בית הספר שמידט - מוזיאון יהדות איטליה

בניין בית הספר שמידט נבנה בין השנים 1887-1885 בתכנון של האדריכל הטמפלרי תיאדור זנדל עבור הקמת בית ספר קתולי בירושלים. זהו מבנה מלבני בעל שלוש קומות כאשר החלק המרכזי (שני קומות) שימש כקפלה מעוצבת בסימטריה ניאו רנסנסית. בית הספר שמידט נמצא ברחוב הלל 27 ומשמש היום את מוזיאון יהדות איטליה.

בית הספר ואכסניית הקתולית לצליינים גרמנים שנמצאת בסמוך (היום בניין קצין העיר ירושלים) הינם המפעל הקתולי הגרמני הראשון בירושלים, שתחילתו בשנת 1855 בקלן שבגרמניה עם רכישת קרקעות בארץ ישראל. בשנת 1877 רכש האב הגרמני לדיסלאוס שניידר בסכום של 26,000 פרנקים מגרש בשטח 4.6 דונם ומטרתו הראשונה הקמת מוסד לאכסניית עולי רגל מגרמניה ולמרכז גרמני קתולי שיכלול בית ספר. תחילת הבנייה בשנת 1885, שתי הקומות הראשונות והקפלה הושלמו בשנת 1887 כשהקומה השלישית נבנתה ב-1925. בין הבניינים הייתה גינה שמוקפת בחומת אבן עם שער בחזית רחוב הלל. בתחילת מלחמת העולם השנייה נסגר בית הספר ותלמידיו הועברו למתחם בסמוך לשער שכם. בית הספר והאכסניה נשארו סגורים והיו באחריות הקונסול הספרדי בירושלים.

לאחר מלחמת העצמאות בשנת 1951 הועברו למבנה מספר כיתות מבית ספר מעלה עד מועד סיום הקמת המבנה החדש בסמוך למתחם (הלל 30). בשנת 1962 המקום שימש את תזמורת הנוער העירונית כאשר בחצר ובאולם הסמוך הוקם סניף של הצופים הדתיים “שבט משואות”, עד להעברתם למתחם גן העיר בשנת 1972. בשנת 1981 שוקמה על ידי קרן ירושלים הרחבה הפנימית של המתחם והוקם בו גן ציבורי. במקביל הוכנה תוכנית שימור למתחם על ידי האדריכל דוד קאסוטו שהמליצה על שיפוצם של המבנים תוך שילובם לטובת הקמת מוזיאון יהדות איטליה ע”ש ד”ר א.ש. נכון. המוזיאון פתח את שעריו למבקרים בשנת 1982, כשמטרתו העיקרית שימור מורשתה המפוארת של יהדות איטליה על פלגיה השונים והבאתה לתודעת הקהל מהארץ מהתפוצות. 

ייחודו של מוזיאון יהדות איטליה שהוא מוקדש לנכסי התרבות של הקהילה האיטלקית. באוצרותיו נמנים תשמישי קדושה, חפצי בית, מסמכים ותעודות היסטוריות מתקופת הרנסאנס והבארוק. האוסף במוזיאון כולל כ-1,423 חפצים שהועלו לארץ מאיטליה בשנות ה 60 ע”י ד”ר א.ש. נכון. בנוסף העלה הד”ר נכון שני בתי כנסת האחד במוזיאון יהדות איטליה והשני במוזיאון ישראל.

 

במוזיאון מוצגים הפריטים הבאים:

בית הכנסת של קונליאנו ונטו משנת 1701

בית הכנסת העתיק הועבר לישראל בשלמותו בשנת 1952 מהעיירה קונליאנו ונטו (ONEGLIANO VENETO) הרוחקת כ-60 ק”מ מוונציה. החל מראשית המאה ה-20 היה בית הכנסת פעיל משום שלא נותרו תושבים יהודים במקום. בית הכנסת של קונליאנו מוזכר בכתובות שנמצאו בשני צדי הבימה (כעת משני צדי דלת הכניסה) בשנת תס”א (1701) כשבנייתו הושלמה בשנת תע”ט (1719). כפי הנראה חלקים מארון הקודש נוצרו בתקופה קדומה עוד יותר. כתובת ההקדשה המצויה בחלקו התחתון של הארון מאזכרת את הרב נתן אוטולנגו (OTTOLENGO) שלזכרו הוא נעשה. הרב אוטולנגו היה רבה של הישיבה בקונליאנו עד יום מותו בשנת 1652 לערך. מכאן יש להניח, שארון הקודש קרוב בזמנו לתאריך זה. בית הכנסת באיטליה שימש מרכז רוחני-תרבותי. התקיימו בו לימודים, אירועים משפחתיים, קונצרטים והצגות. בראשית שנות ה–50 כשעמד מבנה בית הכנסת באיטליה להיהרס על ידי העירייה של קונוליאנו הועלתה תכולתו ארצה. בית הכנסת סודר בסידור זמני ושימש כך במשך 37 שנה. בשנת 1989 ובתרומת מר אלימלך וייס נתאפשרה החזרת עטרה ליושנה. בית הכנסת משמש כבית כנסת פעיל לבני הקהילה האיטלקית בשבתות ובחגים לפי מנהג בני רומא.

אולם מס’ 1 – מימין נמצא ארון הקודש מסן דניאל דל פריאולי ( San Daniele Del Friuli) מהמאה ה-17. למעלה בקיר משמאל לכניסה נמצא לוח “דע לפני מי אתה עומד”, זהו הפריט העתיק ביותר המוצג במוזיאון משנת 1450. הלוח מעוטר בעיטורים עדינים כפי שמקובל היה בתקופת הרנסנס. לוח זה היה קבוע מעל ארון הקודש בבית הכנסת הגדול של פאדובה (PADOVA). בהפצצות מלחמת העולם השנייה נהרס בית הכנסת ולא נפגעו ארון הקודש והלוח. ארון הקודש הושאל לבית הכנסת המרכזי ביד אליהו.

מתחת ללוח נמצאות דלתות ארון הקודש של בית הכנסת הגדול במנטובה (MANTOVA) משנת תר”ג 1843. הדלתות עם לוחות הברית היוו את חלקו המרכזי של הארון ומעליהן, בתבליט, עמד כתר התורה. משני צידי הכתר ובבסיס הארון היו תבליטים נוספים של כלי מקדש. בית הכנסת פוצץ בזמן חוקי הגזע באיטליה ערב מלחמת העולם השנייה. באולם נמצאת פרוכת טדסקי שהיא הפרוכת העתיקה בעולם משנת 1572 מפרארה תלויה בין שני החלונות בחדר זה. שימור הפרוכת הנדירה נעשה על ידי הרסטורציה של מוזיאון יהדות איטליה וערך שנתיים. 

אולם מס’ 2 – חדר זה מוקדש לסימני דרך במעגל החיים היהודיים ולחגים. משני צדי דלת הכניסה נמצאות מנורות חנוכה איטלקיות מפליז ומכסף שהיו בשימוש יהודי איטליה. בקיר משמאל לכניסה נמצאת פרוכת מונטיפיורי–אוליבטי משנת 1620. הפרוכת נרקמה בפזארו (PESARO) כנראה על ידי רחל אוליבטי לרגל נישואיה עם יהודה מונטיפיורי, מאבותיו של השר משה מונטיפיורי. מימין לכניסה מעל לדלת נמצאים לוחות עיטור מארון הקודש של בית הכנסת האיטלקי בפרארה (FERRARA), שנת תקל”ט (1779). אלה שרידיו של בית הכנסת המפואר שנהרס כמעט לחלוטין, בתקופת מלחמת העולם השנייה.

אולם מס’ 3 – באולם זה מוצג ארון הקודש העתיק ממנטובה (MANTOVA) מהמאה ה-16. במאה ה-17 לערך הועברו הארון והכיסאות לעיירה השכנה סרמידי (SERMIDI). הארון וזוג הכיסאות עשויים עץ מגולף ומוזהב. בכתובת המצויה בצד אחד הכיסאות מופיע תאריך ש”ג (1543). זהו ארון הקודש האיטלקי המתוארך הקדום ביותר המצוי בארץ. מימין לכניסה נמצא ארון הקודש מהמאה הי”ח, אף הוא מהעיר מנטובה. הארון הבנוי מעץ מעוטר בגילופים המצופים בזהב בחלקים רבים. בוויטרינות משני צדי הכניסה מוצגים כלי כסף רבים קשורים לשבת ולחג כגון פמוטים, גביעים כוסות לקידוש, הדסים לבשמים וכריכות מעוטרות. בוויטרינות הסמוכות לחלונות מוצגים מעילי ספר תורה העשויים טקסטיל. 

אולם מס’ 4 – באולם זה אחד הפריטים החשובים הוא הסוכה שהייתה שייכת למשפחת סולם מוונציה מסוף המאה ה-18. בקיר שמימין לכניסה נמצאת קופת צדקה מבית הכנסת “מתיר אסורים” בפירנצה, מן המאה ה-17. ייחודה של קופה זו בכך שבלוח האבן שהיה שקוע בקיר יש שורה של תיבות קטנות עם דלתות עץ ומעל לכל תיבה רשומה מטרת התרומה. באחת הוויטרינות שבמרכז האולם מוצגים בגדים לנימול כמו חולצה, מעילון, כובע, גרביים, כיסוי לכרית, עליה הונח התינוק בעת הטקס. בוויטרינה השנייה, מערכת מפוארת של כלי מילה. מערכת זו נעשתה על ידי צורף ידוע מרומא במאה ה-18. בוויטרינה מימין ליציאה מחדר זה, עטרה מעוטרת בתותחים, 1849. כתר זה עשו יהודי אלסנדריה (ALESSANDRIA) שבחבל פיימונט (PIEMONTE) לכבודו של המלך קרלו אלברטו (CARLO ALBERTO), מעניק האמנציפציה ליהודים ודמות נערצת על ידם. במותו הותר ליהודים לקיים אזכרה בבית הכנסת ולירות מטחי כבוד לזכרו ולכן עשו כמזכרת את כתר התורה המעוטר בתותחים.

שרביט להגבהת ספר התורה מהמאה ה-18 מסן דניאל דל פריאולי (SAN DANIELE DEL FRULI). השרביט להגבהת ספר התורה מיוחד ליהודי איטליה. השימוש בו נועד להקל על פתיחת הספר והוא מולבש על החלק העליון של מוטות הגלילה. שרביט נוסף מאוסף המוזיאון ניתן לראות על בימת בית הכנסת.

 

במתחם בית הספר שמידט נמצאות המחלקות הבאות:

מכון השימור – מטפל בפריטים העשויים עץ וטקסטיל והוא בראשותו של מר ג’וליאנו אורבייטו שעושה את עבודתו בהתנדבות.

מחלקת החינוך ומבקרים – יחידת החינוך של מוזיאון יהדות איטליה מפעילה תכניות חינוכיות בנושאים מגוונים, הכוללת הדרכה וסדנא המתלווה אליה. נושאי הדרכות הינם בנושאי אמנות, אמנות יהודית, המורשת היהודית בכלל ומורשת יהדות איטליה בפרט, חגי ישראל, ספר התורה, תכנית לחגיגת סידור, חגיגת תורה ובר מצווה. קהל המבקרים הינו ילדי גן, בית ספר, חטיבת ביניים ותיכון, עולים חדשים (שהיכרות עם המוזיאון ובית הכנסת מהווה עבורם מפגש ראשוני לעתים עם המסורת היהודית), תלמידים ומבוגרים מן המגזר הערבי. מספר המבקרים במוזיאון עומד על יותר מ-50,000 בשנה, למעלה משליש מתוכם תלמידי בית הספר.

תערוכות ופעילויות – המוזיאון מעמיד תערוכות מתחלפות. התערוכות הינן בנושאים מגוונים החל מחגי ישראל, קהילות באיטליה, אמנות יהודית, לעיתים בשיתוף עם מוסדות אחרים. לאורך כל השנה מתקיימות הרצאות הפתוחות לקהל הרחב בשעות הערב.

מוזיאון יהדות איטליה ע”ש א.ש נבון
טלפון: 02-6241610 
פקס: 02-6253480
שעות הביקור: ימים א’, ג’, ד’ 17:00 – 10:00 
יום ב’ סגור
יום ה’ 12:00-21:00
יום ו’ 10:00-13:00

 

ניתן לקבוע סיורים גם בשעות אחרות, בתיאום מראש מחיר כרטיס כניסה: 15 ש”ח למבוגר ו-7.5 ש”ח לילד.