בניין בית שעון השמש

ייחודו של בית שעון השמש הינה מערכת השעונים שלו, ובראשם שעון שמש גדול, שעל פיו כיוונו תושבי ירושלים את שעות התפילה. על פי המסורת היהודית קובעים את מועדי היום לפי הזריחה והשקיעה של השמש. היום מתחיל עם ערב, זמן התפילה וכניסת השבת והמועדים נקבעים לפי שעת השקיעה. עד להתקנת שעון השמש, נהגו תושבי ירושלים לעלות לראש הר הזיתים כדי לקבוע את המועד המדויק של זריחת החמה ואל רכסי בית וגן כדי לקבוע את שקיעתה. כדי להקל עליהם החליט שמואל לוי לבנות עבורם שעון שמש. המשימה הוטלה על המומחה היחיד בארץ ישראל לשעוני שמש, האמן ר’ משה שפירא, חניך ישיבת “מאה שערים”, שלמד את יסודות האסטרונומיה בכוחו בלבד בעזרת ספרו של הגאון מוילנא “ספר התכונה וההנדסה”. ר’ משה שפירא, בעזרת בנו של שמואל, ר’ משה אליהו לוי ונתנאל תפילינסקי, בנה מערכת גדולה של שעון שמש על קשת הפוכה, שבמרכזו מוט המטיל את צלו על הספרות המורות את השעה. השעון פועל על פי הזמן הירושלמי, בניגוד לשאר השעונים דאז שפעלו על פי הזמן של שעון קהיר. מעל לשעון השמש התקין ר’ משה שפירא עוד שני שעונים רגילים לימי החורף, בהם השמש נסתרת. השעון השמאלי – שעון רגיל אירופי, והשעון הימני – שעון ערבית. השעה 6:00 בבוקר האירופית היא 12:00 בצהריים לפי הערבית.

 

כשנתגלע סכסוך חריף בין אנשי דת מוסלמיים לגבי המועד המדויק של תפילת הצהריים שלהם במסגדי הר הבית, הציע השיח’ אבו נימר אפנדי להתקין שעון שמש, דוגמת זה שבמחנה יהודה על גבי הקשתות המוליכות לכיפת הסלע. הוא קיווה שהשעה “אותה יקבע אללה” תביא קץ לסכסוך, והשלום ישוב לשכון בין חכמי דתו. פנו המוסלמים לר’ משה שפירא בהצעה מפתה להתקין שעון שמש על הר הבית תמורת 10,000 נפוליוני זהב (סכום עתק בימים ההם). “איך אני”, תהה שפירא, “יהודי בן יהודי, אציג את כף רגלי על המקום המקודש לנו ביותר?! והרי עונש כרת מצפה ליהודי שיעשה כן!”. העלו המוסלמים את הצעתם הכספית עוד ועוד, עד שהגיעו ל-30,000 מטבעות זהב, “וגם נישא אותך על כפיים, כך שלא תצטרך לדרוך על ההר”, הבטיחו לו. שפירא ניסה לשכנעם לפנות למישהו אחר. “יש רבים וטובים ממני”, אמר להם,,”ולמה לכם להוציא סכום כה גבוה בשביל שעון שמש אחד?” בסופו של דבר הוחלט לתת לשפירא “זמן לחשוב”. שיח’ אבו נימר לא חסך בדברי איומים, ואף ניסה לשכנעו כי באופן זה “יקדם שפירא את השלום בין הישמעאלים וישראל”. האיום כי יירצח אם לא ימלא את בקשת המוסלמים הגיע עוד באותו שבוע. שפירא מיהר אל הרב יוסף חיים זוננפלד כדי לטכס עצה ולהתחנן לעזרה. בעצת הרב “נעלם” שפירא. הוא העתיק את מקום מגוריו לפתח תקווה וחי שם בחשאי עד הגיעו לשיבה. מספרים, שלא ראה עוד את ירושלים עד יום מותו. בסך הכל הותקנו בידי האמן ר’ משה שפירא חמישה שעונים שונים.

בשנת 1929 ניזוק הבניין ברעידת אדמה, ובשנת 1940 נשרפה הקומה החמישית, בעקבות שריפה שגרם קצר חשמלי. בשריפה נפגע גם בית הכנסת. יצחק שפירא, בספרו “ירושלים מחוץ לחומה” שיצא לאור בשנת 1948, מספר על הבית כך: “בו מוצאים מקום לינה חינם או בתשלום פעוט כל שצריך. יד חמה ומקרבת פשוטה לאורח הגלמוד ומכניסתו לתוך אווירה יהודית חמה. פנקס הרשימות של האורחים מארצות שונות מראה מין קיבוץ גלויות בזעיר אנפין. בקומה הרביעית נמצא בית הכנסת בשם “זהרי חמה”, כי בו מתפללים עם הנץ החמה, כמאמר חז”ל והוותיקין היו גומרים אותה עם הנץ החמה” (ברכות ט’).

 

מעניין הוא שעון השמש, הקבוע בחוץ בקיר של הקומה הרביעית. אחרי הדליקה שפרצה בו בשנת תש”א, טרם מצא בית הכנסת את תיקונו ועודנו עומד בחורבנו. בשנת 1980 שופצה חזית הבניין על ידי העירייה ובשיתוף עם קרן ירושלים, שוחזרו השעונים והשלטים, והבניין הוכנס לרשימת המבנים לשימור בירושלים.