קווים לדמותו של האדריכל אל מנספלד

מתוך “אתרים” – גיליון 51, מאי 2012

אדריכל פרופ’ אל (אלפרד) מנספלד (1912-2004), חתן פרס ישראל באדריכלות עבור תכנון מוזיאון ישראל, היה מהאדריכלים המודרניים החשובים והמשפיעים ביותר בישראל. כאיש מקצוע פורה ומקורי מורה וחוקר הוא השאיר חותם עמוק על הסביבה הבנויה בארץ ועל הכשרתם של מאות פרחי אדריכלות בטכניון ובמשרדו. שמו ויצירותיו הרבות מפורטים באנציקלופדיות, בספרים, בכתבי עת מקצועיים ובמחקרים אינספור בחו”ל ובישראל, כמורה דרך באדריכלות המודרנית. ספר מעניין בשם “הסקיצה הראשונה” שהוקדש לאדריכלים הבולטים באדריכלות המודרנית העולמית, כולל גם סקיצות של אל מנספלד, שהיה גם אמן הרישום (דיאדלוס, ברלין, 1982).

מוזיאון ישראל בתכנונו המקורי, שאת התפתחותו תכנן ובנה, מהזכייה בתחרות ב-1959 (עם מעצבת הפנים דורה גד) עד 1995, נחשב לבניין מופת החשוב, המשפיע והיפה ביותר בארץ בתקופה המודרנית. המוזיאון מהווה השראה לתפיסה תכנונית פורצת דרך: בניין פתוח-קצה הגדל ומתפתח באופן אורגני ובהרמוניה עם סביבתו, בהתאם למשאבים ולצרכים משתנים לאורך זמן. ההצעה להכריז עליו כבניין לשימור, שעלתה בסוף שנות ה-90, לא התגשמה. העבודה האדריכלית הראשונה שלו בארץ, כיכר ציון בנתניה, שבתכנונה זכה כאדריכל צעיר ומבטיח כבר בשנת 1936, עוברת היום תהליך שימור.

בחודש מרץ 2012 מלאו 100 שנים להולדתו בסנט פטרסבורג ברוסיה, ושמונה שנים למותו בחיפה, בה בחר להשתקע כדי לשלב עבודה מעשית עם הוראה בטכניון. הוא לימד בטכניון והרצה ברחבי העולם במשך 38 שנים. בשנות ה-50 שימש דיקן הפקולטה ובשנות ה-60 היה יו”ר אגודת האינג’ינרים והארכיטקטים.

מנספלד. צילומים באדיבות מנספלד-קהת אדריכלים

עבודותיו בשנות ה-60 וה-70 נחשבות לנכסי צאן ברזל באדריכלות המודרנית. המושג “סטרוקטורליזם” מזוהה עימו מחקרית ומעשית. מנספלד השתמש בידע הגרפי שלו כדי להביא לביטוי מושלם המחשה של מסות אדריכליות תלת-ממדיות, באמצעות גרפיקה סטרוקטורליסטית דו-ממדית. חלק גדול מעבודותיו היה פרי זכייה בתחרויות תכנון בארץ ובחו”ל. בניין עיריית אמסטרדם לדוגמא הוא פרי תכנונו.

התכתבויות ענפות שקיים בחמש שפות עם חשובי האדריכלים, מעצבי הנוף, האמנים וההיסטוריונים בעולם, הן חומר עיון מרתק לחוקרים ולסטודנטים על השאלות והמגמות שהעסיקו את עולם האדריכלות במאה ה-20. מחקריו מצויים בספריות רבות בארץ ובעולם וביוגרפיה שלו יצאה לאור בברלין בשנת 1999, באנגלית ובגרמנית. ה”לודה” (משחק), מודל תלת-ממדי שפיתח, עזר לו בתכנון מדוייק, הרבה לפני עידן המחשב.

מנספלד היה צייר ורשם מחונן כבר בילדותו. שרטוטיו החופשיים כמו גם שרטוטים מפורטים ביותר, מלווים את כל מאות עבודותיו וגם את רשמי מסעותיו הרבים בנופים אורבניים ובאתרי מורשת ברחבי העולם. עד שנותיו האחרונות נהג לשבת אל שולחן השרטוט עם עפרונותיו, אותם נהג לרכוש בחנות ידועה בציריך.

מנספלד השאיר אחריו מאות בניינים פרטיים וציבוריים: מבנייני קומה ושתיים בערים ובהתיישבות העובדת ועד שיכונים של עשרות ומאות יחידות דיור, מוזיאונים, מרכזי פנאי וספורט, מרכזי תרבות וחדרי אוכל, מעבדות מחקר, מרפאות, בית חולים נהריה, אנדרטאות, תחנות דלק, מפעלים, בנייני משרדים, גני ילדים, בתי ספר ובנייני השכלה גבוהה, אוניות נוסעים, שכונות ידועות בחיפה ובערי הצפון ועוד. הוא גם השאיר ספרייה מקצועית עשירה ואלפי שקופיות טבע שצילם ברחבי העולם.

המרכז הבין דתי למרגלות הר סיני

הוא עסק גם בעיצוב ריהוט ופריטי פנים ובגרפיקה, שהייתה אהבתו הראשונה. לשיטתו, עיצוב לוגו, כפית או כסא לא שונים מתכנון בניין או עיר ודורשים אותה גישה: אמת, טוהר וצניעות. מנספלד, שהיה חרוץ מאין כמוהו נשאר נאמן תמיד למשנתו של לה קורבוזייה, “הסגנונות הם שקר… ללא תכנית טובה, דבר אינו קיים. הכל שביר ורעוע, הכל עני, אפילו מתחת לבליל השפע”. בהתאם, הוא התנגד לתופעת “בנה ביתך” שפשתה בארץ בשנות ה-80.