משכנות שאננים

משכנות שאננים – בניין שכונת המגורים הראשונה שנבנתה מחוץ לחומות העיר העתיקה – נמצא בסמוך לשכונת ימין משה, מול חומת העיר העתיקה, במורד שמעל בריכת הסולטן. הוא נחנך שנת 1860 ביוזמת משה מונטיפיורי מכספי העזבון של הגביר יהודה טורה. השם “משכנות שאננים” ניתן לפי דברי ישעיה הנביא: “וישב עמי בנוה שלום, ובמשכנות מבטחים ובמנוחות שאננות”.

עם התגברות העלייה לירושלים בתחילת המאה ה-19 התרחב הישוב בירושלים, וככל שגדל הביקוש לדירות מגורים כך העלו בעלי הבתים הערבים את דמי השכירות. מקומות המגורים סביב המרכז המצומצם של הרובע היהודי הלכו ונתפסו, ונוצר לחץ דמוגרפי ולחץ כלכלי שגבר עקב מלחמת קרים (1853-1856) שניתקה חלק גדול ממקבלי התמיכה מחו”ל. 

בשנת 1827 הגיע לירושלים בפעם הראשונה משה מונטיפיורי, איש עסקים חריף וסוכן מניות מצליח. הוא התמסר לפעילות צדקה וסיוע לשכבות העניות בקרב האוכלוסיה היהודית. מונטיפיורי נולד באיטליה להורים אנגלים ממוצא ספרדי וגדל בלונדון. ב-1812 הוא נישא ליהודית כהן לבית רוטשילד. מונטיפיורי זכה לכבוד מראשי מדינות רבים. הוא שירת כשגריר משוטט של בריטניה, וזכה בתארי הכבוד הגבוהים ביותר בממלכה, כמו את תואר השריף של לונדון ומידלסקס ב-1873, ובהמשך גם תואר אבירות מהמלכה הצעירה ויקטוריה.

מונטיפיורי היה מוטרד מאוד מהאנטישמיות באירופה ובמזרח התיכון, והשתמש בהשפעתו כדי לסייע לקהילה היהודית הקטנה בארץ הקודש. מונטיפיורי צירף לביקורו בירושלים שני אנשי עסקים אמריקאים, יהודה טורה וגרשון קורשדט, לצורך גיוס כספים. יהודה טורה היה בנו של חזן שנולד  ברוד איילנד (ארה”ב), ועבר לניו אורלינס ב-1801, שם השתלם במסחר. טורה צבר הון בעזרת השקעות נבונות באוניות קיטור ונכסי דלא ניידי. הוא תרם סכומים נכבדים של כסף לארגונים, מוסדות, כנסיות ובתי חולים רבים. מאוחר יותר בחייו, הפנה טורו את תשומת ליבו לעניינים יהודיים.

גרשום קורשדט נולד בריצ’מונד, וירג’יניה (ארה”ב) ב-1817. אביו, ישראל, היה מנהיג של יהדות אמריקה, והיה היוזם של הקמת הוועדה המרכזית לאיסוף תרומות וחלוקתן לתושבים היהודים בארץ הקודש. בשנת 1834 עבר קורשדט לניו אורלינס ובמהרה היה לחבר בולט בקהילת העסקים. הוא הוציא לאור כתבי עת פיננסיים, השתתף באופן פעיל בענייני הקהילה היהודית ולבסוף שימש כיועץ של יהודה טורה לעניינים יהודיים. בהמלצתו של קורשדט, הוריש טורה מה שהיה אז סכום אגדי של 250,000$ למטרות יהודיות באמריקה ובארץ הקודש.

 

ביקורו הרביעי בירושלים בשנת 1855 של מונטיפיורי היה עם אשתו ליידי יהודית (ג’ודית) וגרשון קורשדט. במסלול היו הערים פריז, פראג, וינה, טרייסטה וקונסטנטינופול. בקונסטנטינופול  בפגישה עם הסולטן האימפריה העותמנית הצליח מונטיפיורי להשיג רישיון לרכוש אדמה ליד ירושלים. כשהגיע לירושלים, ב-12 באוגוסט, נפגש מונטיפיורי עם אחמד אגא דיזדר, בעל אדמות ושליט לשעבר של ירושלים, כדי לשאת ולתת אתו על רכישת אדמה מול העיר העתיקה והר ציון. המשא ומתן נמשך יום שלם, ובסופו רכש מונטיפיורי את חלקת האדמה מחוץ לחומת העיר העתיקה, בסכום של 1,000 ליש”ט. ב-15 באוגוסט (שלושה ימים לאחר מכן) הונחה אבן הפינה למשכנות שאננים של מה שיהפוך להיות חלק מירושלים המודרנית. בטקס אבן הפינה הוטמנו גם העתק של שטר הקניין וטבעתו של יהודה טורה. באירוע ההיסטורי השתתפו מונטיפיורי, אשתו יהודית, גרשום קורשדט, ורבים מתושביה היהודיים של ירושלים.

הדירות נועדו להתחלק שווה בשווה בין עניים אשכנזים וספרדים שיגורו במקום עד שלוש שנים. כמו כן שתי דירות תוקדשנה לבתי כנסת, אשכנזי וספרדי, ודירה למרפאה ודירה לרב שמואל סלאנט (שסירב לעזוב את החומות). 

 

הביטחון בירושלים היווה בעיה עצומה באותם ימים. התושבים הראשונים התנגדו לעבור לבניין מחוץ לחומה, בידודה של השכונה החדשה היה כרוך בסכנה של ממש. בכל לילה היו שערי העיר העתיקה נסגרים, כמו גם שעריה של משכנות שאננים. החל משנת 1898 הושארו לראשונה שערי העיר פתוחים בכל שעות היממה. לאחר ניצחון הבריטים לאחר מלחמת העולם הראשונה בשנת 1917, החלו התקפות מצד המון ערבי נגד האוכלוסייה היהודית בירושלים. בתגובה העביר ארגון “ההגנה” שיעורי הגנה עצמית לתושבי העיר העתיקה, במשכנות שאננים המאמץ נועד להציל את אוכלוסיית ירושלים מטבח במאורעות תרפ”ט שהיה גורלם המר של יהודי חברון וצפת (באוגוסט 1929). לאחר החלטת האו”ם בכ”ט בנובמבר 1947, לחלק את ארץ ישראל בין תושביה היהודים והערבים, הורו הבריטים לתושבים היהודים לפנות את אזור משכנות שאננים וימין משה. היהודים סירבו לנטוש על אף יריות הצלפים, הפגזות מרובות ומחסור מתמיד במזון ובמים, והמשיכו לעמוד איתן  ולמנוע מאזור זה ליפול לידיים ירדניות.

עם סיום המלחמה ב-1948, מצאו עצמם תושבי משכנות שאננים על קו הגבול. החיים לא היו קלים והתושבים היוו מטרה לצלפים, שירו עליהם בקביעות מחומות העיר העתיקה. מרבית מהתושבים הוותיקים עזבו את השכונה. במקומם באו יהודים שגורשו מהעיר העתיקה, ועולים שהגיעו ממדינות המזרח בשנות ה-50. ביוזמתו של ראש העיר של ירושלים טדי קולק, עברה משכנות שאננים בשנת 1996 באמצעות קרן ירושלים סדרה של שיפוצים לשחזור ושימור ההיסטוריה הייחודית של “משכנות”. השימור כלל שחזור הבניינים המקוריים, מתוך כוונה להפוך אותם למקום משכנם של אמנים ולמרכז תרבות בינלאומי. ב-1999 החל שיפוץ נוסף של “משכנות”, מהחשובים שבפרוייקטים הרבים של קרן ירושלים. המרכז כולל את “מרכז הכנסים ע”ש קונארד אדנאואר” שבו אודיטוריום, חדרי סמינרים וספרייה, וכן בית ההארחה ליוצרים ואנשי רוח, שבו 25 חדרי אירוח מפוארים הצופים אל נוף חומות העיר. המקום משמש כמרכז לפעילות אמנותית ותרבותית רוח של דיאלוג, סובלנות ופלורליזם. בין פעילויות המרכז ניתן למנות כנסים בנושא תרבויות הים התיכון, פסטיבל משוררים בינלאומי, סדנאות כתיבה ושירה יוצרת ועוד. במסגרת המרכז לאתיקה, שגם הוא חלק מהפעילות ב”משכנות שאננים”, מתקיימים במקום מפגשים וכנסים רבים בתחום האתיקה במהלך השנים שימש בית ההארחה אכסניה לאמנים ישראלים ובינלאומיים רבים, מהידועים והמוערכים ביותר בעולם, שהגיעו לירושלים כדי ליצור בה או כדי להתארח באחד ממוסדות התרבות שבה.