שכונת אוהל משה

שכונת אוהל משה נוסדה בשנת 1882, 12 שנה לאחר יסוד משכנות שאננים. שמה ניתן לה על שם משה מונטפיורי, הודות לסיוע כספי שהתקבל מכספי הקרן “מזכרת משה”, שנוסדה  במלאות 90 שנה לשר מונטיפיורי. תפקיד הקרן היה לסייע לבניית בתים ליהודים מבני המעמד הבינוני בירושלים, על ידי הענקת הלוואות ללא ריבית לטווח ארוך. בעזרת קרן מונטיפיורי הוקמו בירושלים בין השנים 1924-1882 חמש שכונות הקרויות כולן על שם מונטיפיורי: אוהל משה, מזכרת משה, ימין משה, זכרון משה וקריית משה.

שכונת “אוהל משה” ממוקמת מדרום לשוק מחנה יהודה ורחוב אגריפס, ממזרח לשכונת מזכרת משה וממערב לשכונת זיכרון טוביה. לאחר שהונחו היסודות לשכונת “משכנות משה”, גבר הצורך בהקמת שכונות נוספות בקרבת מקום, אלא שמקורות כספיים לא היו, והעזרה שהגיש סר משה מונטיפיורי ליהודי ירושלים לא הספיקה לצרכי היישוב. ביטוי למצוקה זו ניתן בכרוז שפורסם בשנת 1880, בו נאמר ” ימים רבים לישראל יושב ציון. הדאגה מקפח את רוחם ונפשם עליהם תשתוחח. על יישוב ארץ הקדושה, החסים עליה בגופם, שהוא תלוי על בלימה, כי כל עוד אין לאדם בית ואחוזה, נחלה ומנוחה”.

לקראת יסוד השכונה פרסמו מייסדיה “ספר תקנות החברה אוהל משה”. בהקדמה אומרים המייסדים: “על ישוב ארץ הקדושה התלוי על בלימה, כי כל עוד אין לאדם בית ואחוזה, נחלת ומנוח, הרי הוא כנוד הקנה במים ואין מעמד, וכנוע עצי היער מפני רוח מיצוייה… כן בני ציון היקרים על אדמת הקודש הנם נידחים ומטולטלים מבית לבית, ומחצר לחצר בכל זמן ועידן, ולא מצאה היונה מנוח’… אלא שלא לאורך ימים הכבידה מועקה זו על תושבי ירושלים”. ועד העדה הספרדית בירושלים בראשות  הרב הראשי יעקב שאול אלישר, שמואל ברוך, יוסף עוזיאלי וחיים ולירו, יזמו פניה אל סיר משה מונטיפיורי בבקשה לסייע בידו להקים שכונה ליהודים ספרדים.

המועמדים שזכו בחלקות הקרקע לבניית הבתים, בהתאם לתכנית שאושרה על ידי הוועד לאחר שהפקידו חלק מזערי מהוצאות הבנייה והפיתוח. בשכונת אוהל משה תוכננו להיבנות  כ-80 בתים יחידים או 40 כפולים, בתים אלה נבנו על ידי החברת “משכנות ישראל” על אחוזתה. בתקנות שקבעו המייסדים נקבע: “כל אחד מבני חברתנו, ביום היכנסו אל שעריה, נתן ארבעה לירות שטרלינג. הכסף הזה היה אבן פינה להחלת בניין הבתים”. סכום זה, כפי הנראה שולם על ידי המועמדים לבניית בית באוהל משה, לא היה בו כדי להבטיח כי בעלי הזכות לבית יעמדו בתנאי התחייבותם, ויפרעו את חובם בשלבי הבניה ולאחר מכן.

בניית השכונה החלה בקיץ 1882 ונעשתה בשלבים במשך מספר שנים. בשנת 1901 התגוררו בשכונה 92 משפחות ב-51 בתים. השכונה בנויה כמבנה ריבועי ריכוזי, שורות גושי בתים ערוכות ברציפות מסביב לחצר מרכזית, שאליה מופנות חזיתות הבתים, אחורי הבתים פונים כלפי חוץ, ויוצרים מעין חומה רציפה. החצר משמשה למטרות ציבוריות שכונתיות, ויש בה בורות מים, מאפיה, מקווה, בית כנסת וכדומה. השכונה מהווה יחידה אורגנית והיא דוגמא לשכונות רבות שנבנו בירושלים, דבר שהביא להתפתחות ריכוז יהודי על ציר התנועה הראשי של העיר החדשה (רחוב יפו).

לכבוד פועלו למען השכונה זכה סר משה מונטיפיורי לכבוד גדול. על אבן הכניסה לשכונה נחקק על לוח שיש: “אבני זכרון, מזכרת לכבוד ולתפארת לזכר עולם יהיה צדיק גולת הכותרת. השר הגדול סר משה מונטיפיורי זלה”ה (זיכרון לחיי העולם הבא), אוהב את התורה מאהבה מסותרת תנצב”א (תהיה נשמתו צרורה בצרור החיים) מעוטרת אמן. ואנחנו נברך רב ברכות לכבוד השרים וסגנים גבאי החברה מזכרת משה בק”ק (בקילה קדושה) לונדון יע”א (יגן עליה אלוהים) למשמרת יבלו ימיהם בטוב ושנותיהם בנעימים ברוב עושר וכבוד והצלחה מאושרת ושכרם כפול מאת ד’ על הר מונים עשרת אמן”.

לציון 120 שנה לשכונה נחנך מיזם “תמונה באבן”  על ידי מינהל קהילתי לב העיר, שבו אספו דבורה אבידן ונירית שלו כליפא תצלומים של תמונות ישנות של ראשוני משפחות המתיישבות בשכונה. תמונות אלו נתלו על קירות בתי השכונה ובכך מתאפשרת הצצה אל חיי השכונה בסוף המאה ה-19 כתערוכה קבועה לדורות הבאים.

בין השנים 1992 – 1987 הכינה עיריית ירושלים תכנית לשיקום ושימור השכונה, תכנית מתאר מס’ 3833, אשר אושרה בשנת 1992. למרות זאת אנו עדים לתופעה בה יזמים ובעלי עניין אחרים מבקשים לשנות את התכנית ובכך למחוק את ההיסטוריה ולהפר את הפן האסטטי של המקום. המועצה לשימור אתרים דורשת למנוע פגיעה באופייה ההיסטורי של השכונה, לא לאפשר סטייה מתכנית השימור, לתת דגש על שיקום המקום ולהמשיך ביתר שאת את התהליך שהחלה בו עיריית ירושלים, בו האזור הפך לחלק אינטגראלי משרשרת השכונות המספרות את ההיסטוריה של העיר ירושלים. מטיילים רבים, תושבי הבירה ומחוצה לה, מגיעים לטייל בשכונות ודרכם מאזינים ולומדים את ירושלים של פעם.

שכונת אוהל משה