בית הבישוף – בית החברה המיסיונרית האנגלית

רחוב הנביאים המשתרע לאורך ציר שתחילתו בשער שכם ובסופו בכיכר חרות, אינו “רחוב” במובן המקובל, זהו מתחם היסטורי מהחשובים בירושלים אשר טומן בחובו חלק חשוב בהתפתחותה של העיר בשלהי המאה ה-19. בית הבישוף ממחיש את הדוגמא היפהפיה של אדריכלות הכוללת פרטים, חללים פנמיים, חצרות ופריטי אבן מיוחדים. מבנה בית הבישוף היינו דו קומתי ונמצא ברחוב הנביאים 25. בהקמתו שימש את משכנו של מנהל האגודה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים. כמו כן המבנה שימש בנוסף משכן ייצוגי של מנהל האגודה בירושלים. הבית בעל חצר גדולה המוקפת בחומה גבוהה ושער כניסה. בחצר הגדולה היו אורוות סוסים, מוסך לכרכרות ובית השומר.

כיום הגינה מוזנחת ונמצאים בה עצי ברוש ואורן שחלקם יבשים במזיד. בחזית הבניין גרם מדרגות שמצדדיו שני חלונות ייחודיים בצורת כוכב, גרם המדרגות המוביל למרפסת כניסה רחבה מוגבהת. משם עוד כמה מדרגות מובילות לכניסה המפוארת של הבניין. הקומה השנייה מורכבת מחדר מרכזי שמצידיו עוד שני חדרים. בגג הבניין הוקם למען הבישוף חדר קטן שנקרא “חדרו של הנביא” ומרפסת תצפית שבה ניתן להשקיף על חומות העיר העתיקה, הר הבית, מגרש הרוסים, והרי מואב שמעבר לירדן. את הנוף שנשקף ממנו תיאר בשנת 1899 אחד האורחים ששהו בו כך: “חדר השינה שלי היה ‘חדר של נביא’ (Prophet’s Chamber), על הגג של הבית ומשם יכולתי לצאת אל הגג השטוח… וממנו היה מראה נפלא של הר הצופים” (ג’ואיש, 1899, עמ’ 125-126).

בין השנים 1878-1902 התגורר בבניין כוהן הדת (רברנד) ארתור הייסטינגס קלק (Arthur Hastings Kelk), שעמד בראש האגודה בירושלים. במהלך השנים ניתנו לבניין מספר שמות, בהם בית קלק (Kelk’s house), בית הבישוף, בית המיסיון (Mission House) ובית פניציה. הסופר דוד שחר העלה זיכרונות מחצר הבית, מן המרפסת הגדולה שבחזית ומן המראה שנשקף ממנה: “היה זה בעיצומו של קיץ שנת התרצ”ו, 1936, ואני הייתי אז ילד בן עשר שנים, מעלה מים מן הבור אל מרפסת ביתנו הרחבה הצופה על פני רחוב הנביאים. את הקיסר ראיתי לפני, עולה בצעדים מזורזים אל בניין הקונסוליה האתיופית שממול ביתנו… עמדו שם ברושים ואורנים לאורכה של גדר האבן הגבוהה המקיפה את הבית מכל רוחותיו” (שחר, 1969 ע’מ 23-24).

בימי מלחמת העולם השנייה היה בארץ מחסור חמור בכלים ומכשירי זכוכית לצורכי רפואה, ובשנת 1944 נפתח בבניין מפעל לייצורם מטעם חברת פניציה, בשיתוף המחלקה לכימיה פיסיקלית של האוניברסיטה העברית בראשותו של פרופ’ לדיסלאוס פרקש. מפעל זה סיפק זכוכית לבתי החולים ולמעבדות המחקר עד מלחמת העצמאות. לאחר מכן המבנה שימש כגן ילדים של המיסיון הפיני. היום הבניין אטום למעט קומת הקרקע בה גרה בדמי מפתח אמנית תושבת ירושלים.

בשנות ה-70 רכש המיליונר היהודי רוברט מקסוול את השטח מהכנסיה האנגליקנית. לאחר התאבדותו נרכש השטח מכונס הנכסים על ידי יהודי אנגלי שהגיש לוועדה המחוזית בשנת 2003 תוכנית בניין עיר על ידי האדריכלים קולקר-קולקר-אפשטיין לבניה בשטח. הבנייה המוצעת כוללת בתי מגורים בשלושה גושים נפרדים, שיגיעו לגובה שש קומות בחזית הפונה לרחוב הנביאים ולשמנה ותשע קומות בחזית הפונה לרחוב הלני המלכה, כולל תוספת על גג הבניין לשימור. המועצה לשימור אתרים התנגדה לתוספות בגג הבניין לשימור ולהריסת גדר המתחם, והתנגדותה התקבלה על ידי הוועדה המחוזית.