במקום מספר מבנים. הבניין הראשון נבנה בסוף שנות ה-20 עבור משק הפועלות בו קיבלו עולות חדשות הכשרה חקלאית ומקום להתקיים בו, עד שתמצאנה חתן ותוכלנה להצטרף למשפחת האדמה, כלומר להקים משק חקלאי. הבניין השני נבנה בסוף שנות ה-30 על ידי ממשלת המנדט כבית המנהל של הקולג’ לבנות, שפעל בשכנות למשק הפועלות ונועד להכשיר תלמידות ערביות לחקלאות. כיום שוכנת בקולג’ שלוחה של מכון וולקני.
עקב פרוץ מלחמת העצמאות נאלצה ההנהלה לפנות את התלמידות משום שהחווה הייתה אזור ספר ובקו החזית הראשון. במקום נשארו כמה מגנים מעובדי החווה, ובזכותם לא נכבש המקום. בסיום המלחמה הוכרז השטח כאזור מפורז ירדני. הבנות הועברו לחווה החדשה שנבנתה בעין כרם. אחרי המלחמה הוכרז המקום כשטח הפקר. אחרי מלחמת העצמאות עבר הגבול בין שתי החוות, כשביניהן מפרידה חורשת אקליפטוסים.
בשלב מסוים, בראשית שנות ה-50 העבירה רחל ינאית בן צבי את השטח לרשות הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית. במקום שוכנו סטודנטים חסרי דיור בלבוש משטרתי שהתגוררו במקום עד מלחמת ששת הימים. בד בבד הקימה האוניברסיטה העברית במקום תחנת ניסיונות חקלאית הקיימת במקום עד היום, ובבניין המרכזי, בן שתי קומות ושני אגפים, נמצאים המשרדים של האוניברסיטה. הבניין מצוי במצב פיזי טוב, ורק קירותיו החיצוניים מנוקבים מכדורי הלגיון הירדני.
החווה ממוקמת באחד המקומות היפים בירושלים ונשקף ממנה נוף נהדר, מצד דרום ההרודיון, בצד מזרח מדבר יהודה וים המלח ומצד צפון הר הבית וירושלים. מבין שני המבנים, רק מבנה הקולג’ הוכרז כמבנה לשימור. השטח ידוע עתה כ”מתחם הרכס”, ועל פי התכנית הנוכחית עתידים להיבנות במתחם החווה להכשרה חקלאית ששטחו כ-70 דונם, ארבעה בתי מלון עם 1,350 חדרים. יזמי התוכנית הם מנהל מקרקעי ישראל והרשות לפיתוח ירושלים. השער בכניסה לחוות הלימוד סגור והכניסה למקום אסורה, לאחר ניסיונות שלקחו מעל שלושה חודשים, קיבלתי את האישור המיוחל להיכנס למתחם החווה לאור התערבות מנכ”ל האוניברסיטה העברית ובאישור מנהלת אזור ירושלים במנהל מקרקעי ישראל. החווה מוזנחת ונטושה למרות שאפשר לנצלה לשימושים ראויים כחוות לימוד. ההשקעה הנדרשת לשימור היא מינימלית והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל קוראת לכל הנוגעים בדבר, למנוע את הבנייה המאסיבית ולהביא לשיקומו של מתחם חשוב זה כך שישמש לצרכים המתאימים לייעודו המקורי.