בית בונם בשכונת רחביה

שכונת רחביה שנוסדה בשנת 1923 בתקופת המנדט הבריטי בירושלים, היא שכונת גנים קלאסית שתפסה מקום מרכזי ובולט מבין שכונות העיר שנבנו באותם ימים. אנשי העלייה השלישית שעלו מאירופה בין השנים 1919-1923 קיבלו הזדמנות להגשים חזונם ולבנות שכונת מגורים שתהלום את מעמדם הכלכלי, החברתי והתרבותי. השכונה תוכננה על-ידי האדריכל ריכארד קאופמן (1887-1958) ומגוון הסגנונות האדריכלים של הבתים השונים הפכו אותה אז למקום מעניין המושך אליו גם היום מבקרים רבים. שכונת רחביה ב’, בה שוכן בית בונם, תוכננה על ידי האדריכלים הקר-ילין. ייחודה של רחביה בא לידי ביטוי גם דרך הסיפור האנושי של מייסדיה, תושביה וגם דרך חיי התרבות, החברה והפוליטיקה. כל אילו יצרו חיי שכונה מיוחדים שלא התקיימו בשכונות אחרות בעיר.

בית בונם בשכונת רחביה

אדריכלים רבים שפעלו בארץ בתקופה זו הושפעו מהאסכולה שצמחה במסדרונות בית הספר “באוהאוס” בגרמניה. תנופת הפיתוח שראה היישוב היהודי בתקופת המנדט אפשרה ליישם את התפיסות האדריכליות החדשות שנקלטו בארץ במהירות, חוללו שינוי גדול, והיו כמעין ניסוי מהפכני וייחודי. עקרונות שכונת עיר גנים שדוגמא לכך מהווה שכונת רחביה מיישמות אם כך, תפיסות שצמחו בבית הספר הגרמני. זהו פרק בתולדות האדריכלות הזוכה כיום להכרה מחודשת בארץ ובעולם.

בני משפחת בונם – ההורים דלפינה והרמן, הבן ד”ר פאול, רופא-גניקולוג ואשתו אירמה – עזבו את גרמניה הנאצית מבעוד מועד ועלו לארץ ישראל כשפניהם לחיים חדשים (1933). האדריכל, צייר בשם ליאופולד קרקואר (1890-1954) הוזמן לתכנן את ביתם החדש. הוא עלה ארצה בשנת 1925, התיישב בירושלים ונפטר בה. קרקואר תכנן מבנים ואתרים רבים ברחבי הארץ, בהתיישבות העובדת ובערים, ביניהם מבני ציבור בקיבוצים – חדר אוכל בבית אלפא ובתל יוסף, מוזיאון אוסישקין בקיבוץ אלפא וכמו כן בתי מגורים פרטיים כדוגמת בית קישר ברחביה ובית בועזסון בבית הכרם.

בית בונם נבנה בין השנים 1935-1936, הוא ממוקם בפינת הרחובות רמב”ן וארלוזורוב. מבנה זה מעיד על כישרונו של האדריכל קרקואור ושאיפתו לשדך בין הרוח הבינלאומית והמודרנית לבין תרבות הבנייה העממית – מסורתית שמצא בארץ. כך, בשימוש בחומרים חדשים של בטון וטיח, מתנשאים הגושים הכבדים והסגורים ובהם פתחים פשוטים וקטנים, הד לבניה הערבית-כפרית בהר. מרפסות המגש והתקרות העדינות שמעליהן מרחיקות לכת בניצול טכנולוגית הבטון המודרנית, ומוסיפות דינמיות ופתיחות לחזיתות. משפחת בונם התגוררה בבית עד שנת 1967, אז נמכר המבנה לבנק לאומי שפתח סניף לטובת לקוחותיו בשכונה. בשנת 2006, 70 שנה לאחר בניית בית בונם, נרתם הבנק לבקשת עיריית ירושלים לשמר את המבנה שהינו אחד הבניינים היפים שנבנו בסגנון הבינלאומי בארץ. הבניין עבר שיפוץ יסודי, המעטפת החיצונית של הבניין שוחזרה למתכונתה המקורית, ואילו הפנים הותאם לצרכיו העכשוויים של הבנק. 

תיק תיעוד המבנה הוכן על ידי האדריכל עלי ורדי, שחקר ומצא את תכניות הבניין המקוריות של האדריכל קרקואר. תכניות אילו מופקדות כיום בארכיון הציוני בירושלים. עבודת שיפוץ המבנה תוכננה על ידי משרד האדריכלים רוזנפלד-ארנס (אדריכלית אחראית: עליזה ארנס-רוזנפלד). העיצוב הפנימי של הדירות פינה מקומו לחללים פתוחים לשירות הקהל, המרפסות הדרומיות והחצר הפנימית נאטמו, שיקום החזיתות כלל שיפוץ ושיחזור פרטי בניין – כגון חלונות ותריסי עץ, שטחי הגינות וקירות הפיתוח התוחמים אותם – שונו וחלקם נהרסו על מנת לאפשר את עיצוב מחדש של מפגש הרחובות רמב”ן-ארלוזורוב. הקירות סביב הפטיו נשמרו וחלל זה הוסב לחלל הכניסה לבניין בו הוצב לוח תצוגת קבע המתאר את השכונה, הבית והאדריכל. בחודש ספטמבר האחרון (2007) התקיים טקס סיום פרויקט השיפוץ בהשתתפות ראש העיר, רב הכותל, המתכננים, הנהלת בנק לאומי ומוזמנים רבים.

בימים אילו עורכת עיריית ירושלים בתכנונם של האדריכלים נחום מלצר וארי כהן תכנית מתאר עיר לשכונת רחביה, שמספרה 9988. בתוכנית זו הוגדרו 156 מבנים לשימור בארבע דרגות שונות. בית בונם הוגדר בדרגה הגבוהה ביותר – מונומנט. תכנית זו אושרה בוועדת תכנון מקומית ומתעתדת לקבל את אישורה של הוועדה המחוזית. המועצה לשימור אתרים מברכת על יוזמה זו, מודה לכל הפעילים בה ומקווה לראות את כל בנייניה של העיר ירושלים הראויים לשימור מקבלים את המקום הראוי להם. בית בונם מהווה דוגמא לשילוב בין פיתוח עירוני מצד אחד, לבין שימור נכסי מורשת העבר מצד שני. אלו משמשים ככלי הבונה את העיר, אשר יסייעו לקידום העיר בתחום התיירותי, הכלכלי, החברתי והתרבותי.