תכנית המתאר של תל אביב-יפו

במהלך גיבוש התכנית ערכה העירייה לראשונה תהליך מבורך, אם כי עתיר בעיות, של שיתוף הציבור, בהם הציגה את חלופות התכנון וביקשה תגובות של תושבים ובעלי עניין. במהלך המפגשים, ניסינו אנו, נציגי המועצה לשימור אתרים, לבלום תהליכים המסכנים אינטרסים של שימור בעיר ולקדם נושאים שלא זכו עדיין להיענות מצד העירייה. עם זאת, רק לאחרונה הציגה העירייה את “הוראות התכנית”, המסמך החשוב שמדריך כיצד ליישם את התכנית. ההוראות שהוצגו אינן מלאות, וחסר בהן הפרק שאמור לפרט כל אזור בעיר וההוראות הספציפיות לו.

ההכרזה של אונסק”ו על “העיר הלבנה” כאתר מורשת עולמי משנת 2003, הכוללת בצפונה את תכנית גדס, הגדירה את הגבול הצפוני לשימור עד רחוב ארלוזורוב בלבד, ואילו התכנית מציעה להכיל את אותם מגבלות עד גבולות הרובע בצפון (נחל הירקון), וזהו השג משמעותי מאד למאבק על ערכי השימור בעיר. ההצעה ראוייה מאד, אך המסמך נמנע מהגדרת הערכים לשימור האזור, כגון אופי הרחובות, קווי הבניין והגינון, שמירת קו הרקיע ועוד, ולכן ההצעה נותרת חסרת תוכן. 

הבעיה המרכזית בתכנית, מעבר לנושאים של הגדרות חסרות וסתירות בין חלקיה השונים, היא המרחב הגדול שהעירייה מותירה בידי הרשויות בנושא הקלות ואישורים באזורים המוגדרים לשימור. האכיפה היא בגדר רשות ולא חובה.

עם הרוב האוטומטי שלה במועצה, הצליחה העירייה להעביר את התכנית לשלב ההפקדה. עתה יתחיל שלב ההתנגדויות ועלינו לחדש את המאבק בכל עוצמתו.