חפש:
0
סל קניות

אין מוצרים בסל הקניות.

מאמרים

בית המדפיס הממשלתי – בית JVP

  • 02.01.2018
  • |
  • איציק שוויקי - מנהל מחוז ירושלים במועצה לשימור אתרי מורשת בישראל
  • |
02.01.2018

ברחוב דרך חברון 24 פינת רחוב דוד רמז, נמצא מבנה בית המדפיס הממשלתי הישן ששוקם ושומר על ידי קרן הון סיכון JVP בשנת 2008. היום משמש המבנה כמרכז לחברות מולטימדיה. בית המדפיס הממשלתי תוכנן על ידי האדריכל אוסטן סנט ברב הריסון (1891-1979), שנולד באנגליה, למד ארכיטקטורה ותכנון ערים בקנדה ושב למולדתו ב-1913. בתחילת שנות ה-20 הגיע לארץ ישראל והתמנה לאדריכל הראשי של המחלקה לעבודות ציבוריות (מ.ע.צ) של ממשלת המנדט במשך 15 שנה. עבודתו בארץ כללה בנייני ציבור רבים, ביניהם מוזיאון רוקפלר, ארמון הנציב – משכנו של הנציב הבריטי, בית הדואר ובית המדפיס הממשלתי.

בשנת 1925 אושרה הקצבה לבניית המבנה במסגרת תכנית המלווה הגדול.  תהליך התכנון עצמו החל בשנת 1926. בשלב זה המבנה יועד להבנות בדרך יוליאן סמוך למלון המלך דוד, אך מסיבות שונות הוחלט לבנותו ליד תחנת הרכבת, בו נפרקו גיליונות הנייר מחו”ל. בית המדפיס הממשלתי ששימש בתקופת המנדט את כל עבודות הדפוס של משרדי הממשלה, שכללו הדפסת ניירות ערך, בולים, הטבעת מטבעות (כסף), מטבעות זיכרון, מדליות ממלכתיות, הדפסות וטפסים ממשלתיים.  

לאחר מלחמת העצמאות עבר הבניין לידי ממשלת ישראל. בשנות ה-60 עברו שרותי המדפיס הממשלתי לבניין חדש בצומת דרך בית לחם ורחוב מרים החשמונאית. זמן לא רב לאחר מכן הוא ננטש והחל להתפורר, עד שהועבר בשנת 2008 לקרן הון סיכון בראשותו של אראל מרגלית, שעוד בשנת 2007 העבירה את משרדי קבוצת JVP מהגן הטכנולוגי מלחה לבית המדפיס הממשלתי לשעבר. זאת לאחר שבוצע בו שיפוץ ושחזור מקיף במימון הקרן. המבנה הנקרא “רובע המדיה”, מועסקים היום מאות מהנדסים, אמנים, אנשי קולנוע ויזמים חברתיים, בחברות הנתמכות, בקרן JVP, בחממה הטכנולוגית ובמעבדת האנימציה. רובע המדיה כולל גם את מרכז לאמנויות הבמה “הזאפה”. בשנת 2012 הועברו לשם גם משרדי החברה להגנת הטבע בירושלים ומשרדי המועצה לשימור אתרי מורשת בירושלים, וזאת  לאחר העברת חצר סרגיי לרוסים.

בית המדפיס הממשלתי תוכנן כבניין תעשייתי-פונקציונאלי. על מנת לשלב בין האופי התעשייתי של הפרוגראמה ובין ההקשר הממלכתי של בית המדפיס, הריסון אימץ גישה מודרניסטית. הבניין עוצב בסגנון הבינלאומי – החזיתות בעלות קווים נקיים, ללא אלמנטים קישוטיים, בשילוב חלונות אופקיים ארוכים עם גגון נמשך כאלמנט דומיננטי. מאפיינים ארכיטקטוניים אלה מדגישים את הקו האופקי-אלגנטי של המבנה, כאופייני למוטיב ה”זרימה” שבאדריכלות המודרנית-אוונגרדית של התקופה. בניגוד לבנייה האופיינית של ירושלים, הבניין אינו בנוי מאבן אלא מבטון מטויח.

הבנייה החלה בשנת 1934 והסתיימה ב-1935. לפי תכניות הבנייה ניתן לראות שהריסון פיתח את הרעיונות הראשונים שהעלה עוד בשנות ה-20. הריסון יצר תכנית בצורת “E”. בצומת ה-T נמצאים חדר המדרגות ומעלית משא מסיבית. הריסון מפתח את “רגל” ה-T כיחידה נמשכת אחת שאינה נראית כלל מן החזית הראשית לרחוב רמז. לאורכה טור אופקי של חלונות עם גגון זיזי. הטיפול הארכיטקטוני שנוצר ברחבה המשולשת מדגיש את הכניסה למבנה ואת הסיבוב: זוג מדרגות חגות בקו עגול מפינתו של אגף אחד למשנהו. הפרק בין שני האגפים, בו נמצאת דלת הכניסה, נראה כגליל, והוא מצויד גם במדרגות עגולות ובגגון זיזי עגול.

לצד רחבת הכניסה מציגה היחידה הראשית את צידה הצר ויחד עם הסידור הכללי של הרחבה נוצר משחק בין סימטריה לא-סימטריה. ממדי הקומה הראשונה (E) הוכתבו על ידי החלל הכפול – קומת האור של קומת הקרקע. היא הכילה מחסנים לחומר המודפס ועל כן היא תוכננה כחלל אטום פרט לטור של פשפשים מרובעים, בעוד הקומה השנייה (T) הייתה בעלת שתי קומות כאשר החלון האופקי של רמז. המסיביות של קומה זו עומדת בניגוד לקומה שמתחתיה; בזכות פס החלונות של קומת האור נדמה שהגוש המסיבי מרחף מעט באוויר.

מקורות

קורינקר דוד, “אדריכלות בירושלים: הבנייה בתקופת המנדט הבריטי”, כתר. ירושלים. 1991. עמ’ 139-140
ארכיון המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

הישארו מעודכנים

    מאמרים ועדכונים אחרונים
    עוגיות

    אתר זה משתמש בעוגיות כדי לשפר את הפונקציונליות של האתר, לספק לך חוויית גלישה טובה יותר ולאפשר לשותפים שלנו לפרסם לך.

    מידע המפרט על השימוש בעוגיות באתר זה וכיצד ניתן לדחות אותם, ניתן לצפות במדיניות העוגיות שלנו.

    על ידי שימוש באתר זה או לחיצה על “אני מסכים”, אתה מסכים לשימוש בעוגיות.