הר-טוב, המושבה שנעלמה

המושבה הר-טוב נוסדה בחנוכה תרנ”ו (דצמבר 1895) על ידי “חובבי ציון” מבולגריה. אגודת המתיישבים שנקראה “אגודת אחים ליישוב ארץ ישראל”, כללה כ-50 משפחות מערים שונות בבולגריה שהתאחדו להקמת מושבה בארץ ישראל. האגודה שיגרה לארץ משלחת, שחיפשה אחר אתר קרקע מתאימה. לבסוף בחרה באדמות ערטוף לאחר שנועצה עם מנהל מקוה ישראל, שקבע כי האדמה טובה וכי יש בה מים. אדמות אלה כללו כ-5,000 דונם שהשתייכו למיסיון האנגלי בירושלים.

“אגודת אחים” שלחה ארצה 12 משפחות, שסמלו את 12 השבטים. הללו התכוננו להכשיר את הקרקע עבור יתר המשפחות שתעלינה מאוחר יותר. לא עבר זמן רב, וחלוצי הר-טוב נתקלו במציאות קשה. ראשית, נאלצו להוציא הון עתק ושלמונים עבור רכישת האדמה וביטול צו גירוש שהוצא נגדם על ידי מושל ירושלים. אחר כך נתבררו תנאי הסביבה הקשים, ובעיקר מיעוט קרקע ראויה לעיבוד ומחסור עונתי במים שהספיקו בקושי לשתייה בלבד. נוסף לכך הייתה הר-טוב העברית מבודדת בלב סביבה ערבית רצופה, ורחוקה ממרכז היישוב היהודי המתחדש. וללא סיוע מוסדות היישוב או הברון רוטשילד.

כל המשפחות הצטופפו בבניין אבן ישן, מוקף חצר מגודרת שהותירו מתיישבי המיסיון. ניסיונות שונים לגידולים חקלאיים נכשלו, המתיישבים נאלצו לנסות ענפים מסחריים ותעשייתיים על מנת לקיים את עצמם. למחייתם עסקו במלאכות שונות: הובלת משאות גמלים, ייבוש פרחים ושיגורם לגולה, טחינת קמח, אצירת שמן זעתר.

ב-1909 מכרו התושבים שליש מאדמתם לציוני הנדיב י.ל. גולדברג, שרצה להקים במקום חוה חקלאית לדוגמא. בכסף שקיבלו פדו את יתרת האדמה מחבריהם שנשארו בבולגריה ופנו לפתח ענפי משק חקלאי פורה: מטעים, ירקות, גידולי שדה ובעלי חיים היוו את הבסיס החקלאי, ואליהם נוספו ענפי תעשייה זעירה. במקום נבנו מבני מגורים ומשק וסביבם חומה, מוקמת רפת לתפארת, לראשונה בארץ מתפתח עדר מתפתח עדר פרות חליבה מסודר. הונהג “ספר העדר”, ניטעו עצי פרי שונים כולל מטעי שקדים וזיתים, נחפרה באר מים, הותקן בה מנוע ששאב את המים לבריכת אגירה שנבנו בחווה.

במאורעות תרפ”ט 1929, לאחר שעמדו בגבורה במשך לילה שלם מול הפורעים, נאלצו התושבים לנטוש את המושבה. מבעד לחלונות הרכבת ליפו ראו כיצד פרי עמל ויזע של 35 שנים עולה באש ונבזז. בן לילה הפכו לפליטים חסרי כל. לאחר המאורעות חדלה החווה להתקיים, אדמתה נמסרה לקרן הקיימת שהחכירה אותה לאיכרי הר-טוב. באר המים שוקמה, ולראשונה זרמו מי שתייה למושבה. חלק ממבני החווה שוקמו לשימוש איכרי המושבה. בשנת 1946 הוקם בשטח החווה מוסד לנוער קשה חינוך של עיריית תל אביב.

במלחמת העצמאות נאלצו המתיישבים לעזוב בתיהם בשנית. לאחר מצור ממושך, שבמהלכו הצליחו רק שיירות מועטות להגיע ליישוב, החליטו המוסדות לפנות את הר-טוב. ובליל ה-16 במאי 1948 עזבו התושבים ברגל לכפר אוריה. באוקטובר 1948 שוחררה הר טוב על ידי הפלמ”ח. בסיום מלחמת העצמאות חזרו כמה מבני המקום וניסו לשקם את המושבה החרבה. התנאים הקשים וחוסר סיוע מהמוסדות אילצו אותם לעזוב סופית את המושבה. ממושבת הראשונים הרטוב נותרו שרידים מעטים בלבד גם שמה לא נזכר עוד, והיישוב במקום נקרא נחם. 

השרידים שנותרו הם מבית המסיונרים – בית בו התיישבו ראשוני המושבה. שני בתי אבן בתחום הישיבה, שלושה שרידים של בתים משנות ה-20, וכן מאצרת הזעתר וכבשני הסיד. חשיבות מיוחדת נודעת לבית הקברות הקטן, המצוי מעבר לוואדי, ממערב למושבה. הר-טוב הייתה מושבה המסמלת מאבק להיאחזות בחבל ארץ קשה זה. המועצה לשימור אתרי מורשת מחפשת דרכים לטפל בשרידים אלה, כדי שיוסיפו לספר את תולדות הר-טוב. בפעילות משותפת עם המועצה האזורית מטה יהודה, החברה להגנת הטבע, הקרן הקיימת לישראל ועמותת הר-טוב, הוקם מוזיאון הרטוב, בבית ראשונים ששוקם והוכשר לכך, שוקמו טרסות ונבנתה פרגולה לקליטת מטיילים. כמו כן הוקם חניון למבקרים בהר-טוב התחתונה.