בסיור שערכתי לאחרונה בעיר העתיקה על מנת ללמוד מקרוב על תופעות עבירות הבנייה, נדהמתי לגלות עד כמה תופעת הבנייה הבלתי חוקית בעיר העתיקה נפוצה. תופעה זו משנה את אופי המרקם הייחודי הבנוי של העיר העתיקה ופוגעת באתר מורשת עולמי. העברות כוללות שימוש בחומרי בנייה שלא פי תכנית סטטוטורית הכוללת הוראות ייחודיות לעיר העתיקה ולסביבותיה – תכנית ע.מ.9 שגובשה בראשית שנות ה-70 לקביעת הנחיות תכנון ופיתוח. התכנית כוללת יעודי קרקע, מערכות כבישים והנחיות ארכיטקטוניות מפורטות לשימור אופי העיר בתוך החומות, כולל החומות, השערים ואזור אגן העיר העתיקה שהפך לגן לאומי פתוח.
על פי התכנית, בקירות חיצוניים מותר להשתמש רק באבן טבעית. מסתבר שישנן תוספות מכוערות של פחים, בטון וטיח. תופעה חמורה אחרת היא התקנת גגות רעפים, דבר שאסור באופן גורף בכל העיר העתיקה. תוספות בנייה בלתי חוקיות בעיר עתיקה פוגעות גם באיכות החיים ובקו הרקיע הייחודי המשתנה באופן בלתי נשלט. מרבית הבנייה הבלתי חוקית מתבצעת בחצרות פנימיות, לרוב כתוספת בנייה בצמוד למבנים קיימים, על גגות, מרתפים וכן חפירה תת קרקעית של חללים קיימים.
בחודש יוני 2006 פניתי למנהל האגף לרישוי ולפיקוח העירייה, צחי כץ, וליו”ר הוועדה המקומית יהושע פולק, בדרישה להגביר את אמצעי האכיפה ולטפל בדחיפות בעבירות הקיימות. כמו כן הפניתי את המכתב למשרד הפנים וליו”ר הוועדה המחוזית רות יוסף בבקשה שיטפלו בתופעה. למרות כל זאת, עדין אין אור בקצה המנהרה.
בעירייה מודעים היטב לבעיית עבירות הבנייה בעיר העתיקה, אך למרות זאת בשנתיים האחרונות היא תפחה והגיעה לממדים גדולים במיוחד, זאת בעיקר לאחר בניית גדר ההפרדה מסביב לעיר. האוכלוסיה הערבית, שחוששת כי תישאר מחוץ לגדר ותאבד את זכויותיה, עושה הכל כדי לעבור לאזורים שנראה כי יישארו בשליטה ישראלית. בתחילה רכשו התושבים או שכרו יחידות דיור בשכונות הערביות שאינן צפויות להישאר מחוץ לגדר, וכשאזל בהן מלאי הדירות הפנויות עברו לשכונות יהודיות כמו פסגת זאב, נווה יעקב והגבעה הצרפתית. אלא שההיצע בשכונות אלו מוגבל וכעת הם פונים לאחר המקומות האחרונים שנותרו להם – העיר העתיקה. התוצאה היא ניסיון לבצע כמה שיותר תוספות בנייה במבנים שקיימים, שכן שטח נקי לבנייה לא נשאר באזור הזה.
מנתונים שהועברו לידי על ידי עיריית ירושלים עולה שבשנת 2006 הוצאו 73 כתבי אישום לבית משפט, ומתוך 15 בקשות לצווי הריסה הוצאו 6 צווי הריסה ובפועל נהרסו שני מבנים. מעבר לזאת, הצורך לפקח על הנחיות בתי המשפט בביצוע צווי הריסה ל-200 תיקי פסקי דין אינו מתאפשר בשל העובדה שיש רק שני פקחים, שאינם מסוגלים לבצע מטלה זו.