך מרקם שכונתי ייחודי, הוא אף נכלל בתוכנית תקפה מספר 2878 כבניין אופייני.

הרקע ההיסטורי

המושבה הגרמנית נוסדה בחלק המערבי של אזור ‘אל בקעה’ המישורי בדרום העיר (בקעה התחתית). האדמות נרכשו מתושבי הכפר בית צפפא בשנת 1872 על ידי מתיאוס פרנק, הטמפלרי, עבור חותנו שנפטר בדרכו לירושלים. אנשי הקהילה הטפלרית שישבו בבתים שכורים בעיר העתיקה נחלצו לעזרתו ורכשו ממנו את הקרקע כדי לייסד בירושלים מושבה חדשה, ולהקים את המרכז הרוחני של התנועה. הבנייה נעשתה במתכונת כפר גרמני טיפוסי בחבל וירטמברג שבדרום מערב גרמניה, משם הגיעו מתיישביה הטמפלרים שהיו חברי כת דתית, שמרדה בכנסיה הפרוטסטנטית. הם הקימו לעצמם מועצה דתית, שניהלה את ענייני הדת, ויצרו תפילות משלהם. אחרי שהתגבשו, החליטו לעלות לארץ הקודש ולהקים את מרכזם בירושלים, לשכונה שלהם נתנו את השם המקראי “רפאים”.

הבנייה נעשתה  בחומרים מקומיים. כך, שלא כבכפר גרמני אופייני, בתי המושבה הגרמנים נבנו מאבן ירושלמית, ולא מעץ ומלבנים. מרבית הבניינים הם בני שתי קומות או בתים חד קומתיים ובעלי גגות רעפים. שלד הרחובות הושתת על שני רחובות ראשיים – דרך עמק רפאים במערב ודרך בית לחם במזרח. שני הרחובות נפגשים בקודקוד אחד וביניהם נמתחת רשת רחובות הניצבים זה לזה. הבתים בנויים לאורך הרחובות על חלקות שרובן בצורת מלבן, בשטח של כדונם אחד. מבני הציבור תוכננו במרוכז בקודקוד השכונה.

רוב הבתים הראשונים נבנו לאורך רחוב עמק רפאים בהדרגה לכוון דרום. רובם חד-משפחתיים ומכילים את הפונקציות הנחוצות למשק חקלאי (מחסנים, מתבנים, וכדומה) המתיישבים הגרמנים במושבה היו חלוצי המודרניזציה ובעלי מקצועות יצרניים כמו: נפחים, מסגרים, בנאים, אופים, גננים, מהנדסים, ואדריכלים. הייחודיות הארכיטקטונית של המושבה הגרמנית הנה פועל יוצא של המרקם הכפרי – פסטורלי שבו רחובות צרים, גדרות אבן, עצי אורן וגגות רעפים. הקשר החזק שלהם עם המקרא בא לידי ביטוי בחריטת פסוקים מהתנ”ך על משקופי הבתים.

עם בניית תחנת הרכבת בסמוך למושבה בשנת 1892, הביא הדבר להתפתחות ולשגשוג כלכלי. האזור הפך למוקד משיכה עבור משפחות מוסלמיות ויזמים ערבים אמידים שבנו  בתים במושבה הגרמנית, בעיקר בחלק שמדרום לבתי בני הקהילה הטמפלרים. כך נוספו למושבה בתי מידות מפוארים בסגנון ערבי כדוגמת הבית ברחוב עמק רפאים 48.

תולדות הבית  (מתוך תיק התיעוד)

אנו עדים למספר תכניות בתקופה האחרונה בהן שונו בתכלית בניינים אשר הוגדרו כבנינים אופייניים לשימור. אם ישונו בתכלית כל הבניינים אשר הוגדרו כאופייניים, לא ישמר אופייה של המושבה הגרמנית. עמדתנו היא כי לפני בחינה נקודתית של תוכניות מעיין אלו, צריכה עיריית ירושלים והועדה המחוזית לקבוע מדיניות כוללת לשימור המושבה הגרמנית כפי שנעשה בשכונות אחרות בירושלים. רק תכנית כוללת תוכל להוות כלי לקבלת החלטות מושכלות לגבי תוכניות נקודתיות העוסקות בשימור או הנמצאות במרקם לשימור.

עד כה לא נקבעה שום מדיניות בירושלים לגבי פירוק והרכבה של מבנים לשימור. הוועדה המחוזית מעולם לא דנה בנושא והחלטות מעין אלו מתקבלות השכם וערב במליאה, בועדות נקודתיות ובועדות המשנה להתנגדויות בלא שתהיה מדיניות מושכלת אשר עומדת בפני מקבלי ההחלטות בבואם לבחון את הנושא.

ככלל, נושא שימור מבנים ומרקמים היסטוריים בירושלים הוא נושא בעל חשיבות עליונה לשימור אופייה ולפיתוחה המאוזן של העיר. לעתים מזומנות מובאות תוכניות למתחמים בהם מבנים לשימור לדיון בועדת המשנה הנקודתית. ללא התערבות מליאת הועדה וללא הפעלת השפעתה על תוצאות דיונים אלה. חשיבות נושא השימור מחייבת לדעתנו , התייחסות של מליאת הועדה המחוזית לכל תוכנית הכוללת מבנים או מרקמים לשימור.