בית היתומות הגרמני טליתא קומי

ברחוב המלך ג’ורג’ פינת רחוב בן יהודה, סמוך לבניין המשביר לצרכן, עמד עד שנת 1980 בית היתומות הגרמני טליתא קומי (שם ארמי עברי). בניין רב ערך ארכיטקטוני והיסטורי זה נהרס על ידי יזם נדל”ן שהיה בזמנו חבר מועצת העיר.

ראשיתה של טליתא קומי בשנת 1851 עם בואן של האחיות הרחמניות הדיאקוניסיות מקירטוורט שבגרמניה לירושלים, לפי דרישת הבישוף גובט. האחיות הדיאקוניסיות נודעו בפעילותן בתחומי סיעוד, טיפול בחולים וחינוך בקרב האוכלוסיה המקומית, במטרה לקרבה לאמונה הנוצרית. הגרעין הראשון של המוסד הוקם בבית צנוע שהושכר למטרה זו בעיר העתיקה, ליד הכנסייה האנגליקנית. הצפיפות הרבה ותנאי המגורים הקשים הניעו את פעיליו בשנת 1856 לרכוש מגרש מחוץ לחומות, מערבה לרחוב יפו. גודל המגרש היה כ-28 דונם במקום והוא היה גבוה יחסית.

 

במלחמת העולם השנייה הלאימו הבריטים את הבניין ואכלסו בו משרדי ממשלה עד יציאתם מהארץ ב-14 מאי 1948. בהסדר השילומים של ממשלות ישראל וגרמניה נקבע כי הבניין יועבר לרשות מינהל מקרקעי ישראל. המנהל השכיר את חדרי הבניין למשרדים ומגורים, בו התגוררו בין השאר דן בן אמוץ, יורם קניוק, פנחס שדה, נתן זך ואחרים.

תכניות לבינוי חדש באזור החלו בשנת 1952 על פי תכנית בניין ערים מספר 0036 ו- 0036 ב’. עם הגשת התכנית להתנגדויות בשנת 1973 הגישה המועצה לארץ ישראל יפה ביוזמתו של הסופר יהודה האזרחי התנגדות למניעת הריסת הבניין מסיבות ארכיטקטונית, היסטורית וסביבתיות. אולם לפני 31 שנים מודעות השימור בארץ ובירושלים בפרט הייתה בחיתוליה והמתחם של טליתא קומי נהרס בסופו של דבר. המבנה ההיסטורי יכול היה לשמש למרכז תיירותי כאשר היום לאחר הבניה אזור טליתא קומי שומם. בשנת 1980 הוקם על רחבת המשביר אתר המתעד שלושה יסודות ארכיטקטוניים שפורקו מהבניין היפה וכוללים את חלקו העליון של קיר הכניסה לבנין לרבות השלט והשעון, ארובת הבניין והמבנה של חלון גותי. בדיעבד, ניתן לומר במקרה דנן את המשפט “את הנעשה אין להשיב”, או בערבית “אילי פט מאת” ובתרגום – מה שעבר היה ואינו.