בית החולים למצורעים "עזרת ישו"

בסמוך לתיאטרון ירושלים, מכון הרטמן וחורשת הירח ממוקם בתוך חורשת אורנים בית החולים למצורעים. בית החולים יופיע גם בשמו הנוכחי בית החולים על שם הד”ר גרהרד האנסן, חוקר נורבגי של מחלות עור שגילה בשנת 1879 את החיידק שמחולל את מחלת הצרעת. ראשיתו של בניין זה בשנות ה-80 של המאה ה-19 כשהצרעת הפילה חללים רבים בעיר. אז התברר שבית החולים הראשון שהקימו הגרמנים בסביבות בריכת ממילא בשנת 1886, אינו יכול עוד לספק את צרכי הרפואה הגדלים. בעזרת תרומות שהתקבלו מגרמניה, רכשה הנהלת בית החולים שטח של כ-40 דונם באיזור מבודד שמצפון מערב למושבה הגרמנית והטילה על האדריכל וחוקר ירושלים הגרמני קונרד שיק לתכנן במקום בית חולים חדש ומרווח, שישמש קשישים חולי צרעת וסגל רפואי.

הבניין, שבנייתו הושלמה בשנת 1887, עשוי מבנה מרובע, המתוכנן סביב חצר פנימית לגובה שתי קומות, בתוספת עליית גג וקומת מרתף. החזית הראשית של הבניין שפנתה אל הדרום, עוצבה עיצוב סימטרי ובמרכזה כניסה ייצוגית העשויה גרם מדרגות כפול ומעליה בקומה העליונה, גמלון משולש עשוי שכבת עץ מסוגננת. מעל לכניסה נחקק באבן שם המוסד: Jesus Hilfe. החדרים בקומת הקרקע תוכננו סביב חצר פנימית מרוצפת אבן שכיסתה על בור מים גדול. מי הגשם התנקזו בו ישירות, באמצעות מרזבים שהובילו את המים מגגות הרעפים הדו-שיפועיים אל הבור שבמרכז ולבורות אחרים במתחם.

אחד המרכיבים החדשניים ביותר בבניין זה, שבאמצעותו ניסו לשפר את תנאי ההיגיינה (הסניטריה), היו מגדלי השירותים הדו-קומתיים שנבנו בנפרד, במרחק של כעשרה מטרים מהחזית המזרחית של המבנה המרכזי. גשר עשוי מקורות ברזל חיבר בין הקומה העליונה של הבניין לבין הקומה העליונה של המגדל. בכל אחד מחדרי הבניין הותקן תנור חימום מסוגנן עשוי ברזל יצוק, שאותו ייבאו מגרמניה. התנורים הופעלו על פחמים או על עץ.

בפינה הצפון מזרחית של המתחם הוקם מבנה דו-קומתי ששימש ביתן בידוד לחולים קשים. הגינה הגדולה שבחזית הבית הראשי שימשה מקום תעסוקה חקלאית לחלק מהחולים – חלק מתהליך ממושך של ריפוי בעיסוק. בשטח נשתלו עצי פרי כגון תאנים, תמרים וחרובים, וכן עצי נוי – ארז הלבנון, ברוש ואורן. בשטח שבין העצים נהגו החולים לגדל מיני ירקות ששימשו את צרכי בית חולים.

בשנים הראשונות ניהלו את המוסד שלוש אחיות דיאקוניסיות. לימים הועבר הניהול לחסותם של ההרנהוטרים, הם האחים הבורומאיים Herrenhutter Bomische Bruder, שטיפלו בממוצע ב-30-40 חולים, רובם ערבים ומיעוטם יהודים. בית החולים פעל במתכונתו המקורית עד סוף תקופת המנדט. גם בימי מלחמת העולם הראשונה והשנייה כאשר את רוב המוסדות הגרמנים הפקיעו הבריטים, נשאר המוסד לפעול בידי הגרמנים בסיוע נשות הדסה. לאחר מלחמת העצמאות הוסב לבית חולים ממשלתי על שם ד”ר האנסן. עם השנים חוסלה כמעט מחלת הצרעת והחל מסוף שנות ה-90 שחררו את החולים ולמקום מגיעים חולים לטיפולים יומיים בלבד.

כיום לאחר 118 שנים הבית עומד מוזנח. גם הטיפול בגן הקסום נזנח וכיום מצבו קשה ביותר – חלק מהעצים נבל כולל עץ הארז המפואר בציידו המזרחי של הגן. לפני כשנה התגבשה קבוצת מתנדבים בראשות גברת רבקה רגב שכוללת פעילי איכות סביבה, מינהלת גינות העיר, אדריכלי נוף וחברי החברה להגנת הטבע – במטרה לשקם הגן, לשפץ את בורות המים ולהקים גן תנ”כי בשילוב ילדים מבתי הספר וילדים בעלי מוגבלויות ותושבי השכונה.

 

בית החולים למצורעים “האנסן” נמצא ברשימת המונומנטים לשימור בירושלים (ת.ב.ע 2097). עיריית ירושלים והראשות לפיתוח ירושלים מנסים לקדם תכניות פיתוח למקום, כולל הקמת מרכז לאמנויות ע”ש איזנברג שלא צלח, או הקמת בית מלון. המועצה לשימור אתרים רואה צורך חיוני לשימור המתחם בגיוס כספים מחו”ל על ידי הקרן לירושלים והקמת מוסד תרבותי או מכון למחקר במיוחד באזור זה.