בט”ו בשבט, שנת 1945, בתום מלחמת העולם השנייה, תלמידי “בית החינוך המשותף” ומחנכיו נטעו שתיל של
עץ פיקוס בנגלי. לעץ הפיקוס קראו על שמו של מנחם אוסישקין (1941-1863) שהיה מראשי הציונות, איש חובבי ציון, אשר הקים מוסדות שונים של התנועה הציונית, ועמד בראש “הקרן הקיימת לישראל”.
“קיווינו, שכמו שפיקוס זה כשנטפל בו, נשקהו, נשמור עליו והוא יכה שורש – כך גם עם ישראל יגיע מן התפוצות ויכה שורש בארצו…”
(מדברי המחנכת מרים שיאון, בטקס ט”ו בשבט, 1945 [עלון ‘באת ובעט’ 1980, דגניה א’]).
במשך השנים גדל העץ, היכה שורשים, וסביבו התפתחו בתי-הספר “בית החינוך המשותף” ו”שחף”. גודלו ויופיו של העץ, ושורשי האוויר שהפכו לגזעים איתנים, מהווים מוקד עניין ומשיכה למטיילים, והתלמידים
משני בתי-הספר נהנים מצלו ומשחקים סביבו.
אתר זה משתמש בעוגיות כדי לשפר את הפונקציונליות של האתר, לספק לך חוויית גלישה טובה יותר ולאפשר לשותפים שלנו לפרסם לך.
מידע המפרט על השימוש בעוגיות באתר זה וכיצד ניתן לדחות אותם, ניתן לצפות במדיניות העוגיות שלנו.
על ידי שימוש באתר זה או לחיצה על “אני מסכים”, אתה מסכים לשימוש בעוגיות.