בית הקונסול פין בשכונת כרם אברהם

בית הקונסול הבריטי השני בירושלים, ג’יימס פין ורעייתו אליזבת אן נמצא ברחוב עובדיה 24, בשכונת כרם אברהם. במקום מצוי היום מוסד חינוכי חרדי לבנות, “בית ברכה”, בו מתחנכות כ-1,000 בנות בגילאים שונים וברמות שונות, במעונות יום, גני ילדים, בית ספר יסודי ועל יסודי, בחלקן בנות עולות ממדינות חבר העמים, השוהות במקום בתנאי פנימייה מלאים, שכוללים מעבדות מחשבים, ספריה, אולמות אוכל, כינוסים וחדרי כושר. בית פין היה המבנה הראשון מחוץ לחומה, וחלוץ בייסוד ירושלים החדשה מחוץ לחומה.

מר ג’יימס פין הגיע ארצה כקונסול השני של אנגליה בירושלים בראשית 1846 ובמשך 16 שנה כיהן בתפקיד זה בירושלים. כאשר בתחילת המאה ה-19 התרחב היישוב בירושלים, וככל שגדל הביקוש לדירות מגורים כך העלו בעלי הבתים הערבים את דמי השכירות. מקומות המגורים סביב המרכז המצומצם של הרובע היהודי הלכו ונתפסו, ונוצר לחץ דמוגרפי ולחץ כלכלי, שגבר עקב מלחמת כרים (1853-1856), שניתקה חלק גדול ממקבלי התמיכה מחו”ל.

כשראה פין את המחסור והדלות בקרב היישוב היהודי, גמלה בליבו ההחלטה להיחלץ לעזרתו, כשהוא מחפש דרכים להשגת האמצעים הדרושים להעסקת היהודים בעבודה מפרנסת. כאיש בעל לב חם ונפש סוערת, היה מר פין לא רק איש בשירות משרד החוץ הבריטי שחייב אותו לדאוג לאינטרסים של מדינתו, אלא גם בעל יוזמה, דבקות במטרה וחיבה לאדם. בני הזוג פין ניגשו במרץ לביצוע המשימה הכבירה. לשם כך הם הקימו מפעל כלכלי רב ממדים שכונה בפיהם “מושבת החרושת להעסקתם של יהודי ירושלים”, לצורך זה הם רכשו בשנת 1852 חלקת אדמה, בראש גבעה מחוץ לעיר, שמידותיה כשמונה עד 12 אקרים אנגליים. תמורת השטח הם שילמו 250 ליש”ט בתשלומים לתקופה של חמש שנים ועם סיום התשלומים, בחודש מאי שנת 1858, קיבלו את הבעלות המלאה על המקום. החלקה נודעה בפי החקלאים הערביים בשם “כרם אל–חליל” – כרמו של ידיד, כלומר של אברהם אבינו. בפי היהודים נקרא המקום “כרם אברהם”. מטרתה של  החווה הייתה להקל על המצוקה באמצעות  מתן עבודה יום יומית לתושבים היהודים בירושלים.

 

באפריל שנת 1854 הוחל בעיבוד האדמה בשטח לאחר שגויסו תרומות באנגליה. כמו כן פורסמה מודעה ליהודים שבישרה כי אפשר להשיג במקום תעסוקה מפרנסת. תוך פחות מחודש גדל מספר העובדים ל–100 וכעבור זמן מה הגיע ל–130. בין הפועלים היו רבנים ומלמדי תינוקות, תלמידי חכמים ובעלי מלאכה. בשנת 1855 הוקם ב”מושבת החרושת” הבית הראשי במקום. הבית הדו–קומתי נבנה בסגנון בנייה מיוחד ושימש כמעון קיץ עבור הקונסול ומשפחתו. הבניין המקורי היה בן קומה אחת, ולאחר שנתיים הוקמה הקומה השנייה, שאליה מוביל גרם מדרגות חיצוני. עדות לכך ניתן לראות בחזית הלא סימטרית ובעיבוד השונה של אבני החזיתות. בפתח הכניסה הראשי של הבניין חקוק על אבן המשקוף פסוק מהברית החדשה “יראת אלוהים מועלת בכל” (מתי ו’, י”א) ומאחורי הבניין חקוק באבן שנת הקמת הבית, 1855. 

 

מתחת ליסודות הבית נמצא קולומבריום מתקופת בית שני (שימש לגידול יונים לטובת בית המקדש, להבאת קורבנות, או גידול לטובת מאכל בשר וביצים וכן לזיבול שטחי חקלאות). במקום נחצבו מספר בורות מים גדולים, שבנוסף לשימוש החווה סיפקו מים חינם לעניי העיר. מכאן גם נחצבו בשנת 1860 אבנים לבניית בית הכנסת הגדול בירושלים העתיקה, הידוע בשם “חורבת רבי יהודה החסיד”.

בני הזוג פין הרבו בפעולות חשובות לטובתם של תושבי העיר היהודיים. כקונסול המעצמה הבריטית, פרש מר ג’יימס פין את חסותו על היהודים והגן עליהם מחמת שלטון הטורקים. כן ידועות פעולותיו לחינוך נשים ובנות יהודיות, באמצעות פתיחת בית ספר לנשים לסריגה ותפירה. בשנת 1854 הודות ל”מושבת החרושת” – מפעלם של פין ורעייתו – ניצלו רבים מחרפת רעב ונרכשו ניסיון ודעת רבי ערך באשר לאדמה וגידולים וסייעו ליוזמה החקלאית בארץ ישראל.

 
החווה החקלאית פעלה במשך עשרות שנים. גם לאחר שנת 1863, שנת סיום כהונתו כקונסול, וגם לאחר מותו בשנת 1872, שמרה רעייתו של פין על המושבה. היא ניהלה את הפעילות המסועפת ואף הקימה בו בית חרושת לסבון, אך לאחר שנת 1900, עם התפתחות העיר והרחבת מקומות התעסוקה, נצטמצמה פעולת החווה. בראשית תקופת המנדט הבריטי, שימש המקום כבית כלא לנוער. לאחר מכן היה חלק ממוסדות ממשלת המנדט הבריטי וקשור למחנה “שנלר” הסמוך. עם קום מדינת ישראל עבר המקום גלגולים נוספים בייעודים שונים, בין היתר שימש תקופת מה את יחידת משמר הגבול הירושלמית וכמטה חטיבת גדנ”ע.

עד שנת 1983 עמד הבניין נטוש כשהוא נפגע משודדי אבנים ומפגיעת שיני הזמן. בשנת 1980 נמכר המקום על ידי מינהל מקרקעי ישראל, שטח הכולל 2,560 מ”ר, לידי חסידות קרלין, עבור הקמת קריית החינוך לבנות “בית ברכה”. המוסד שיפץ את בית פין לשימור, על פי תכניתו של האדריכל ארדרייך, תוך תוספת קומה בחלל גג הרעפים מבלי לפגוע במראה החיצוני של הבית לשימור. אולם הרבנים במגזר החרדי לא השלימו עם הפסוק בפתח הכניסה הראשי של הבניין בכתובת מהברית החדשה, והחליפו את אבן המשקוף בפסוק מהתנ”ך “יראת ה’ מקור חיים” (משלי). בחצר המוסד הוקם על ידי רשות העתיקות גן ארכיאולוגי ובו מוצגים ארכיאולוגים מרחבי ארץ ישראל, בהם משקוף מעוטר בתבליט דגם מנורת שבעת קנים מחורבת שמע בגליל העליון, עמודים וכותרות, בסיסים לעמודים, ים (אבן תחתונה לפריכת זיתים), משקולת בורג ושוקת.

 

 

 

המועצה לשימור אתרים רואה שקיימות אפשרויות, במסגרת תכניות כוללות של פרויקט בנייה נרחב, לשיפוץ בניין לשימור כדוגמת “בית הקונסול פין” המשמש דוגמא למקום שוקק חיים ופעילות מבורכת של חינוך ותרבות. שיקום מבנה היסטורי זה על ידי חסידות קרלין, ישמש כמנוף לשיקום ושיפוץ שמונה מבנים לשימור במתחם שנלר הצמוד למוסד זה.