מחנות המעצר לטרון א’ ו-ב’ הוקמו על ידי הבריטים בשנים 1940 ו-1942 בהתאמה, למטרת כליאתם של שבויי מלחמה איטלקים וגרמנים אשר הגיעו באלפיהם מאתרי הקרבות באזור לוב, ובמהלך השנים 1942–1948 נכלאו במחנות אלפי מתושבי ארץ ישראל. במחנה ב’ (המרכזי) היו ארבעה מחנות משנה:
מחנה משנה א’ – אסירי המחתרות היהודים, חברי “ההגנה”, האצ”ל והלח”י. האסירים משלוש המחתרות נכלאו משנת 1942, לאחר שנקטו בפעולות כנגד הבריטים בעקבות גזרות הספר הלבן ומניעת עלייתם של ניצולי השואה לארץ ישראל.
מחנה משנה ב’ – שבויי מלחמה איטלקים וגרמנים.
מחנה משנה ג’ – אסירים אזרחים זרים שנחשדו בשיתוף פעולה עם הנאצים.
מחנה משנה ד’ – אסירים ערבים שהשתתפו במרד הערבי בשנים 1936-1939, ובהמשך שיתפו פעולה עם הנאצים ופעלו כנגד הבריטים.
ב-1 בנובמבר 1943 – התבצעה בריחה נועזת של 20 אנשי לח”י אשר חפרו מנהרה באורך 76 מטר מתחת לאפם של הבריטים אשר הדהימה בתעוזתה ובתחכומה את האימפריה הבריטית כולה. באוקטובר 1944 – במבצע חשאי של הבריטים – הוגלו מן המחנה 251 אנשי לח”י ואצ”ל למחנות מעצר באפריקה. ב-29 ביוני 1946 – “השבת השחורה” – נכלאו במקום עשרות ממנהיגי היישוב, בהם משה שרת (שרתוק), דוד הכהן, דוד רמז, דב יוסף וד”ר פון ויזל הרב מימון שהועלה בכוח (התנגד בשל קדושת השבת). המבצע נועד לשתק את ארגון “ההגנה” על ידי החרמת מחסני נשק ומעצרים המוניים, בעיקר של אנשי פלמ”ח, כדי לפורר את הנהגת היישוב. לאחר מאבק ממושך של ארבעה חודשים (130 ימים) שוחררו עצירי לטרון. באותו יום שוחררו 25 עסקנים ערבים לשם שיווי משקל. ב-5 באוגוסט 1947 נכלאו כמה ראשי ערים בהם ראש עיריית תל אביב ישראל רוקח, ראש עיריית נתניה עובד בן-עמי וראש עיריית רמת גן אברהם קריניצי. בפברואר 1948 פונו האסירים היהודים מהמחנה למחנה המעצר בעתלית, עקב מקומו העוין של המחנה ויחס העצירים הערביים. בעקבות פינוי היהודים, נהרס המחנה על ידי אסירים ערבים שברחו מהמקום.
כיום השריד היחיד למחנה הינו עמדת השער הניצבת בודדה בשטחה החקלאי של קיבוץ נחשון. המועצה לשימור אתרי מורשת, בשיתוף כל הארגונים שלחמו נגד השלטון הבריטי בארץ ישראל, מטפלת בהקמת אתר הנצחה למחנה המעצר לטרון. בסמוך לאנדרטת גדוד 32 מחטיבת אלכסנדרוני שלחמה במלחמת העצמאות עם חטיבה 7.