ארזה – בית הבראה לחלוצים

 

עוד בשלהי המאה הקודמת העלה הרצל לראשונה את הרעיון, להקים במקום מבראה (תרגומו של אליעזר בן יהודה למונח “סנטוריום”) למורים, סוחרים, ואנשי רוח, בירושלים. לשכת בני ברית בירושלים שרכשה בשעתה אדמות במוצא וסייעה ליהודים להתיישב בה, הקצתה לאחר פטירתו של הרצל (תרס”ד – 1904) חלקה סמוכה ל”ארז הרצל” לבניית בית ההבראה. בחנוכה תרפ”א (דצמבר 1920), אישרה מועצת ההסתדרות את הקמת בית הבראה ע”ש שרה שמוקלר. המקום שנבחר מצוי בגובה 680 מטר מעל פני הים ,האוויר בו יבש והרוחות חלשות. בחשוון תרפ”ג (נובמבר 1922) נחתם ההסכם, על פיו האפ”ק (אנגלו פלשתינה קורפוריישן) מכר למרכז קופת חולים בתנאי תשלומים את המגרש במוצא, השייך להסתדרות הציונית.
 

 

טקס הנחת אבן הפינה התקיים ביום ה’ (14 ביוני 1923) והחלה בניית בית ההבראה החדש – הבניין הראשון של קופת חולים, אשר תוכנן ונבנה למטרה מיועדת מראש. את הבית תכנן האדריכל יוסף ברלין, ומתוך רצון לשלב בו את עברו של המקום עם תקומתו מחדש, עיצב אותו כדרכו בסגנון ניאו קלאסי, בתוספת נופך של מודרניות, בעל אופי דומה לבנייני ירושלים, כדברי ברלין. בשולי הגג בולט כרכוב מסוגנן – ובחזית הבניין, בכל אחת מן הקומות, אכסדרה מעוגלת של עמודים דוריים, עשויים חוליות אבן ונושאים כותרות רבועות. עמודים דומים מעטרים גם את הכניסה והמרפסת מזה ומזה, בשני אגפיו.

כעבור שנה הושלמה ב”ארזה” בניית הקומה הראשונה והבית, שבו 60 מיטות, נפתח למבריאים. מראשיתו נתבססה הפעלתו על מתן טיפול רפואי במקום – בעיקר להפרעות בדרכי העיכול – וכך נולדה ההגדרה “בית החלמה”. דוד רמז הוא שהציע לקרוא לו, מטבע הדברים, בשם “ארזו” (של הרצל), אך לימים הורגלו הכל לכנותו “ארזה”. כדי לממש את מקור השם, ניטעו בחצר ובחורשה עצי ארז.

בשנת תר”ץ 1930 נבנה בצד המבנה הראשון גם ביתן המנהלה והמשרדים בסגנון הבינלאומי, שהיה מקובל באותה עת – קווי בנייה ישרים ועיצוב פונקציונאלי פשוט ומאופק, כמעט ללא עיטורים. סגנון זה הלם בשעתו את תנועת העבודה הרבה יותר מן הסגנון המונומנטלי של הביתן הסמוך.
 

 

 

בית ההבראה התחיל לפעול בצורה סדירה בסוף שנות ה-20. בראשית שנות ה-30 נוצרו קשיים כספיים חמורים שהקשו על המשך הפעילות. אחד האמצעים להתגבר על הבעיה היה להפעיל את המקום רק מספר חודשים בשנה, רעיון נוסף שעלה היה להחכיר את המקום ל”ליגה למלחמה בשחפת” לתקופה ארוכה, אך הרעיון נגנז. בשנת 1938 נפתחה בארזה מחלקה דיאטטית לטיפול בחולי קיבה ומעיים בהנהלתו של ד”ר הוכמן.

את הקמת בית ההבראה יש לראות גם על רקע ההוויה הציונית בארץ. כתפיסת חיים כוללת הדואגת לפרט בכל תחומי החיים. טיפול רפואי מאורגן לנופש והחלמה היו רעיון חדשני בארץ והמקומות הדומים בעולם מהם ניתן היה לקחת מודל חיקוי מועטים. מרכז הנופש ארזה נקרא בעקבות ביקורו של הרצל שבא לשטוח לפני הקיסר הגרמני וילהלם השני את רעיון “מדינת היהודים”. פגישתם הראשונה התקיימה, על רגל אחת, בשערי מקוה ישראל – והשניה, מאכזבת אף היא, הייתה כזכור בירושלים (2 בנובמבר 1898). בתום הפגישה ירדו הרצל ומלוויו וולפסון ובודנהיימר למוצא לביקור בבית האיכר ברוזה.

אל ראש הרכס, המשקיף על המושבה הותיקה, עלה הרצל ברגל, כיוון שנמנע מרכיבה על חמור מחשש לדימוי המתבקש של “המלך המשיח”. למראה הנוף הנהדר מסביב אמר: “במקום הזה ראוי שיוקם בית הבראה לאנשי הרוח בעמנו!”. כאן, במקומה של ארזה לעתיד לבוא, נטע הרצל ברוש. ברוזה קרא על הנטיעה את הפסוק: “צדיק כתמר יפרח, כארז בלבנון ישגה” (תהילים צ”ב, 13) – והרצל רשם ביומנו: “במוצא נטעתי באדמת ברוזה, על מורד ההר המוגן, ארז רך. וולפסון נטע תמר קטן… עם רדת הערב חזרנו לירושלים”. כך ניתן לאותו ברוש הכינוי “ארז הרצל”.
 

 

 

באביב תרע”ה 1915, בעת מלחמת העולם הראשונה, ניצל “ארז הרצל” ממכת הארבה, אך בוקר אחד נמצא העץ גדוע. נראה שהיה זה מעשה ידיהם של לאומנים מבני הכפר השכן קאלוניה. לאחר הקמת המדינה הוחזר הגדם למקומו והוצב בתוך תיבת זכוכית ובסביבה נטעו נשיאי ישראל עצים. היום שדרת הנשיאים מוזנחת.

 

המבנה המרכזי של בית ההבראה נקבע כמבנה לשימור, הן בשל ערכו ההיסטורי והן בשל ייחודו הארכיטקטוני. המועצה לשימור אתרים רואה בחומרה את יחסם של היזמים ואת יחס הרשויות לערכי השימור של מורשת העם, כשאינם מפתחים את ארזה כפי שמתחייב על פי החוק.