בנייה בלתי חוקית בעיר העתיקה

בנייה בלתי חוקית רחבת היקף מתבצעת בשנים האחרונות בין חומות העיר העתיקה, כמעט ללא פיקוח של עיריית ירושלים הנובע בעיקר מחוסר במשאבי אנוש. בפועל משובצים לעיר העתיקה שני פקחים שגזרתם כוללת מעבר לעיר העתיקה גם את השכונות סילואן ואבו טור. צפיפות הדיור באזורי המגורים בעיר העתיקה מגיעה ל-70 נפש לדונם, ובסך הכל כ-32,000 נפש ב-6,000 משפחות – צפיפות מהגדולות בעולם.

בסיור שערכתי לאחרונה בעיר העתיקה על מנת ללמוד מקרוב על תופעות עבירות הבנייה, נדהמתי לגלות עד כמה תופעת הבנייה הבלתי חוקית בעיר העתיקה נפוצה. תופעה זו משנה את אופי המרקם הייחודי הבנוי של העיר העתיקה ופוגעת באתר מורשת עולמי. העברות כוללות שימוש בחומרי בנייה שלא פי תכנית סטטוטורית הכוללת הוראות ייחודיות לעיר העתיקה ולסביבותיה – תכנית ע.מ.9 שגובשה בראשית שנות ה-70 לקביעת הנחיות תכנון ופיתוח. התכנית כוללת יעודי קרקע, מערכות כבישים והנחיות ארכיטקטוניות מפורטות לשימור אופי העיר בתוך החומות, כולל החומות, השערים ואזור אגן העיר העתיקה שהפך לגן לאומי פתוח.

על פי התכנית, בקירות חיצוניים מותר להשתמש רק באבן טבעית. מסתבר שישנן תוספות מכוערות של פחים, בטון וטיח. תופעה חמורה אחרת היא התקנת גגות רעפים, דבר שאסור באופן גורף בכל העיר העתיקה. תוספות בנייה בלתי חוקיות בעיר עתיקה פוגעות גם באיכות החיים ובקו הרקיע הייחודי המשתנה באופן בלתי נשלט. מרבית הבנייה הבלתי חוקית מתבצעת בחצרות פנימיות, לרוב כתוספת בנייה בצמוד למבנים קיימים, על גגות, מרתפים וכן חפירה תת קרקעית של חללים קיימים.

בחודש יוני 2006 פניתי למנהל האגף לרישוי ולפיקוח העירייה, צחי כץ, וליו”ר הוועדה המקומית יהושע פולק, בדרישה להגביר את אמצעי האכיפה ולטפל בדחיפות בעבירות הקיימות. כמו כן הפניתי את המכתב למשרד הפנים וליו”ר הוועדה המחוזית רות יוסף בבקשה שיטפלו בתופעה. למרות כל זאת, עדין אין אור בקצה המנהרה.

בעירייה מודעים היטב לבעיית עבירות הבנייה בעיר העתיקה, אך למרות זאת בשנתיים האחרונות היא תפחה והגיעה לממדים גדולים במיוחד, זאת בעיקר לאחר בניית גדר ההפרדה מסביב לעיר. האוכלוסיה הערבית, שחוששת כי תישאר מחוץ לגדר ותאבד את זכויותיה, עושה הכל כדי לעבור לאזורים שנראה כי יישארו בשליטה ישראלית. בתחילה רכשו התושבים או שכרו יחידות דיור בשכונות הערביות שאינן צפויות להישאר מחוץ לגדר, וכשאזל בהן מלאי הדירות הפנויות עברו לשכונות יהודיות כמו פסגת זאב, נווה יעקב והגבעה הצרפתית. אלא שההיצע בשכונות אלו מוגבל וכעת הם פונים לאחר המקומות האחרונים שנותרו להם – העיר העתיקה. התוצאה היא ניסיון לבצע כמה שיותר תוספות בנייה במבנים שקיימים, שכן שטח נקי לבנייה לא נשאר באזור הזה.

 

למרות מאמצי העירייה להקטין את ממדי התופעה, העובדות בשטח מראות אחרת. מעבר לבעיית אכיפת עבירות הבנייה במזרח העיר בכלל, קיים קושי מיוחד באכיפתן בתוך חומות העיר העתיקה, עקב המבנה הצפוף של הבנייה כמו גם בעיות הטכניות המפריעות במימוש צווי ההריסה. קיים קושי להכניס כלים כבדים לסמטאות הצרות של העיר העתיקה והדרך היחידה להרוס היא בעבודה ידנית. נוסף לזאת המבנים בעיר העתיקה ישנים וכל נגיעה בהם עלולה לערער את יציבותם. לצורך ביצוע אכיפה/ הריסה חייבים פקחי עיריית ירושלים בליווי משטרתי צמוד, אולם משטרת ישראל לעיתים אינה מקצה שוטרים משיקולים תקציביים, מחסור בשוטרים או שיקולים ביטחוניים. הרגישות הפוליטית הרבה הכרוכה בכל הנחת אבן בעיר העתיקה, הופכים את האזור לרגיש ברמה המקומית והבינלאומית. למשטרה, לשירותי הביטחון ולעירייה אין עניין לגרום להתלקחויות מיותרות. סיבה נוספת לחוסר יכולת האכיפה היא העובדה שמרבית עבירות הבנייה מבוצעות בימי שישי ושבת כששני פקחי העירייה נמצאים בחופשה.

מנתונים שהועברו לידי על ידי עיריית ירושלים עולה שבשנת 2006 הוצאו 73 כתבי אישום לבית משפט, ומתוך 15 בקשות לצווי הריסה הוצאו 6 צווי הריסה ובפועל נהרסו שני מבנים. מעבר לזאת, הצורך לפקח על הנחיות בתי המשפט בביצוע צווי הריסה ל-200 תיקי פסקי דין אינו מתאפשר בשל העובדה שיש רק שני פקחים, שאינם מסוגלים לבצע מטלה זו.

 

על מנת למנוע ולצמצם למינימום בנייה בלתי חוקית, יש לאכוף את חוק התכנון והבנייה על ידי חסימת שערי הכניסה לעיר העתיקה להכנסת חומרי בנייה בתקנה, כדוגמת שקי מלט, אבנים, קורות פלדה. חומרים אלו יועברו אך ורק דרך שערי הכניסה העיקריים, שער יפו ושער האריות, באישור עיריית ירושלים. כמו כן, יש לתגבר את מספר הפקחים בעיר העתיקה כולל תגמול כספי הולם. לפקח על כניסת טרקטורונים לתוך שטח העיר העתיקה, ולהעניש את העבריינים בעונשים כבדים כולל הכנסה לבתי הכלא. בנוסף, יש להקצות משאבים תקציביים ממשרדי הממשלה (משרד הפנים, המשרד לבטחון פנים, משרד התיירות ומשרד השיכון), לצורך אכיפה מוגברת ותוספת כוח אדם ומשאבים לעיריית ירושלים.