מלון פאלאס הארמון

בסמוך למלון הילטון בשכונת ממילא ממוקם בניין (מלון) פאלאס. בניין זה הוא אחד מבתי המלון המפוארים ביותר בבנייני ירושלים שנבנו על ידי הערביים בין השנים 1929-1928. הבניין נמצא ברחוב אגרון, בפינת רח’ דוד בן שמעון (הדב”ש). המבנה היום נטוש לאחר עזיבת משרד המסחר והתעשייה. בעקבות מכירתו על ידי הדיור הממשלתי בשנת 1996 ליזם נדל”ן (חברת רג’נסי) לבניית בית מלון. 

השטח המתחם שעליו נבנה הבית נקרא בעבר “זאוית אל-קלנדריה”, והוא גובל בבית הקברות המוסלמי ממלוכי ממילא, שהיה בחזקת ה”וואקף”. הממונים על נכסי הוואקף היו חברי “המועצה המוסלמית העליונה”, בראשות המופתי של ירושלים. במסגרת תנופת הבנייה היהודית בירושלים בסוף שנות ה-20 והקמת שכונת רחביה לא הרחק מחומת העיר העתיקה וסמוך לבית הקברות המוסלמי הייתה מורת רוחב בקרב המוסלמים. אלה חסמו את דרכם של היהודים לכיוון העיר העתיקה. לשם כך הקימו בית מלון ערבי שחצץ בין ירושלים החדשה לעיר העתיקה.

ב-1927 פרסמה המועצה המוסלמית העליונה מכרז לבניית בית מלון גדול. המועצה המוסלמית העליונה מסרה את התכנון לאדריכל הטורקי נחאס ביי, שהתמחה בבנייני פאר מסוגננים. החברה הקבלנית הגדולה בבעלותם ובניהולם של המהנדסים היהודים ברוך קטינקא וטוביה דוניה, שרצתה לגשת למכרז, חששה כי המופתי יסרב למסור את העבודה ליהודים. החברה התקשרה עם קבלן ערבי-נוצרי, והצעת הביצוע הוגשה על ידם בשם “ס.עואד, ט.דוניה וב.קטינקא-מהנדסים וקבלנים”. החברה זכתה במכרז. בתנאי החוזה נקבע חד משמעית כי העבודה כולה תסתיים בתוך 13 חודשים, וכי עבור כל יום של איחור ישלמו הקבלנים קנס בסכום 1,000 לירות. במרוצת ביצוע הפרוייקט התעוררו קשיים בלתי צפויים. לפני שהחלו בבנייה עצמה, היו הקבלנים אמורים לחצוב בור מי-גשמים בנפח 250 מטרים מעוקבים. כאשר הגיעו לעומק שלושה מטרים, נתקלו בקברים עתיקים שנמצאו בהם עצמות אדם. מאחר שהיחסים בין משפחתו של המופתי לבין משפחת הנשאשיבים (אשר ראג’ב נשאשיבי, ראש עיריית ירושלים, היה אחד מבניה) היו מתוחים מאוד והגיעו כדי התנגשויות דמים, הורה המופתי לקנטינקא לשמור את דבר העצמות בסוד ולהעביר אותן בחשאי לקבר מיוחד.

מאחר שהעבודה הייתה דחופה, הועסקו בה כ-500 פועלים, בהם כ-400 פועלים מוסלמים, חוצבים, סתתים ועובדים בלתי מקצועיים. מהם ע-100 יהודים מומחים לעבודות בטון, ברזל ועץ. המופתי נהג לבקר באתר הבנין מדי יום. בינו ובין קטינקא ודוניה, שהיה גיסו ודידו הטוב של ד”ר חיים וייצמן, נקשרו קשרי ידידות, ולא אחת שוחחו יחדיו על עתידה של ארץ ישראל ועל סיכויי ישובה והתפתחותה. המופתי סיפר לקבלנים שידו אינה משגת את המימון הדרוש להשלמת בניית ביתו, שיסודותיו נוצקו זה שנתיים ימים בשייח ג’ראח. קטינקא ודוניה הציעו למופתי לסיים את המלאכה בכסף מועט, ואכן ביתו של המופתי הושלם, בד בבד עם מלון פאלאס. כשפרצו פרעות 1929, שבתה העבודה עשרה ימים ורבים מפועלי הבניין הערבי יצאו לפרוע ביהודים בפקודת המופתי, ורק לאחר הטבח בחברון ובצפת חזרו לעבודתם.

בניין פאלאס מתנשא לארבע קומות ומצטיין ביחודו ובעושר פרטיו הארכיטקטוניים. קומת הקרקע מעוטרת בחזיתות אבן בעלת קשתות רחבות. בחזית הקומות העליונות חלונות ושבכות דמויי פרסה ומרפסות מסוגננות. בחזיתות פרטי אבן מעוטרים, שהבולט שבהם עשוי מ”נטיפים” – מווטיב שהיה נפוץ באדריכלות הממלוכית והמורית. פנים הבניין מהודר, והחלל הגדול בכניסה הראשית יוצר תחושת פאר וחגיגיות. בעיטורים בולטת השפעת הסגנון המורי, ששלט בספרד בשנים 1600-800. בחזית הבניין כתובת ערבית: “נעשה ונבנה כמו שהם (אבותינו) עשו ובנו”. ה”וועד הערבי העליון 1929″. 

אולם הכניסה למלון מוקף גרמי מדרגות, הנשענים על עמודים מעוטרים, וכיפת הזכוכית זורה אור על האולם למלוא גבהו. מלון פאלאס המפואר הכיל 140 חדרים, מהם 45 עם אמבטיות, היו בו מסעדה מפוארת, בר, שלוש מעליות, והסקה מרכזית. כמה שנים לאחר היפתחו, חדל הבנין לשמש מלון, זמן מה פעלה מסעדת המלון כמסעדה עצמאית, ואילו חדרי המלון הושכרו בשכירות חודשית. בחנוכת הבית שנערכה ב 21 בדצמבר 1929, במעמד מושל המחוז, פקידי ממשלה גבוהים ונכבדים ערבים מכל קצווי ארץ, חילק המופתי חג’ אמין שבחים לקבלני הבניין, ובעיקר לברוך קטינקא שעשה את מלאכתו נאמנה. לבית המלון ניתן השם “פאלאס הוטל” (“מלון הארמון”), שם שתאם את מראהו המפואר במושגי אותם ימים. בשל הוצאות התפעול והתחזוקה הגבוהה. “המועצה המוסלמית הגבוהה” השכירה את המקום כמלון לתיירים למלונאי (היהודי) ג’ורג’ ברסקי. רק חמש שנים שימש הבניין בתפקידו זה. בגלל קשיים עסקיים-כספיים המלון נסגר סופית בשנת 1935. 

מלון פאלאס לא נוצל בשלמותו כבית מלון, ורבים מחדריו הושכרו כמשרדים לסניף הראשי של בנק אפ”ק (בנק אנגלו-פלשתינה), ששכן בבנין עד 1938. חדרים אחרים הושכרו למשרדי ממשלה שונים. בתקופת המנדט רוכזו באזור הרחובות דוד המלך וממילא משרדי ממשלה בריטיים. הבולשת הבריטית, המכס ועוד. הממשל הבריטי חכר את בניין מלון פאלאס מידי הוואקף המוסלמי, וקומת הקרקע העשויה קשתות יפות ומסוגננות נאטמה בקירות בלוקים ובחלונות מאולתרים. מבני עזר שונים נבנו בחצר, והדרו של הבניין נפגע. מפחד פגיעת אירגוני המחתרות היהודיות ביושבי הבניין ציוו הבריטים ללפף את צינורות הביוב החיצוניים בתיל דוקרני, דבר הניתן לראות עד היום. 

לאחר מאורעות 1936 החליטה הממשלה הבריטית למנות ועדה מלכותית בראשות הלורד פיל, שתחקור את גורמי המהומות ואת קובלנותיהם של הערבים והיהודים כלפי שלטונות המנדט. מושבה של ועדת פיל נקבע במלון פאלאס באולם הגדול, ועדויות שונות, בהן עדותו של הנציב העליון ומזכירו, יימסרו בדלתיים סגורות. לראשי היישוב היהודי היה כמובן, עניין רב לדעת מה נאמר בישיבות אלו. המהנדס קטינקא בא בדברים עם מהנדס החשמל של המלון, והלה התקין רשת מיקרופונים סמויים בתברוגת של נורות החשמל מעל שולחן הישיבות. מכשיר קליטה מיוחד שהותקן במקום סתר בבניין רשם על גבי סלילים את תוכן הדיונים, שהועברו מידי יום לנציגי המוסדות הלאומיים.

עם יסוד המדינה הפך הבית ל”רכוש נפקדים” ונתפס בידי הממשלה, ומ-1948 שוכן בו משרד המסחר והתעשייה שעזב את המבנה באוקטובר 2003. על פי תוכנית בינוי עיר מס’ 2993 ב’ שתוכננה על ידי האדרכלים אייאן ביידר, דוד וברוך רזניק, שאושרה ב- 8 נובמבר 2001 ישומר מבנה מלון פאלאס. בנוסף יבנה אגף חדש בגובה של 8 קומות (3 קומות מעל לבנין המקורי) ברחבה הפנימית של המלון. בית המכס הסמוך יהרס וכל הקומפלקס שייבנה במקום יקשר גשר עילי ומעבר תת קרקעי תוך כבוד למרקם האזור ויצירת מתחם מלונות לאזור כולו, והחייאת האזור כולו שיכלול את פרוייקט ממילא.