שכונת גבעת חנניה – אבו תור

ראשיתה של שכונת גבעת חנניה – אבו תור הוא כבר בסוף המאה ה- 19 ותחילת המאה ה-20. השכונה ממוקמת  בדרום ירושלים, בנויה על רמה ונמצאת בגובה של כ-770 מטר מעל פני הים. גבולותיה: מצפון – הר ציון וביניהם עובר גיא בן הינום; מדרום – טיילת ארמון הנציב, יער השלום; ממזרח – כפר השילוח, הר המשחית; ממערב – דרך חברון ומתחם הרכבת.

מקור השם אבו תור על שם לוחם מוסלמי מצבאותיו של צלאח א-דין, כובש ירושלים מידי הצלבנים בשנת 1187. המסורת מספרת שהוא הגיע רכב על שור (תור בערבית), ומכאן שמו אבו תור – אבי השור. הודות להצטיינותו ניתנה לו הגבעה ובה הוא נקבר (מוג’יר א-דין, אחמד אל קודסי ע’ 410).

לאחר מלחמת העצמאות ניתן לשכונה שם עברי, גבעת חנניה, על שם חנניה הכהן הגדול בתקופת בית שני שעל מרומי הגבעה שכן קברו, כפי שכתב יוסף בן מתתיהו הכהן (מלחמות היהודים ה’, י”ב, ב’). בימינו טרם התגלה הקבר.
גבעת חנניה זהה עם “ראש ההר אשר על פני גיהינום” או קצה ההר אשר על פני גיא בן הינום”, שעליו עבר הגבול בין שבט יהודה  ובנימין (יהושע ט”ו  ח’ ו- י”ח ט”ז).

בשנת 63 לפנה”ס, כאשר צר המפקד הרומאי פומפיוס על ירושלים, הוא שיכן את מחנהו על גבעה זו בזכות מיקומה ואפשרות תצפית הטובה על ירושלים ובית המקדש. בשנת  69 לספירה, כאשר הרומאים ערכו מצור על ירושלים, הם בנו דייק סביבה כדי לנתקה. קו הדייק עבר לאורך גבעת חנניה ועל פני מצבת חנניה הכוהן, כפי שכתב יוסף בן מתתיהו: “אל מצבת חנניה הכהן הגדול, והקיף ההר שחנה בו פומפיוס לפנים” (ספר א’ ע’ 65). המסורת הנוצרית מספרת  שגבעת חנניה הייתה ביתו הקיצי של קייאפה, הכהן הגדול בירושלים. בבית זה נערכה ההתייעצות בדבר מסירת ישו לידי הרומאים, לפיכך קוראים הנוצרים לגבעת זו “הר העצה הרעה”. במרומי גבעת חנניה – אבו תור ישנו מתחם השייך לנוצרים יוונים אורתודוכסים ונמצאו במקום שרידי כנסיה/מנזר קדום מהתקופה הביזנטית.

בשנת 1887 הוקמה על גבעת חנניה שכונה יהודית על ידי יוסף נבון ביי ושני שותפיו יעקב פרוטיגר ושלום קונסטרום שנקראה על שמו – “בית יוסף”. השכונה גבלה עם משפחות ערביות שיצאו את החומה. במאורעות תרפ”ט (1929) השכונה היהודית “בית יוסף” הותקפה על ידי הערבים ובעקבות כך פונתה וננטשה מתושביה היהודים.

בית נחמיה

ממלחמת העצמאות ב-1948 סבלה השכונה קשות. היא נחצתה לשניים ובה עבר גבול ישראל. מצדו המערבי של הרחוב היו עמדות צה”ל, ומצדו המזרחי עמדות הירדנים. בחלקה המערבי  גרו יהודים, רובם עולים מארצות המזרח,  ובחלקה המזרחי המשיכו להתגורר ערבים. משני צדי הגבול הוצבו חיילי הלגיון הירדני מזה וחיילי ישראל מזה. למרות זאת התפתחו יחסי שכנות טובים בין יהודים וערבים. עד מלחמת ששת הימים ביוני 1967, היוותה השכונה נקודת תצפית על פני ירושלים ורבים באו אליה כדי להביט בנוף ובעמדות של צבא ירדן הקרובות.

ב-6 ביוני 1967, פרץ טור צה”ל, גדוד מחטיבת ירושלים, דרך עמדות הירדנים, והתקדם במורד ההר אל העיר העתיקה. במהלך הקרבות בשכונה נהרגו 16 לוחמים. בשכונה ניצבת אנדרטה לזכר הנופלים. מאז יולי 1967 שכונת אבו תור חדלה להיות חצויה, ותמורות רבות חלו בה. כבישים חדשים נסללו, כבישים ישנים שופצו, בתי ספר הוקמו. ברחוב ישי 14 הוקם בשנת 1977 המרכז הקהילתי בית נחמיה על שם סרן נחמיה כהן ז”ל שנהרג במלחמת ששת הימים. מי שמנסה לסכם היום את החיים בשכונת אבו תור, יתקשה להשוות בין מה שהיה בעת שהשכונה הייתה חצויה, לבין מה שיש בה היום – הזנחה ומצב רוח מדוכדך לעומת תנופת פיתוח. אוכלוסיית השכונה מונה כ-16,600, מהם כ- 2,000 יהודים והיא נחשבת לאחת משכונותיה היפות של ירושלים, ממנה נשקף נוף מרהיב לעבר שלושה כוונים. מצפון – העיר העתיקה וחומותיה, רחבת הר הבית והר ציון; =מ מזרח – נוף מדבר יהודה, הרי אדום ומואב; מדרום – ארמון הנציב, הטיילות ושכונת ארמון הנציב.

כיום אנו עדים לתופעה בה יזמים ובעלי עניין אחרים מבקשים לשנות את תכנית השימור, למחוק בכך את ההיסטוריה ולהפר את הפן האסטטי של המקום. המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל דורשת למנוע פגיעה באופייה ההיסטורי של שכונת גבעת חנניה – אבו תור, ולא לאפשר שינוי מתכנית השימור המקורית.