שבשבת הרוח במושב לכיש

הפרויקט עבר משלב התכנון לביצוע ובסיומו נמסר שטח המרעה לניהולו של מושב לכיש. עם סיום הפרויקט, הוגש לאו”ם דו”ח עב כרס המתאר באופן מפורט את כל השלבים מהבדיקות הראשוניות, דרך התכנון ועד השלמת הביצוע ומסירת הפרויקט ללכיש. כאמור, לאחר בדיקות מעמיקות הגיעו אנשי הגוף הנ”ל, למסקנה שאת האזור המזרחי של נחל שקמה יש לפתח כשטח מרעה לעדר בקר לבשר. לצורך כך הובאו מאוסטרליה עמודי גדר לתיחום וחלוקה של אזור המרעה המשתרע, על שטח של כ-12,000 דונם. נבנתה בשטח מכלאה גדולה לריכוז הבקר לצורך לטיפול והזנה. הוקמה תחנה מטאורולוגית לצורך איסוף נתוני מזג אוויר של האזור.

הבעיה האחרונה והקשה שעמדה בפני הצוות, הייתה מציאת מקור מים לעדר. שטח הרעיה באזור המזרחי של נחל שקמה, הינו שטח המרוחק מאוד ממקורות מים. האזור כולו נמצא על גבול אזור הבצורת, אין בו מקורות מים מקומיים והוא מרוחק קילומטרים רבים מנקודת יישוב. בכדי לאפשר אספקת מים נאותה לעדר, בעזרת קק”ל יחד עם חומרי הגידור, הובאה מאוסטרליה שבשבת רוח בעלת קוטר של חמישה מטרים, הנמצאת על מגדל בגובה 15 מטר. המגדל הוקם מעל הבאר ובמשך שנים שאב מים לרווית עדר הבקר.

בנוסף לשבשבת הרוח, הייתה למתקן זה גם תמסורת קרקעית שאפשרה את הפעלת המשאבה על ידי מנוע דיזל קטן או חיבור למעביר כוח (PTO)  של טרקטור. מדובר בשבשבת מסוג  HERCULES OIL BATH שנבנתה באנגליה בשנת 1937, על ידי H.J. GODWIN. השבשבת עבדה את 25 שנותיה הראשונות באוסטרליה, עד שהובאה לארץ והוקמה בשטחי המרעה של מזרח השקמה.                    

שבשבת זו עבדה בנאמנות שנים רבות עד שנסלל צינור פלדה שהביא לשטחי המרעה המרוחקים, מי מוביל ממושב לכיש. בשנות ה-70 של המאה שעברה, כבר לא שימשה השבשבת לשאיבת מים אבל עדיין הייתה שלמה. נקדחה בשטח באר בעומק של 150 מטר, ונמצאו מים בכמות מספיקה ובאיכות המתאימה לעדר הבקר. בגלל ריחוק הקידוח, לא ניתן היה להקים משאבה שתופעל על ידי מנוע חשמלי, ומנוע בערה פנימית שיעבוד באופן רצוף היה פיתרון לא אמין, יקר וגניב.

הפתרון הנכון היה הבאת משאבת מים המופעלת על ידי שבשבת רוח. בתחילת שנות ה-80, היה ניסיון לגנוב את השבשבת. חלקים מתוך הגיר העליון והמכסה המגן על הגיר מגשם נלקחו. השבשבת המשיכה להסתובב בכוח הרוח ללא שמן, המיסבים התפרקו, הציר נשחק והטורבינה נפלה מראש המגדל (15 מטר) לקרקע וניזוקה מאוד.                                                  

למרבה המזל, שרדו המגדל וחלקי השבשבת שנותרו בשטח, 30 שנה עד שהועבר על ידי חבר מושב לכיש אודי רוזנברג לשיפוץ ושיקום במושב לכיש, מוגנים מגנבי מתכות. לאחר לימוד הנושא יצר אודי קשר בדוא”ל עם היצרן באנגליה ועם מוזיאונים לציוד חקלאי באנגליה, בדרום אפריקה, באוסטרליה ובארה”ב.

התברר שמדובר בשבשבת עתיקה ומיוחדת ובעלת שווי רב. בגלל שמדובר בשבשבת בת למעלה מ-75 שנים, חלקים כמובן אי אפשר לקנות. אולם בעזרת שרטוטים שהצלחנו להשיג ותוך הסתמכות על החלקים המקוריים ניתן לתקן חלק מהחלקים הישנים ולייצר אחרים.