בית הארמון בשכונת הבוכרים

בית הארמון שנמצא ברחוב עזרא 19 הינו הבניין המפואר מבתי שכונת הבוכרים ואולי בעיר כולה. הבית נבנה על ידי אלישע יהודיוף וחתנו ישראל חפץ בין השנים 1903-1914 כבית פרטי לבני המשפחה, ששהו עדיין בבוכרה. היום שוכנים בו בתי הספר לבנות בית יעקב ובית חנה של תנועת חב”ד.

הבניין תוכנן על ידי אדריכל איטלקי לא ידוע ונבנה בסגנון הרנסנס האיטלקי בתוספת מוטיבים יהודיים, והוא גדוש בעמודים, כרכובים, אבני ראשה מעוטרות ומגני דוד. “הארמון”  הוא בניין מלבני דו קומתי ובעל קומת מרתף באורך כ-55 מטר וברוחב כ-20 מטר. חזיתו הראשית ארוכה ומרשימה, גדושת עמודים, כרכובים, חלונות וסורגים מסוגננים, עמודים מעוטרים ומגני דוד. החזית המזרחית מפוארת עם מדרגות עגולות, ופתח כניסה הדור בקומה העליונה. תכנית קומת הקרקע והקומה העליונה מתבססת על שורת חדרים ומסדרון העובר לאורך הבניין. ל”ארמון” שתי כניסות ראשיות, האחת מובילה ממרכז החזית הראשית לקומת הקרקע, ומשם דרך גרם מדרגות רחב לקומה העליונה. כניסה נוספת מובילה באמצעות מדרגות חיצוניות עגולות ישירות לקומה העליונה, מצד החזית המזרחית הצדדית. גרם מדרגות נוסף מקשר את קומת הקרקע עם החצר מצד מערב.

בקומה העליונה מסדרון מרכזי ברוחב שלושה מטרים, משני צידיו שורה חדרים גדולים שאחד מהם הוקדש לבית כנסת ובו עמודי שיש מפוארים, שתומכים קשת קמורה מרכזית ושתי קשתות בצורת פרסה. בקיר הפנימי שבין חלל המסדרון ובית הכנסת, עומד ארון קודש עשוי עץ ושני עמודים מעוגלים ומסוגננים משני צדיו וחלון בצורת מגן דוד. חדר נוסף הוקדש לסוכה, שהגג שלה עשוי מבנה זכוכית גדול (בשטח של 5X5 מטרים) בצורת פירמידה וניתן היה להזיזו על מסילות ולפותחו בימי החג. כמו כן מצויים בקומה זו ציורי קיר, תבליטים וכתובות, שמפארים את המסדרון. התקרה מעוטרת בציורי תבליטים תלת ממדיים שבתוכם זרי פרחים וציפורים ססגוניות ובתבליטי מגן דוד מגבס והכתובת “ציון”.

על פי האגדה רצה אלישע יהודיוף להכין את הבית בו יוכל המשיח להתגורר ולקבל את אורחיו כשיגיע לירושלים. כך מנסה המסורת הירושלמית להסביר את בניית הבית המפואר ביותר בשכונה, שהיה אחד המבנים היהודים המרשימים ביותר בארץ לפני מלחמת העולם הראשונה. בזמן מלחמת העולם הראשונה הפך הארמון למפקדה צבאית טורקית, ומיד לאחר הכיבוש הבריטי נערך במקום סדר פסח לחיילים בצבא הבריטי. בחודש מאי 1918 נערכה במקום קבלה פנים מפוארת לגנרל אלנבי. הרברט סמואל, הנציב העליון הראשון, התארח בסוכה לבוש בגדים בוכרים. משתים רבים נערכו בשכונה – היו אלו אירועים משמחים, צבעוניים וגסטרונומיים. מספרים שבעל הבית נהג גם להלביש את אורחיו במעיל של משי ולהעניק להם מתנות כטוב לבו. בסוף ימי המנדט הבריטי שימש הבניין בסיס לוחמי האצ”ל במלחמתם נגד הצבא הבריטי, ועל אחד ממשקופי הבית אפשר עד היום לקרוא את הכיתוב “הלאה האימפריאליזם האנגלי” .

 

 

היום הכניסה לבניין אינה מתאפשרת לציבור הרחב , מלבד תלמידות בית הספר, ורק בודדים רואים את הציורים ואת יצירות החמדה שכוסו עם השנים בצביעה ובצנרת חשמל, תקשורת ואינסטלציה. למרות שבניין זה מיועד לשימור, הוא מכוסה מבחוץ בכתובות גרפיטי והקירות שחורים מפיח האוטובוסים שאיש אינו טורח לנקות. מאז מלחמת השחרור ומלחמת ששת הימים לא שופץ הבניין מפגיעת הפגזים ומגן הבטון בכניסה לבנין לא הוסר. המועצה לשימור אתרים קוראת לעיריית ירושלים להציל את המבנה היפה בהתאם לתקנות שיפור פני העיר .