אין מוצרים בסל הקניות.
מאמרים
בית הרוחות
- 02.01.2018
- |
- איציק שוויקי - מנהל מחוז ירושלים במועצה לשימור אתרי מורשת בישראל
- |
02.01.2018
שער האבן המעוטר בכניסה לבניין המוסתר ברחוב יפו 86, שהינו אחד הבתים שנבנו ושופצו באופן נדיר באותה תקופה בירושלים בסוף המאה ה-19 על ידי השלטון העותמני. הבניין משמש היום משרדים ומעבדות של משרד הבריאות מחוז ירושלים.
הבית, שבנייתו החלה בשנת 1881, נבנה מלכתחילה כווילה פרטית עבור ערבי-נוצרי אמיד ממזרח ירושלים, שעמד לשאת לאישה את בחירת לבו אך זמן קצר לפני החתונה בשנת 1882 נפטר החתן שהיה בן יחיד להוריו. מיד לאחר שמת הושיבו את גופת הנפטר בביתו המפואר בו תוכננה להיערך החתונה בכסא בסמוך לארוסתו הצעירה המקושטת בהדר. האם השכולה יצאה בריקוד המסורתי לפני החתן והכלה. משנסתיים הריקוד קרעה האם את ההינומה מעל פני הכלה. כל הקהל קפא על מקומו. כעבור זמן קצר הושמה הגופה בתוך ארון מתים וההלוויה התחילה. סיפור אימים זה מסביר את העובדה שבמשך כעשר שנים עמד שלד הבניין שומם, כיוון שרבים מתושבי ירושלים האמינו כי שדים ורוחות שוכנים בו.
ב-1891 השלים הפשה הטורקי של ירושלים את הבנייה, הוסיף לו אגף חדש והפכו לבית חולים עירוני. העותמנים קראו לבית “מוסתאשפה” (בית בריאות או בית חולים), או בשמו העממי בית החולים העירוני כללי “בלדיה”. השלטונות העותמנים מימנו את שיפוצו ואחזקתו של בית החולים ממס דרכים (ג’פאר) שנגבה מהכרכרות שעברו בדרך יפו מהעיר העתיקה לשפלה. תחילה סירבו החולים, אפילו העניים ביותר שביניהם, להיכנס לבניין מפחד שדים ורוחות, אבל בהדרגה נשכח עברו.
תולדותיו של הבית מסבירים את צורתו ומבנהו שאינם כשל וילה פרטית, למרות שהעותמנים השלימו את הבניין במתכונת של בניין ציבור לכל דבר. מבנה שער הכניסה המונומנטלי דומה לשערים באירופה הקלאסית וכלל מחסה מוגן עבור השומרים וצמד מדרגות המתפתלות מסביב למבנה המעוגל (מצדו הפנימי) שהוליכו לגג המבנה. מגג השער הייתה תצפית טובה לדרך יפו, שהייתה הדרך העיקרית לכרכרות אל העיר העתיקה מיפו והשפלה. מבנה השער המרכזי היה מיועד להולכי רגל בלבד ואילו כרכרות נכנסו לבניין דרך שני שערים גדולים, שניצבו במרחק מה מהשער המרכזי על דרך יפו. התכנון הפנימי המקורי של הבית הדו-קומתי התבסס על ציר סימטרי, ולשני צדי המסדרון תוכננה שורת חדרים. במבנה ישנם מספר אלמנטים מיוחדים כמו גמלון אבן בחזית הבית עליו חקוק סמלה של האימפריה העותמנית, בהיותו אחד מהבתים הציבוריים היחידים שבנו הטורקים לטובת תושבי ירושלים.
הקמתו של בית החולים לבני כל הדתות שבעיר התקבלה בברכה רבה, משום שהיה אחד מבנייני הציבור היחידים שהקים השלטון העותמני בירושלים. בבית החולים היו 30 מיטות בקירוב, וצוות קטן של רופאים ואחיות שטיפלו בין השאר בכפריים שבאו מליפתא, סילוואן, מלחה וכפרים רחוקים מהם. עם הקמת מסילת הברזל לירושלים בשנת 1892 קטנה ההכנסה ממסים ומצבו הכספי של בית החולים היה קשה והוא עמד על סף סגירה. אף על פי כן הצליחו העותמנים לקיימו עד לכיבוש הבריטי.
ד”ר הלנה כגן הייתה רופאת ילדים מפורסמת בעיר, שעלתה לירושלים בשנת 1914 אך העותמנים סרבו לתת לה רשיון עבודה בטענה שאין אישה רופאה בכל הממלכה העותמנית. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה גויסו כל הרופאים לצבא בשל מחסור ברופאים ובלית בררה הזמינו את ד”ר כגן לעבוד בבית החולים העירוני – הרופאה הראשונה בממשל העותמני.
אחרי כיבוש הארץ בידי הבריטים לאחר מלחמת העולם הראשונה בשנת 1917, אכלסו הבריטים את הבניין והקימו במקום את “לשכת הבריאות המנדטורית” ולאחר מלחמת העצמאות בשנת 1948 החל הבניין לשמש את לשכת הבריאות המחוזית של משרד הבריאות הישראלי.
מאמרים ועדכונים אחרונים
עוגיות
אתר זה משתמש בעוגיות כדי לשפר את הפונקציונליות של האתר, לספק לך חוויית גלישה טובה יותר ולאפשר לשותפים שלנו לפרסם לך.
מידע המפרט על השימוש בעוגיות באתר זה וכיצד ניתן לדחות אותם, ניתן לצפות במדיניות העוגיות שלנו.
על ידי שימוש באתר זה או לחיצה על “אני מסכים”, אתה מסכים לשימוש בעוגיות.
