אין מוצרים בסל הקניות.
מאמרים
הספד לבית הירוק ברחוב יהודה הלוי 2
- 1.2.2012
- |
- שולה וידריך – חוקרת תולדות תל אביב
- |
1.2.2012
מתוך “אתרים”, גיליון 50
זהו הספד לבית ברחוב יהודה הלוי 2 בתל אביב, בית שעברו נשכח ולא זכה להיכלל ברשימת הבתים לשימור. הוא נהרס, למרות שבתכנונו היו מעורבים שני אדריכלים ידועים, ועל אף מיקומו הבולט. הריסתו פוגמת במרקם האדריכלי של אחד מקטעי הרחובות הראשונים בתל אביב.
באופן אישי תמיד חיבבתי את הבית הירוק עם תריסי העץ, המרפסות והחלונות היוצרים הדגשה אופקית, ניצני הסגנון הבינלאומי בתל אביב, שזכה לכינוי ביידיש – “דער גרינר הויז” – הבית הירוק. כמדריכת סיורים, אני נוהגת לעצור ולספר על הקשר שלי לבית, בו גרה אמי בילדותה בסוף שנות ה-30. בדירה הסמוכה גר סבו של הרב ידידיה פרנקל שהיה הרב של תל אביב; בקומה הראשונה גר רופא ובקומה השלישית גר “סלב” של ממש, השוער של מכבי תל אביב סידי אסקוביץ.
האדריכל יהושע צבי טבצניק, תכנן את הבית כמבנה משרדים עבור “בנק הלוואה וחיסכון”, זרוע חשובה בהתפתחותה של תל אביב. הנשיא הראשון היה בצלאל יפה ובין היזמים וחברי הנהלת הבנק ניתן לזהות שמות של בכירי עסקני היישוב ומחנכיו כגון חיים רוזנטל, מרדכי בן הלל הכהן, בן ציון מוסינזון ועוד. לאחר שהבנק עבר בסוף שנות ה-20 למשכן חדש ברחוב הרצל 19, ישבה במקום הנהלת בנק זרובבל ולאחר מכן, בנק הפועל המזרחי.
בשנת 1933 בוצעה הרחבה של המבנה על ידי האדריכל יהודה מגידוביץ, עת שימש כמהנדס הראשון של עיריית תל אביב. בשלב זה נוספו שתי קומות, בקומת הקרקע פעלו משרדים וחנויות ושתי הקומות העליונות נועדו למגורים. המבנה המקורי, שהיה בסגנון אקלקטי, הוסווה לחלוטין במעטפת מודרנית האופיינית לתכנונו של מגידוביץ בתחילת שנות ה-30.
שלט הרחוב הנדיר העשוי קרמיקת בצלאל, שהיה על הבית, הוסר וניצל מההרס, בהוראה של ירמי הופמן, מנהל מחלקת השימור בעירייה, בתקווה שיוצב מחדש על הבית החדש או על בית אחר ברחוב. הסרת השלט התבצעה במבצע מורכב של שי פרקש, בעזרתם של אלכס ואפולו הנפח, שהציבו פיגום בגובה שלושה מטרים, ניסרו את הקיר סביב אריחי הקרמיקה, בעזרת דיסק יהלום (את החשמל סיפקו מבית רוקח הסמוך…) ושחררו את ששת האריחים מהטיח.
***
תל אביב שומרת על רבים מבתיה ההיסטוריים, אך לא השכילה לשמר את מרבית בתיה של תל אביב הקטנה ואת מאפייני המתחם. איננו יוצאים נגד צרכי הפיתוח של העיר באופן גורף, אך אין ספק כי ניתן היה למצוא פתרונות תכנוניים, שהיו מבטיחים את שימור מרבית המבנים שנבנו מראשית המאה ה-20 ועד שנות ה-30, לצד בנייה חדשה. זאת בעזרת הנחיות שונות באשר לחזיתות הפונות לרחוב ושפת רחוב שתתפור את כל אלה יחדיו. תל אביב חגגה 100 שנים לייסודה, ובאותה עת נהרסו כמה ממבניה החשובים ולא נלמד הלקח, אך אנו מאמינים שבמעט שנותר, ניתן עדיין לפעול במתחם ולהציג את סיפורו. תמר טוכלר מנהלת מחוז תל אביב
